תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לו פ' החודש

פ' החודש

רשימת העמודים (8) מצוטט ב־6 עמודים חיפוש חדש

206פ' החודש

א. גרסינן בירושלמי¹: "רבי בא בשם רבי חיי' בר אשי אין מפסיקין בין פורים לפרה, רבי לוי בשם ר"ח בר חנינה² אין מפסיקין בין פרה להחודש. אמר רבי לוי סימניהון דאילין פרשתא, בין הכוסות הללו [בארבע כוסות דליל פסח תנן³ בין הכוסות הללו פי' בין כוס ראשונה לשני' ובין שני' לשלישית. קרבן העדה] אם רצה לשתות ישתה, בין השלישי לרביעי לא ישתה".

והיינו, שרבי לוי מכריע כדעת ר"ח בר חנינה⁴ ד"אין מפסיקין בין פרה להחודש", ולראי' וחיזוק נתן סימן מדין הפסק בד' כוסות דליל פסח, שבין כוס שלישי לרביעי "לא ישתה".

ויש לעיין בהאי סימנא דר' לוי, דאע"פ שמצינו כעין זה בכ"מ בתורה (שנתנו חז"ל סימנים על ענינים מסויימים, לתועלת זכרון הדברים⁵ וכיו"ב) — הרי [מלבד זאת, שגם במקומות ההם יש מקום לומר (כיון שכל עניני התורה הם בדיוק) שיש איזוהי שייכות בתוכן בין הסימן להדבר שעליו ניתן הסימן, הרי] בנדו"ד, שר' לוי נקט סימן זה לסיוע בהכרעת ההלכה (כדעת ר"ח ב"ר חנינה), בודאי מסתבר לומר שיש בסימן זה קשר לנידון ההלכה.

גם צ"ע: בירושלמי שם ממשיך (אחר סימנו של רבי לוי): "רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינה בדין הוא שתקדים החודש לפרה שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה ולמה פרה קודמת שהיא טהרתן של כל ישראל"⁶, ופי' בקרבן העדה שם (ומקורו בר"ן⁷), שזהו טעמו של ר"ח בר חנינה שאין מפסיקין בין פרה להחודש, כי "אין ראוי להפסיק בין פרה להחודש כדי שלא תקדים כל כך מאחר שהיתה ראוי' להיות מאוחרת".

אך לפ"ז אינו מובן למה הפסיק הש"ס בין שני מאמרי רבי לוי בשם ר"ח בר חנינה — היינו בין עצם הדין לטעמו של הדין — במאמר רבי לוי (משמי' דנפשי'⁸) ע"ד הסימן ד"בין השלישי לרביעי לא ישתה"⁹?

ב. ויש לבאר זה בהקדים הטעם לתקנת קריאת פרשת פרה ופ' החודש, דקריאת פ' פרה היא "להזהיר את ישראל לטהר שיעשו פסחיהן בטהרה"¹⁰, ופ' החודש לפי "ששם פרשת הפסח"¹¹ [דכשם 207שבמצרים הזהיר משה את ישראל על עשיית הפסח בר"ח ניסן¹², כך לדורות קוראים פרשת החודש "ששם פרשת הפסח" בסמיכות לר"ח ניסן (או בר"ח ניסן עצמו)].

ועפ"ז יש מקום להגדיר תקנת קריאת שתי פרשיות אלו בשני אופנים:

א) שתי קריאות אלו הם מעיקרא תקנה אחת¹³, המתחלקת לשתים — היינו שבשבתות שבין פורים לפסח יש לקרוא בתורה ב' פרשיות ע"ד ההכנות לעשיית הפסח: באחת קורין ע"ד הטהרה הדרושה כדי "שיעשו פסחיהן בטהרה", ובשני' קורין פ' החודש "ששם פרשת הפסח".

ב) שתי קריאות אלו הן שתי תקנות שונות [ע"ד ב' הפרשיות הראשונות, פ' שקלים ופ' זכור, שהם שני ענינים שונים, דקריאת פ' שקלים היא "להודיע שיביאו שקליהן באדר"¹⁴, ו"זכור" — "לסמוך מחיית עמלק למחיית המן"¹⁵] — דעיקר תקנת קריאת פרשת פרה היא להזהיר על ענין הטומאה והטהרה (בכלל)¹⁶, אלא שתיקנו לקרותה בזמן זה (בסמיכות לפסח) כיון שאזהרה זו נוגעת לעשיית הפסח.

