על הפרק
אגרות קודש כרך ב קצט
מקור מפורש
בפרק זה
כתב רבינו הזקן (אגרת התשובה פ"ג) בשם הפוסקים ליתן בעד כל יום תענית של תשובה (א) ערך ח " י ג " פ .
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך ד תתצט
מקור מפורש
בפרק זה
פסק אדה"ז באגה"ת פ"ג דמצי לצעורי נפשי' על עבירות שבידו רק כשישער בנפשו שבודאי לא יזיק לו כלל .
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך ד תתקב
מקור מפורש
בפרק זה
ועייג"כ אגה"ת פ"ג.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך ד א'קנא
מקור מפורש
בפרק זה
ברור הדבר בעיני שזהו דרך להחליש את הבריאות היפך פסק חז"ל שהובא ברמב"ם הלכות דעות רפ"ד, היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, ונודע ג"כ מ"ש הבעש"ט לתלמידו בעל התולדות יעקב יוסף, אשר "תרגז בטני" (התמים א' ז-ח) כששמע אשר מתענה הוא וכו', ואם בארזים כמו בעל התוי"י אמרו כנ"ל, עאכו"כ באנשים כערכנו, ועפ"י פסק אדמו"ר הזקן באגרת התשובה פרק ג' "כ"ז (מספר הצומות) באדם חזק ובריא שאין ריבוי הצומות מזיק לו כלל לבריאות גופו וכמו בדורות הראשונים, אבל מי שרוב הצומות מזיק לו שאפשר שיבוא לידי חולי או מיחוש ח"ו כמו בדורותינו אלה, אסור לו להרבות בתעניות וכו'",
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך ח ב'שצד
מקור מפורש
בפרק זה
ד) וכל הנ"ל הוא ג"כ הוראה בהנהגה עם שאר התלמידים שבדורנו זה צריך זהירות יתירה בבריאותם, ועל דור זה י"ל ובהגדלה כ"פ ככה מ"ש רבינו הזקן באגה"ת פרק ג', אכן כל זה באדם חזק ובריא כו' אבל מי כו' וה"ה לתעניות וסיגופים במדה ידועה אפילו ממין אלו שעליהם מדובר בתניא בפרק כ"ז ומאחר סעודתו וכו' ובפרט שכבר הורה לנו נשיאנו דרך העבודה גם בדורנו זה, וכמאמר כ"ק אדמו"ר מהר"ש (הועתק בס' התולדות שלו עמוד עב בסופו)...
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך ח ב'תעה
מקור מפורש
בפרק זה
וכיון שאצל איש הישראלי הגשמיות והרוחניות ביחד ילכו הנה אפ"ל ע"ד הצחות נשען על מ"ש רבינו הזקן באגה"ת פ"ג אשר בדורותנו אלה אינם בריאים כמו שהי' בדורות הראשונים ובמילא ריבוי הצומות מזיק שאפשר שיבוא עי"ז לחולי או מיחוש ח"ו, הנה עד"ז הוא גם בנוגע לרפואת הנפש שאם בדורות הראשונים אפשר הי' להסתפק בהסדר דסיגופים ברוחניות היינו עניני מוסר המשפילים את האדם ומצערים אותו כו' וכו' הנה בדורותינו אלה יוכל לבוא עי"ז לידי חולי או מיחוש ברוחניות, היינו שיפול ברוחו ביותר או שיעשה למיואש ח"ו או שהגוף ונה"ב ויצה"ר ימרדו נגד ההשפלה, ולכן מוכרח לאחוז בהדרך שהורה הבעש"ט דעזב תעזוב עמו, אשר מתחילים בהסברה שהנשמה היא חלק אלקה ממעל ממש כי הוא וחכ' אחד ובמילא שלוחו של האדם העליון כמותו (עיין לקו"ת ריש פ' ויקרא בזה) וניתנו לאדם כחות נעלים ביותר לא רק להתגבר על המכשולים אלא גם להאיר בתוספת אור את נפשו וגופו וחלקו שבעולם ולעשות כלים לאלקות מתוך שמחה, ובמילא חבל על זמנו הכחות שאינו משתמש בהם, שהסיבה לזה הוא שפלות גופו כו' וכו' ושמחה פורץ גדר אפילו הגדרים דגופו ונפשו הבהמית.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך ט ב'תתקמח
מקור מפורש
בפרק זה
ומה שכותב אודות מצבו עתה ועד עתה, הנה ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, טובה פעולה אחת מאלף אנחות, והוראת רבנו הזקן בעל התניא - פוסק בנסתר דתורה - והשולחן ערוך - פוסק בנגלה דתורה - אשר בדורנו אלה אין להתענות הרבה, וכלשונו באגרת התשובה פ"ג אסור להרבות בתעניות, ובפרט כשנוסף על חלישות הכללית של הדור הנה נמצא הוא בטפול רופאים, וגם אפילו את"ל שסו"ס יש מקום גם לתעניות, הרי יש לעשות בתחלה שאר הענינים ולא בדבר המחליש את הגוף (התענית) שבמילא מחליש ג"כ ההבנה בלימוד וההתבוננות בעבודת התפלה שחלישות הגוף מבלבל זה.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך י ג'קעג
מקור מפורש
בפרק זה
ראה אגה"ת פ"ג.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יא ג'תשיג
מקור מפורש
בפרק זה
מה שהעיר בענין חומר העון ותיקונו, - עיין תניא ספ"ז ושם באגרת התשובה פ"ג ופ"ט.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יג ד'תרכא
מקור מפורש
בפרק זה
הובא באגה"ת רפ"ג).
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כג ט'כח
מקור מפורש
בפרק זה
ע"פ מש"כ אדה"ז באגה"ת פ"ג ובהתחשב בגילה - יכולה להתענות חצאי ימים "וב' חצאי יום - כיום אחד לענין זה".
