שיחת ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשי"א

284

בלתי מוגה

א . הסדר ב"שבע דנחמתא"¹⁵⁶⁴ – שההפטרה הראשונה היא "נחמו נחמו עמי"¹⁵⁶⁵, שהיא ההפטרה דפרשת ואתחנן, וההפטרה השני' היא "ותאמר ציון עזבני ה'"¹⁵⁶⁶, שהיא ההפטרה דפרשת עקב.

ובביאור סדרם של הפטרות אלה – כמ"ש בתוס'¹⁵⁶⁷ ש"דרך הנחמות להיות הולכות ומשובחות יותר" – איתא באבודרהם¹⁵⁶⁸ בשם המדרש ש"תקנו לומר בתחלת הפטרות הנחמות נחמו נחמו עמי, כלומר, שהקב"ה אמר לנביאים נחמו נחמו עמי, על זה משיבה כנסת ישראל ותאמר ציון עזבני ה' , כלומר, איני מתפייסת מנחמת הנביאים", שזהו תוכן ההפטרה שלאח"ז, "עני' סוערה לא נוחמה"¹⁵⁶⁹, "כלומר, הנביאים חוזרין ואומרים לפני הקב"ה הנה כנסת ישראל לא נתפייסה בתנחומין שלנו, על זה חוזר הקב"ה ואומר אנכי אנכי הוא מנחמכם"¹⁵⁷⁰.

ובזה מודגשת גודל מעלתם של בנ"י:

אע"פ שכללות ענין החורבן והגלות הי' באשמתם של בנ"י, כמ"ש "מפני חטאינו גלינו מארצנו", מ"מ, קיבלו בנ"י נחמה, ולא רק נחמה סתם, אלא "נחמה בכפלים "¹⁵⁷¹ ("נחמו נחמו"), שלא בערך לגבי המשוער אצלם.

ולאחרי כל זה – באים בנ"י בטענה שאינם מסתפקים גם בנחמה בכפלים, להיותה נחמת הנביאים , ואילו הקב"ה בעצמו – טוענת כנס"י – "עזבני"!

וחידוש גדול יותר – שאף שגם הנחמה שע"י הנביאים היא נחמה של הקב"ה, שהרי הנביא הוא בתכלית ההתאחדות עם הקב"ה, עד כדי כך, שאינו צריך לומר "ונתן ה'", אלא יכול לומר " ונתתי " ("ונתתי מטר ארצכם גו' ונתתי עשב גו'"¹⁵⁷²) כאילו מדבר בעדו¹⁵⁷³, מ"מ, מקבל הקב"ה

285

טענתם של בנ"י שאינם מסתפקים בנחמת הנביאים, וחוזר ומנחמם בעצמו: " אנכי אנכי הוא מנחמכם".

ויש לקשר זה עם פרשת עקב, שהתחלתה "והי' עקב תשמעון גו' ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך" – שזהו מצד ההתקשרות דבנ"י עם הקב"ה באופן של ברית ושבועה שלמעלה מטו"ד.

***

ב. מאמר ד"ה והי' עקב תשמעון גו'¹⁵⁷⁴.

***

ג. דובר אודות הפירוש ד"והי' עקב תשמעון", שקאי על "מצות קלות . . שמשליכין אותן תחת עקביהן "¹⁵⁷⁵, שאין לחלק ולהקדים המצוות שבבחינת "ראש" להמצוות שבבחינת "עקב" (כפי שמתחייב ע"פ השכל), כיון שהיסוד לקיום המצוות הו"ע האמונה וקבלת עול – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ט ע' 89 ואילך.

***

ד. רוצה¹⁵⁷⁶ אני לבאר ענין, ובקשתי, אשר כל אחד יפרסם זה בכל אופן שהוא יכול, ואחרי ש"ק יפרסמו זה גם באופנים כאלה שאין יכולים להשתמש בהם בשבת.

רשאים לומר הדברים בשמי או שלא בשמי¹⁵⁷⁷, ובלבד שתהי' תועלת יותר להפירסום והעיקר לקליטת הדברים אצל השומעים.

ה. על חודש אלול אמרו רז"ל¹⁵⁷⁸ ששמו מרומז בר"ת של הפסוק¹⁵⁷⁹: " א נה ל ידו ו שמתי ל ך".

286

פסוק זה הוא בפרשה שבה מדברת התורה באדם שהרג את חברו בשוגג (מבלי דעת), והתורה, תורת חיים, אומרת, שיקבעו מקום, ערי מקלט, שינוס שמה הרוצח, ובאופן זה לא יירא מגואל הדם, הרוצה להנקם בעד הדם השפוך, שיהרגהו – כפי שמבואר בארוכה בפ' מסעי¹⁵⁸⁰ ובכ"מ.

והנה, הר"ת ד"אלול" אינו מהתיבות הראשונות בהפסוק שמדובר בהן על המעשה שעשה האדם, כי אם מהתיבות בהפסוק המדברות בזכותו ("אנה לידו"), ותיקונו של האדם החוטא, ע"י ערי מקלט ("ושמתי לך").

ולהוסיף, שערי מקלט היו בכל מקום שהיו שם בני ישראל, הן במדבר¹⁵⁸¹, הן בארץ ישראל והן בעבר הירדן – שזה הי' חוץ לארץ ישראל¹⁵⁸².

ו. והנה, זוהי פעולת ערי מקלט בהצלת גופו של הורג נפש בשגגה.

אבל הרי גם נשמתו צריכה תיקון, כי עבר עבירה גדולה וחמורה. אמת, עשה זאת בשוגג – אבל הרי גם השוגגים בני עונש הם, וצריכים כפרה¹⁵⁸³.

ולכאורה זה גופא צריך ביאור: מדוע מגיע עונש להשוגג?

והטעם, כי באמת יפלא הדבר איך אדם מישראל יעשה עבירה ואפילו בשוגג? כי הרי לא רק נשמת איש הישראלי אלא אפילו גופו צריך לברוח ולהתרחק מזה מצד הטבע שלו, כי הרי זהו דבר המזיקו, המזיק את הגוף ואת הנשמה, וכמו שאין שייך לומר, אשר יקפוץ לתוך האש בשוגג¹⁵⁸⁴. – ומפני זה הרי, באמת, "לא יאונה לצדיק כל און"¹⁵⁸⁵.

אמנם טעם הדבר הוא – מפני שנפש הבהמית היא בהתגברות¹⁵⁸⁶ אצלו, כלומר הבהמה שבו היא בהתגברות על האדם שבו, היא מכסה על

287

האדם דנפש האלקית, ועל ההרגש שלו, ומושכת את האדם מישראל לעשות דבר שהבהמה שבו נמשכת לזה. ומפני שנתן האדם לנפש הבהמית להתגבר¹⁵⁸⁷, ועפ"י רוב עוד עזר לזה ע"י הנהגות לא טובות – לכן בן עונש הוא וצריך כפרה.

וכפרה זו נעשית ע"י ערי המקלט, שהרי ענינם של ערי מקלט הוא – גלות¹⁵⁸⁸, וידוע¹⁵⁸⁹ אשר "גלות מכפרת"¹⁵⁹⁰.

ז. עוד דבר ישנו בערי מקלט – עוזרים הם גם בהצלת הורג נפש במזיד, וכמאמר רז"ל¹⁵⁹¹ "אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט". שמה הרי הוא, בנתיים, בטוח מגואל הדם. ורק אחרי כן בית דין שולחין ומביאין אותו משם לבית דין, וכאשר – "ושפטו העדה" הנה אז " והצילו העדה"¹⁵⁹². וכידוע¹⁵⁹³ אשר אם דנו למיתה פעם אחת לשבע שנים היתה הסנהדרין נקראת: חובלנית.

ובכל אופן, עד המשפט הרי הוא בטוח ומוצל. ובנתיים הרי יכול לעשות תשובה.

ח. בענין זה – יש מעלה בזמן הגלות לגבי זמן הבית. כי בזמן הבית לא הועילה תשובה לפטור מעונש את ההורג נפש בשגגה או במזיד, וגם אם עשה תשובה היו מענישין אותו.

– ומבואר בשו"ת נודע ביהודה¹⁵⁹⁴, מפני מה לא הועילה תשובה על עונשי בית דין שלמטה. והטעם, כי תשובה היא דבר שבלב, וכיון שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, אין תשובה שבלב מועילה לבטל פסק הבית דין (של אדם).

משא"כ לאחר חורבן הבית – וגם ארבעים שנה קודם החורבן

288

– יבנה במהרה בימינו – אשר אז בטלו דיני נפשות¹⁵⁹⁵, ונשאר רק דין ד' מיתות, שמענישים על זה מלמעלה , הנה אז מועילה התשובה¹⁵⁹⁶, וכמאמר רז"ל¹⁵⁹⁷: "אדם עבר עבירה ונתחייב מיתה למקום מה יעשה ויחי' אם הי' רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים וכו'".

ט. וככל הדברים האלה הוא ג"כ ענינו של חודש אלול.

בהר"ת דאלול, " א נה ל ידו ו שמתי ל ך", מרומז שחודש זה הוא העיר מקלט על המעשים לא טובים שעשה האדם במשך כל השנה, על ידי חשבון הנפש ותשובה. כי אם, ח"ו, חטא ופגם ועבר את הדרך, דרך הוי' – הנה בכל עבירה שעשה הרי הוא רוצח נפש, "שופך דם האדם

289

באדם"¹⁵⁹⁸, היינו שהוא "שופך דם האדם", אדם דקדושה, הוא נוטל ומוציא דם וחיות מנפש האלקית שלו, ומוסרם "באדם" – אדם בליעל הוא היצה"ר¹⁵⁹⁹, שופך דם האדם בשוגג או במזיד.

והחודש אלול הוא ערי המקלט, אם החוטא גולה לחודש אלול – מנתק עצמו ויוצא מהישות ומציאות שלו¹⁶⁰⁰, "מארצך וממולדתך ומבית אביך"¹⁶⁰¹ – מרצונותיו, רגילותיו ומהמסקנות של השכל טעם ודעת שלו¹⁶⁰² – ויהי' בבחי' "ונס¹⁶⁰³ שמה"¹⁶⁰⁴, אשר "שם תהא דירתו"¹⁶⁰⁵ – כלומר שהוא מחליט בנפשו "להתיישב שם", לסדר ימי חייו בסדר החדש של חשבון הנפש ותשובה, אזי – "גלות מכפרת".

ולא רק הענינים הלא טובים שעשה בשוגג יתכפרו, אלא גם הענינים הלא טובים שעשה במזיד יתכפרו, כי הלא עתה מועילה תשובת "שופך דם האדם", וכנ"ל.

וגם אפילו אם אינו יכול להגיע למדריגת תשובה מאהבה, שאז "זדונות נעשות לו כזכיות"¹⁶⁰⁶, אבל, עושה הוא תשובה מיראה עכ"פ, אם מיראת העונש או מיראת הדין, או מיראה של ימים הנוראים, מיראת "אני לדודי ודודי לי"¹⁶⁰⁷ – ר"ת אלול¹⁶⁰⁸ – מהתבוננותו דתלת קשרין¹⁶⁰⁹ מתקשראין דא בדא ישראל באורייתא ואורייתא בקוב"ה, והוא בעצמו – ע"י העבירה, אשר "עונותיכם מבדילים ביניכם ובין ה' אלקיכם"¹⁶¹⁰, מרוחק ומנותק מעצמות ומהות א"ס ב"ה – הנה, כאשר מתבונן ומתעמק בזה בא לידי תשובה מיראה, "זדונות נעשות לו כשגגות"¹⁶⁰⁶, ו"גלות מכפרת".

י. אמנם אין הכוונה בזה לענין הסיגופים ותעניות – כמו בערי המקלט, שאין הכוונה בהם שהאדם הגולה צריך לענות ולסגף עצמו.

290

ענינם של הערי מקלט הוא – גלות, אשר עצם הגלות – מכפר. אבל נותנים לו בהעיר מקלט הדברים שהי' מורגל בהם בביתו.

בהערי המקלט נאמר¹⁶¹¹: "וחי – עביד לי' מידי דתהוי לי' חיותא". ולכן הדין הוא, ש"תלמיד שגלה מגלין רבו עמו". הגם אשר התלמיד הוא רק טפל אל הרב, מכל מקום "מגלין רבו עמו".

וכאשר רבו יהי' עמו, הנה מבלי הבט על ריחוק הערך שביניהם – "עביד לי' חיותא ", היינו, שרבו יביאהו לידי תשובה, עד שיגיע לבחי' "ואתם הדבקים בהוי' אלקיכם חיים כולכם היום"¹⁶¹² – "היום אם בקולי תשמעו"¹⁶¹³.

יא. עוד זאת, שעי"ז שהאדם יקיים ה"ונס שמה", לרוץ לתוך חודש אלול – ינצל מגואל הדם, "הוא השטן", "הוא היצה"ר" המסית לחטוא, הוא המקטרג, "הוא המלאך המות"¹⁶¹⁴, גואל הדם שרוצה להנקם מהאדם.

השטן הוא גואל הדם הטוען: פלוני הרג את הנפש, הרג את הנפש האלקית שבו, שופך דם האדם דקדושה באדם הבליעל.

והעצה לזה: "והיו לכם הערים למקלט מגואל (הדם), ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט"¹⁶¹⁵.

וגם אפילו אם היו ענינים שעשה במזיד, הנה עד הדין ומשפט של ראש השנה יכולים להפטר גם מזה ע"י תשובה, כנ"ל.

יב . וזהו הענין שצריכים לפרסם:

הקב"ה אומר לישראל:

אני נותן לכם עשרים ותשעה , שלשים יום ¹⁶¹⁶, אשר במשך הימים האלו , אם תנתקו עצמכם מהרגילות והנהגות הלא טובות שנהגתם עד עתה – ונס שמה . תנוסו לתוך הסדר והנהגה של אלול להשתקע שם – אזי תוכלו לתקן כל מה שלא הי' כדבעי למיהוי עד עתה , ובמילא יהי' למקלט מגואל הדם מכל הקטרוגים .

291

וע"י תשובה ,

בתחלה תשובה מיראה , שנעשו לו כשגגות , ואח"כ תשובה מאהבה , שנעשו לו כזכיות –

תכתבו ותחתמו – לאלתר בספרן של צדיקים ¹⁶¹⁷,

ל ש נ ה ט ו ב ה ו מ ת ו ק ה .

**********