261
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
ויחי
א. "וישאו אותו בניו"
על המלים "וישאו אותו בניו"1 מפרש רש"י: "ולא בני בניו ...שהם מבנות כנען..." (כלומר, שבני יעקב נשאו נשים כנעניות). אך בפרשת וישב2, בפירושו על המלים "וכל בנותיו" מסביר רש"י, שיש בכך מחלוקת3: "רבי יהודה אומר אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט, ונשאום. רבי נחמיה אומר כנעניות היו, אלא מהו וכל בנותיו – כלותיו, שאין אדם נמנע4 מלקרוא לחתנו בנו ולכלתו בתו". יוצא מכך, שבהסבר לפסוקנו נוקט רש"י בשיטת רבי נחמיה5, ב ש"כנעניות היו"6.
ואין מובן: הדיוק "בניו – ולא בני בניו" הוא בלשון הפסוק, והוא צריך להתאים לכל השיטות שבתורה שבעל־פה, כולל שיטת רבי יהודה, שהשבטים נישאו ל"אחיות תאומות" שלהם, ולא לכנעניות, ובמיוחד כאשר פירוש זה של רבי יהודה הוא הפירוש הראשון והעיקרי בין שני פירושי רש"י בפרשת וישב. ואם כך, מדוע אין רש"י מבאר מה הטעם של "ולא בני בניו" לפי דעת רבי יהודה?
מוכרחים לומר, שמזה עצמו אנו לומדים, שהמלים "וישאו אותו בניו" טעונות ביאור רק לפי דעת רבי נחמיה, ואילו לפי דעת רבי יהודה אין צורך
הערות
- 1. פרשתנו נ, יג.
- 2. לז, לה.
- 3. תנחומא באבער וישב יו"ד. יל"ש עה"פ. וראה גם ב"ר פפ"ד, כא ובמפרשים שם.
- 4. מלשון רש"י "שאין אדם נמנע מלקרוא" (כבב"ר וביל"ש שם) – ולא "כי דרך אדם לקרוא" (כבדעת זקנים מבעה"ת, ועד"ז הוא במדרש שכל טוב ובמדרש אגדה) – משמע שיש איזה חשש בקריאה זו, אלא שמ"מ אין אדם נמנע כו'. והביאור בזה פשוט: כשקורא אדם לחתנו בנו ולכלתו בתו, הרי מקום לטעות שכוונתו היא "בנו" ו"בתו" ממש, ובמילא יאמרו שאח נשא את אחותו. ולכן כותב רש"י, ש(אעפ"כ) אין אדם נמנע כו'. ועפי"ז מובן בפשטות מה שרש"י אינו מביא הוכחה ממה שנעמי קראה את כלותי' "בנותי" (כברמב"ן כאן, וכבמ"כ לב"ר שם) – כי שם הי' זה לאחרי מיתת בעליהן, והחשש הוא רק בנוגע לאלו שזוכרים שהיו נשואות לבני', ועיקר החידוש – במה שאין אדם נמנע מלקרוא (לחתנו בנו ו)לכלתו בתו, הוא בחיי (בתו ו)בנו.
- 5. ברמב"ן פ' וישב (לח, ב) מבאר פרש"י ולא בני בניו – שהטעם: "לפי ששאול בן שמעון ושלה בן יהודה היו מבנות כנען ולכן יוציא את כולם", ולפי"ז (אפ"ל ש)פרש"י שבפרשתנו הוא (גם) לדעת ר"י. אבל [נוסף על מה שצריך ביאור: למה יוציא את כולם מצד שאול ושלה], (א) מפשטות לשון רש"י "ולא אחד מבניכם שהם מבנות כנען" משמע שקאי על כל בני השבטים (לבד ממנשה ואפרים – וכההמשך בפרש"י). (ב) לפי פירש"י (אליבא דר"י – שלשיטתו פי' הרמב"ן דברי רש"י דפרשתנו) בפ' וישב (שם) ופ' ויגש (מו, יו"ד) שאול ושלה לא היו מבנות כנען (משא"כ אליבא דר"נ – לשיטת רש"י – שלכן גם שאול ושלה לא נשאו את ארונו (ראה לעיל ע' 228 הערה 3)).
- 6. רא"ם כאן. גו"א וישב שם. ברמב"ן פ' וישב שם (וראה גם ש"ח שם): שכוונת ר"נ ב"כנעניות" אינו לכנעניות ממש (ובא רק לשלול דעת ר"י שנשאו את אחיותיהן), כי אם להנשים שבאו לארץ כנען משאר הארצות. עיי"ש. אבל א) אין זה פשטות ל' רש"י. ב) מפירש"י שבפרשתנו מוכח שהכוונה לכנעניות ממש. וכמ"ש בגו"א שם. וראה להלן הערה 33.