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ל וישלח שיחה ג
מקור מפורש
בפרק זה
53 עזר מקודש לאה"ע שם. וכן משמע בפרמ"ג (א"א) או"ח ר"ס תקעג. וראה אגה"ת פ"ג "עד חצי היום דמיחשב ג"כ תענית בירושלמי". וראה הערה הבאה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לא הוספות המשך פ' משפטים
מקור מפורש
בפרק זה
וכיון שאצל איש הישראלי הגשמיות והרוחניות ביחד ילכו הנה אפ"ל ע"ד הצחות נשען על מ"ש רבנו הזקן באגה"ת פ"ג אשר בדורותנו אלה אינם בריאים כמו
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לב ויקרא שיחה ב
מקור מפורש
בפרק זה
18 ל' אדה"ז — תניא אגה"ת רפ"ג. וראה לקמן סעיף ד.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לב הוספות י"א ניסן
מקור מפורש
בפרק זה
7 שזהו חלק מעבודת האדם, ויש שם ניצוצין קדושים השייכים לשרש נשמתו וכו', ולכן התורה חסה על ממונם של ישראל (כתר שם טוב סרי"ח) — ראה שיעור היומי ברמב"ם — סיום ספר הפלאה.
התיווך עם דברי אדה"ז (אגה"ת פ"ג. אגה"ק סוס"י) שנותנים צדקה יותר מחומש כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו — נתבאר בהתוועדות ביום (סה"ש שם ע' 392 ואילך).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לב הוספות מצורע
מקור מפורש
בפרק זה
ע"פ מש"כ אדה"ז באגה"ת פ"ג ובהתחשב בגילה — יכולה להתענות חצאי ימים "וב' חצאי יום — כיום אחד לענין זה".
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - שיחות שיחת יום ב', כ"ח ניסן ה'תש"נ
מקור מפורש
בפרק זה
27 ראה אגה"ת פ"ג.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט תוכן ומפתח
מקור מפורש
בפרק זה
אגה"ת פ"ג:
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט הוספות - ביאורים בלקוטי לוי"צ על אגה"ת ביאורים לאגה"ת (א)
מקור מפורש
בפרק זה
28 באגה"ת פ"ג (צג, א).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט הוספות - ביאורים בלקוטי לוי"צ על אגה"ת הערות וביאורים לאגרת התשובה
מקור מפורש
בפרק זה
כתב רבינו הזקן (אגרת התשובה פ"ג) בשם הפוסקים ליתן בעד כל יום תענית של תשובה ערך ח"י ג"פ.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט מפתחות מפתח ספרי חסידות מרבותינו נשיאינו כ"ק אדמו"ר הזקן
מקור מפורש
בפרק זה
מתוכיותו ומפנימיותו (החילוק מהמובא באגה"ת פ"ג):
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א תשא שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
22 ראה אגרת התשובה פ"ג ועוד. להעיר ג"כ ממכילתא משפטים (כא, ל).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ב קרח שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
13 אגרת התשובה פרק ג.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יג
מקור מפורש
בפרק זה
6 להרבות . . בזבוז: אגה"ת ספ"ג. אגה"ק ס"י. ועוד.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טז
מקור מפורש
בפרק זה
אגה"ת פ"ג (צב, ב):
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יב
מקור מפורש
בפרק זה
מה שהעיר בענין חומר העון ותיקונו -- עיין תניא ספ"ז ושם באגרת התשובה פ"ג ופ"ט,
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
34 באגה"ת פ"ג (צג, א).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה
מקור מפורש
בפרק זה
ד) וכל הנ"ל הוא ג"כ הוראה לההנהגה עם שאר התלמידים שבדורנו זה צריך זהירות יתירה בבריאות, ועל דור זה י"ל ובהגדלה כ"פ ככה מ"ש רבינו הזקן באגה"ת פרק ג', אכן כל זה באדם חזק ובריא כו' אבל מי כו' וה"ה לתעניות וסיגופים במדה ידועה אפילו ממין אלו שעליהם מדובר בתניא פרק כ"ז ומאחר סעודתו וכן' ובפרט שכבר הורה לנו נשיאנו דרך העבודה גם בדורנו זה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כב צו שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
36 אף שבגמ' (זבחים ז, ב) הובא משל הדורון רק גבי קרבן עולה – י"ל שבכל קרבן יש (גם) ענין הדורון. וכמובן גם באגה"ת פ"ג (צב, סע"א). אלא שעולה – עיקרה "דורון", וחטאת עיקרה – כפרה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כג הוספות - שיחות שיחה ב
מקור מפורש
בפרק זה
7 דניאל ד, כד. וראה אגה"ת פ"ג (צב, ב).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד הוספות - שיחות שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
3 דניאל ד, כד. וראה אגה"ת פ"ג (צב, ב).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ג
מקור מפורש
בפרק זה
ועייג"כ אגה"ת פ"ג.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ו
מקור מפורש
בפרק זה
הובא באגה"ת רפ"ג).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת* יו"ד שבט ה'תשי"א**
מקור מפורש
בפרק זה
1150 ס"ט. שם ס"י. וראה גם אגה"ת ספ"ג.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול ה'תשי"ב
מקור מפורש
בפרק זה
840 ראה תניא אגה"ת פ"ג. אגה"ק ס"י.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ קרח, מבה"ח תמוז, ה'תשי"ד
מקור מפורש
בפרק זה
25 תניא אגה"ק ס"י. וראה אגה"ת פ"ג.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשי"ז ש"פ פקודי, פרשת שקלים
מקור מפורש
בפרק זה
22 דניאל ד, כד. וראה תניא אגה"ת פ"ג.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשי"ז שיחת ש"פ פקודי, פרשת שקלים
מקור מפורש
בפרק זה
47 ראה תניא אגה"ת פ"ג. ועוד. ולהעיר ג"כ ממכילתא משפטים (כא, ל).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשח"י
מקור מפורש
בפרק זה
31 אגה"ת פ"ג (צג, א ואילך).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון, ה'תש"כ
מקור מפורש
בפרק זה
34 אגה"ת פ"ג. אגה"ק ס"י.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה ה'תשי"ב
מקור מפורש
בפרק זה
7 שם ס"י. סט"ז. וראה גם אגה"ת ספ"ג.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת ה'תשי"ב
מקור מפורש
בפרק זה
53 ועד"ז כותב בנוגע לנתינת הצדקה - תמורת התענית - יותר מחומש, שכיון שעושה זאת "לפדות נפשו", "לתקן נפשו", "לא גרעה .. מרפואת הגוף שאין כסף נחשב, וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו כתיב" (תניא אגה"ת פ"ג. אגה"ק ס"י).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בפרק זה
691 ראה תניא אגה"ת פ"ג (צג, א). אגה"ק שם (קטו, סע"ב ואילך).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
בפרק זה
921 תניא אגה"ת פ"ג.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשכ"ב הוספה*
מקור מפורש
בפרק זה
1316 להרבות .. בזבוז : אגה"ת ספ"ג. אגה"ק ס"י. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בפרק זה
בנוגע 878 למ"ש באגה"ת פ"ג ש"מי שריבוי הצומות מזיק לו ..
