127
ה. אבל נ"ל, דאף שתרווייהו איתנהו בי' בביהכנ"ס כמו בבית המקדש, הן קיום מצות ועשו לי מקדש והן איסור שלא לנתוץ ושלא לאבד, הרי הם ב' גדרים:
האיסור לאבד בתי כנסיות כו' הוא מצד דין קדושה שבהם, כדיוק הלשון "והשמותי את מקדשיכם כו' בקדושתן הן עומדין", הרי שזהו מצד דין קדושה שיש בבתי כנסיות ובתי מדרשות מעין קדושת בית המקדש; אבל המצוה ד"ועשו לי מקדש" היא מצוה ודין דקביעת מקום, כלשון הרמב"ם בהגדרת מצוה זו43 — "מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות כו'", והיינו דגדר המ"ע אינו לקדש המקום וכיו"ב, אלא לקבוע מקום בשביל לעבוד בו את ה'43, וכלשון הרמב"ם בספר המצות44 "ציונו לבנות בית הבחירה לעבודה", או "לבנות (לעשות) בית עבודה"45. ויש לומר (לדעת הזהר), שדבר זה הוא דין בפני עצמו שקיים בבתי כנסיות ובתי מדרשות בכל מקום46, שהם מקומות קבועים "לעבודה" (עבודת השם).
ו. ויש לומר, שזוהי כוונת הצ"צ במ"ש דהא ד"ועשו לי מקדש" הוא ציווי ש"אינו זז לעולם לא בעוה"ז" הוא מצד הענין דבתי כנסיות שהן "מקדש מעט" — שאין זה (רק) מצד הקדושה או השראת השכינה שיש בהם [שהרי א) א"א לדמות קדושת ביהכנ"ס לקדושת המקדש, וא"כ אין שייך לומר ע"ז "אינו זז לעולם לא בעוה"ז כו'". ב) לאידך: גדר הקדושה והשראת השכינה קיימים גם עכשיו, וביתר שאת ועז, במקום המקדש עצמו בירושלים (כנ"ל), ובשביל זה אין צורך בבתי כנסיות], אלא מצד מעשה האדם שבזה, דהחיוב ד"ועשו לי מקדש" קיים לעולם, כי תמיד יש חיוב לעשות ולקבוע מקום לה'47, גם כשאין ביהמ"ק
הערות
- 43. ריש הל' בית הבחירה.
- 43. ראה לקמן סעיף ח', שביהמ"ק הי' גם מקום תפלה.
- 44. מ"ע כ.
- 45. בהוצאת העליר וקאפח.
- 46. לכאורה, לדברי האחרונים הנ"ל שמצות בנין בית הכנסת היא בכלל מצות "ועשו לי מקדש" וראייתם מדברי המרדכי, כ"ה גם להרמב"ם (ובפרט ע"פ לשונו במנין המצות הנ"ל בפנים). ואף שכתב הרמב"ם כנ"ל (הל' ביהב"ח פ"א ה"ג) "כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה' ולהקריב בהן קרבן, ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המורי'" — הרי בפשטות אין האיסור בעשיית בית לה' בפ"ע כ"א כשהוא בשביל להקריב בו קרבן — ראה רמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ט הי"ד. הל' מעשה הקרבנות פי"ד ה"ז. ולהעיר מפיה"מ להרמב"ם מנחות פי"ג מ"י ד"בית חוניו. . שעבר על מ"ש פן תעלה וכו'", ולא הזכיר דעבר על איסור עשיית הבית חוץ לירושלים. וראה בהנ"ל בלקו"ש חט"ז ע' 466 הערה 12. אבל דוחק הוא, שהרי הרמב"ם לא כלל במצות "ועשו לי מקדש" (מ"ע כ) ע"ד בתי כנסיות (ע"ד שהביא במנין המצות הנ"ל לענין איסור איבוד וניתוץ). ולהעיר שבספר הבתים כתב דיני בית הכנסת ב"שערי בית המקדש", ולא ב"שערי תפלה", ובהמשך להלכות בית המקדש מתחיל שם בשער שמיני "בתי כנסיות ובתי המדרשות הם בגלותינו זה במקום מקדש, אמרו חכמים ואהי להם למקדש מעט. . אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות כו' לפיכך כל מקום שיש שם עשרה מישראל צריך לבנות להם בית הכנסת".
- 47. ראה סידור עם דא"ח (רעו, ב): דהנה כתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. . ע"י אמצעות שני דברים על ידי ישראל ועל ידי מקום בהמ"ק כו' וצריך להיות שניהם דוקא וגם בחי' ההארה וההמשכה הזאת שהיתה בבית המקדש נמשכה ונתפשטה גם בגלות ישראל אחר החורבן בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות שמתפללים שם כמ"ש ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם והיינו בבה"כ ובהמ"ד כידוע והטעם הוא משום דכשמתאספי' עשרה מישראל ומתפללים הרי אכל עשרה שכינתא שרי' כו' וגם כשיהי' בנין מוכן בקדושה לזאת האסיפה שם יהי' כמו בחי' משכן ומקדש כו'.
משנה תורה, הלכות בית הבחירה א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית ליי' ולהקריב בהן קרבן ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה שבה נאמר ויאמר דויד זה הוא בית יי' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל ואומר זאת מנוחתי עדי עד.
משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ט׳:י״ד - הטקסט מספריא
מי שעבר ועשה בית חוץ למקדש להקריב בו קרבנו לשם אינו כבית ע"ז ואף על פי כן כל כהן ששימש בבית כזה לא ישמש במקדש לעולם וכן כלים שנשתמשו בהן שם לא ישתמשו בהן במקדש לעולם אלא יגנזו ויראה לי שאם עבד כהן ששימש שם במקדש לא פסל:
משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות י״ד:ז׳ - הטקסט מספריא
כבר ביארנו שהעושה בית חוץ למקדש להקריב בו קרבנות אינו כבית ע"ז והאומר הרי עלי עולה שאקריבנה במקדש והקריבה בבית זה לא יצא שאקריבנה בבית זה והקריבה במקדש יצא ואם הקריבה באותו הבית יצא הרי הוא כמי שנדר עולה על מנת שלא יתחייב באחריותה וענוש כרת על העליתה בחוץ וכן אם אמר הריני נזיר על מנת שאגלח בבית זה אם גלח שם יצא הרי הוא כמי שנדר לצער עצמו והרי ציער עצמו ואינה נזירות:
משנה מנחות י״ג:י׳ - הטקסט מספריא
הרי עלי עולה יקריבנה במקדש. ואם הקריבה בבית חוניו לא יצא. שאקריבנה בבית חוניו. יקריבנה במקדש. ואם הקריבה בבית חוניו יצא. רבי שמעון אומר. אין זו עולה. הריני נזיר. יגלח במקדש. ואם גלח בבית חוניו לא יצא. שאגלח בבית חוניו. יגלח במקדש. ואם גלח בבית חוניו יצא. רבי שמעון אומר אין זה נזיר. הכהנים ששמשו בבית חוניו. לא ישמשו במקדש בירושלם. ואין צריך לומר לדבר אחר שנאמר (מלכים ב' כג, ט) אך לא יעלו כהני הבמות על מזבח ה' בירושלם כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם. הרי הם כבעלי מומין. חולקין ואוכלין אבל לא מקריבין:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

