שיוך לפסוק
אגרות קודש כרך כח י'תשנא
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק א
דה"א כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ל וירא שיחה ב
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק א
1 דה"א כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה א
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק ט
4 דה"א כב, ט,
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו ויצא שיחה ב
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק ז
11 ע"ד מש"נ (במקדש הא') שאמר דוד (דה"א כב, ז־יו"ד): אני הי' עם לבבי לבנות בית גו' ויהי עלי דבר הוי' לאמר גו' הנה בן נולד לך הוא יהי' איש מנוחה גו' הוא יבנה בית לשמי גו'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז שמות שיחה ג
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק ט
36 אף שאפשר להיות ראוי לזה מצד דעת, כמו שמצינו דעת בגיל ג' שנה ברבקה (וכנ"ל הערה 21). או במרים שהייתה מילדת (פועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים כו'), ומספקות להילדים מים ומזון (פרשתנו א, טו. יז ובפרש"י), והייתה בגיל ה בערך* [ולהעיר ממנשה שהי' מליץ דיוסף (פרש"י מקץ מב, כג), ולא הי' יותר מגיל שבע]. אבל מינוי קטן לגדולה הוא לכאורה ענין של בזיון שרים אחרים. [ולהעיר מהגירסא בדפוס שני דרש"י "שמינהו פרעה שר על ביתו". ובקה"ר פ"ט, יא: ויגדל משה ויצא אל אחיו מהו ויגדל שהייתה גדולתו להכניס ולהוציא]. וצע"ק מבצלאל שהי' בן יג שנה כשהי' ממונה על מלאכת המשכן ("ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה גו' לחשוב מחשבות גו' נתתי אתו אהליאב גו'" – תשא לא, ג ואילך) – סדר הדורות (ב"א תלו. תמח ד"ה דורות). ומוכרח גם ע"פ פשוטו של מקרא שלא הי' למעלה מגיל זה. ובכל אופן (גם את"ל שאי"ז דומה למינוי על צבור וכיו"ב) צ"ע ממלכים ב (יב, א. דהי"ב כד, א) "בן שבע שנים יהואש במלכו": מלכים שם (כב, א) ודה"י שם (לד, א־ג) "בן שמונה שנה יאשי' במלכו" (וראה פדר"א פי"ז (יל"ש מלכים א רמז רא בתחלתו) "וכי נער בן שמונה שנה מה הוא דעתו אלא כו'"): וראה שבת נו, סע"ב. ס"ח סי' תרצ"ב ובנ"כ. נ"כ: שו"ע או"ח סו"ס שמג ושו"ע חו"מ סשמ"ט** ס"ג. ועוד. ובנוגע לשלמה: "בן י"ב שנה הי' שלמה במלכו" (סדר עולם רבה פי"ד. רש"י דהי"א כב, ה. וראה סה"ד ב"א תתקכג). אלא דשאני, שהנ"ל הם בני מלך ודבית דוד, ויהוידע השתתף בהנהלת המלוכה דיהואש (ראה מלכים שם פרק יא. דה"י שם פרק כג) ושלמה הוא החכם מכל אדם (מ"א ה, יא) ובוצין מקטפי' ידיע (ברכות מח, א) ומקודם הובטח לבת שבע (מלכים שם א, יג. יז. ל), וגם בנבואה (דה"א כב, ט־יוד. וראה רד"ק למ"א שם, יג). ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז פקודי שיחה ב
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק א
12 מפשטות לשון הרמב"ם "לבנות בהן בית לה'" משמע, שכוונתו (לא לאיסור הקרבה בכמות, כ"א) שאסור לבנות "בית לה'" אלא בירושלים*. אלא שאח"כ מוסיף ענין שני – "ולהקריב בהן קרבן" [דכתבו "להקריב בהן" (בהמקומות) ולא "בו" (בהבית) מורה שזהו ענין שני – איסור הקרבה (במק"א) בבמות]. ועפ"ז סרה התמי' (וראה הר המורי' לרמב"ם שם) למה הביא הרמב"ם הכתובים (דה"א כב, א. תהלים קלב, יד) "ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלקים וזה מזבח לעולה לישראל ואומר זאת מנוחתי עדי עד", ולא הכתוב (ראה יב, ט) "כי לא באתם גו' אל המנוחה ואל הנחלה" שהובא בש"ס (זבחים קיט, א) לענין איסור הקרבה בבמות? כי הפסוק "כי לא באתם גו'" בא בהמשך להקודם: "לא תעשון גו' איש כל הישר בעיניו (וטעם החילוק) כי ("פה" "היום") לא באתם גו'" – היינו האיסור דהקרבת קרבן חוץ ל"מנוחה" "ונחלה", והביא הרמב"ם פסוק שנאמר בו ע"ד ב' ענינים הנ"ל: א) איסור דבנין בית לה' חוץ לירושלים – "זה הוא בית ה' האלקים". ב) איסור הבמות – "וזה מזבח לעולה לישראל"** (ראה פרש"י דה"י שם).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יח קרח שיחה ג
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק ט
91 דה"א כב, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יח בלק שיחה ב
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק ח