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת שבת חול המועד סוכות, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בפרק זה
1084 ראה תניא אגה"ת פ"ג. אגה"ק ס"י.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בפרק זה
1763 אגה"ת פ"ג.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בפרק זה
411 תניא אגה"ת ספ"ג.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בפרק זה
1835 תניא אגה"ת פ"ג.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תש"ל
מקור מפורש
בפרק זה
הביאור בלקוטי לוי"צ 995 לאגרת התשובה פ"ג, "כגון המוציא זרע לבטלה ..
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן, ה'תשל"א
מקור מפורש
בפרק זה
2426 תניא אגה"ת פ"ג. לקוטי לוי"צ הערות לספר התניא ע' כט.
פתיחה בהקשר
כתר שם טוב הוספות קד
מקור מפורש
בפרק זה
236 לקוטי שיחות ח"א ע' 170. וראה תניא אגה"ת פ"ג (צג, א). אגה"ק ס"י (קטו, ב). לקוטי שיחות חכ"ז ע' 217 ואילך.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות משא ומתן קנו סדר משא ומתן ג
מקור מפורש
בפרק זה
נז עי' אגה"ת ספ"ג. אגה"ק סי' י. לקו"ש חכ"ז ע' 217 ואילך.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלד דיני דליקה בשבת כח
מקור מפורש
בפרק זה
רפח סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שם שו"ע ס"ג ובמ"א סקי"ג. וראה גם מ"א כאן סקל"ג. וראה תניא אגה"ת פ"ג.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק רביעי ד
מקור מפורש
בפרק זה
פב ראה תניא אגה"ת פ"ג צב, ב (שהתעניות של תשובה אינן דוחות לימוד תורה).
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק רביעי
מקור מפורש
בפרק זה
קכו ראה עד"ז תניא אגה"ת פ"ג צג, א (ולא גרעא מרפואת הגוף). אגה"ק סי' י קטו, סוע"ב (כנ"ל).
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי גוף ונפש ודיניהם דיני נזקי גוף ונפש ודיניהם ד
מקור מפורש
בפרק זה
כח תענית יא , רע"ב. טור ושו"ע שם ס"א. מ"א שם. תניא אגה"ת פ"ג (צב, ב). וראה לקו"ש חכ"א ע' 130 וע' 132 והערה 42. לקו"ש ח"ב ע' 531. העו"ב קעב ע' ה.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת יט
מקור מפורש
בפרק זה
1283 הצומות . . מרבותי הקדושים: ראה אגה"ת פ"ג. אגרת הבעש"ט לבעל התולדות יעקב יוסף שנדפסה ב"התמים" ריש הגליון הראשון.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת מ
מקור מפורש
בפרק זה
2510 המבזבז אל יבזבז כו ': כתובות נ, א. ועיין לעיל אגה"ת פ"ג ולקמן [אגה"ק] סט"ז [לעיל אגרת מא].
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת מא
מקור מפורש
בפרק זה
2612 והצדקה: עיין ג"כ אגה"ת פ"ג ואגה"ק ס"י [לעיל אגרת מ].
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת פ
מקור מפורש
בפרק זה
4642 ולהיות כו': באגה"ת פ"ג כ' בדורותינו ... מאי תקנתי' ... בצדקה.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת צו
מקור מפורש
בפרק זה
5254 אין חובה לדקדק : השוה אגה"ת ספ"ג. לעיל אגרות מ. מא.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) הוספות
מקור מפורש
בפרק זה
789 היינו לפחות "עד י"ז בתמוז ועד בכלל". ולכן גם בצום י"ז בתמוז אסור לאכול משהגיע חצות.
*
לפי הפירוש הפשוט של הדברים האלו נראה, שרק במשך שני חדשים אלו, שבין ח"י אייר לי"ז תמוז, עולה השחר בחצות לילה במדינות אלו הצפוניות. נראה מכאן שזמן עמוד השחר הוא 72 דקות לפני נץ החמה. כן כתב גם רח"י בארנשטיין ב"שימת עין" (שבסוף ס' הרב מלאדי) אות ג. וכן בארתי הדברים בקובץ פלפול התלמידים (מונטריאל) חוב' ד' ע' פה (בהערה בשוה"ג לדבריו של הרי"י שי' פייגלשטוק).
