496

תוספת התלויה בזמן. הוכחה נוספת מרשימה של הרבי בה הוא מעלה חזיון לילה בו אמר אביו, כ"ק אדמו"ר נ"ע, דרוש על פרק פ"ד דתהלים¹⁰. הרשימה היא מיום כ' חשון תש"ה, בו מלאו שמנים וארבע שנה מיום הולדת כ"ק אדמו"ר נ"ע, שאז מסתיימת השייכות לפרק פ"ד, כידוע במנהגי אמירת תהלים¹¹. – דובר הרי שהרבי רמז לכמה וכמה ענינים, ומאחר שהרבי כתב כך אודות כ"ק אדמו"ר נ"ע – היה בכך פסק הלכה גם לגבי דידו, שגם עתה יש לגביו יום הולדת, וגם עתה ישנן לגביו עליות בעילוי אחר עילוי, כשלאחר כל עליה מתברר ש"העבודה" הקודמת היתה הכנה לנוכחית.

ה. בין השליחויות שהרבי הטיל לביצוע ישנם כמה סוגים. ישנם כאלה שבגלוי היתה להם ההוראה בגשמיות, היינו – שיעסקו בעניני עסק וכד', אך הכוונה הפנימית היתה ענין של תורה – ומצוה. יש כאלה שגם בגלוי היתה להם ההוראה ברוחניות, היינו שהרבי שלח אותם בענין של חינוך, חיזוק התורה, הפצת היהדות עד – לימוד אלף בית עם ילדים.

כשם שלגבי אלו שההוראה היתה בענין של גשמיות – לא היה זה, כמובן, אלא בחיצונות בלבד, ואילו הכוונה הפנימית שבדבר היא תורה ומצוה, כפי שבענין בעסק בכלל הרי הכוונה העיקרית היא משום צדקה, מעשר או חומש או יותר מזה, ובמיוחד לאור המוסבר באגרת הקדש שעיקר העבודה בזמן הזה היא הצדקה, והחלק הניתן לצדקה מעלה את הכל¹² – כך אלו שההוראה להם היתה ענין רוחני בגילוי – צריכים אף הם לדעת שהוראה זו היא חיצונית לגבי הכוונה הפנימית שבדבר.

– דוגמת מאמר הזהר¹³: "דא מוחא לגו מוחא כו' האי קליפה להאי והאי להאי", כלומר: למרות שזו פנימיות ובחינת מוח לגבי הדרגה הנחותה יותר

אין זו אלא חיצוניות וקליפה לגבי הדרגה הנעלית יותר.

לפיכך, על כל אחד, גם על זה שההוראה אליו היתה ביחס לענין רוחני, להתבונן אם זו כבר המטרה שאליה היתה הכוונה, או שאין זו אלא חיצוניות וקליפה בלבד ושכשם שלגבי אלו שההוראה אליהם היתה בענין עסק

אין זו אלא חיצוניות שיש לה כוונה פנימית – כך אלו שההוראה אליהם היתה בענין של הפצת התורה, חיזוק