ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כט שופטים שיחה ג

114

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ואילו הענין של "הלנת דין" רק גורם לסיבה זו.

כלומר, אין "פוטרין אותו" משום שבמקרה זה אין בית הדין יכול לקיים את אחד התנאים, אלא משום ש"ראו כולן לחובה (ולכן) תו לא חזו ליה (זכותא)", ולכן נפגם הענין של "ושפטו העדה והצילו העדה"¹⁰, ואין כאן אפשרות של עדה שמצילה¹¹. בית הדין אשר איננו מסוגל לראות זכות במקרה הנדון, אינו רשאי לחייב, ומשום כך "פוטרין אותו".

במילים אחרות: לפי ההסבר הראשון זהו פגם הפוגע בפסק הדין של הסנהדרין, אשר אינו יכול להיפסק כראוי עקב חסרון בקיום התנאי של הלנת הדין¹². ואילו לפי ההסבר השני זהו פגם בגברא הפוסק – בסנהדרין,

בדומה ל"סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש", אשר אינם יכולים לדון בדין זה, לדעת רבי עקיבא, "דרחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה וכיון דחזיוהו דקטל נפשא (=שראוהו הורג את הנפש) לא מצו חזו ליה זכותא¹³ (=לא יוכלו למצוא לו זכות)", הרי אין הכוונה שפסק דינם אינו נכון, אלא שאין הם נחשבים כלל כסנהדרין לגבי אדם זה אשר "ראו .. שהרג את הנפש"¹⁴.

ג. הוכחות מן הגמרא לכאן ולכאן

מן הגמרא ניתן להוכיח הן את ההסבר הראשון, והן את ההסבר השני:

הוכחה להסבר הראשון ניתן להביא מכך שהגמרא מציינת במפורש רק את הדין "כיון דגמירי הלנת דין", ואינה מציינת את המקור לדין זה, שחייבים לחפש זכות לנידון¹⁵, ובמיוחד מכך שהגמרא אינה מציינת את הטעם לדבריה (בדומה לענין שהובא לעיל מן הגמרא במקום אחר, "סנהדרין שראו אחד שהרג"), "דרחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה". ומכך מובן, שחשוב כאן בעיקר הפרט, שאי אפשר לקיים את ההלכה של הלנת דין.

אך מצד שני, מכך שהגמרא אינה מסתפקת בציון הדין "כיון דגמירי הלנת דין" בלבד, אלא מוסיפה לכך טעם "למעבד ליה זכותא", וממשיכה "והני

הערות

10. מסעי לה, כד־כה.
11. משנה ריש סנהדרין (ב, סע"א). ועד"ז בכ"מ. וראה לקמן בפנים מר"ה כו, א.
12. להעיר מקרית ספר להמבי"ט הל' סנהדרין כאן, דמספקא לי' אם הדין דפוטרין אותו כאן הוי מדאורייתא או מדרבנן.
13. ר"ה, כה, סע"ב ואילך. תו לא חזו ליה"16 – מובן, שהפגם
14. ומכ"ש שכ"ה לטעם הב' (והעיקרי) "עד עמדו לפני העדה למשפט (מסעי לה, יב) עד שיעמוד בב"ד אחר" – מכות יב, א (ראה תוד"ה דרחמנא אמר – ר"ה שם כו, א. וש"נ).
15. ועד דמי שלמד זכות אינו חוזר ומלמד חובה (סנהדרין לב, א – במשנה. וע"ש בפרש"י (ד"ה אינו) דהוי מטעם והצילו העדה).
16. ובפרט לגירסת ש"ס כ"י (הובא בדק"ס סנהדרין שם) שחוזר ומפרט "והני כיון דלא חזו לי' זכותא (תו כו')".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.