ובאמת צריך עדיין הדבר תלמוד, שהרי הסידור נכתב ונדפס לדורות, ולא רק לשנה אחת. והרי אורך היום בימות הקיץ אינו תלוי לפי חדשי הלבנה (מח"י אייר עד י"ז בתמוז), אלא לפי חדשי החמה (של התאריך הלועזי).
ויש לפרש זאת בשני אופנים:
(א) דמיירי כאן בקביעות הכי מאוחרת, שח"י אייר חל במאי 28. או שעכ"פ חל במאי 24. והיינו שמח"י אייר (24 במאי) עד י"ז בתמוז (21 ביולי), במשך 59 יום, מתקצר הלילה כל כך, "במדינות אלו הצפוניות", עד שגם בחצות הלילה נראה עמוד השחר.
ואף שברוב השנים חל ח"י באייר לפני 24 במאי. מכל מקום, מי שאינו יודע חשבון חדשי החמה, ואינו יודע התאריך המדויק, אזי בכל השנים לא יספור אחר חצות בברכה, מח"י אייר ואילך.
והנה באותו זמן (24 במאי) השמש היא לערך 20.5 מעלות מקו המשוה. ובחצות לילה היא רחוקה ממדינות אלו הצפוניות (שהם לערך 54 מעלות מקו המשוה), לערך 105.5 מעלות (שהרי 20.5+54+105.5=180).
ולפי זה יוצא, שזמן עלות השחר הוא כאשר השמש היא פחות מ-16 מעלות תחת האופק (90+15.5=115.5). והוא קצת פחות מ-72 דקות לפני נץ החמה (בארץ ישראל בימים השוים).
(ב) דמיירי כאן בקביעות הכי מוקדמת, שח"י אייר חל באפריל 29. והיינו שמ-29 באפריל ואילך מתקצר הלילה כל כך, "במדינות אלו הצפוניות", עד שגם בחצות הלילה נראה עמוד השחר.
ואף שבדרך כלל יחול 29 באפריל כבר בתחלת אייר. מכל מקום אין להחמיר בזה מספק, כי אם מח"י באייר, שאז יחול כבר 29 באפריל בכל השנים, ובו נראה עמוד השחר גם בחצות הלילה.
והנה באותו זמן (29 באפריל) השמש היא לערך 14 מעלות מקו המשוה. ובחצות לילה היא רחוקה ממדינות אלו הצפוניות (שהם לערך 54 מעלות מקו המשוה), לערך 112 מעלות (14+54+112=180).
ולפי זה יוצא, שזמן עלות השחר הוא כאשר השמש היא לערך 22 מעלות תחת האופק (90+22=112), והוא לערך 96 דקות לפני נץ החמה (בארץ ישראל בימים השוים).
ומסתבר יותר לענ"ד כפירוש הראשון הנ"ל. כי אם נאמר שברוב השנים יעלה השחר באיזור לאזניא-לאדי בעת חצות הלילה – מיד בתחלת אייר, לא הי' רבינו סותם וכותב: "זמן התחלת עמוד השחר מח"י אייר ואילך במדינות אלו הצפוניות הוא בחצות לילה, לכך אין לספור אחר חצות אלא בלא ברכה".
וכן נראה גם מדברי רבינו בסדר הכנסת שבת, ובאגרת התשובה פ"ג, שזמן עלות השחר הוא לפי חשבון 72 דקות לפני נץ החמה (בארץ ישראל בימים השוים). ובארתי הדברים בקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' ע' קפב. דובר שלום ע' קנב. סדר הכנסת שבת עם באור (ע' מו-נא).
ולמרות זאת, יש הרוצים לבאר בשיטת רבינו שזמן עלות השחר הוא בארץ ישראל בימים השוים – 90 דקות, או 96 דקות לפני נץ החמה, ודנו בזה כמה (ראה קובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' עא סי' נט. "אהלי שם" ח"ד ע' פא ואילך. הערות התמימים ואנ"ש – 770 גליון רסח ע' 38. קונטרס שערי ישיבה גדולה חוב' א' ע' קלד. קובץ אהלי תורה חוב' ח ע' מג. "משולחן הארי" ע' 326. קובץ ממגד ירחים ח"ז ע' 177. "כבוד רבנן" ע' 203. ותמצית דבריהם – בהוספות לספר סדר הכנסת שבת עם באור, ע' קי-קיב).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) פסקי הסדור - סדר הכנסת שבת
מקור מפורש
בפרק זה
2998 והיינו שהן מעמוד השחר עד נץ החמה והן מהשקיעה עד צאת הכוכבים, שיעורם ד' מילין של 18 דקות, שהם 72 דקות. וכאמור לעיל "כדי הילוך ג' מילין ורביע שהוא קרוב לשעה בינונית" [58.5 דקות], דהיינו לחשבון מהלך מיל הוא 18 דקות, וד' מיל הם 72 דקות.
וכתב על זה הגרא"ח נאה בקצות השלחן סוף ח"ג, בהערות לסדר הכנסת שבת ס"ק ט (אע"פ שמבואר מדברי אדמו"ר לעיל דג' רבעי מיל הוא ח"י מינוטין, ולפי חשבון זה ג' מילין ורביע הוא שעה וח"י מינוט, מכל מקום כתב כאן שהוא קרוב לשעה בינונית, שכן הוא לשיטת הרב ב"י שמביא אותו בזה, דהרב ב"י בהלכות שבת פסק כר"ת, ואיהו סבירא ליה דשיעור מיל הוא ח"י מינוט).
ולפי פירוש זה כתב בספרו שיעורי ציון סעיף לז (זמן עלות השחר בארץ ישראל, י"א 72 מינוט לפני נץ החמה, וי"א 90 מינוט לפני הנץ בימים השוים בניסן ותשרי, וי"א 2 שעות לפני הנץ בימים השוים, וכן עיקר).