ולפ"ז יש לומר, שר' לוי (משמי' דנפשי') ס"ל כר"ח בעצם הדין (דאין מפסיקין) אבל לאו מטעמי', דפליגי אם הם ב' תקנות או תקנה אחת:

טעמו של ר"ח בר חנינה ש"אין מפסיקין בין פרה להחודש", הוא לפי שס"ל שמעיקרא הם כמו קריאה (תקנה) אחת, ההכנה לעשיית הפסח, וקריאת פ' פרה היא כמו פרט קדום (טהרתן של ישראל) בקריאת פ' החודש (עשיית הפסח), ולכן מובן בפשטות שאין מקום להפסיק ביניהן.

וזוהי כוונתו במאמרו "ולמה פרה קודמת שהיא טהרתן של כל ישראל", שזה מבאר גם הטעם שאין מפסיקין בין פרשת פרה להחודש, כי בהקדמת פ' פרה לפ' החודש (לפי ש"היא טהרתן של כל ישראל") מודגש שעשיית הפסח (פ' החודש) תלוי' ב"טהרתן של כל ישראל"¹⁷ [בלשון המדרש¹⁸ "אוכלי פסח צריכין לה (לחוקת הפרה)"], ומזה מובן שאין להפסיק ביניהן¹⁹ (כנ"ל).

אבל רבי לוי לא ס"ל הכי, כי בזה שנתן סימן (לדינו של ר"ח) מהדין ד"בין השלי 208שי לרביעי לא ישתה" — כוונתו להגדיר תקנת הקריאה, שתקנת קריאת כל ד' הפרשיות (כולל פ' פרה ופ' החודש) היא ע"ד תקנת ד' כוסות:

כשם שד' כוסות דליל פסח, הרי "כל חד וחד מצוה באפי נפשה הוא"²⁰, ו"כל כוס תיקנו על דבר מיוחד"²¹ [כוס ראשון אומר עליו קידוש היום, כוס שני קורא עליו את ההגדה, כוס שלישי מברך עליו ברכת המזון, כוס רביעי גומר עליו את ההלל ומברך עליו ברכת השיר²²]; וזה שאין שותין בין כוס ג' לכוס ד' אינו מפני שיש שייכות ביניהן (שבגלל זה אין להפסיק ביניהן), אלא מטעם שונה לגמרי²³ —

עד"ז הוא בתקנת קריאת ד' פרשיות, שהם ד' (תקנות ו)קריאות שונות, דקריאת פ' פרה אינה חלק מתקנת קריאת פ' החודש, אלא הוא ענין בפני עצמו, ומה שאין מפסיקין בין פרה להחודש הוא מצד דין נוסף.

ג. ויש להסביר דעת רבי לוי ע"פ המובא בכמה פוסקים²⁴ הטעם למ"ש במשנה²⁵ ש"ב[שבת] שלישית [קורין] פרה אדומה" — "לפי²⁶ ששואלין בהלכות הפסח קודם הפסח ל' יום²⁷, להזכיר שיעשו הפסח בטהרה".

והנה דין זה דשלשים יום קודם החג שואלין ודורשין בהלכות החג אינו רק בפסח, אלא בכל הרגלים, וכמבואר בארוכה בשו"ע רבינו הזקן²⁸ בטעם תקנה זו: "לפי שכאו"א הדר בא"י חייב להביא ברגל ג' קרבנות כו' וכל קרבן צריך להיות נקי מכל מום ומשאר דברים הפוסלים את הקרבן לפיכך תקנו חכמים לדרוש הלכות הרגל ל' יום לפניו כדי להזכיר העם את הרגל שלא ישכחו להכין בהמות הכשרים לקרבן ויהי' להם שהות כל שלשים יום".

ועפ"ז יש לומר, דזה שתיקנו קריאת פ' פרה להזהיר את ישראל מטומאה, אינו מפני קרבן פסח בלבד, אלא מפני טהרת הרגל בכלל (הדרושה לעלי' לרגל וג' קרבנות החג (מלבד ק"פ)), וכן מובן ממה שהביאו בכמה פוסקים²⁹ בענין תקנת קריאת פרשת פרה הא ד"חייב³⁰ אדם לטהר את עצמו ברגל"³¹.

ונ"ל שזהו טעמו של רבי בא דס"ל ש"אין מפסיקין בין פורים לפרה", כי לדעתו קריאת פ' פרה שייכת להתקנה דשואלין ודורשין כו' קודם הפסח שלשים יום³² (והיינו הכנה לטהרת הרגל בכלל), ולכן צ"ל בסמיכות לפורים דוקא (שבו התחלת ל' יום אלו³³).

209ונמצא, שדעת רבי לוי שנתן הסימן ד"בין השלישי לרביעי לא ישתה" היא דיעה ממוצעת בין שיטת רבי בא ושיטת ר"ח בר חנינה — דלהלכה למעשה הכריע ר"ל כדעת ר"ח בר חנינה שאין מפסיקין בין פרה להחודש, אבל לאו מטעמי', כי לדעת ר"ח בר חנינה הרי הן כמו תקנה אחת המתחלקת לשתים, כנ"ל, ואילו רבי לוי ס"ל, שבעצם הן ב' תקנות [ע"ד כוסות דליל פסח], לפי שפרשת פרה היא³⁴ אזהרה על טהרת הרגל בכלל³⁵, אלא שיש דין (נוסף) שאין מפסיקין בין פרה להחודש³⁶.

[ועפ"ז מובן מה שהכניס הש"ס מיד לאחר דינו של ר"ח ב"ח את מאמרו של ר"ל (משמי' דנפשי'), קודם שהביא את טעמו של ר"ח — כי כוונתו בזה להדגיש, כי הוא קאי בשיטת ר"ח רק להלכה, אבל לא ס"ל כטעמי'].

ד. וע"פ פנימיות הענינים יש לומר, ששלילת ההפסק בין פרה להחודש שייכת למה שי"ל בתוכן הפנימי של הדין דבין כוס שלישי לרביעי לא ישתה.

ובהקדם המבואר בספרים³⁷, שתוכן החילוק בין פרשת פרה ופרשת החודש בעבודת האדם, הוא כענין ההפרש בין עבודת הצדיקים ועבודת התשובה:

פרשת החודש, "ששם פרשת הפסח", מורה על עבודת הצדיקים — וכפי שהי' בפעם הראשונה, שבפסח מצרים הי' (התחלת³⁸) הגירות של עם ישראל³⁹, וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי⁴⁰ — והיינו כעין דרגת הצדיקים, שאין בהם רע; ופרשת פרה, דחטאת קריא רחמנא⁴¹, ומכפרת על העגל⁴² — היא⁴³ עבודת התשובה.

ועל זה אמרו "אין מפסיקין בין פרה להחודש", שצ"ל החיבור בין שתי הפרשיות, להורות, שגם צדיקים צריכים לעשות תשובה⁴⁴.

וזהו גם הפירוש הפנימי בדברי המדרש¹⁸ (הנ"ל סעיף ב) "בזה נאמר⁴⁵ זאת 210חוקת הפסח ובזה נאמר⁴⁶ זאת חוקת התורה ואי אתה יודע איזו חוקה גדולה מזו. . מי גדולה הפרה שאוכלי פסח צריכין לה":

השקו"ט "איזו חוקה גדולה" — פסח או פרה — היא בהתאם לב' הדיעות בגמ'⁴⁷, אם צדיקים גמורים גדולים מבעלי תשובה, או שמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים עומדין שם. ומסיק המדרש שפרה גדולה לפי ש"אוכלי פסח צריכין לה", והיינו דתשובה גדולה⁴⁸, כי גם צדיקים (אוכלי פסח) צריכים לעשות תשובה⁴⁹ (פרה).

ה. ועפ"ז יש לבאר פלוגתת רבי לוי ור"ח בר חנינה הנ"ל (בטעם הדין דאין מפסיקין בין פרה להחודש) בפנימיות הענינים:

בענין זה, שגם צדיקים צריכים לעשות תשובה, מצינו שני זמנים: א) תשובת הצדיקים בעבודתם עתה (בזמן הזה). ב) משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא⁵⁰, שעילוי זה, מה שצדיקים "יזכו למעלת התשובה"⁵¹ — "יהי' אחר ביאת המשיח דוקא"⁵¹.

ויש לומר, שהם שני אופנים בתשובת הצדיקים:

תשובת הצדיקים בזמן הזה היא תשובה "על הריחוק"⁵², דאע"פ שמדובר בצדיקים שאין בהם חטא ועון (ועד שאין בהם רע כלל), מ"מ, כיון שהם נשמות בגופים, ה"ה "רחוקים" מהשם בערך לקרבת נשמותיהם קודם ירידתן למטה, וכמ"ש בספר התניא⁵³ דגם "צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה רבה בתענוגים לא יגיע למעלת דביקותו בה'. . בטרם ירידתו לעוה"ז החומרי לא מינה ולא מקצתה ואין ערך ודמיון ביניהם כלל. . שהגוף אינו יכול לסבול כו'".

ויתירה מזו כתב בספר התניא⁵⁴, דגם "נשמת. . צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה בתענוגים אעפ"כ אינה בטילה במציאות לגמרי. . רק הוא דבר בפני עצמו ירא ה' ואוהבו" (וכלשונו במ"א⁵⁵ "יש מי שאוהב").

וזהו ענין תשובת הצדיק, שריחוקו מה' הוא דבר המעיק ומיצר לו מאד⁵⁶. דאע"פ שהיותו במצב זה הרי זה שלא באשמתו כלל, שהלא כך נברא [ויש לומר, דזה גופא שנברא באופן ד"יש מי שאוהב" הוא לטובתו, כי דוקא עי"ז ישנה בעבודתו המעלה דבחירה חפשית⁵⁷, שבהיותו מציאות, "דבר בפני עצמו", הוא בוחר בהשם ותורתו כו'], מ"מ, מצד גודל צמאונו להיות דבוק בהשם בתכלית, ה"ה רוצה שנפשו תשוב למעמדה ומצבה הקודם, "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה"⁵⁸, כדי " 211לדבקה⁵⁹ בו ית' ביחוד נפלא כמו שהיתה מיוחדת בו ית' בתכלית היחוד" קודם ירידתה למטה.

אבל זה שמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא אי"ז תשובה "על הריחוק" — שהרי אז יתגלה כבוד ה' למטה כמו למעלה, באופן שלא יהי' שום ריחוק מהשם (גם בהיות האדם למטה נשמה בגוף) — אלא הכוונה ב"לאתבא צדיקייא" היא שיגיעו למעלת התשובה הבאה באהבה גדולה לה' שלמעלה ממדידה והגבלה ("בכל מאדך"):

בזמן הזה, עיקר השלימות דאהבה "בכל מאדך" הוא בבעל תשובה⁶⁰, דכיון שצמאון נפשם לידבק בה' בא אחרי ש"היתה⁶¹ נפשו בארץ צי' וצלמות. . ורחוקה מאור פני ה' בתכלית (ו)לזאת צמאה נפשו ביתר עז מצמאון נפשות הצדיקים" [וכידוע המשל בזה⁶² ממי שבורח מן המות, שבריחה זו היא בכל עצמותו ולמעלה מכל מדידות והגבלות, וענין זה אינו שייך (כ"כ) בצדיקים];

אבל לאחרי ביאת המשיח, שעצמותו ומהותו ית' יהי' בהתגלות למטה, הנה גודל ועוצם הגילוי יפעול באדם עלי' בלתי מוגבלת, באופן שגם צדיקים יגיעו אז לשלימות דאהבה "בכל מאדך"⁶³.

ו. והנה א' מהחילוקים בין שני אופנים הנ"ל בתשובת הצדיקים הוא:

באופן הא', תשובת הצדיקים היא רק פרט במעלת עבודתם בתור צדיקים, שהיא העבודה במצב של אור וקדושה שאין בו שום רע, שגם תשובת הצדיקים היא בכדי להגיע לשלימות דעבודה זו — דמאחר שעצם היותו נשמה בגוף בעוה"ז החומרי הוא מצב של "ריחוק" כנ"ל וחסר עדיין במצב של קדושה בתכלית ובמילא אין עבודת הצדיקים שלו בשלימות, ולכן מתעורר בתשובה להשיב את נפשו לשרשה ומקורה [ולכן תשובה זו היא רק לפני ביאת המשיח, משא"כ אח"כ⁶⁴, כאשר "רוח הטומאה אעביר מן הארץ"⁶⁵, אין צורך בתשובה זו⁶⁶].

משא"כ באופן הב' — מעלת התשובה של צדיקים לאחרי ביאת המשיח (עלי' בלתי מוגבלת) — הרי עבודת הצדיקים ועבודת התשובה הן שתי עבודות שונות, 212שבכל א' מעלה על השני', יש בזו מה שאין בזו: המעלה בעבודת הצדיקים היא בענין המשכת אור הקדושה מלמעלה (ע"י עבודתם בקיום התומ"צ), והמעלה בעבודת התשובה היא ב(זיכוך ו)עליית התחתון⁶⁷.

וזהו ביאור שתי הדיעות בטעם שאין מפסיקין בין פרה להחודש: לפי הדיעה שזהו לפי שקריאת פרשת הפרה היא כעין פרט בקריאת פ' החודש, ה"ז בדוגמא לאופן הא' בתשובת הצדיקים, תשובת הצדיקים בזמן הזה, שהיא תשובה על הריחוק, שהיא פרט בעבודת הצדיקים כנ"ל; משא"כ לדעת רבי לוי שהם ב' קריאות שונות אלא שאין להפסיק ביניהן, ה"ז בדומה לאופן הב' בתשובת הצדיקים (כפי שתהי' בביאת המשיח, משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא), שאז הן ב' מעלות שונות, אלא ש"אין מפסיקין ביניהן", להורות שאז גם הצדיקים יזכו למעלת התשובה.

