שיוך משוער לקטע
רשימות מנורה ביהמ"ק וכליו ע"ד הדרוש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ואיפסקא הילכתא דחרש שוטה וקטן , שאין בהם דיעה – דיבור אין להם (חולין יב, ב), אף שמעשה יש להם , שבזה מודגשת שייכות השכל לדיבור יותר מאשר למעשה .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
מאשר אנו רואים בהפרש התפעלות המדות של התינוק להתפעלות של המדות של הגדול דגם שמצד תולדות המדות מן השכל וההתבוננו' אחת היא בקטן כמו בגדול אך ורק ההפרש ביניהם הוא הדעת שבקטן עדיין אין הדעת מתפשט במדות כמארז"ל קטן אין לו מחשבה שהוא הדעת ע"כ אין בהתפעלו' מדותיו המשכה פנימיו' מן השכל רק חיצוניו' ההארה וע"כ אין תוקף כלל במדותיו כמו שידוע שבנקל לפתות הקטנים והנשים מפני שדעתן קלות כו' משא"כ בגדול שהתפעלו' מדותיו עפ"י בחי' הדעת יש תוקף גדול למדותיו כי הדעת ממשיך בהן חיות פנימי ביותר ולא יתפתו להתהפך מלאו להן או להיפך ולכך אין הקטן פחות מי"ג בר עונשין (כי שס"ה ל"ת נמשך מצד היראה ורמ"ח מ"ע מצד האהבה שהן ה"ח וה"ג ובקטן לא נשלמו חו"ג שלו עפ"י הדעת אבל יותר מי"ג גם שהוא ע"ה דעתו מתפשט בחו"ג כו' וד"ל).
32 חולין יב, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: מב אם מותר לשנות תפילין של יד לשל ראש ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, ז
ה קטן שצרר תפילין בסודר שהזמינו לכך נאסר אבל דבר הנאסר בהזמנה לבדה כמו שיתבאר אינו נאסר בהזמנת קטן מפני שחרש שוטה וקטן יש להם מעשה ואין להם מחשבה אפילו גילו מחשבתם בדיבורם:
מב תוס' חולין יב, ב ד"ה ותיבעי ליה מעשה .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תס דיני מצות המצוה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
א כבר נתבאר בסימן תנ"ג שאין אדם יוצא ידי חובתו אלא במצה שישראל בן דעת נתעסק בלישתה ועריכתה ואפייתה לשם הפסח אבל אם באחד מהעסקים הללו נתעסק נכרי או חרש שוטה וקטן דהיינו שאינו שומע ואינו מדבר או שוטה דהיינו שמאבד מה שנותנים לו או קטן דהיינו שלא הביא שתי שערות אפילו אם ישראל גדול בן דעת עומד עליהם ומלמדם ומזהירם שיתעסקו בה לשם הפסח אין אדם יוצא בה לפי שהנכרי אינו שומע בקול ישראל המזהירו והוא עושה על דעת עצמו ואינו מתכוין לשם הפסח וחרש שוטה וקטן אין בהם דעת לכוין לשם הפסח ואף אם הם אומרים בפירוש שמתכוונים לשם הפסח אין כוונתם ומחשבתם שוה כלום כיון שאין בהם דעת.
ט חולין דף יב , ב (קטן אין לו מחשבה, כשאינה ניכרת מתוך מעשיו). תוס' שם ד"ה ותיבעי (שכשאינה ניכרת מתוך מעשיו לא מהני אמירה). רשב"א שם, בסוף התשובה (שבמצה ליכא הוכחה כלל ממעשיו). וראה לעיל סי' לב סי"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תס דיני מצות המצוה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וחרש שוטה וקטן אין בהם דעת לכוין לשם הפסח, ואף אם הם אומרים בפירוש שמתכוונים לשם הפסח אין כוונתם ומחשבתם שוה כלום, כיון שאין בהם דעת .
905 חולין דף יב , ב (קטן אין לו מחשבה, כשאינה ניכרת מתוך מעשיו), ותוס' שם ד"ה ותיבעי (שכשאינה ניכרת מתוך מעשיו לא מהני אמירה).
ומה שגם כאן אין המחשבה ניכרת מוך מעשיו, נתבאר לעיל (הערה 4).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תס דיני מצות המצוה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
והעיקר כסברא הראשונה .