והיינו כמבואר לקמן סי' תנט ס"י (שיעור מיל הוא רביעית שעה וחלק עשרים [18 דקות], שהרי אמרו חכמים מהלך אדם בינוני ביום בינוני, דהיינו בימי ניסן ותשרי שהיום והלילה שוין, הוא ארבעים מיל, והיום י"ב שעות, תחלק הי"ב שעות לארבעים מיל יגיע לכל מיל רביעית שעה וחלק עשרים משעה ... ויש חולקין על זה ואומרים ששיעור מיל הוא שני חומשי שעה [24 דקות], לפי שיש אומרים שימי ניסן ותשרי שאדם יכול להלוך בהם ארבעים מיל מעמוד השחר עד צאת הכוכבים ... ומהנץ החמה עד שקיעתה אין אדם יכול להלך כי אם שלשים מיל, אם כן מגיע לכל מיל שני חומשי שעה ... ולענין הלכה העיקר כסברא האחרונה).
נמצא שלפי דעה הא' הולך אדם 40 מיל מהנץ עד השקיעה, דהיינו 18 דקות כל מיל, ומעלות השחר עד הנץ – ד' מיל, שהם 72 דקות. ואילו לדעה הב' הולך אדם 30 מיל מהנץ עד השקיעה, דהיינו 24 דקות כל מיל, ומעלות השחר עד הנץ – ה' מיל, שהם 120 דקות. וכיון שרבינו מסיים כי "לענין הלכה העיקר כסברא האחרונה", נמצא דקיי"ל שמעלות השחר עד הנץ הם שתי שעות.
ועל פי זה כתב בנו הג"ר ברוך נאה, לערך בשנת תש"מ, בנספח ללוח השנה (זמן עלות השחר לדעת אדמו"ר הזקן זצוקללה"ה נבג"מ זיע"א הוא 120 דק לפני הנץ החמה (כמבואר בדבריו בכ"מ)). ואח"כ ביאר דבריו ב"כפר חב"ד" (גליון 242 ע' 37).
כשנתקבל הנספח הנ"ל אצל כ"ק אדמו"ר זי"ע, שלחו אלי, כדי שאודיע חוות דעתי בזה (ראה "עבודת הקודש" ע' קסב). והודעתי שלענ"ד פשוט שלדעת רבינו מעלות השחר עד הנץ הם 72 דקות, כמפורש כאן בסדר הכנסת שבת, וכפי שנתבאר בקובץ "פלפול התלמידים" מונטריאל ח"ד ע' פב ואילך (על מה שדנתי בזה אז עם הרי"י פייגלשטוק).
ואף שנתבאר לעיל בדברי רבינו ששיעור מיל הוא 24 דקות (ראה לעיל הערה 2922 ), אין זו סתירה כלל, שהרי גם בשוע"ר עצמו נתבאר בסי' תנט, אשר שיעור מיל הוא 24 דקות, ומכל מקום כתב בסי' קפד ס"ג (שיעורו עד כדי הילוך ד' מילין שהוא שיעור שעה וחומש) [72 דקות]. וכן הוא לעיל סי' רסא ס"ה (שמהלך ד' מילין הם פחות משעה ורביע, היינו 72 דקות).
והמקור לדעה זו היא בפירוש המשניות להרמב"ם פסחים פ"ג מ"ב (ושיעורו כדי שיהלך אדם ברגליו הליכה בינונית מיל אחד, והוא שיעור מן הזמן שהוא שני חומשי שעה) [24 דקות]. ומכל מקום כתב בברכות פ"א מ"א (ועמוד השחר הוא האור הנוצץ בפאת מזרח קודם עלות השמש בכדי שעה וחומש שעה), שהם 72 דקות.
והטעם לכל זה הוא, כי כך כמעט מפורש בגמרא, שאף הסוברים ששיעור מיל שהוא 24 דקות, מכל מקום מודים לענין שיעור ד' מיל, שהם 72 דקות. שהרי המקור לכל זה הוא במשנה פסחים צג, ב (איזו היא דרך רחוקה, מן המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח דברי רבי עקיבא). ובגמרא שם (אמר עולא מן המודיעים לירושלים חמשה עשר מילין הויא. סבר לה כי הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כמה מהלך אדם ביום, עשרה פרסאות, מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים חמשת מילין, פשו לה תלתין ... אמר רבא שיתא אלפי פרסי הוי עלמא וסומכא דרקיעא אלפא פרסי) [היינו שמעלות השחר עד הנץ הוא חלק ששי מי"ב שעות]. שבכל זה נתבארה השיטה הב' שהובאה לעיל מסי' תנט ס"י, ששיעור מיל הוא 24 דקות, ומעלות השחר עד הנץ הוא מהלך חמשת מילין [120 דקות].
אמנם אחר כך אומרת הגמרא שם צד, א (מיתיבי רבי יהודה אומר עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום, תדע, כמה מהלך אדם בינוני ביום, עשר פרסאות ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין, נמצאת עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. תיובתא דרבא, תיובתא, דעולא תיובתא). הרי שמסקנת הגמרא דקיי"ל כרבי יהודה שמעלות השחר עד הנץ הולך אדם ארבעת מילין של 18 דקות [חלק עשירי מי"ב שעות].
ואף דקיי"ל שמהלך מיל הוא 24 דקות (כמובא לעיל), והרי דעת רבי יהודה היא שמהלך מיל הוא 18 דקות, ביאר במעדני יום טוב ברכות פ"א ס"י ס"ק ט (שנראה לי ליישב דברי הרמב"ם, דאע"ג דעולא איתותב, היינו מרבי יהודה דשמעינן ליה דאמר בהדיא ד' מילין, והוה דלא כעולא דאמר ה' מילין, אבל מכל מקום לא נדחו בזה דברי עולא, דהא איהו אדברי רבי עקיבא דמתניתין דהתם, דאמר איזהו דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ, קאמר עולא שהם ט"ו מילין ... והוא ראה וידע כמו שכתבתי, והוה רבי עקיבא כוותיה והלכה כרבי עקיבא מחבירו), כדאמרינן בעירובין מו, ב.
