497
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
היהדות וכדומה, אין זו אלא הוראה חיצונית לגבי הכוונה הפנימית שבדבר.
ו. כל אלה שהרבי שלח אותם אל ערי השדה להפצת היהדות – ולאו
ו דוקא ערי השדה במלוא המובן, אלא כל מקום שמחוץ להיכל הרבי הוא ענין של "שדה" לגבי היכל הרבי, בו קיבל ליחידות, בו התפלל ובו למד, שמיד עם היציאה מעבר לסף הרי זה "שדה", לפי שחסר שם ב"תפארת אדם לשבת בית" – עליהם לדעת שבכל השליחויות ישנה כוונה פנימית, שהיא – הפצת תורת החסידות, כפי שאמר " הרבי שאדמו"ר הזקן לא התכוין להפוך את תנועת החסידות למפלגה, כי אם הדבר שייך לכל ישראל, וזו הענין של "יפוצו מעינותיך חוצה" המהוה הכנה לביאת המשיח.
ז. באופן כללי ישנן ארבע דרגות: חולין, מעשר, תרומה וקדש, כן אנו מוצאים דרגה חמישית, "מי חטאת", שלכך לא מספיק להיות טהור לקודש14. אף בנפש מצויות חמש דרגות: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. הרבי דיבר עם כל אחד באופן המתאים לו.
"נפש" עלולה לבוא לידי חטא, כאמור: "ונפש כי תחטא". לפיכך היתה ההוראה בגלוי לדרגה של "נפש" בענין של גשמיות. "רוח", "נשמה", וכל שכן: "חיה", "יחידה" – מהוות דרגות נעלות יותר, ולכן היתה ההוראה לכאלה בענינים נעלים יותר, לכל אחד לפי דרגתו. אך יש לדעת שכשם שה"נפש" אינה אלא הכנה לדרגה נעלית יותר, כך "רוח"
"נשמה", ואף "חיה" ו"יחידה" אינן אלא בחינת "שם" ו"כלי" לעצם הנשמה, כביטוי15: "חמשה שמות נקראו לה", לה – לעצם הנשמה, והרי בחמשת השמות נכלל גם "יחידה". כלומר, גם בחינת "יחידה" אינה אלא שם והכנה לעצם הנשמה.
מובן, איפוא, שבפנייה אל
יחידה", "חיה", "נשמה", "רוח" ואפילו ל"נפש" – היתה הכוונה והרצון להגיע לעצם הנשמה. ומובן, אם כן, שכל אלה שהיתה להם שייכות אל הרבי, שיש להם עתה שייכות – וממילא תהיה להם שייכות גם להבא, שכן "כל דבר שבקדושה, אף שמסתלק, מניח שרשו במקומו"16 – צריכים לדעת שבכל ההוראות שהיו להם מן הרבי, ישנה כוונה פנימית שהיא – פנימיות התורה, ה"יפוצו מעינותיך חוצה", כלומר: להפיץ את תורת החסידות הכללית שנתגלתה ע"י הבעש"ט והבאים אחריו, ותורת חסידות חב"ד שנתגלתה ע"י אדמו"ר הזקן והבאים אחריו, עד לרבי ועד בכלל – ואז תושג הכוונה פנימית.
ח. אז, כשתושלם הכוונה הפנימית יקוים "ולכל בני ישראל יהיה
הערות
- 14. חגיגה סוף פרק ב.
- 15. בראשית רבה פרשה יד, ט.
- 16. שער הכוונות דרושי ויעבור ד"א.
בראשית רבה י״ד:ט׳ - הטקסט מספריא
חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לָהּ: נֶפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה, יְחִידָה, חַיָּה. נֶפֶשׁ, זֶה הַדָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב, כג): כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ. רוּחַ, שֶׁהִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ג, כא): מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי אָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה. נְשָׁמָה, זוֹ הָאוֹפִיָּא, דִּבְרִיָּתָא אָמְרִין הָאוֹפִיתָא טָבָא. חַיָּה, שֶׁכָּל הָאֵבָרִים מֵתִים וְהִיא חַיָּה בַּגּוּף. יְחִידָה, שֶׁכָּל הָאֵבָרִים מִשְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהִיא יְחִידָה בַּגּוּף. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לד, יד): אִם יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה אָמַר אִם יָשִׂים אֱלֹהִים לִבּוֹ עַל הָאָדָם הַזֶּה, רוּחוֹ כְּבָר הָיָה בְּיָדוֹ (שנאמר): וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף בְּגוּפוֹ כְּבָר יִגְוַע כָּל אָדָם, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן, נְשָׁמָה מְחַמֶּמֶת אֶת הַגּוּף שֶׁלֹא יִצְטַנֵּן וְיָמוּת. רַבָּנָן אוֹמְרִים אִם יָשִׂים אֱלֹהִים לִבּוֹ לָאָדָם הַזֶּה רוּחוֹ כְּבָר הוּא בְּיָדוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף לְמַעְלָה כְּבָר יִגְוַע כָּל אָדָם יַחַד, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן נְשָׁמָה מְחַמֶּמֶת הַגּוּף שֶׁלֹא יִצְטַנֵּן וְיָמוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם. רַבִּי בִּיסְנִי וְרַבִּי אַחָא וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר אוֹמְרִים, הַנְּשָׁמָה הַזּוֹ מְמַלְּאָה אֶת כָּל הַגּוּף, וּבְשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן הִיא עוֹלָה וְשׁוֹאֶבֶת לוֹ חַיִּים מִלְּמַעְלָה. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר, עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁאָדָם נוֹשֵׁם צָרִיךְ לְקַלֵּס לַבּוֹרֵא, מַה טַּעַם (תהלים קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, כָּל הַנְּשִׁימָה תְּהַלֵּל יָהּ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.