907 שו"ע ס"א (אין לשין מצת מצוה ולא אופין אותה על ידי גוי, ולא על ידי חרש שוטה וקטן ).
והטעם דלא סגי בהשגחת הישראל גדול בן דעת, הובא לעיל סי' תנג סט"ו (ומהו שימור זה האמור בתורה, הוא כשרואה אותה קרובה לבא לידי חימוץ ... ימהר להתעסק בה בידים בלישתה ועריכתה ואפייתה, [ולכן] צריך ישראל בן דעת להתעסק בעסקים הללו לשם מצה). וזה שייך רק במי שלש בעצמו, ולא במי שעומד על גביו, כדלעיל שם (הערה 127).
וראה ארץ צבי ח"א סי' ה ד"ה והנה כ"ת. ח"ב סי' לה. מקראי קודש (פראנק), פסח ח"ב ע' טז.
*
כיון שטעם האיסור הוא כאמור לעיל, מחמת שהנכרי "עושה על דעת עצמו ואינו מתכוין לשם הפסח", לכאורה כן הוא גם באנשים או נשים שאינם שומרים תורה ומצוות, אשר אם שוכרים אותן ללישת המצות במאפיות, לכאורה גם בהם יהי' אותו הדין, שהרי אפשר שגם הם עושים על דעת עצמם ואינם מתכוונים לשם הפסח.
ומטעם זה כתבו כמה מרבני זמנינו, שאין לקיים מצוות אכילת מצה במצות אלו שעריכתן נעשית על ידי נשים שאינן שומרות תורה ומצות (ראה קובץ אור ישראל גליון יט ע' סד ואילך).
ומכל מקום נוהגים במאפיות רבות לשכור גם נשים שאינן שומרות תורה ומצות ללישת המצות. וסומכות על מה שהן משתתפות בהכרזה של "לשם מצות מצוה" (שנתבארה לעיל סי' תנג סי"ד, הערה 112).
ואף שנתבאר כאן, אשר "אפילו אם ישראל גדול בן דעת עומד עליהם ומלמדם ומזהירם שיתעסקו בה לשם הפסח אין אדם יוצא בה", כיון שהוא "עושה על דעת עצמו ואינו מתכוין לשם הפסח".
היינו דוקא בנכרי, משא"כ בישראל שאינו שומר תורה ומצות, נתבאר ברמב"ם (הלכות גירושין פ"ב ה"כ): "מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש, בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר ... ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס בין ביד עכו"ם בין ביד ישראל, שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב בו מן התורה כגון מי שהוכה עד שמכר או עד שנתן, אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה ... ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו".
וכך גם בלישת ואפיית המצות, שכולם ביחד מכריזים "לשם מצות מצוה". ואף אם יצרו תקפו ואינו שומר תורה ומצות, הרי אם וכאשר, מחמת איזו סיבה שתהי', אומר "רוצה אני", או "לשם מצת מצוה", אין אומרים בזה ש"הוא עושה על דעת עצמו ואינו מתכוין לשם הפסח", אלא אומרים, שבודאי זהו גם רצונם הפנימי, ללוש את המצות "לשם מצת מצוה".
*
ובאמת אפשר שבדיעבד כשר בכל אופן, אפילו אם נתברר בדיעבד שאחד מהעוסקים בלישה אינו יהודי; שהרי אפילו בשעת הדחק התירו זאת לקמן בסמוך.
וגם מה שנתבאר לקמן בסמוך (ומכל מקום נכון הדבר שילמד ויזהר את הנכרי שיעסוק בה לשם פסח), כן הוא גם בלישת המצות במאפיות, שכולן מכריזות "לשם מצות מצוה", דלא גרע ממה שמלמדו ומזהירו לעסוק בה לשם פסח.
וגם מה שהצריכו לקמן בסמוך "וגם הוא יסייע קצת בלישתה, שאז עושה הנכרי על דעת הישראל המסייעו ולא על דעת עצמו", הרי כן הוא גם בלישת המצות במאפיות, שיש כמה המשתתפים בלישת העיסה, רידוד המצות, והכנסתן לתנור, שבזה אמרינן שגם הנכרי עושה על דעת הישראל המסייעו.