ז. ועפ"ז יש לבאר ג"כ הרמז בדברי רבי לוי, שנתן סימן ע"ז מדין ד' כוסות, ש"בין השלישי לרביעי לא ישתה"⁶⁸:

החילוק בין החצי הא' של סדר ההגדה של פסח (שבו שותים ב' כוסות הראשונות) והחצי השני (שבו שותים ב' כוסות האחרונות) הוא: בחצי הראשון מדובר (בעיקר) על גאולת מצרים, ואילו החצי השני שייך (גם) לגאולה העתידה לבוא; דלא מיבעי חלק ההגדה שאומרים על כוס הרביעי — שמתחיל מ"שפוך חמתך על הגוים"⁶⁹ ונמשך בפרקים האחרונים דהלל⁷⁰ וכו' — שהוא שייך בגלוי לגאולה העתידה, אלא גם הסעודה שמסיימים באכילת האפיקומן שהוא זכר לפסח⁷¹ (ונקרא "צפון"⁷²) שייכת לגאולה העתידה.

וזהו הטעם הפנימי לכך שאין שותים בין כוס ג' לכוס ד': כוס ג' שמברך עליו ברכת המזון, רומז על הסעודה שהקב"ה עושה לצדיקים לעת"ל⁷³, וכוס ד' שגומר עליו את ההלל ומברך עליו ברכת השיר, שהן רק שירים ותשבחות, כולו רוחניות, רומז על מעלת עולם הבא (עולם התחי'⁷⁴), שאין בו אכו"ש אלא צדיקים יושבין ונהנין מזיו השכינה⁷⁵.

ויש לומר, שזה מתאים לשתי המעלות 213בב' אופני העבודה (דתשובה ועבודת הצדיקים) לעת"ל: הסעודה שעושה הקב"ה לצדיקים לעת"ל שייכת למעלת התשובה, עליית התחתון (כנ"ל); וזה שיושבין ונהנין מזיו השכינה ותו לא ה"ז מעלת עבודת הצדיקים⁷⁶, המשכת וגילוי אור השכינה (בעולם שכולו קדושה).

ולעת"ל יהי' החיבור דב' המעלות דעבודת התשובה ועבודת הצדיקים⁷⁷, משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא, ולכן בין כוס שלישי לרביעי לא (יפסיק ו)ישתה.

וזהו הביאור הפנימי בסימנו של רבי לוי, דזה שאין מפסיקין בין פרה להחודש (המורה על תשובת הצדיקים) הוא כהא ד"בין השלישי לרביעי לא ישתה" — להורות, שכאן אין המדובר בתשובת הצדיקים בזמן הזה, אלא על חיבור עבודת התשובה ועבודת הצדיקים לעת"ל (כנ"ל סוס"ו), משיח אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא.

(משיחות ש"פ ויקרא (פ' החודש) ואחש"פ תשכ"ד)

הערות

עמוד 206

1. מגילה פ"ג ה"ה (נעתק (בשינוי לשון) ברי"ף מגילה פ"ג שם). — וראה גם בבלי שם (ל, א), אלא דשם מסיק ד"לא פליגי, הא דאיקלע ר"ח ניסן בשבת הא דאיקלע באמצע שבת", משא"כ בירושלמי, שהם ב' דיעות.
2. כ"ה גם בבבלי שם "ר' חמא בר' חנינא".
3. פסחים פ"י מ"ז (קיז, סע"ב).
4. ראה פני משה שם.
5. להעיר מהקדמת הרמב"ם לסהמ"צ שלו. יד מלאכי כללי הרמב"ם אות לד.
6. הובא גם ברש"י מגילה כט, א ד"ה ברביעית. רי"ף שם.
7. לרי"ף מגילה שם ד"ה שבאחד בניסן.
8. ל' הפני משה שם.
9. ולהעיר מרי"ף ור"ח מגילה שם, שהביאו כל ג' המאמרים בשם ר' לוי, ובהמשך אחד. וראה גם רוקח שבהערה 24.
10. רש"י מגילה כט, א ד"ה פרה אדומה.
11. רש"י שם ד"ה ברביעית. — אבל להעיר שבס' הפרדס שלו (צויין לקמן הערה 24. וכ"ה במהרי"ל ומט"מ שצויינו שם) "ברביעית החודש הזה משום ר"ח ניסן שענינו של יום הוא", ומשמע שעיקר טעם קריאתה הוא מפני השייכות לפסוק "החודש הזה גו'" (וראה המשך הלשון במט"מ שם "וחודש ניסן הוא ראש לכל החדשים ולסדרי הרגלים"). וראה (ע"ד החסידות) לקו"ש ח"א ע' 220. — וראה לקמן הערה 34.