והיינו שמסקנת הגמרא היא, שמעלות השחר הם 72 דקות, כמפורש בדברי רבי יהודה "עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום ... ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין", והרי "אחד מעשרה ביום" הוא 72 דקות ולא יותר (שהיום הוא 12 שעות, ואחד מעשרה ביום הוא שעה ו-12 דקות). וכן קיי"ל.
אמנם לגבי שיעור מיל, ודאי קיי"ל כרבי עקיבא במשנה הנ"ל, שדרך רחוקה [מנץ החמה עד חצות בערב פסח] הוא חמשה עשר מיל – שמן המודיעים לירושלים. והיינו שרבי עקיבא סובר ששיעור מהלך מיל הוא 24 דקות. וכן קיי"ל.
נמצא פשוט בגמרא זו כשיטת הרמב"ם ורבינו, הן בשו"ע שלו והן בסדר הכנסת שבת, שאע"פ שמהלך מיל הוא 24 דקות, מכל מקום מהלך ד' מיל – הן ארבעה מילין של 18 דקות.
[ובמילא מובן גם, שג' מיל ורביע שבדברי ר"ת, וג' רבעי מיל שבדברי ר"ת, גם הם במהלך מיל של 18 דקות, שהרי ג' רבעי מיל שבר"ת הם השארית של ג' מיל ורביע שבדבריו [משא"כ ג' רבעי מיל שבדעת הגאונים, לא מתייחסים בזה כלל למהלך ד' מיל שבגמרא פסחים, ובמילא מובן דקיי"ל שמהלך מיל הוא 24 דקות].
ונתבאר כל זה לקמן סי' תנט ס"י (הערה נג).
*
וכן נראה להוכיח לכאורה מדברי רבינו בפסקי הסדור סדר ספירת העומר (זמן התחלת עמוד השחר מח"י אייר ואילך במדינות אלו הצפוניות הוא בחצות לילה, לכך אין לספור אחר חצות אלא בלא ברכה, וזמן זה של עמוד השחר נמשך כך עד י"ז בתמוז ועד בכלל, ולכן משהגיע חצות ליל י"ז בתמוז אסור לאכול ).
לפי הפירוש הפשוט של דברים אלו נראה, שרק במשך שני חדשים אלו, מח"י אייר עד י"ז תמוז, עולה השחר בחצות לילה במדינות אלו הצפוניות, נראה מכאן שזמן עמוד השחר הוא 72 דקות לפני נץ החמה. כן כתב גם רח"י בארנשטיין ב"שימת עין" (שבסוף ס' הרב מלאדי) אות ג. וכן בארתי הדברים בקובץ פלפול התלמידים חוב' ד' ע' פה (בהערה בשוה"ג לדברי הרי"י שי' פייגלשטוק).
ובאמת צריך עדיין הדבר תלמוד, שהרי הסידור נכתב ונדפס לדורות, ולא רק לשנה אחת. קביעות זאת שתקופת תמוז תחול באמצע – בין ח"י אייר לי"ז בתמוז היא נדירה. ויש לפרש זאת בכמה אופנים (לכאורה דחוקים). ואולי נכתב בתחלה סדר ספירת העומר כמכתב כללי לאנ"ש, בשנה מסויימת (כמו שהוא גם בסדר מכירת חמץ ועוד), ולכן חישב שני חדשים אלו לפי חדשי הלבנה של אותה שנה, ואחר כך העתיק מכתב זה לסידור שלו.
אמנם בכל אופן נראה לכאורה שזה מתאים רק אם נאמר שעלות השחר היא בימים השוים בארץ ישראל 72 דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך 16.1 מעלות תחת האופק, שאז יעלה השחר באיזור לאזניא-לאדי לערך שני חדשים בעת חצות לילה.
משא"כ אם נאמר שעלות השחר היא בימים השוים בארץ ישראל 120 דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך 26 מעלות תחת האופק, אז יעלה השחר באיזור לאזניא-לאדי לערך ארבעה וחצי חדשים בעת חצות לילה.
וגם אם נאמר שעלות השחר היא בימים השוים בארץ ישראל 96 דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך 21 מעלות תחת האופק, אז יעלה השחר באיזור לאזניא-לאדי קרוב לארבעה חדשים בעת חצות לילה.
וגם אם נאמר שעלות השחר היא בימים השוים בארץ ישראל 90 דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך 19.8 מעלות תחת האופק, אז יעלה השחר באיזור לאזניא-לאדי לערך שלושה וחצי חדשים בעת חצות לילה.
[אין כאן המקום להאריך כאן בהסברת החישובים, וראה זמני היום בהלכה ע' מא וע' 182-185].
ואם נאמר שברוב השנים יעלה השחר באיזור לאזניא-לאדי בעת חצות הלילה – מיד בתחלת אייר, לא הי' רבינו סותם וכותב (זמן התחלת עמוד השחר מח"י אייר ואילך במדינות אלו הצפוניות הוא בחצות לילה, לכך אין לספור אחר חצות אלא בלא ברכה).
*
וכן נראה להוכיח לכאורה מהאמור בתניא אגרת התשובה פ"ג, לענין התעניות שמקבל על עצמו לתשובה (ויכול לדחותן לימים הקצרים בחורף ... וגם יכול לאכול מעט כג' שעות לפני נץ החמה).
ומובן שכל היתר אכילה זו הוא רק עד שיעלה עמוד השחר, כמבואר בשו"ע סי' תקסד ס"ב (כל תענית שאוכלים בו בלילה בין צבור בין יחיד הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר).