ועוד טעם להקל בדיעבד עכ"פ, כמבואר בשו"ת צמח צדק או"ח סי' ב ס"ה, לענין טויית ציצית על ידי קטנות (הנלע"ד להקל בנידון דידן שהציצית שזורים כפול ארבע או שמונה, אם כן שזירה זו יש לומר דהוי מעשה גמור המוכיח דלשם ציצית עשאו, שאין דרך כלל לשזור לצורך דבר אחר זולת ציצית בעיירות שלנו וכל מדינותינו ... ואם כן השזירה חשוב לשמה מדאורייתא).
וכן לענין המצות מצוה, מצויין לעיל (הערה 10) לחולין דף יב, ב (אין לו מחשבה, כשאינה ניכרת מתוך מעשיו), דהיינו דוקא במקום שהאמירה אינה ניכרת מתוך מעשיו. משא"כ המצות בזמנינו, שהן נערכות באופן מיוחד, שאין רגילים כלל במצות שאינן לשם פסח, מעשה זה מוכיח על הכוונה (של הקטנה או הנכרית) שהיא לשם אכילה בפסח. ויתירה מזו, אשר כל המאפיה הזאת היא מאפיית מצות לפסח, ועצם הדבר שהיא באה ללוש המצות במאפיה זו, מעשה זה מוכיח על המחשבה, שהלישה היא לשם אכילה בפסח.
ואף שבפנים כאן אין מתירין מטעם זה, היינו דוקא במצות שנעשו באופן הרגיל של מצות חמץ, רק שהן נשמרו מחימוץ (כמו מצות מכונה שבזמנינו, או מצות העבות כאצבע (כעין הפיתה הנהוגה עתה, וכדלקמן ס"י, והערה 64), אלא שנזהרים בהם שלא יבואו לידי חימוץ). משא"כ במצות יד הדקות הנהוגות בזמנינו, שהן נעשות באופן מיוחד ביותר, שאינו דומה לאופן לישת החמץ. ואם כן אולי יש מקום לומר, שלישה זו מוכיחה שהיא לשם אכילה בז' ימי הפסח.
ומטעמים האמורים לעיל, אם יתברר בדיעבד, שאחת הנשים הלשות אינה ישראלית, אפשר שעדיין יוצאים בה ידי חובת מצת מצוה; עכ"פ לדעת הפוסקים שהשימור צריך להיות "לשם מצות שבעת ימים תאכלו מצות, דהיינו שאם שמרה לשם מצה שיאכלנה בז' ימי הפסח יוצא בה, וכן עיקר".
ראה בכל זה שיעורי הלכה למעשה ח"א סי' נד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין מב אם מותר לשנות תפילין של יד לשל ראש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אבל דבר הנאסר בהזמנה לבדה, כמו שיתבאר, אינו נאסר בהזמנת קטן , מפני שחרש שוטה וקטן יש להם מעשה ואין להם מחשבה אפילו גילו מחשבתם בדיבורם:
1499 משנה מכשירין פ"ו מ"א (העלן חרש שוטה וקטן , אף על פי שחשב שירד עליהן הטל, אינן בכי יותן, שיש להן מעשה ואין להן מחשבה). חולין יב, סע"ב (שיש להן מעשה ואין להן מחשבה), ותוס' שם (ונראה לפרש דאמירתו לא מועלת ולא מורדת אלא מעשה גמור).