עמוד 207

12. בא יב, ג ואילך (ובפרש"י שם). וראה פסחים ו, ב.
13. לכאורה סברא זו לא אתי כהדיעה שקריאת פרשת פרה היא מה"ת (משא"כ פ' החודש). אבל י"ל, שחובת הקריאה מה"ת אין לה זמן מיוחד, וזה שקבעו לקרותה בשבת זו דוקא היא פרט בתקנת קריאת פ' החודש. ואכ"מ.
14. רש"י מגילה שם ד"ה קורין בפרשת שקלים (ע"פ הגמרא שם כט, ב).
15. רש"י שם ד"ה ומפסיקין. וראה בגמרא שם ל, א.
16. ראה לקמן סעיף ג.
17. בקה"ע פי' "מפני שהיא טהרתן של ישראל וראוי דנהדר בטהרה לכך מקדימין". אבל ע"פ המבואר בפנים י"ל דאתי בפשטות יותר, שהוא טעם שמקדימין אותה לפרשת החודש ("ששם פרשת הפסח"). וכן מפורש בשיטת ריב"ב לרי"ף שם.
18. שמו"ר פי"ט, ב.
19. וכן מפורש בשיטת ריב"ב לרי"ף שם, "ולכן אין ראוי להפסיק בין פרשת פרה לפרשת החודש שהזהרת הטהרה צריכה להיות סמוכה לפרשת מצות הפסח". וכן משמע קצת מהמשך ל' רש"י למשנה שם (כט, א ד"ה ברביעית). ע"ש. וראה רש"י לגמ' שם (ל, סע"א) "ולא בסמוכה לפורים, לסמוך אזהרת טמאים לפסח" [אלא שבזה אפשר לפרש שאין כוונתו ב"לפסח" — לקריאת פ' החודש "ששם פרשת הפסח", אלא לחג הפסח. וכן משמע מהמשך ל' רש"י שם "והיכא דחל כו' הוזקקנו להקדים פרשת פרה לשבת שלפני שבת זו כו'"].

עמוד 208

20. פסחים קט, סע"ב ואילך.
21. ל' הב"י לטאו"ח סתפ"ד (ד"ה וכתב א"א). וראה פסחים קיז, סע"ב.
22. רמב"ם הל' חמץ ומצה פ"ז ה"י.
23. ראה רשב"ם ותוס' פסחים קיז, ב. ועוד.
24. רוקח הל' פורים (סי' רמא). וכ"ה בספר הפרדס לרש"י סדר קריאות והפטורות סכ"א (בהוצאת עהרענרייך — "סדר פרשיות" ע' שמח). הובא גם במהרי"ל הל' ד' פרשיות. וראה גם מטה משה ענין ארבע פרשיות (סי' תתקצז). ועוד.
25. מגילה כט, סע"א.
26. ל' הרוקח שם.
27. מגילה שם, ב. וש"נ.
28. ריש הל' פסח.
29. ס' הפרדס ומהרי"ל שם (אבל ראה לקמן הערה 35). וראה גם מטה משה שם, "פרשת פרה אדומה להודיע לעם שהם טמאי מתים שיטהרו באפר פרה לפי שבר"ח ניסן מתחילין הרחוקים לעלות לירושלים" (ולא הזכיר בטעם זה ע"ד עשיית פסח בטהרה).
30. ר"ה טז, ב.
31. אלא שלא תיקנו כן לפני כל הרגלים וסמכו על קריאתה לפני הפסח. וראה ע"ד החסידות אוה"ת חוקת (ס"ע תשעז ואילך).
32. ע"ד פרשת שקלים שלשים יום לפני ר"ח ניסן (ראה מגילה שם כט, ב).
33. כל' אדה"ז בשולחנו שם "מפורים ואילך".

עמוד 209

34. או י"ל שרבי לוי ס"ל שעיקר תקנת פרשת החודש אינה משום עשיית הפסח, אלא לפי שהוא "עניינו של יום" דר"ח ניסן (כמ"ש בספר הפרדס כו', כנ"ל הערה 11), וא"כ פרשת פרה (הטהרה בשביל עשיית הפסח והרגל — ראה הערה הבאה) ופרשת החודש הן שני ענינים שונים.
35. אלא שבס' הפרדס ובמהרי"ל הביאו הא דחייב אדם לטהר עצמו ברגל בהמשך לטעם ר"ח בר חנינה שפרה קודמת להחודש לפי שהיא טהרתן של ישראל (ומשמע קצת דגריס כן בירושלמי שם). — וראה הערה הקודמת.
36. וי"ל כמ"ש במט"מ שם, ד"פרשת פרה אדומה להודיע לעם שהם טמאי מתים כו' לפי שבר"ח ניסן מתחילין הרחוקים לעלות לירושלים ולפיכך אין מפסיקין בין פרשת פרה אדומה לפ' החודש" (היינו להסמיך קריאת פ' פרה לר"ח ניסן, זמן התחלת עלי' לרגל). או שיש להסמיכו לחג הפסח כפי האפשרי (ראה לעיל סוף הערה 19).
37. ראה אוה"ת חוקת (ריש ע' תשעד). ד"ה זאת חוקת (הא') תרכ"ט (ע' צה, בהוצאת תשנ"ב — ע' קד), עטר"ת (ע' שכב). — במקומות הנ"ל קאי על החילוק ד"חוקת הפסח" ו"חוקת פרה אדומה" (כל' השמו"ר הנ"ל הערה 18), אבל מזה מובן גם לענין פרשת החודש, "ששם פרשת הפסח". וראה גם לקו"ש חי"ב ע' 61. ועוד.
38. ראה לקו"ש חי"ח ע' 119 הערה 26.
39. ראה יבמות מו, אב. כריתות ט, א.
40. יבמות כב, א. וש"נ.
41. ע"ז כג, ב (הובא ברש"י חוקת יט, ט). וראה תניא אגה"ק סכ"ח.
42. תנחומא חוקת ח בסופו. פרש"י שם יט, כב (מיסודו של ר"מ הדרשן).
43. ראה גם אוה"ת חוקת שם (ע' תשסב. תשפז. ס"ע תשצז ואילך). וראה בארוכה לקו"ש חט"ז ע' 420 ואילך.
44. ראה לקו"ת ר"ה ס, ד. ר"פ האזינו. ובכ"מ. וראה בארוכה לקו"ש שם (ע' 421 ואילך).
18. שמו"ר פי"ט, ב.
45. בא יב, מג.

עמוד 210

46. ר"פ חוקת.
47. ברכות לד, ב. וראה לקמן הערה 64.
48. וכן פסק ברמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה.
49. סד"ה זאת חוקת הנ"ל. וראה לקו"ש חט"ז שם, שזהו גם דיוק ל' הירושלמי מגילה כאן "שהיא טהרתן של כל ישראל" (אף שלכאורה רק טמאי מתים היו צריכים לטהר עצמם באפר הפרה), כי כל ישראל צריכים לענין התשובה.
50. מאמר הזהר, הובא בלקו"ת שמע"צ (צב, ב). שה"ש (מה, א. נ, סע"ב). ועוד. סה"מ תקס"ב ח"ב ע' תקלד ואילך. — וראה זח"ג קנג, ב.
51. ל' הלקו"ת שמע"צ שם.
52. ראה לקו"ת בלק עד, א.
53. פל"ז (מח, סע"א ואילך).
54. פל"ה (מד, סע"א ואילך).
55. לקו"ת בלק שם. ובכ"מ.
56. ראה בכ"ז לקו"ש ח"ט ע' 209 ואילך. וש"נ.
57. וכידוע שכח הבחירה היא בעצמותו ית', שאין מעכב בידו (לקו"ת אמור לח, ב).
58. קהלת יב, ז. וראה לקו"ת ר"פ האזינו. ובכ"מ.

עמוד 211

59. ל' התניא אגה"ת פ"ח (צח, סע"א) — לענין תשו"ע.
60. ראה לקו"ת שה"ש מט, סע"ב ואילך. וראה בארוכה שערי תשובה (לאדמו"ר האמצעי) ח"ב חינוך פמ"ח (נג, ג ואילך) במעלת "בכל מאדך" דבע"ת על "בכל מאדך" דצדיקים.
61. ל' התניא ח"א פ"ז (יב, א). וראה אגה"ת שם בסוף הפרק.
62. סה"מ תש"י ע' 7. ועוד.
63. ראה לקו"ת שם נ, סע"ב. וראה לעיל שם במעלת "בכל מאדך" לעת"ל.
64. ראה סד"ה זאת חוקת תרכ"ט שם (בשולי העמוד), דזה שצדיקים צריכים תשובה הוא רק עכשיו, ולא לאחרי שרוח הטומאה אעביר כו'. וראה של"ה בית גדול (לו, אב), דמשמע, שמ"ד בע"ת גדול מצ"ג (ברכות שם) הוא בזה"ז, אבל לעת"ל, בזמן ד"עין לא ראתה גו'" (ראה ברכות שם), אז "נהי' מדריגות צ"ג תכלית הגמור כולו טוב". ע"ש.
65. זכרי' יג, ב.
66. וע"ד לפני הבריאה, שאז היתה מעלת הצדיקים דוקא, כידוע בענין במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים דוקא (ב"ר פ"ח, ז), ולא בע"ת (לקו"ת שה"ש מד, רע"ג. ובכ"מ). וי"ל, שזהו הטעם הפנימי ש"באחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה" — אף שאח"כ "פרה קודמת שהיא טהרתן של כל ישראל" — כי הקמת המשכן (בפעם הא') היא ע"ד מצב העולם בתחילת הבריאה (קודם עבודת האדם), מצב של צדיקים כו' בלי רע. ובפרט לדעת הזהר (ח"ב רכד, א) שנדבת המשכן היתה קודם חטא העגל. וראה לקו"ש ח"ו ע' 154. סה"מ מלוקט ח"ה ע' ר.