בראשית רבה פ״ד:כ״א - הטקסט מספריא
וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו (בראשית לז, לה), כַּמָּה בָּנוֹת הָיוּ לוֹ חֲדָא הֲוַת וְהַלְוַאי קְבָרָהּ, אֶלָּא אֵין אָדָם נִמְנַע מִלִקְרֹא לַחֲתָנוֹ בְּנוֹ וּלְכַלָּתוֹ בִּתּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְאַחְיוֹתֵיהֶם נָשְׂאוּ הַשְּׁבָטִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ. (בראשית לז, לה): וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, מַטְרוֹנָה שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי אָמְרָה לוֹ כְּתִיב (דברי הימים א ה, ב): כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו, וּכְתִיב (בראשית לח, יב): וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה וַיַּעַל עַל גֹּזְזֵי צֹאנוֹ, וְזֶה אֲבִיהֶם שֶׁל כֻּלָּם וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, אָמַר לָהּ מִתְנַחֲמִים עַל הַמֵּתִים וְאֵין מִתְנַחֲמִים עַל הַחַיִּים. (בראשית לז, לה): וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו, זֶה יִצְחָק. רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי סִימוֹן אָמְרוּ אֶצְלוֹ הָיָה בּוֹכֶה וְכֵיוָן שֶׁיָּצָא מֵאֶצְלוֹ הָיָה הוֹלֵךְ וְרוֹחֵץ וְסָךְ וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה. וְלָמָּה לֹא גִּלָּה לוֹ, אָמַר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא גִּלָּה לוֹ וַאֲנִי מְגַלֶּה לוֹ. אָמַר רַבִּי סִימוֹן עַל שֵׁם כָּל שֶׁמִּתְאַבְּלִין עָלָיו מִתְאַבְּלִין עִמּוֹ.
רמב"ן על בראשית ל״ח:ב׳ - הטקסט מספריא
בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי אָמַר אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל"ח:ב') "תַּגָּרָא", כְּלוֹמַר אִישׁ סוֹחֵר שֶׁבָּא לָגוּר בָּאָרֶץ בִּסְחוֹרָתוֹ. וְדַעְתּוֹ לוֹמַר כִּי בְּנֵי יַעֲקֹב יִשְׁתַּמְּרוּ מִלִּשָּׂא כְּנַעֲנִיּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֲבִיהֶם יִצְחָק גַּם אַבְרָהָם, וְכֵן הִזְכִּירוּ בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים (פסחים נ'). וְהָיוּ נְשֵׁיהֶם מִצְרִיּוֹת עַמּוֹנִיּוֹת מוֹאֲבִיּוֹת וּמְיֻחֲסֵי בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה. וּלְכָךְ יִחֵד הַכָּתוּב עַל שָׁאוּל בֶּן שִׁמְעוֹן (להלן מו י) "וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית", כִּי הוּא לְבַדּוֹ בָּהֶם, וְגַם שָׁם דָּרְשׁוּ (ב"ר פ יא) שֶׁהִיא דִּינָה שֶׁנִּבְעֲלָה לִכְנַעֲנִי. וְרַבּוֹתֵינוּ (שם פד יט) נֶחְלְקוּ בַּדָּבָר, אָמְרוּ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר תְּאוֹמוֹת נוֹלְדוּ עִם הַשְּׁבָטִים וּנְשָׂאוּם. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, כְּנַעֲנִיּוֹת הָיוּ. וְיִתָּכֵן שֶׁלֹּא הִקְפִּיד רַבִּי נְחֶמְיָה בְּיִחוּסָן, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לוֹמַר שֶׁנָּשְׂאוּ מִנְּשֵׁי אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲבָל הָיוּ מִן הַגֵּרִים וְהַתּוֹשָׁבִים הַבָּאִים מִכָּל הָאֲרָצוֹת, אוֹ עַמּוֹנִיּוֹת וּמוֹאֲבִיּוֹת וּמִיֶּתֶר הָעַמִּים, כִּי לֹא נִתְכַּוֵּן רַק לַחְלֹק עַל רַבִּי יְהוּדָה שֶׁלֹּא נָשְׂאוּ אַחְיוֹתֵיהֶם, שֶׁאֲחוֹתוֹ מִן הָאֵם אֲסוּרָה לִבְנֵי נֹחַ (סנהדרין נח). וּלְדַעַת רַבִּי יְהוּדָה יִצְטָרְכוּ בְּנֵי לֵאָה לָשֵׂאת תְּאוֹמוֹת שִׁשָּׁה הָאֲחֵרִים, וְהֵם יִשְׂאוּ שֶׁלָּהֶם, אוֹ שֶׁלֹּא יוֹדֶה ר' נְחֶמְיָה בַּתְּאוֹמוֹת כְּלָל, וְלֹא הָיְתָה לוֹ בַּת זוּלָתִי דִּינָה, כְּמַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב. וְעַל