והיינו לומר שעלות השחר הוא שעתיים, או שעתיים וחצי, קודם נץ החמה, ולכן "יכול לאכול מעט כג' שעות לפני נץ החמה" – שהוא עדיין לפני עלות השחר.
[וכבר דן בזה כ"ק אדמו"ר זי"ע באגרות קודש חי"ח אגרת ז'כז, ומקשר זאת עם שליש הלילה שאחר חצות, שלא לסמוך על היתר הנ"ל שבשו"ע סי' תקסד. אבל בכל אופן מובן שאין להקל ולאכול אחרי עלות השחר, שהוא מפורש לאיסור בשו"ע שם].
ולכאורה נראה שזה יתאים רק אם נאמר שעלות השחר היא בימים השוים בארץ ישראל 72 דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך 16.1 מעלות תחת האופק (או 16°54' תחת האופק, כפי שיבואר לקמן בסוף ההערה), שאז יעלה השחר באיזור לאזניא-לאדי, באמצע החורף, לערך שתי שעות לפני נץ החמה; או אם נאמר שעלות השחר היא בימים השוים בארץ ישראל 90 דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך 19.8 מעלות תחת האופק, או אפילו אם נאמר שעלות השחר היא בימים השוים בארץ ישראל 96 דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך 21 מעלות תחת האופק, שאז יעלה השחר באיזור לאזניא-לאדי, באמצע החורף, לערך שעתיים וחצי לפני נץ החמה.
משא"כ אם נאמר שעלות השחר היא בימים השוים בארץ ישראל 120 דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך 26 מעלות תחת האופק, שאז יעלה השחר באיזור לאזניא-לאדי, באמצע החורף, יותר משלוש שעות לפני נץ החמה, ואם כן איך התיר לאכול "כג' שעות לפני נץ החמה"?
[אין כאן המקום להאריך בהסברת החישובים, וראה זמני היום בהלכה ע' מא וע' 182-185].
*
ולמרות כל האמור כאן, יש הרוצים לבאר בשיטת רבינו, שזמן עלות השחר בארץ ישראל בימים השוים – 90 דקות, או 96 דקות לפני נץ החמה, ודנו בזה כמה (ראה קובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' עא סי' נט. "אהלי שם" ח"ד ע' פא ואילך. הערות התמימים ואנ"ש – 770 גליון רסח ע' 38. קונטרס שערי ישיבה גדולה חוב' א' ע' קלד. קובץ אהלי תורה חוב' ח ע' מג. "משולחן הארי" ע' 326. קובץ ממגד ירחים ח"ז ע' 177. "כבוד רבנן" ע' 203. הוספות לספר סדר הכנסת שבת, בדבריו של הרב מנחם מענדל שי' קפלן).
אבל כבר בארתי לעיל, שלענ"ד מוכח מדברי רבינו, שהזמן הוא 72 דקות לפני נץ החמה (בימים השוים בארץ ישראל). והטעם שפסק כך רבינו הוא, כי בכל הסוגיא בפסחים (צג, ב – צד, א) יש רק שתי דעות: א) 120 דקות (5 מיל של 24 דקות), ב) 72 דקות (4 מיל של 18 דקות). ומסיימת הגמרא שם דקיי"ל שהוא 72 דקות (4 מיל של 18 דקות). ולכן פוסק כך רבינו כאן, ובשו"ע שלו (בכל מקום שנזכרים ד' מיל).
ויתירה מזו מבאר רבינו לקמן (ראה הערה 3000 ), אשר הנשף הארוך (של שיטת ר"ת ושל עלות השחר) פירושו – שעד אז נראים כל הכוכבים בשמים, ומשם ואילך אין נראים כל הכוכבים. והרי לדעת התוכנים, אין שום השפעת אור מהשמש כשהיא יותר מ-18 מעלות מתחת לאופק. והטעם בזה, כי עד 18 מעלות מאירה עדיין השמש על האטמוספירה, ומשם חוזר מעט אור לכדור הארץ, משא"כ אחרי 18 מעלות אין השמש מאירה אפילו על האטמוספירה, ועל כן אין שום השפעה מאור השמש על כדור הארץ (ראה הזמנים בהלכה פרק טו).
וכיון שרבינו מבאר כאן על פי מה שרואים ב"חוש", ו"נראה בעליל", שעד זמן עלות השחר "הרקיע הוא מלא כוכבים", ברור לכאורה שהכוונה היא אל פחות מ-18 מעלות תחת האופק.
ואף שעולא סובר בגמרא שהשיעור הוא 120 דקות; הנה על דעתו מסיק בגמרא: "תיובתא דעולא תיובתא". ומדברי רבינו נראה שעלות השחר דקיי"ל להלכה הוא מה שרואים במציאות, בחוש ובעליל. ואם כן מסתבר דלא מיירי בשיעורים של 90, או 96, או 120 דקות (שכולם הם לערך 20 עד 26 מעלות, שהם הרבה יותר מ-18 מעלות), אלא בשיעור של 72 דקות (שהוא קרוב ל-17 מעלות, כדלקמן בסמוך).
ומטעם זה כתב גם בס' הזמנים בהלכה (ע' קצה) שאי אפשר לפרש כן בדעת רבינו. וכ"ה באור ישראל (גליון כט ע' סו). וראה גם זמנים כהלכתם ע' ערה. הוספות לספר סדר הכנסת שבת, בביאורו של הרב יוסף יצחק שי' פייגלשטוק (סעיפים ד-ה).
*
והנה בזמני היום בהלכה, ביאר וחישב את זמן עלות השחר (וצאת הכוכבים לר"ת) של 72 דקות – שהוא כשהשמש היא 16.1 מעלות (היינו 16°6' ) תחת האופק. והיינו אם נחשב את 72 הדקות מעת נץ החמה הנראה (והשקיעה הנראית).