עמוד 212

67. ראה לקו"ד ח"א קמז, א ואילך. וראה המשך תער"ב ח"ג ע' א'שדמ ואילך. לקו"ש חי"ב ע' 61 ואילך. ועוד.
68. ולהעיר משני הביאורים ע"פ סוד בדין זה (הובאו באוה"ת וארא (כרך ז) ע' ב'תקפזח. ע"ש): בפע"ח (ש' חג המצות פ"ז) לפי שכוס ג' וד' הם לנגד דעת הנחלק לחו"ג, ולכן אין מפסיקין ביניהם לפי שהם ממוח אחד (וזהו ע"ד אופן הא' הנ"ל ס"ב, שפ' פרה ופ' החודש הן שני פרטים בתקנה אחת); בטור ברקת סו"ס תעט כ' דב' כוסות אחרונים הם לנגד חתן וכלה ואין להפסיק ביניהם, שלפי' זה הם שני ענינים נפרדים שצריכים לפעול היחוד ביניהם (ע"ד אופן הב' הנ"ל בתקנת פ' פרה ופ' החודש).
69. ראה ר"ן ר"פ ערבי פסחים. בחיי וארא ו, ח. ועוד. וראה הגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים (קה"ת) ע' מג.
70. ראה פסחים (קיח, א) דפרקים הראשונים דהלל שייכים ליציאת מצרים, ופרקים האחרונים — לגאולה העתידה. וראה זבח פסח להגש"פ (הלל).
71. רא"ש פסחים פ"י סל"ד. — או זכר למצה הנאכלת עם הפסח (רש"י ורשב"ם פסחים קיט, ב).
72. ראה פי' האלשיך להגש"פ (רמזים בסימנים): "ובזה יהי' שולחן עורך בעוה"ז ותנחיל טוב בעוה"ב, צפון כד"א מה רב טובך אשר צפנך ליראיך".
73. ראה פסחים קיט, ב (ושם, ע"ד כוס של ברכה דסעודה זו). ב"ב עד, ב. ועוד.
74. כדעת הרמב"ן (בשער הגמול), ועוד — ראה הנסמן בתשובות וביאורים (קה"ת, תשל"ד) סי"א הערה 23. — וראה לקמן הערה 77.
75. ברכות יז, א.
. נדפס גם באגרות כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ב ע' עו. המו"ל.

עמוד 213

76. בהמשך תרס"ו (ע' קה ואילך), דעלי' הב' (שאין בו אכו"ש) באה ע"י עבודת התשובה דוקא. ע"ש. ואין זה סתירה להמבואר בפנים, כי שם הכוונה שעלי' זו באה ע"י עבודת התשובה, אבל העלי' גופא היא לאחרי ולמעלה מעבודת התשובה. ועיין תו"ח ס"פ וישלח (נו, ד ואילך). ואכ"מ.
77. במפרשים מבואר שב' מרז"ל (הקב"ה עושה סעודה לצדיקים; העוה"ב אין בו אכו"ש) הם בב' תקופות (שהסעודה תהי' בימוה"מ או בתחילת זמן תחה"מ), אבל ע"פ המבואר בלקו"ת (צו טו, ג. ש"ש סה, ד ואילך) מובן שהן ב' ענינים באותה תקופה (כמשנ"ת בתשובות וביאורים שם. וש"נ).

מצוטט ב־6 עמודים

אגרות קודש 1

כרך כח ‹ י'תשמא לקו"ש חל"ו ע' 206

לקוטי שיחות 1

כרך טז ‹ פ' פרה ‹ שיחה א ‹ 417 לקו"ש חל"ו ע' 207

תורת מנחם 3

יג - שנת תשט"ו - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשט"ו. לקו"ש חל"ו ע' 206
לט - שנת תשכ"ד - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ד לקו"ש חל"ו ע' 206
לט - שנת תשכ"ד - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ד לקו"ש חל"ו ע' 212

תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 1

תרל"א ח"א ‹ מאמרים ‹ וידבר כו' זאת חקת כו' ‹ רטז לקו"ש חל"ו ע' 209