שיחה א

הערות

עמוד 86

1. 1. יום הולדת* כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע**. תולדותיו בפרטיות – ראה "חנוך לנער".
2. 2. נדפס (בקצרה) ב"היום יום" ע' קג. לקו"ש ח"א פ' וירא.
3. 3. לשון הצ"צ ("היום יום" כ' מ"ח).
4. 4. ב"חנוך לנער" ס"ע 8: "בן שלש שנים הכניסוהו לחדר". ואולי החילוק הוא בין "הכנסה לחדר" – ללימוד בחדר באופן קבוע.
5. 5. להעיר אשר שבת מיני' מתברכין כולהו יומין (זח"ב סג, ב. פח, א). ולהעיר גם ממנהג אנ"ש* בזמן האחרון, שבשבת שלפני יום ההולדת (או ביום ההולדת עצמו – כשחל בשבת) עולים לתורה.
6. 6. בשנת תרכ"ה – בהיותו בן ד' שנים – חלה קונטרס החלצו תרנ"ט (סה"מ תרנ"ט ע' רכה ואג"ק שלו ח"י ע' ג)] להסתלקות כ"ק אדמו"ר נ"ע – וידוע שיום ההולדת שייך וקשור ליום ההסתלקות (עיין רשימות הצ"צ עה"פ (קהלת ז, א) טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו. לקו"ש שם ס"ע 284 ואילך), ובפרט בצדיקים (ראה ר"ה יא, א: הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום).
7. . ביום הולדת של אדם מזלו שולט ועוזר לו (ראה ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ח ובקה"ע שם). "ומש"כ בקדושין (לח, א) דצדיקים מתים ביום שנולד היינו לפי שאצלם המיתה היא התרוממות מזלו ומעלתו שפושט לבוש שק הגופני ולובש חלוקא דרבנן הרוחני ליכנס לעולמות העליונים למעלה עליונה ליהנות מזיו השכינה" (רסיסי לילה – להרה"צ והרה"ג וכו' הר"ר צדוק הכהן מלובלין – קונטרס דברי חלומות סעיף כ', ליל מוצש"ק וישלח שנת וברכות). – ע"ד שמחה ועילוי ביום הולדת צדיק, ראה: (תנחומא ס"פ פקודי (של יצחק). מגילה יג, ב (משה). שמו"ר פט"ו, ט (של בן מלך). ר"ה יא, א (חודש שנולדו בו האבות). וראה גם לקו"ש ח"ב [המתורגם] ע' 281 ואילך. סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 398 ואילך. ויש להטעים גם בנוגע לכאו"א מישראל, כי כיון שביום הבר מצוה צ"ל שמחה כביום החופה (זהר חדש בראשית טו, ד) ועפ"י כהאריז"ל בכל שנה חוזרת וניערת אותה ההמשכה (ראה לקו"ש ח"ח ע' 49 הערה
8. 8. – צ"ל בהתעוררות וכו' בכל שנה ביום ההולדת. וידועה הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר אשר ביום ההולדת על האדם להתבודד ולהעלות זכרונותיו ולהתבונן בהם, והצריכים תיקון ותשובה ישוב ויתקנם ("היום יום" יא' ניסן).
9. . להעיר, אשר בב' ניסן הבע"ל (תש"ל) ימלאו חמישים שנה [שנקרא "עולם" (תדבא"ר פ"ו. וראה בחיי וציוני למשפטים (כא, ו)). וראה שיחת ח"י אלול ה'תש"א. מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר הנדפס בתחילת הקביעות דכ' מ"ח בש"פ וירא; בשנת תרכ"ו – בהיותו בן ה' שנים – ביום ה' פרשת חיי. בשנת כתר"א – שנת ההולדת – חל הקביעות דכ' מ"ח ביום ב' פרשת חיי. וראה לקו"ש ח"ה ע' 346 ואילך, שבפרשה שני' דפ' ח"ש נרמזו כו"כ ענינים של כ"ק אדנ"ע.
10. . עוד מנהגי אנ"ש בקשר עם יום ההולדת: נתינת צדקה קודם תפלת שחרית וקודם תפלת מנחה (וכשיום ההולדת חל בשבת או ביו"ט – נותנים צדקה ביום שלפניו); לימוד שיעור נוסף בנגלה ובחסידות; התבודדות ותיקון העבר כנ"ל בשולי הגליון (הא') להערה 1. וראה סה"ש תשמ"ח ח"א ע' 332 ואילך שם ח"ב ע' 7־406.

עמוד 86

1. 7. וכ"ה ב"היום יום" ע' קג.
2. 8. ראה גם לקו"ש שם. ושם – גם ההוראה מהשאלה והבכי' של אדנ"ע. עיי"ש.
3. 9. בראשית כד, א. זח"א רכד, א. תו"א טז, א. עט, ב. ולכאורה קשה ממרז"ל דבן שלש הכיר את בוראו כו' עק"ב אשר שמע (נדרים לב, סע"א) וי"ל דאין "הכרת בוראו" ושמיעה בקולו מעבודת הימים שלפני זה ושלימותם. וראה נ"כ הרמב"ם הלכות ע"ז ספ"א. אבל עצ"ע מהא דשנות האבות נחשבות רק ת"ק כיון דבן שלש הכיר כו' (ירושלמי ריש מס' ברכות, אבל ראה במדב"ר פי"ח, כא. ד"ה ויהי אומן, תרכ"ז). – וראה לקו"ש חל"ה ע' 9־68.
4. 10. להעיר ממש"נ ומלתם את ערלת לבבכם (עקב י, טז) ובסהמ"צ להרמב"ם (סוף שורש ד'): ר"ל שיקבל וישמע כל מה שקדם זכרו מן המצוה.
5. 11. לקו"ת שלח לז, ד. ד"ה על ג"ד ש"ת בתחלתו. ובכ"מ.
6. 12. אבות פ"ה מכ"ב. וראה בארוכה לקו"ש ח"א [המתורגם] ע' 23. לקו"ש ח"ה ע' 307.

עמוד 87

1. 13. רמב"ם הלכות מלכים רפ"ט. וראה לעיל ע' 69 ואילך.
2. 14. לך יז, א. פירש"י שם. וראה נדרים (לב, א).
3. 15. וי"ל שזהו ג"כ שביחד עם המילה הי' שינוי שמו – דבשינוי השם נעשה מציאות אחרת שלכן מבטל הגזירה (ר"ה טז, ב). ועפי"ז יומתק מרז"ל (תנחומא לך שם) דזקן שבקש להתגייר לא יהא אומר זקן אני והאיך אני מתגייר, ילמוד מאברהם שמל בן צ"ט שנה – דהלימוד הוא לא רק בנוגע לצער המילה, כ"א גם – לשינוי ה(הרגל) טבע שלו ולהעשות מציאות חדשה – דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי.
4. 16. ראה לקו"ש ח"א [המתורגם] שם ע' 35. ח"ג [המתורגם] ע' 11 ואילך.
5. 17. שהש"ר פ"א, ג.
6. 18. ראה רמב"ם שם.
7. 19. הדיוק בזה – ראה לקו"ש ח"ח ע' 59 הערה 54.

עמוד 88

1. 20. דלא אתפס בשם ולא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל כו' (לקו"ת פנחס פ, ב).
2. 21. ראה בהמצויין לעיל ע' 71 הערה 25.
3. 22. אבל לא בשוה ממש (ראה להלן הערות 23־24). כי ענין "העליונים ירדו לתחתונים" – המשכת העצמות – "והתחתונים יעלו לעליונים" – זיכוך גשמיות העולם ע"י המצות – נתחדש רק בשעת מ"ת (שמו"ר פי"ב, ג. תנחומא וארא טו). וזהו מה שאמרו (שיר השירים רבה שם) "כל המצות שעשו לפניך האבות (דמשמע שכולל גם מצות מילה) ריחות היו", אשר גדרי הריח הם (ראה לקו"ש ח"ח ע' 59 ואילך ובהמצויין שם): (א) רק התפשטות, (ב) אין לו קיום. ולכן גם קיום מצות מילה "אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שהקב"ה צוה אותנו ע"י משה רבינו שנמול" (פיה"מ להרמב"ם חולין ספ"ז).
4. 23. אלא שמכל מקום, הציווי אינו מבחי' "אנכי הוי' אלקיך" כהמצות שלאחרי מ"ת. ולהעיר מלקוטי תורה להאריז"ל ר"פ לך ומשנ"ת בזה באוה"ת פ' ח"ש עה"פ וה' ברך את אברהם. בית האוצר – להרר"י ענגיל – בתחלתו די"ל דהתחלת נתינת התורה הי' מאברהם כו'. ואכ"מ.
5. 24. כדמוכח ממה שאמר אברהם לאליעזר שים נא ידך תחת ירכי – שבועה בנקיטת חפץ (שבועות לח, ב. וראה לקו"ש ח"א [המתורגם] שם ע' 35. ח"ג [המתורגם] ע' 13). אלא שמ"מ, לא הייתה הקדושה כמו שהיא לאחרי מ"ת, כיון שעדיין לא נאמר אנכי ה"א גו', ושמי הוי' (ג"כ) לא נודעתי להם. ובכללות – עדיין לא בטלה הגזירה דעליונים לא ירדו למטה. ולהעיר א) מ"אין למדין מקודם מ"ת" (לכמה מפרשים גם לא מהמצות שנצטוו אז) – ירוש' מו"ק פ"ג ה"ה (וראה בית האוצר בתחלתו. אנציקלופדיא תלמודית מע' זו). ב) גם לאחר מ"ת – החפץ שנוקט אין צ"ל ס"ת דוקא שקדושתו חמורה כ"א אפ"ל גם תפלין כו' (שבועות שם), ועפ"ז יובן יותר מה שהמצות דאבות – אף שנקראו ריחות – ג"כ נחשבת נקיטת חפץ.
6. 25. עפ"י מ"ש בפנים יומתק לשון הרמב"ם שם שמסיים "שנמול כמו שמל אברהם אבינו ע"ה" – (דלכאורה, מה מקום להזכיר שנמול כא"א והרי אנו מלין רק מפני הציווי למשה רבינו, אלא) – כי מעשה אבות (מילת א"א) היא הנתינת כח על המצות (מילה) דלאחרי מ"ת, ובמיוחד מצות מילה דאברהם, שהיא המקשרת את כללות "מעשה אבות" שיהיו "סימן (ונתינת כח) לבנים", כבפנים. וראה (עוד ביאור) לקו"ש חלק יו"ד ע' 47 הערה 29. חלק ל', ע' 55 ואילך. ומה שגם גבי איסור אבמה"ח כותב הרמב"ם שם "שצוה בסיני שיתקיים איסור אבמה"ח". – אף שרק "מעשה אבות סימן לבנים" [ודוחק לומר שכוונת הרמב"ם ב"שיתקיים" קאי על איסור אבמה"ח שקיימו האבות. ובפרט שצ"ע אם קיום איסור זה של האבות הוא סימן ונתינת כח לבנים – מכיון שקיימו אותו לא בתור אבות כ"א בתור ב"נ] – הוא מפני שאינו איסור חדש, כי כבר נצטווה על זה נח מהקב"ה. ובאיסור גדה"נ כתב הרמב"ם סתם "אלא מצות מרע"ה" ולא כתב "שיתקיים" – כי גדה"נ קיים יעקב מעצמו ולא שנצטווה על זה מהקב"ה (רמב"ם הל' מלכים רפ"ט ובכס"מ שם).

עמוד 89

1. 26. בנוגע להשכר (שראוי ל"וירא אליו ה'") – הרבותא יותר בבן צט' שנה סתם, שגם החלטתו מביאה שכר זה. אלא שיש לבאר רבותא גם בנוגע לעבודתו.
2. 27. ראה תנחומא (בובער) לך כו: יחידו של עולם והי' צדיק.
3. 28. ומה שגם בנוסח זה אומר: "א איד צו ניין און ניינציק יאר", שהכוונה בזה שעבד עבודתו 99 שנה כנ"ל – אינו בשביל החידוש אשר גם הוא צריך להחליט שעליו להמול (כי מצד המאציל אין כל חידוש בזה), כי אם – לפי שבלא זה, אין בכלל חידוש ועבודה בהחלטתו זו וגם כשיחליט שצריך להמול, אינו ראוי לוירא כו'.

עמוד 90

1. 29. דרמ"צ קל, א. קלז, ב. אוה"ת בלק ריש ע' תתקסג. ועוד.
2. 30. לקו"ת תזריע (כא, רע"א) עה"פ כולם בחכ' עשית. וכן בדרמ"צ (נב, א. ושם נז, א: שזהו גם הפי' דהמגביהי גו' המשפילי גו') ועוד. ובפנים שמדובר במצות מילה, גילוי א"ק, לכן השייך כאן – הוא שחכ' ועשי' שווין (ראה דרמ"צ שם (נב, א), שמחלק "קמי' ית' ואפילו לגבי אורו כו'"). וראה תניא פ"ב בהגה"ה, שהיוה"א פ"ט (הובאו בדרמ"צ שם – מז, רע"א) עוד פי' בכולם בחכ' עשית, אשר רק "נחשבת כעשי' גופנית". ובשעהיוה"א שם מפורש יותר: "שנחשבת כאילו היא בחי' ומדרגת עשי'" שמצד זה א) אפשר דקמי' עשי' – למטה מזה, למטה מעשי' גופנית ב) ג"ז שנחשבת כו' הרי הוא רק 1) נחשבת, 2) כעשי'; כאילו – כ"ף הדמיון – שזה שייך גם בעו"ע – משא"כ האופן ששווין (ובפרט עפמש"כ בדרמ"צ שם נב, א: שוים ממש).
3. 31. ב"מ פה, סע"א. ונת' בד"ה זה היום תרס"ו ואילך. יחיינו מיומים תרצ"א (סה"מ קונט' ח"א) בסופו.
4. 32. לקו"ת בחוקותי מה, ג. ובכ"מ.
5. 33. תניא פכ"ה.
6. 34. עירובין יט, א. סוף חגיגה. ובברכות נז, א: ריקנין שבך.
7. 35. ראה אגה"ת פי"א. (משיחת ש"פ וירא תשכ"ה)

עמוד 91

1. 36. ראה פדר"א פכ"ח: הנביאים כו' ולאברהם כו' שנאמר וירא אליו כו'. והאריך במו"נ ח"ב פמ"ב, רמב"ן כאן. ועוד.
2. 37. ראה אגה"ק סי"ט.