וכן הוא לקמן סי' תס ס"א (ואף אם הם אומרים בפירוש שמתכוונים לשם הפסח, אין כוונתם ומחשבתם שוה כלום, כיון שאין בהם דעת).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בא והי' כי יביאך. להבין שרש ענין פסח ומצה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
וכך הוא בעבודת ה' שמתפעל בלבו באהבה שמצד הטעם ודעת קצת שיצמצם לפ"ע גידול המדות דאהוי"ר אבל עדיין אין בזה שלימות גידולו לא במוחי' ולא במדות, שהרי אין הקטן קודם י"ג שנה בר עונשין כי לאו בני דיעה גמורה הן ונוחים להתפתות ולשנות דעתם ומדות שלהם כידוע וכמ"ש קטן אין לו מחשבה פי' מח' שבדעת המתפשט במדות עד היותו בן י"ג שנה דוקא שאז נגדל[ו]
771 קטן אין לו מחשבה : ראה חולין יב, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמד. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת בראשית בראשית ברא אלקים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
וכידוע בענין מ"ש לפי שכלו יהולל איש שגידול המדות תלוי בגידול השכל דוקא אם רב או מעט בעצם שהרי הקטן שדעתו קטן כמאמר קטן אין לו מחשבה (חולין יב, ב) ולאו ב"ד הם גם מדותיו קטנים מאד בבחי' הקטנות בענינם ודברים קטנים וגם בעצם מהותם אין להם חוזק מפני קטנות המוחי' שלו וכאשר יגדל מעט מעט בשנים יגדל כח שכלו במוחו כן יגדלו עצם המדות גם בטו"ר הטבעיים הנ"ל מצד שיוכל להבחין יותר בין טו"ר דהיינו שיגדל עצם המדות דטו"ר לפ"ע גידול השכל שמבחין יותר בטו"ר גשמיים עד שגם במדות דגדלות הנ"ל תלוי ערך גידולם לפ"ע גידול השכל השייך למדות כמו (גיטין נט, א) הפעוטות מקחן מקח כו' שהן בני ו' שנה מפני שנגדל בהם כח השכל ששייך למדות הטבעיים וכן בהנהגות המדות בחסד ודין רחמנות ואכזריות קמצנות ופזרנות וכה"ג במדות עם חבירו המה מתגדלים בעצם לפ"ע גדול השכל דוקא עד שנגדל כל צרכו בהיותו בן כ' שמדותיו מתגדלים בשלימות מצד גידול המוחין בשלימותם כו'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת בראשית וייצר ה' אלקים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ואמרו (חולין יב, ב) דקטן אין לו מחשבה .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
לקוטי שיחות כרך לג קרח שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
ידוע הכלל דקטן אין לו כוונה, אבל יש לו מעשה.
31 חולין יב, ב ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כא הוספות - שיחות שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
0 חולין יב, ב ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כח הוספות - שיחות שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
5 להעיר שמעשה דקטן -- חשיב מעשה (ראה חולין יב, ב ואילך. רמב"ם הל' טומאת אוכלין פי"ד ה"ב. הל' כלים רפ"ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה שיחה ד
מקור מפורש
בדף זה
6 מעשים פון קטנים . . האָבן א תוקף . . אין הלכה: חולין יב, ב ואילך. רמב"ם הלי טומאת אוכלין פי"ד ה"ב. הל' כלים רפ"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' פינחס, ט"ז תמוז ה'תשט"ז
מקור מפורש
בדף זה
אמנם, במה דברים אמורים – בגדול, שהוא בר-דעה, אבל קטן שלאו בר דעה הוא, ובמילא, מעשה יש לו אבל מחשבה אין לו – אזי לא נוגע כ"כ אם הוא חושב כך או כך, וחשיב כמעשה סתם, ללא מחשבה;
22 ראה חולין יב, ב ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תש"כ
מקור מפורש
בדף זה
קטן – מחשבה אין לו ומעשה יש לו – ענין הרגל.
137 ראה חולין יב, ב ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצאי ש"פ שמות, כ"ג אור לכ"ד טבת, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע ו
בכח עצמו – שהרי אף שקטן אין לו מחשבה , הרי מעשה יש לו , וא"כ הרי זה מעשה שלו ; משא"כ כשהתינוק במעי אמו, הרי זה קודם העבודה אפילו באופן של מעשה בלי מחשבה .
133 ראה חולין יב, ב ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בדף זה
יש לו , ו"הפעוטות מקחן מקח וכו'" , ולכן נדרשים ממנו כו"כ עבודות פרטיות, כמו בתרומת המשכן עבור הקרשים והיריעות (עבודות פרטיות) שהשתתפו בה גם קטנים.
845 ראה חולין יב, ב ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בהעלותך, י"ט סיון, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בדף זה
אמנם, הדיבור בתורה אינו התכלית עדיין, שהרי הדיבור בתורה ישנו גם אצל תינוק – "משהתינוק מתחיל לדבר אביו לומדו תורה" , ואעפ"כ, הנה במשך כמה שנים לאח"ז הוא עדיין במעמד ומצב שאין לו מחשבה , והיינו, שהדיבור בתורה כשלעצמו יכול להיות באופן שמדבר אותיות התורה בלבד, ללא הבנה והשגה; אלא שהדיבור הוא הכלי להבנה והשגה שבתורה.