דֶּרֶךְ סְבָרָא אֵינֶנּוּ נָכוֹן שֶׁיִּשְׂאוּ כֻּלָּם כְּנַעֲנִיּוֹת, שֶׁיִּהְיֶה בְּנוֹחֲלֵי הָאָרֶץ מִזֶּרַע כְּנַעַן הָעֶבֶד הָאָרוּר כְּמוֹ מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וְהַכָּתוּב צִוָּה לְהַחֲרִימוֹ וְלֹא תִּהְיֶה לוֹ שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה, וְעַל כָּל פָּנִים זֶה הָאִישׁ תַּגָּר, כִּי לָמָּה יִצְטָרֵךְ הַכָּתוּב לֵאמֹר כִּי הוּא כְּנַעֲנִי בְּיִחוּסוֹ וְכָל אַנְשֵׁי הָאָרֶץ הַהִיא כְּנַעֲנִים הֵם מִן הַפְּרִזִּי וּמִן הַיְבוּסִי וַאֲחֵיהֶם, כִּי לִכְנַעַן יִתְיַחֲסוּ כֻּלָּם, וַעֲדֻלָּם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִיא, וְהָרָאוּי הָיָה שֶׁיֹּאמַר וַיִּקַּח שָׁם יְהוּדָה אִשָּׁה וּשְׁמָהּ כָּךְ, כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר שְׁמוֹת הַנָּשִׁים בְּתָמָר וּנְשֵׁי עֵשָׂו וְזוּלָתָן (לעיל ד יט יא כט כה א). אֲבָל פֵּרֵשׁ בּוֹ שֶׁהוּא תַּגָּר, שֶׁאֵינֶנּוּ מִן הָאָרֶץ שֶׁהָיְתָה לַחִוִּי אוֹ לָאֱמֹרִי. וְזֶה טַעַם "וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי", כִּי בַּעֲבוּר אָבִיהָ נְשָׂאָהּ. וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר "בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה שְׁלֹשָׁה נוֹלְדוּ לוֹ מִבַּת שׁוּעַ הַכְּנַעֲנִית" (דהי"א ב ג), בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ בַּת אִישׁ הַכְּנַעֲנִי תִּקָּרֵא כֵן, כִּי הָאִישׁ הַהוּא יִקָּרֵא לָהֶם הַסּוֹחֵר, כִּי הוּא יָדוּעַ וּמֻבְהָק בִּסְחוֹרָתוֹ אֲשֶׁר בַּעֲבוּרָהּ גָּר שָׁם. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (להלן מו י), כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹת הָאִשָּׁה הַזֹּאת כְּנַעֲנִית וְעָבַר עַל דַּעַת אֲבוֹתָיו, הָיוּ בָּנֶיהָ רָעִים וּמֵתוּ, וְלָכֵן הִזְכִּירוֹ הַכָּתוּב, וְשָׁאוּל לְבַדּוֹ הִזְכִּיר שֶׁהָיָה בֶּן הַכְּנַעֲנִית כִּי לֹא הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר כֵּן בְּשֵׁלָה. וְאִם כֵּן יִהְיֶה טַעַם "וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה", כְּלוֹמַר שֶׁרָאָה אוֹתָהּ וְחָשַׁק בָּהּ, כְּעִנְיַן "וַיַּרְא אִשָּׁה בְּתִמְנָתָה" דְּשִׁמְשׁוֹן (שופטים יד א), וּבְפָרָשַׁת וַיְחִי יַעֲקֹב (רש"י על בראשית נ':י"ג) כָּתַב רַשִׁ"י זַ"ל, "וַיִּשְׂאוּ אוֹתוֹ בָנָיו" וְלֹא בְּנֵי בָנָיו, שֶׁכָּךְ צִוָּם, אַל יִטְעֲנוּ בְּמִטָּתִי אֶחָד מִבְּנֵיכֶם לְפִי שֶׁהֵם מִבְּנוֹת כְּנַעַן (במדב"ר ב ח). וְיִהְיֶה זֶה לְפִי שֶׁשָּׁאוּל בֶּן שִׁמְעוֹן וְשֵׁלָה בֶּן יְהוּדָה הָיוּ מִבְּנוֹת כְּנַעַן, וְלָכֵן יוֹצִיא אֶת כֻּלָּם. אֲבָל בַּנֻּסְחָאוֹת שֶׁלָּנוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה מָצִינוּ בְּכֻלָּן, אֶחָד מִבְּנֵי בְּנֵיכֶם, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִבְּנוֹת כְּנַעַן. וְכֵן תָּמָר הָיְתָה בַּת אַחַת מִן הַגֵּרִים בָּאָרֶץ, לֹא בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי בְּיִחוּסוֹ, כִּי חָלִילָה שֶׁיִּהְיֶה אֲדוֹנֵנוּ דָּוִד וּמְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁיִּגָּלֶה לָנוּ בִּמְהֵרָה מִזֶּרַע כְּנַעַן הָעֶבֶד הַמְּקֻלָּל. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ב"ר פה י) בְּתָמָר שֶׁהָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל שֵׁם, וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן:
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 2
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.