49
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שוב החידוש שנוצר9 בשבת הראשונה שלאחר מתן תורה – שבת שקויימה מצד מתן תורה.
ב. שבת שלאחר מתן תורה – באותה שבת
לכאורה, יש לשאול על כך: כיון ש"בשבת ניתנה תורה לישראל"10, יוצא, שכבר באותו יום עצמו היתה לשעות שלאחר מתן תורה המעלה של שבת שלאחר מתן תורה. ומה התחדש אפוא בשבת הבאה?
ואין לומר, שהשבת כולה היא ענין אחד, וכיון שבשעות שלפני מתן תורה, באותה שבת, לא היתה המעלה שלאחר מתן תורה, ולכן לא נמצאה מעלה זו גם בשעות המאוחרות יותר של אותה שבת11. הדבר אינו כך. שהרי, כל רגע בשבת הוא ענין בפני עצמו. כפי שמוכח מההלכה, שקטן שהביא ב' שערות בשבת12 וגר שנתגייר בשבת13, חייבים בכל חיובי השבת בשעות שנותרו באותו יום לאחר שגדל או נתגייר. לפי זה יוצא, לכאורה, שבשעות שלאחר מתן תורה באותה שבת (ובמיוחד שמתן תורה היה, לכל הדעות, דומה להתחלת גירות14) היתה המעלה של השבת כפי שהיא לאחר מתן תורה.
אמנם אפשר לומר, שכיון שבשעות הלילה לא היתה קדושת השבת כלאחר מתן תורה, כי מתן תורה היה רק "בהיות הבוקר"15, לא היתה הקדושה שבשעות היום מושלמת, כי "יומא דשבתא" תלוי במדה מסויימת ב"מעלי דשבתא"16,
אך בכל זאת, כיון שגם בשבת שבה ניתנה תורה כבר חלה מצות השבת שלאחר מתן תורה, ורק חסרה השלימות בקדושה, יוצא, שבשבת הבאה לא היה חידוש מיוחד.
ג. "מחלליה מות יומת" – "אפילו כהרף עין"
לכאורה אפשר היה לומר, שהלכה זו, שכל רגע בשבת הוא ענין בפני עצמו, התחדשה תקופה מסויימת לאחר מתן תורה:
על הפסוק "מחלליה מות יומת"17, אשר נאמר זמן מה לאחר שישי בסיון – בפרשת תשא, כתוב במכילתא "הרי הגויים שהקיפו את ארץ ישראל וחיללו ישראל את השבת, שלא יהו ישראל אומרין, הואיל וחיללנו את מקצתה
הערות
- 9. ומכיון שכל התחלות קשות, הרי מובן שבשבת הראשונה שלאחרי מ"ת הי' ענין זה בתוקף יותר, כי אז נפתח הצנור כו'.
- 10. שבת פו, ב. שו"ע אדה"ז סתצ"ד סעיף א'.
- 11. ועפי"ז יומתק המד"א (שבת סט, ב) כאדה"ר ולכן משמר שבת תחלה – אף שהיו לאדה"ר לפני השבת כמה שעות (סנהדרין לח, ב). ועיין רש"י ד"ה כאדם (שבת שם) ויום א' למנינו כו'.
- 12. יבמות לג, א.
- 13. ירושלמי עירובין פ"ד ה"ה.
- 14. ראה יבמות מו, א־ב.
- 15. יתרו יט, טז.
- 16. ראה רמב"ן שמות (כ, ח). ולהעיר מיומא פא, סע"א.
- 17. שמות לא, יד.
תלמוד ירושלמי עירובין ד׳:ה׳ - הטקסט מספריא
משנה: מִי שֶׁיָשַׁן בַּדֶּרֶךְּ וְלֹא יָדַע עַד שֶׁחָשֵׁיכָה יֶשׁ לוֹ אַלְפַּיִים אַמָּה לְכָל רוּחַ דִּבְרֵי רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר הוּא בְאֶמְצָעָן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְאֵי זֶה רוּחַ שֶׁיִרְצֶה. וּמוֹדֶה רִבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם בֵּירַר לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ:
הלכה: פיס׳. מִי שֶׁיָשַׁן בַּדֶּרֶךְ וְלֹא יָדַע עַד שֶׁחָשֵׁיכָה כול׳. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי חַסְדַּיי. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ הָיָה עֵר הָיָה קוֹנֶה שְׁבִיתָה. יָשֵׁן לֹא קוֹנֶה לוֹ שְׁבִיתָה. אֵין לוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִים אַמָּה לְכָל רוּחַ. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. וַאֲפִילוּ עֵר וְלֹא קָנָה לוֹ שְׁבִיתָה. אֵין לוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִים אַמָּה לְכָל רוּחַ. אַתְיָיא דְּרִבִּי יוּדָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. (וּדְרוֹבָא כִדְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי.) דְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אָמַר. אַחַר שֶׁאִילּוּ הָיָה עֵר הָיָה קוֹנֶה לוֹ שְׁבִיתָה. הָיָה עֵר וְלֹא קָנָה לוֹ שְׁבִיתָה אֵין לוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.