499 ראה חולין יב, ב ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בדף זה
ומדיבור נמשך גם למעשה – שאף שאינו עושה דבר האסור ח"ו, כי אם דבר המותר, מ"מ, הרי זה יכול להיות גם בכוונה הפכית – למלאות תאוות נפשו, והיינו, שלא זו בלבד שעושה מעשה סתם, ללא כוונה "לשם שמים", כמו קטן ובהמה שאין להם מחשבה , אלא יש לו כוונת הפכית כו', שעי"ז יורד למטה מקליפת נוגה כו' .
1134 ראה חולין יב, ב ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע ו, ז
"עמל מלאכה" – נעשה ע"י הדרגא התחתונה שבאדם (ב"בהמה" שבו), כמובן מזה שכח המעשה ישנו גם אצל קטן [שהרי רק בנוגע למחשבה ודיבור יש קס"ד ועד לפס"ד שקטן אין לו מחשבה , ואפילו דיבור, הנה ברובא דרובא לא מועיל דיבור של קטן , אבל מעשה יש לו ], וא"כ, בענין המעשה אינו "אדם" בשלימות, והראי', שאפילו קטן יכול לעשות מלאכה זו (ואע"פ שהגדול יעשה את המעשה לא כמו קטן , הרי עצם הפעולה יכולה להיות גם ע"י קטן , שע"פ דין יש לו מעשה ).
258 ראה חולין יב, ב ואילך, ובתוד"ה ותיבעי שם. שו"ע אדה"ז או"ח סמ"ב ס"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע ו
ולכאורה הי' אפשר לומר עד"ז בנוגע לקטן , שכיון שאין לו מחשבה , כי אם מעשה , אין זה מעשה של עבירה, שבשביל זה יש צורך הן במעשה והן במחשבה , שלכן, קטן שאינו בר-דעת, לאו בר מצוות הוא.
339 ראה חולין יב, ב ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מצורע, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בדף זה
[ואע"פ שהסיבה לזה היא בגלל שהתייראו כו' – הרי אצל גוי לא נוגע ענין המחשבה (כפי שמצינו לגבי כמה דינים ), כי אם המעשה בפועל דוקא (ולא כמו בישראל ש"מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה" )],
434 ראה ירושלמי תרומות פ"א ה"א (הובא בתוס' חולין יב, סע"ב). צפע"נ השלמה לח"ד ע' יד. וראה גם אג"ק חי"א ע' ריא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
רשימות מנורה ביהמ"ק וכליו ע"ד הדרוש
מקור מפורש
בדף זה
ואיפסקא הילכתא דחש"ו, שאין בהם דיעה, דבור אין להם (חולין יב:) אף שמעשה יש להם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב ענין קרי"ס
מקור מפורש
בדף זה