אמנם מסתבר יותר, שמחשבים את 72 הדקות מעת נץ החמה האמיתי (כמו שמחשבים את 20 הדקות מהשקיעה האמיתית עד צאת הכוכבים, כדלעיל הערה 2924 . וראה גם לקמן הערה 1291 בסופה). ולכן נראה לכאורה, שצריך לחשב את 72 הדקות האלו כשהשמש היא 16.9 מעלות (היינו 16°54' ) תחת האופק.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלד דיני דליקה בשבת
מקור מפורש
בפרק זה
1354 תרומת
הדשן שם בשם מהר"ם מרוטנבורג (ואם ירצה אדם לפדות מקצת התעניות, יתן עבור כל
יום י"ב פשיטין, כאשר כתב מור"ם גם כן בתשובה דלעיל ... ואם ירצה לפדות
התענית, יתן בעד כל יום שנים עשר פשיטים לצדקה). רמ"א שם (ואם ירצה לפדות
התענית, יתן בעד כל יום שנים עשר פשיטים לצדקה).
וכן הוא באגרת התשובה פ"ג
(וכמו שכתבו הפוסקים ליתן בעד כל יום תענית של תשובה ערך ח"י ג"פ וכו').
והיינו כמבואר במ"א ס"ק
לד (ובלבוש סי' תקס"ח כתב שהם כמו גדול וחצי פולניש ... כל פשוט הוי גדול
וחצי פולניש). והוא בלבוש שם ס"ב (ושיערו ליתן י"ב פשיטים ... שהם כמו
גדול וחצי פולנש). ובאגרות קודש שם (וכתב על זה במגן אברהם בשם הלבוש, שכל פשיט
הוא כמו גדול וחצי פולניש. ועל פי ערך זה, י"ב פשיטים הם י"ח גדולי
פולניש, כמ"ש רבנו באגרת התשובה).
והטעם שקבעו שיעור זה, נתבאר באגרות
קודש שם.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלד דיני דליקה בשבת
מקור מפורש
בפרק זה
1356 תרומת
הדשן שם (ואשר נסתפקת אם יש לדחות התעניות עד לימי החורף, נראה לאדוני אבי פשיטא
דהיתר הוא לדחות, דאפילו אם היה נדור ובא להתענות היה יכול לדחות). מ"א כאן
ס"ק לג (ויכול לדחותה לימות החורף, כמ"ש סי' תקס"ח), והוא כאמור
בשו"ע שם ס"ג (מי שנדר להתענות כך תעניות, יכול לדחותם עד ימי החורף).
וראה מה שדן בזה במ"א שם ס"ק יג.
וכן הוא באגרת התשובה פ"ג
(ויכול לדחותן לימים הקצרים בחורף).
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם עשה צדקה ומשפט כו'
מקור מפורש
בפרק זה
123 המבזבז. . יותר מחומש : כתובות סז, סע"ב. ראה גם שו"ע אדה"ז הל' משא ומתן סקנ"ו, ס"ג. אגה"ת ספ"ג. אגה"ק ס"י. סי"ג. אג"ק אדה"ז ח"א ע' קלד ואילך. ולאדהצ"צ שם ע' שכז. לקו"ש תרומה ח"א ע' 170. קדושים כרך יז ע' 229 ואילך. בחוקותי כרך כז ע' 217 ואילך. פ' ראה כרך לד ע' 90 ואילך. פינחס כרך לח ע' 111 ואילך. אג"ק שלו ח"ו ע' נה. חט"ז ס"ע יד.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם עשה צדקה ומשפט כו'
מקור מפורש
בפרק זה
153 לא נתנו חכמים שיעור כלל : ראה אגה"ק כאן. אגה"ת ספ"ג. לקו"ש קדושים (הערה 36)־ בחוקותי־ אג"ק ח"ו־ חט"ז שבהערה 123.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם עשה צדקה ומשפט
מקור מפורש
בפרק זה
93 המבזבז. . יותר מחומש : כתובות סז, סע"ב. ראה גם שו"ע אדה"ז הל' משא ומתן סקנ"ו, ס"ג. אגה"ת ספ"ג. אגה"ק ס"י. סי"ג. אג"ק אדה"ז ח"א ע' קלד ואילך. ולאדהצ"צ שם ע' שכז. לקו"ש תרומה ח"א ע' 170. קדושים כרך יז ע' 229 ואילך. בחוקותי כרך כז ע' 217 ואילך. פ' ראה כרך לד ע' 90 ואילך. פינחס כרך לח ע' 111 ואילך. אג"ק שלו ח"ו ע' נה. חט"ז ס"ע יד.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם עשה צדקה ומשפט
מקור מפורש
בפרק זה
123 לא נתנו חכמים שיעור : ראה אגה"ק כאן. אגה"ת ספ"ג. (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 153.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם אשריכם זרעי על כל מים
מקור מפורש
בפרק זה
130 וחטאך בצדקה פרוק. . על צרכי הנפש : ראה אגה"ת פ"ג. אגה"ק ס"י (קטו, ב ואילך). וראה גם לקו"ש בחוקותי כרך כז ע' 217 ואילך ובהנסמן שם.
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב ש"פ בשלח, רצ"ב
מקור מפורש
בפרק זה
78 ראה תניא אגה"ת פ"ג.
פתיחה בהקשר
ספר השיחות פורים תרצ"א
מקור מפורש
בפרק זה
12 ראה אגה"ת פ"ג.
פתיחה בהקשר
דובר שלום זמן עלות השחר
מקור מפורש
בפרק זה
עוד יש לדון בזה במ"ש באגרת התשובה פ"ג.
פתיחה בהקשר