215
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
הערות
- 1. * + %*
- 2. זו שזהו כל התורה כולה (קדושים יט, יח. שבת לא, א. תגא פ' לב).
- 8. ראה היום יום ע' עח, ועָ' פא.
- 9. ראה סה"ש ש"ת ע' 2 ואילך. לקו"ש חב עי 499.
- 0. ואה רמב"ם סוף הל' לולב ובמ"מ שם.
- 1. ראה רמב"ם הל' תשובה פ"י. זחי< קכח, א.
- 2. ראה רמב"ם סוף הל' חנוכה.
- 3. סהמ"צ להרמב"ם מל"ת שס'ב. פיה'"מ ריפ חלק יסוד יב. אגרת תימן (ע"פ תנחומא ס"פ תולדות. אגדת בראשית פמ"ד). וראה מפרשי הזהר ח"א (קי, ב) ושיב
- 4. דה"א כב, ט,
- 5. בדברי הנביאים בכ"מ, רמב"ם הלי תשובה פ"ט, ה"ב. הל' מלכים פיייב.
משנה תורה, הלכות תשובה י׳ - הטקסט מספריא
אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים ואין עובדים ה' על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה.
העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה והיא המעלה שצונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך ובזמן שיאהוב אדם את ה' אהבה הראויה מיד יעשה כל המצות מאהבה.
וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני וכל שיר השירים משל הוא לענין זה.
אמרו חכמים הראשונים שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאהיה עשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר בעולם הבא תלמוד לומר לאהבה את ה' כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה ועוד אמרו חכמים במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו וכן היו גדולי החכמים מצוים לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם ביחוד אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב וכו' אלא מפני שהוא הרב ראוי לשמשו כלומר עבדו מאהבה.
כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר או כדי שלא תגיע עליו פורענות הרי זה עוסק שלא לשמה וכל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שצוה בה הרי זה עוסק בה לשמה ואמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה.
דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך אינו אוהב הקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה:
(נגמר ספר ראשון והוא ספר המדע.)
ספר המצוות, מצוות לא תעשה ש״ס - הטקסט מספריא
הזהיר מי שנפסדו ממנו כלי המשגל שאי אפשר לו שיוליד שלא לבא על בת ישראל. והוא אמרו לא יבא פצוע דכה וגו'. וכל זמן שבעל בת ישראל אחר קדושין לוקה. והתבארו משפטי מצוה זו בשמיני מיבמות. (שם, קדושה הלכות איסורי ביאה פט"ז):
מדרש תנחומא, תולדות י״ד - הטקסט מספריא
שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים וְגוֹ' (תהלים קכא, א). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר (זכריה ד, ז), זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ הַר הַגָּדוֹל. שֶׁהוּא גָדוֹל מִן הָאָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד (ישעיה נב, יג). יָרוּם מֵאַבְרָהָם, וְנִשָּׂא מִיִּצְחָק, וְגָבַהּ מִיַּעֲקֹב. יָרוּם מֵאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' (בראשית חד, כב). וְנִשָּׂא מִמֹּשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ (במדבר יא, יב). וְגָבַהּ מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַבֹּתֶם מְלֵאֹת עֵינַיִם (יחזקאל א, יח). לְכָךְ נֶאֱמַר: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל.
וּמִמִּי הוּא יוֹצֵא, מִזְּרֻבָּבֶל. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ זְרֻבָּבֶל, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹלַד בְּבָבֶל. וּמִי הוּא מִדָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבֶן שְׁלֹמֹה רְחַבְעָם, אֲבִיָּה בְנוֹ וְגוֹ', עַד וּדְלָיָה וַעֲנָנִי שִׁבְעָה (דה״א ג, י-כד). וּמַהוּ עֲנָנִי, זֶה מָשִׁיחַ. כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת שִׁבְעָה אֵלֶּה (זכריה ד, י). שֶׁנֶּאֱמַר: חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא (דניאל ז, יג).
וַעֲנָנִי שִׁבְעָה, מַהוּ שִׁבְעָה. מַה שֶּׁכָּתוּב בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת שִׁבְעָה אֵלֶּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל, זֶה שֶׁכָּתוּב בּוֹ, וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְגוֹ' (ישעיה יא, ד). וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה וְגוֹ' (זכריה ד, ז), מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה וְגוֹ', וּכְתִיב: וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא הֲוַת לְטוּר רַב וּמְלָאת כָּל אַרְעָא (דניאל ב, לה). לְכָךְ נֶאֱמַר: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל. וְהֵיכָן הוּא בָא, דֶּרֶךְ הֶהָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר וְגוֹ' (ישעיה נב, ז). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין וְאוֹמְרִים: אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי, עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (תהלים קכא, א). אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
מצוטט ב־3 עמודים
מאמרים מלוקטים 3
- חלק א ‹ בס"ד. יום שמחת תורה ה'תשמ"א לקו"ש ח"ח ע' 215
- חלק ב ‹ בס"ד. מוצאי ש"פ ויצא, ט' כסלו, אור ליו"ד כסלו - בחדרו - ה'תשל"ח לקו"ש ח"ח ע' 215
- חלק ב ‹ בס"ד. אור ליום ג' פ' ויחי, עשרה בטבת, יהפך לשמחה לקו"ש ח"ח ע' 215
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.