466

הערות

1. 12. מפשטות לשון הרמב"ם "לבנות בהן בית לה'" משמע, שכוונתו (לא לאיסור הקרבה בכמות, כ"א) שאסור לבנות "בית לה'" אלא בירושלים*. אלא שאח"כ מוסיף ענין שני – "ולהקריב בהן קרבן" [דכתבו "להקריב בהן" (בהמקומות) ולא "בו" (בהבית) מורה שזהו ענין שני – איסור הקרבה (במק"א) בבמות]. ועפ"ז סרה התמי' (וראה הר המורי' לרמב"ם שם) למה הביא הרמב"ם הכתובים (דה"א כב, א. תהלים קלב, יד) "ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלקים וזה מזבח לעולה לישראל ואומר זאת מנוחתי עדי עד", ולא הכתוב (ראה יב, ט) "כי לא באתם גו' אל המנוחה ואל הנחלה" שהובא בש"ס (זבחים קיט, א) לענין איסור הקרבה בבמות? כי הפסוק "כי לא באתם גו'" בא בהמשך להקודם: "לא תעשון גו' איש כל הישר בעיניו (וטעם החילוק) כי ("פה" "היום") לא באתם גו'" – היינו האיסור דהקרבת קרבן חוץ ל"מנוחה" "ונחלה", והביא הרמב"ם פסוק שנאמר בו ע"ד ב' ענינים הנ"ל: א) איסור דבנין בית לה' חוץ לירושלים – "זה הוא בית ה' האלקים". ב) איסור הבמות – "וזה מזבח לעולה לישראל"** (ראה פרש"י דה"י שם).
2. 13. צ"ע בדפוסים הקודמים, כי הלשון בכ"מ הוא "דור דורים", אף שנמצא – אבל בנפרד – "קורא הדורות".
3. 14. ראה דה"ב ג, א (הובא לקמן רפ"ב דהל' ביהב"ח). תענית טז, א. ובב"ר ס"פ וירא (פנ"ה, ז. פנ"ו, י) עה"פ (וירא כב, ב. שם, יד) ארץ המורי' גו', בהר הוי' יראה.
4. 15. תהלים קלב, יד.
5. 16. ש"ב ז, ו. (וכפסק הרמב"ם סוף הל' מעה"ק). ולכן מדגיש הרמב"ם שהאיסור הוא רק "(זה מזבח לעולה) לישראל".
6. . עייג"כ לשון הרמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ט הי"ד (ועד"ז בהל' מעשה הקרבנות פי"ד ה"ז) "מי שעבר ועשה בית חוץ למקדש להקריב בו קרבנות לשם אינו כבית ע"ז כו'" – דבפשטות כוונתו במ"ש ש"עבר ועשה בית כו'" היינו (לא להאיסור דהקרבה חוץ למקדש, כ"א) האיסור דעשיית בית חוץ למקדש. אבל להעיר מפיה"מ להרמב"ם מנחות (פי"ג מ"י) ד"בית חוניו .. שעבר על מש"נ פן תעלה וכו'" ולא הזכיר דעבר על איסור עשיית בית חוץ למקדש. אבל – לא הזכיר ג"כ האיסור דעשיית בית תבנית היכל כו', אף שבית חוניו הי' "בצורת בית המקדש" (פיה"מ שם).
7. . הטעם שמביא גם תיבת "לישראל" – י"ל עפ"י ש"ס זבחים (קטז, ב) ד"אין העכו"ם מצווין על שחוטי חוץ לפיכך כאו"א בונה לו במה לעצמו ומקריב עלי'", ועיי"ש גם המאורע דאיפרא הורמיז כו' עם רבא – מעשה רב שמורים להם איך לבנות במה ומוסיף להסביר [כדיוקו "ואומר" – ראה ברכות ומכות בסופן (ועוד) "מאי ואומר"] טעם האיסור בזה: "זאת מנוחתי עדי עד" – דמכיון שקדושת המקדש היא באופן ד"עדי עד", וכמ"ש (הל' ביהב"ח פ"ו הט"ז) "קדושת המקדש .. אינה בטלה", לכן "זאת מנוחתי" ולא במק"א, שאא"פ לבנות "בית לה'" רק בירושלים לבד***. (וראה גם לקו"ש חי"ט ע' 145 הערה 47). ומקורו דהרמב"ם**** י"ל בכמה אופנים, ומהם – במכש"כ וק"ו מפרט א' דהבנין דאסור (הקרבה בהבית – ה"ז ג"כ פרט דהבית (שצ"ל "מוכן להיות מקריבין כו'" – רמב"ם ריש הל' ביהב"ח) שבא בפועל). ולהעיר ממדרש תהלים ד'.
8. . ע"ד המבואר בכ"מ (נצו"א לזח"ג קמד, ב. המשך תרס"ו ע' קעח. המשך תער"ב פנ"ו. סה"מ ה'ש"ת ע' 62) דמכיון שלהצלת רב המנונא בא אליהו (מלובש בגוף. ובמילא) עם העצמיות שלו אא"פ להיות אז במק"א, שהעצם אא"פ להיות בב' מקומות בב"א (משא"כ לברי"מ – שבא רק ניצוץ שלו). ועד"ז בעניננו: מכיון ד"זאת מנוחתי גו'" – השראת עצם השכינה היא בירושלים בהר המורי'.
9. . ראה גם שקו"ט באוצר הספרי (להגר"מ זעמבא) "קדושת עבר הירדן". ועוד.