66 עפ"ז מובן בפשטות מה שלא הביא הרמב"ם (גם) בתחילת הפרק שמשיח ילחום מלחמות ה' – כי שם מבאר הגדר והמכוון שלו (להחזיר מלכות דוד ליושנה כו') – לאחר שכבר הביא לשלימות התורה, כשהוא "משיח בודאי", משא"כ קודם הנצחון במלחמות ה'. עפ"ז אולי יש להוסיף (בפנימיות הענינים עכ"פ), שזה שהביא הרמב"ם שני המשיחים במשיח הראשון שהוא דוד כו' ובמשיח האחרון כו' – כי דוגמתן נמצא במשיח עצמו, ב' תקופות ודרגות לאחרי ביאת המשיח: לפני שיבנה ביהמ"ק – שאז הוא עדיין "בחזקת משיח", בדוגמת דוד שלא בנה המקדש, וענינו ילחם מלחמות (ראה דה"א כב, ח) והכין הכל לבנין ביהמ"ק מיד ה' עלי השכיל (שם כח, יט): כשהוא משיח ודאי ש"בנה מקדש במקומו". וראה בארוכה מכתב כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע (אגרות־קודש שלו ח"א ע' שיב) בביאור לשון רז"ל "בן דוד בא" או "דוד בא" (ע"פ הב"ח או"ח סקי"ח) דיש ב' מדריגות במשיח: ביאתו לפני בנין ביהמ"ק וירושלים (שאז הוא בחזקת משיח) ואחר שיבנה משיח את ביהמ"ק וירושלים דאז "כיון שנבנית ירושלים – בא דוד" (מגילה יז, ב) – (משיח בודאי). ולהעיר משינוי הגירסא ברמב"ם (כנ"ל סעיף ט והערה 46) "להחזיר מלכות דוד" או "בית דוד". ואכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט ראה שיחה ב
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק א
7 דה"א כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד ראה שיחה א
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק א
45 לכאורה י"ל שלדעת הרמב"ם פי' "בית הבחירה" היינו – בית הנבחר להקרבת הקרבנות (וראה לעיל הערה 34). ועפמש"כ בסהמ"צ מ"ע כ דהמ"ע היא "לבנות בית הבחירה לעבודה בו יהי' ההקרבה" (ראה בארוכה לקו"ש חי"א ע' 120 ואילך). וראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ט ה"ג "וירושלים נבחרת לכך". אבל מדייק לשונו בספר היד* בריש הל' ביהב"ח בגדר המ"ע "לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו כו'" משמע, שהבית והמצוה בבנייתו אינו בשביל ההקרבה כ"א "בית לה'" (והיינו להשראת השכינה), אלא שהבית צ"ל באופן ש"מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות" (וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 330 הערה 34). וכן מוכח מלשונו שם ה"ג (נעתק לקמן ס"ח) "נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה'" ומביא הכתובים (דה"א כב, א. תהלים קלב, יד) "זה הוא בית לה' האלקים .. זאת מנוחתי עדי עד". כדלקמן בפנים.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד ראה שיחה א
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק א
53 דה"א כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה לך לך שיחה א
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק יא
4 ראה מ"א ב, ג־ד. דה"א כב, יא ואילך. כח, ז. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה חיי שרה שיחה ג
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק ט
76 דה"א כב, ט־י.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה חיי שרה שיחה ג
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק א
93 דה"א כב, א. וראה ש"ב ז, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה ויחי שיחה ב
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק ח
68 עפ"ז יש לבאר ג"כ הטעם (הפנימי) שסמך ברכת בנימין ל"ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם" (מט, כח), ש"כללן כולם בכל הברכות" (פרש"י): ההדגשה "איש אשר כברכתו" היא, כמבואר בכ"מ (לקו"ת ראה יט, רע"א. ד"ה כה תברכו תרכ"ו. ועוד) כי המשכת הברכה היא רק משרשו ומקורו של המתברך; וא"כ, הענין ד"איש אשר כברכתו ברך אותם" (שהברכה הפרטית (משרשו ומקורו הפרטי) דכל שבט ושבט נמשכה לכל שאר השבטים) הו"ע של "יטרף" וחטיפה, ואפשרי רק מצד המשכה מלמעלה מהשתלשלות (שרש ומקור הברכה). וראה לקמן ס"ע 333 ואילך. ויש לומר, שזהו הטעם (ביינה של תורה שבפרש"י) שמביא רש"י גם פי' התרגום ד"יחלק שלל" קאי על "שלל הכהנים בקדשי המקדש": מכיון ש"זאב יטרף" שייך בעיקר לבנימין, לכן גם הענין ד"איש אשר כברכתו ברך אותם" מודגש אצלו, שפעל ענין ה"טרף" ו"שלל" גם בביהמ"ק (שמצ"ע ענינו מנוחה דוקא, ועד שמפני ש"דם לרב שפכת" לכן "לא תבנה בית" (דה"א כב, ח)), שעי"ז נמשך ענין ה"טרף" לכל ישראל (שמקריבים קרבנותיהם על המזבח שבחלקו של בנימין).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט תבא שיחה ב
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק א
63 דה"א כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר