71
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
נשבעו: שאף אם יהיו מניעות ועיכובים רבים וסיבות הגיוניות שלא לקיים דבר זה, בכל זאת יקיים הנשבע את שבועתו בלי להתחשב בכל זה ולמרות כל העיכובים8.
אם כך, אין מובן: שמירת "הברית ואת החסד אשר נשבע" צריכה להיות, לכאורה, בכל מצב. מדוע תולים זאת ב"עקב תשמעון...". ומצד שני: במצב של "עקב תשמעון...", כאשר בני ישראל מקיימים אפילו את המצוות הקלות שאדם דש בעקביו, אז מגיע להם שכר בזכות – מדוע זקוקים לברית, לחסד ולשבועה9?
ג. לא "נהמא דכסופא"
ההסבר לכך הוא:
כאשר מעניקים מתנת חנם, שהמקבל לא עמל בעבורה, הרי זהו "נהמא דכסופא" – לחם של בושה, שניתן חנם, ללא זכות10. אך הקדוש־ברוך־הוא חפץ לתת לישראל טוב מושלם, ולכן הוא קבע שכל ההשפעות – אף אלו המגיעות מעל להשתלשלות, ממקום שעבודת הנבראים כשלעצמה אינה מגיעה אליו – תגיע דוקא על ידי עבודה, ושהעבודה תהיה מעין11 ההשפעה12.
לכן נדרשת יגיעה גם לצורך השפעה הניתנת מפני "הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך", ודוקא עבודה של "עקב תשמעון", כי עבודה זו היא מעין הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך, כדלהלן בסעיף ו'. לפיכך, כאשר "עקב תשמעון", אין מקבלים מלמעלה רק לפי השכר המתאים לעבודה, כלומר, השפעה המדודה לפי היגיעה, אלא מקבלים השפעה בלתי מוגבלת – לפי "הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך".
ד. התבטלות בזמן הבית ובעקבתא דמשיחא
כדי להבין זאת, יש להקדים ולציין את מעלת עבודתם של ישראל בזמן
הערות
- 8. שלכן נשבעין לקיים את המצות בכדי לזרז את עצמו (נדרים ח, רע"א. וש"נ). וראה קונט' הנ"ל מאמר יד פ"א. מאמר דו' תשרי תש"ל. ועוד.
- 9. עד"ז הקשה גם הכלי יקר כאן (ד"ה ושמר ה"א לך).
- 10. ראה תדבא"ר פ"כ. לקו"ת צו ז, ד.
- 11. שעי"ז דוקא מתבטא שהעבודה היא היא הממשיכה את ההשפעה שלמעלה. אבל באם היתה ההמשכה באה גם ע"י עבודה אחרת, היתה אז הוכחה שצורך העבודה הוא רק ענין צדדי בדרך סגולה, ולא שהעבודה מעוררת את ההמשכה – ובמילא (אף שההמשכה באה ע"י עבודה) ה"ז עכ"פ בגדר "נהמא דכסופא", מכיון שההמשכה באה לא באופן דסיבה ומסובב (ראה עד"ז לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 272) – ובמילא אין כאן שלימות הטוב.
- 12. בדוגמת מה שגם בחי' "מאד" שלמעלה (בל"ג האמיתי) באה ע"י עבודה, ודוקא – ע"י העבודה ד"ובכל מאדך", שהיא מעין ובדוגמא לבחי' מאד האמיתי (דרמ"צ קכג, ב. קס, ב. ובכ"מ). וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 112 ואילך ובהערות שם, שגם בבחי' אור הבל"ג, העבודה (אינה ענין צדדי, כ"א) היא היא הממשיכה את האור. עיי"ש.
נדרים ח׳ א - הטקסט מספריא
מִנַּיִן שֶׁנִּשְׁבָּעִין לְקַיֵּים אֶת הַמִּצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ״.
וַהֲלֹא מוּשְׁבָּע וְעוֹמֵד מֵהַר סִינַי הוּא. אֶלָּא הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּשָׁרֵי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְזָרוֹזֵי נַפְשֵׁיהּ.
וְאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: הָאוֹמֵר ״אַשְׁכִּים וְאֶשְׁנֶה פֶּרֶק זֶה״ ״אֶשְׁנֶה מַסֶּכְתָּא זוֹ״ — נֶדֶר גָּדוֹל נָדַר לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַהֲלֹא מוּשְׁבָּע וְעוֹמֵד הוּא, וְאֵין שְׁבוּעָה חָלָה עַל שְׁבוּעָה! מַאי קָא מַשְׁמַע לַן, דַּאֲפִילּוּ זָרוֹזֵי בְּעָלְמָא — הַיְינוּ דְּרַב גִּידֵּל קַמַּיְיתָא!
הָא קָא מַשְׁמַע לַן: כֵּיוָן דְּאִי בָּעֵי פָּטַר נַפְשֵׁיהּ בִּקְרִיַּת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, מִשּׁוּם הָכִי חָיֵיל שְׁבוּעָה עֲלֵיהּ.
אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״נַשְׁכִּים וְנִשְׁנֶה פֶּרֶק זֶה״ — עָלָיו לְהַשְׁכִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר אֵלַי (בֶּן אָדָם) קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה וְשָׁם אֲדַבֵּר אוֹתָךְ וָאֵצֵא אֶל הַבִּקְעָה וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד ה׳ עֹמֵד״.
אָמַר רַב יוֹסֵף: נִידּוּהוּ בַּחֲלוֹם, צָרִיךְ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם לְהַתִּיר לוֹ, וְהוּא דְּתָנוּ הִלְכְתָא, אֲבָל מַתְנוּ וְלָא תָּנוּ — לָא. וְאִי לֵיכָּא דְּתָנוּ הִלְכְתָא — אֲפִילּוּ מַתְנוּ וְלָא תָּנוּ.
וְאִי לֵיכָּא — לֵיזִיל וְלִיתֵּב אַפָּרָשַׁת דְּרָכִים וְיָהֵיב שְׁלָמָא לְבֵי עַשְׂרָה, עַד דְּמִקַּלְעִי לֵיהּ עַשְׂרָה דְּגָמְרִי הִלְכְתָא.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: יָדַע מַאן שַׁמְתֵּיהּ, מַהוּ דְּלִישְׁרֵי לֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: לְשַׁמּוֹתֵיהּ שַׁוְּיוּהּ שָׁלִיחַ, לְמִישְׁרֵי לֵיהּ לָא שַׁוְּיוּהּ שָׁלִיחַ.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא לְרַב אָשֵׁי: שַׁמְּתֻיהּ וּשְׁרוֹ לֵיהּ בְּחֶלְמֵיהּ, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַבָּר בְּלֹא תֶּבֶן,
From where is it derived that one may take an oath to fulfill a mitzva? It is as it is stated: “I have sworn and I have confirmed it, to observe Your righteous ordinances” (Psalms 119:106).
The Gemara asks: Is he not already under oath from when each Jew took an oath at Mount Sinai to fulfill all the mitzvot? An oath cannot take effect if one is already bound by a different oath. Rather, it teaches us this: It is permitted for a man to motivate himself to fulfill the mitzvot in this manner, although the oath is not technically valid.
And Rav Giddel said that Rav said: One who says: I will rise early and study this chapter, or: I will study this tractate, has taken a great vow to the God of Israel. This clearly indicates that the vow takes effect. The Gemara asks: Is he not already under oath due to the general obligation to study Torah? And an oath does not take effect upon a preexisting oath. What is he teaching us? If one claims that Rav Giddel is teaching that such a vow may be made even merely to motivate oneself to study, this is the same as the first statement of Rav Giddel.
The Gemara answers: It teaches us this: Since if he desires he can exempt himself from the obligation to study Torah with the recitation of Shema in the morning and evening, due to that reason the oath takes effect upon him and he is obligated to study the chapter or tractate that he specified.
Rav Giddel said that Rav said: With regard to one who says to another: Let us rise early and study this chapter, and they agree to do so, it is incumbent upon him to rise early and be the first to arrive, because it was his initiative. There is an allusion to this in a verse, as it is stated: “And He said to me: Arise, go forth into the plain, and there I will speak with you. Then I arose and went forth into the plain; and behold, the glory of the Lord stood there” (Ezekiel 3:22–23). God invited Ezekiel to that place, and His glory arrived before Ezekiel did.
§ Rav Yosef said: One who was ostracized in a dream requires ten people to dissolve the ostracism for him. And the ostracism can be dissolved only by those who have studied halakha, i.e., by Torah scholars. However, if they have recited Mishna and have not studied halakha, no, they are not fit to dissolve the ostracism. And if there are not ten people who have studied halakha, then even those who have recited Mishna and have not studied halakha are fit to dissolve the ostracism.
And if there are not even ten people who have studied Mishna, let him go and sit at the crossroads and extend a greeting of shalom, meaning peace, to ten people, who will respond with a similar greeting, until ten individuals who have studied halakha happen to come to him.
Ravina said to Rav Ashi: If he knows who excommunicated him in his dream, what is the halakha? Can that individual dissolve the excommunication for him? Rav Ashi said to him: It is possible that he was appointed by Heaven as an agent to excommunicate him, but he was not appointed as an agent to dissolve the excommunication for him. Consequently, the excommunication can be dissolved only by ten people.
Rav Aḥa said to Rav Ashi: If he was excommunicated and the excommunication was dissolved for him in his dream, what is the halakha? Rav Ashi said to him: Just as it is impossible for the grain to grow without straw,
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 2
- ג - שנת תשי"א - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשי"א לקו"ש ח"ט ע' 71
- סה - שנת תשל"א - חלק רביעי ‹ ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשל"א לקו"ש ח"ט ע' 71
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.