210

שקרח נענש הן בשריפה והן בבליעה. בהיותו המקור למחלוקת⁸⁴, שהוא פיתה את כולם⁸⁵, כלל גם עונשו באופן גלוי את שני החלקים שבפירוד ובפילוג⁸⁶.

אילו הוא היה נענש רק באחד הענשים היתה קיימת טענה "והוא ניצול" – הצלת החלק העליון או התחתון, שבו לא פגע העונש.

לכן קוימו בו שני הענשים "שנשרפה נשמתו (עליונים שבו) וגוף קיים (תחתונים שבו) ואחר־כך, נתגלגל עד מקום הבלועים ונבלע"⁸⁷.

יד. ההוראה: אין לבטל המחיצות שקבע ה'

מכל האמור נובעת הוראה לכל הזמנים ובמיוחד לתקופתנו שלנו:

יש הטוענים, שלמען שלום וקירוב לבבות אין צורך להקפיד על המחיצות וההבדלים שקבע הקדוש־ברוך־הוא בעולם – החל מהשמטת המחיצה בין גברים לנשים, עדות בגט וקידושין, צירוף למנין וכדומה, נסיון לערב בדת ובאמונה בין יהודים לבין, להבדיל, גויים, פרצה במחיצה המבדלת בין ישראל לעמים, היל"ת, על־ידי "גיור" שלא כהלכה, וכדומה.

וממעשה קורח נלמדת ההוראה:

כאשר מבטלים גבולות ש"חלק הקדוש־ברוך־הוא בעולמו", הרי בנוסף לעיקר – שזה להיפך מתורת משה שהיא תורת ה', נחלקו על הקדוש־ברוך־הוא – גם אין מביאים בכך שלום, אלא, להיפך: פירוד לבבות,

בדברים שהם שונים או הפוכים זה מזה, לא ייתכן חיבור, אלא על־ידי מחיצה ביניהם. לדוגמא: קשר בין "מים" לבין "אש" אפשרי רק כאשר יש מחיצה (קדרת המים וכדומה) ולא, אין תועלת בחיבור, והוא אף גורם להתבטלות של המציאות האחרת.

רק כאשר מחזקים את המחיצות והגבולות ש"חלק הקדוש־ברוך־הוא בעולמו", וכאשר כל אחד ואחד מתנהגים בהתאם לתפקיד שלשמו ברא הקדוש־ברוך־הוא אותם, אז נוצר שלום, שצריך לשרור, בין הסוגים השונים, כי זהו שלום הבנוי על התורה, אשר "כל נתיבותיה שלום"⁸⁸.

על־ידי כך זוכים לתקופה, אשר "לא יהיה שם... מלחמה ולא קנאה ותחרות⁸⁹, יבוא משיח שהוא מזרע דוד ושלמה⁹⁰, שעל שלמה נאמר⁹¹ "הוא יהיה איש מנוחה... ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו", ולמרות שגם אז יהיו