467

מתהלך באהל...", ואילו "בית (להשראת השכינה בקביעות) לדורי הדורות" קיים רק במקדש בירושלים – וכך גם בכיוון השלילה: "נאסרו כל המקומות כולן לבנות...".

יותר מכך: בבנין המקדש הראשון, הרי לא זו בלבד שנוצר מקום קבוע להשראת השכינה, אלא שגם השראת השכינה בפועל נעשתה באופן נצחי, כפי שפוסק הרמב"ם¹⁷ שקדושת המקדש וירושלים "קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא .. לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה".

מכך מובן, שהמוסבר לפני כן, שבפנימיות, לפי ה"רמז" שבמקרא, גם המקדשים הם נצחיים כמשכן, אינו אמור רק לגבי קדושת מקום המקדש ש"אינה בטלה",

שהרי, אדרבה, בכך המקדש הוא העיקר ויש לו יתרון על פני המשכן,

אלא, שגם במקדשים, יש לפחות דבר "הדומה" לנצחיות שבחלקי המשכן וכליו¹⁸.

ה. מנוחה – גברא, נחלה – חפצא

כדי להבין זאת טוב יותר, יש להקדים את דברי חז"ל¹⁹ על הפסוק²⁰ "כי לא באתה עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה": "מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים"²¹.

בפשטות, הסיבה לכך שדוקא ירושלים נקראת "נחלה" ואילו שילה נקראת רק "מנוחה", היא מפני ש"נחלה" מצביעה על קביעות יותר מאשר "מנוחה", האפשרית גם באופן זמני. ולפיכך נקראת ירושלים, אשר "אין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים" בכינוי "נחלה"²².

אך אין די בכך, כי לפי אחת הדיעות²³ "מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה", למרות, שלדעת כולם חשובה ירושלים יותר משילה.

הכרחי לומר, שגם ב"מנוחה" יש יתרון על פני "נחלה". כלומר, "מנוחה" ו"נחלה" הן שתי מעלות שונות, ויש בזו מה שאין בזו²⁴.

ההסבר לכך הוא: כאמור, מעלת המשכן היא שחלקיו וכליו הם נצחיים, אך כמקום להשראת השכינה היה