המח' אע"פ שנאמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם, מ"מ עכ"פ זה מובן שבחי' המח' ג"כ בחי' כיסוי והעלם לכל האורות העליונים שמתלבשים בה כמו שהשכל והשגה שהיא בחי' רוחניות ההשכלה הרי כשמתלבשת באותיות המחשבה הרי המחשבה נעשה כמו לבוש ממש להעלים ולהסתיר אור השכל הרוחני לבלתי הגלות נגלית בבחי' עצם מהותו כמו שהוא ממש וכן גם המדות שבלב רוחני' הם בלב וכשבאין ומתלבשי' במחשבה הרי נתפסים ומתעלמים בבחי' לבוש המח' כאדם שמלביש א"ע כו' וראי' לכ"ז שהרי א"א שיבוא גילוי אור השכל והמדות כמו שהן למטה להיות נתפסים באיזה מציאות דבר שכל או מדה כ"א ע"י המח' שבאמצעות המח' דייקא הם נתפסים במציאות דהיינו ע"י בחי' הרהורי אותיו' במח' שתופסים בתוכם לבחי' אור השכל והמדות כו' וכאשר נתפסים ע"י המח' ה"ז כמו בחי' כיסוי והעלם עליהם [כמ"ש במ"א בענין אש מים רוח דאגלידו מיא כשנתפס ההשגה במח' ואע"פ שהבינה וההשגה עצמה נק' נהר כידוע אין זה רק בעצם מהות השגת שכל כמו שהוא אבל בחי' המשכתן והתפשטותן הוא כשבא בבחי' אותיות המח' דוקא הוא שמתרבה ומתפשט ברוב ענינים חלוקים ונמשכים מזה לזה כו'], וזהו הטעם שהמח' נק' נהר כי נהר לשון המשכה והתפשטות הוא ודוקא שיוצא ונמשך בתמידות בלי הפסק כמו ונהרו אליו כל הגוים כו' כמו שאנו רואים שהמח' היא תמידית שהרי המח' משוטטת תמיד בכל רגע השקט לא תוכל כי בתמידות עוברת רעיונות המח' בכלי מוחו מכל דבר ודבר לא תנוח לעולם כמו שהנהר לא תנוח ויוצא ונמשך בתמידות בלי הפסק כלל, וענין נביעת והמשכת המח' בתמידות הוא מכח השכל שנק' חכ' שהרי הקטן אין לו מח' וכן הבהמה כו' וכל שדעתו וחכמתו יותר, יותר נקבע בו מחשבות עמוקות בתגבורת ההמשכה כמו נהר גדול שמתגבר בהתפשטותו מפני מעיינות שגוברים בבקיעתם מן הארץ כידוע דחכ' נק' מעיין כו', וכך יובן למעלה בבחי' המח' העליונה שנק' נהר שיוצא מעדן עילאה בחי' חכ' שמ"ש ונהר יוצא מעדן היינו שיוצא תמיד בלי הפסק כלל, ואמנם בחי' המח' שנק' נהר הוא בחי' העלם וכיסוי על אורות עליונים דחו"ב ומדות כו' וע"כ הדיבור נק' ים כי מה שחושב במח' בא הכל בדיבור וזהו כל הנחלים הולכים אל הים אבל המח' נק' נהר ולא ים מטעם שהיא תמידית היא נמשכת ממקורה תמיד כו' משא"כ הים שהוא הדיבור שאינו רק לפרקים כו' וד"ל.
73 הקטן אין לו מח' : חולין יב, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בא להבין שרש ענין פסח ומצה
מקור מפורש
בדף זה
והטעם הוא שזהו בבחי' קטנות דאבא דוקא כנ"ל הענין ידוע ומבואר במ"א שזהו כמו תינוק שא"י לקרות אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן דוקא, כי בטעמו טעם לחם דגן כי הדגן והלחם שרשו בחכמה (דלחם גימ' מזלא כמ"ש בסידור ) וכשטועמים טעם לחם יש בו מכח עצם ומהות דאור השכל והחכ' [שבנפש] (אע"פ שקטן אין לו מח' דבינה אבל בחי' כח מקור השכל יש בו בהעלם דמפני זה יודע לצרף אותיות הדיבור כידוע דאבא יסד ברתא כו' וד"ל.
