47

שיחה א

א. "לך לך" – ללא הקדמה?

פרשתנו פותחת בדברי ה' אל אברם¹ "לך לך מארצך וממולדתך... ואעשך לגוי גדול...". הרמב"ן² מתעכב על כך, ומבאר, שה"פרשה לא בארה כל הענין, כי מה טעם שיאמר לו הקדוש־ברוך־הוא עזוב ארצך ואיטיבה עמך טובה שלא היתה כמוהו בעולם מבלי שיקדים שהיה אברהם עובד אלקים או צדיק תמים... ומנהג הכתוב לאמר התהלך לפני³ ותשמע בקולי ואיטיבה עמך, כאשר בדוד⁴ ובשלמה⁵, וכענין התורה כולה אם בחוקותי תלכו⁶, אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך⁷, וביצחק אמר⁸ בעבור אברהם עבדי, אבל להבטיחו בעבור יציאה הארץ אין בו טעם".

והוא מסביר, שהטעם לכך הוא, משום שאנשי אור כשדים גרמו לו "רעות רבות על אמונתו בקדוש־ברוך־הוא" והוא נמלט מהם "ללכת ארצה כנען ונתעכב בחרן, אמר לו לעזוב גם אלו ולעשות כאשר חשב מתחלה, שתהיה עבודתו לו, וקריאת בני האדם לשם ה' בארץ הנבחרת ושם יגדל שמו ויתברכו בו הגוים ההם". לא כפי שהיה "באור כשדים שהיו מבזין ומקללין אותו ושמו אותו בבור או בכבשן האש"⁹. והוא ממשיך ואומר "אבל התורה לא תרצה להאריך בדעות עובדי עבודת גלולים ולפרש הענין שהיה בינו ובין הכשדים באמונה כאשר קצרה בענין דור אנוש וסברתם בעבודת גלולים שחשדו".

אך עדיין אין זה חלק¹⁰: מדוע אין התורה מזכירה כאן בקצרה, לפחות, "שהיה אברהם עובד אלקים או צדיק תמים" כהקדמה ל"ויאמר ה' אל אברם..."¹¹? כפי שאנו מוצאים אצל נח, שלפני דברי ה' אליו בתחילת