רִבִּי חוּנָה אָמַר. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב בְּעָא. גֵּר שֶׁטָּבַל לְאַחַר שֶׁהֵאִיר הַמִּזְרַח. מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ הָיָה עֵר הָיָה קוֹנֶה לוֹ שְׁבִיתָה. מָה אָמַר כָּא רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דָּמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. בֵּירַר לוֹ מִבְּעוֹד יוֹם חוֹזֵר בּוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. מִשֶּׁחָשֵׁיכָה חוֹזֵר בּוֹ מִשֶּׁחָשֵׁיכָה. בֵּרַר לוֹ מִבְּעוֹד יוֹם וְקָדַשׁ עָלָיו הַיּוֹם. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. לֹא יִכָּנֵס. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. יִכָּנֵס. לֹא עַל הָדָא אָמְרָת אֶלָּא עַל רֵישֵׁיהּ דְּפִירְקָא. מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ גוֹיִם אוֹ רוּחַ רָעָה. אִיתְאֲמָרַת עֲלֵיהּ. אָמַר רִבִּי בּוּן. מוֹדֶה רִבִּי יוּדָה שֶׁאִם בֵּרַר לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ.
מצוטט ב־5 עמודים
לקוטי שיחות 3
- כרך לג ‹ חג השבועות ‹ שיחה ב ‹ 31 לקו"ש ח"ח ע' 49
- כרך ה ‹ לך לך ‹ שיחה ב ‹ 70 לקו"ש ח"ח ע' 49
- כרך ה ‹ כ' מ"ח ‹ שיחה א ‹ 86 לקו"ש ח"ח ע' 49
תורת מנחם 2
- ט - שנת תשי"ג - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול ה'תשי"ג. לקו"ש ח"ח ע' 49
- מז - שנת תשכ"ו - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ נשא, ט' סיון, ה'תשכ"ו לקו"ש ח"ח ע' 49
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 22 עמודים.
- שו"ת אבן העזר סימן יג יבמות דף ל"ג
- רשימות שנים אוחזין הוספה מהדורא קמא יבמות לג:
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תש"ל יבמות לג, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויגש, ז' טבת, ה'תשל"ב יבמות לג, סע"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) תריד דיני סיכה ונעילת הסנדל ביום הכיפורים יבמות לג, א
- לקוטי שיחות כרך לט הוספות - מכתבים ושיחות יוהכ"פ מאותו ספר יומא פא, ב
- לקוטי שיחות כרך לט הוספות - מכתבים ושיחות ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להתלמידים שיחיו ערב יום הכפורים, לפני כל נדרי, ה'תש"נ מאותו ספר יומא פא, ב
- לקוטי שיחות כרך טז יתרו שיחה ה מאותו ספר יומא פא, ב
- לקוטי שיחות כרך טז יתרו שיחה ה מאותו ספר יומא פא, א
- לקוטי שיחות כרך יז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יז מאותו ספר יומא פא, ב
- לקוטי שיחות כרך יט ואתחנן שיחה ג מאותו ספר יומא פא, ב
- לקוטי שיחות כרך יט תצא שיחה ד מאותו ספר יומא פא, ב
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות שיחה ח מאותו ספר יומא פא, ב
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות שיחה י מאותו ספר יומא פא, ב
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות שיחה יב מאותו ספר יומא פא, ב
- תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשי"ד יומא פא, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת יתרו זכור את יום השבת יומא פא, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות רג דין ברכת פירות הארץ ה יומא פא, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רסא זמן הדלקת נרות לשבת ד יומא פא, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) רסא זמן הדלקת נרות לשבת יומא פא, א
- תורת מנחם ר"ד ליל ב' דחג הפסח, בעת ה"סדר", ה'תש"ל יומא פא, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) תרח סדר סעודה המפסקת יומא פא, א