587 שקטן אין לו מח' : ראה חולין יב, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער היחוד קלז, ב
מקור מפורש
בדף זה
(מא) והנה ידוע בענין המא' דאימא אוזיפת מאנהא לברתא כו' שהוא בחי' ה"ג מנצפ"ך דאימא כו' פתוחי חותם שהוא בחי' צרופי התחלקות אותיות דמח' וכמ"ש בזהר ע"פ וקול התור נשמע בארצנו כו' (וכמ"ש במ"א) ותחלה יש להקדי' שיש ג' מדריגות במחשבה עצמה והוא בחי' מח' דמחשבה ודבור שבמחשבה ומעשה שבמח' וביאור הדברים ידוע להיות מבואר למעלה (באות הל"ז ) שיש ג' מדריגות במח' ציור בלא אותיות כו' והוא כמו תינוק קטן שאין לו מח' בצירופי אותיות עדיין רק דמיון וציור שבמח' שנמשך מכח המדמה בלבד הגם שנמצא גם בדמיון זה התחלקות חלקי' לצייר בצמצום בדבר מיוחד אבל אינו רק בדמיון ואינו נק' מח' עדיין שיחשוב באותו דבר אשר לזה אמרו דקטן אין לו מח' כלל וגם כשיגדל מעט ויש לו צירופי התחלקות אותיות במח' אינם אותיות גמורים רק שיוכל לחשוב בצמצום בדבר הפרטי דוקא כמו לחשוב במוחו בדבר מה שנותנים לו ויבחין בינו לדבר מה זולתו עד שיחפוץ בזה וימאס בזה כידוע והוא התחלת ענין המח' ונק' מעשה שבמח' ובגדול היינו מה שחושב איך לעשות דבר ולצייר ולכתוב דרך פרט דוקא או שעולה במחשבתו כל מה שצריך לעשות בפו"מ וגם מה שמצייר אותיו' הכתב במח' או כ"ד גשם נבדל כפרי ועץ וציור כל תמונה וכה"ג הכל נק' עשי' שבמח' ובקטן אין לו גם בחי' מח' זו רק בחי' דמיון לבד (ועכ"ז הוא למעלה מדמיון החלומות כו') וכמ"ש במ"א בענין ביד הנביאי' אדמה בכח המדמה שבמח' בלבד לפי שבשעת השינה לא נשאר רק חלק האחרון יותר שהוא רק הדמיון שבמח' (וזהו ענין הגלות שנמשל לשינה כמ"ש היינו כחולמי' כו' אך הן מעין הרהורי ליבא כו' כמ"ש במ"א) ובחי' דבור שבמח' הוא כמו שחושב צירופי אותיות הדבור שמדבר זולתו שזהו למטה מאותיות המח' שחושב לעצמו בלא שמיעת דבור זולתו כמו כאשר חושב צירופי אותיות אדון עולם הרי באופן צירוף מיוחד כזה עצמו כאשר שומע במחשבתו דבור זולתו כשמדבר אדון עולם אין זה רק שנחקק אותיות הדיבור זולתו במחשבתו שהוא למטה מאותיות אדון עולם שבמחשבת עצמו וכך כל מח' שחושב איך לדבר טרם שמדבר ומיד מדבר נק' דבור שבמח' וכידוע שזהו מבחי' דבור שבמח' נעשה בחי' מח' שבדבור כי ממה שחושב איך לדבר נעשה אופן המח' בעת שמתחיל לדבר מה שרצה במח' לדבר כו' משא"כ המדריגה הג' שהוא מח' שבמח' היינו מחשבת עצמו כשחושב צירופי אותיו' אדון עולם בלא דבור או כשחושב שאר ענין דבר מה בצירופים שונים שנק' אותיות המח' אך גם בזה יש ב' מדריגו' הא' אשר גם הוא בכלל דבור שבמח' והוא כאשר אינו חושב כלל את ההשכל' והכוונה שבאותיו' א"ע וכה"ג שהוא ענין מחשבת הממשלה והאדנות ואין לו מח' כלל בזה רק צירופי האותיו' דאל"ף דלי"ת שבאדון וכה"ג הגם שהוא בלא דבור שהוא למעלה משמיעת דבור א"ע כנ"ל מ"מ נק' גם זה בשם דבור שבמחשב' (וכענין וקרא זא"ז כמו באותיות המח' שלנו שהיה יכול אדם לקרוא לזולתו בשמו במח' מה שקוראו בדבור כך הוא בחי' דבור של המלאכים וכן ב' רוחות מספרות זע"ז שאינו נשמע לאדם כו' וכמ"ש במ"א) והב' הוא המחשבה האמיתית שהוא מה שחושב את ההשכלה של הענין שבאותיות המח' שמחמתו הוא חושב מיד אופן הצירופים של אותיות הללו (כמו שאנו רואים בצירופי אותיו' המח' שמתהווים רק כפי הכוונה שבשכל אם כך וכך יתהווה אופן הצירוף כך וכך וכידוע) כמו אם כוונתו בשכל בענין דבר פרט לאיזה מסחור או בענין אדנות יחשוב בצירופים שונים כפי המכוון דוקא וזהו הנק' מח'
18 קטן שאין לו מח' : חולין יב, ב. ראה גם להלן קלח, א. לעיל טז, סע"א. מאמרי אדה"ז תקס"ח שם. תק"ע ע' יג. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תתקכה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר