בשברי לכם מטה לחם

תקובשברי לכם מטה לחם¹ ואפו עשר נשים לחמיכם² כו', פי' בשברי לכם הוא ענין שבירת הלוחות הראשונות שנק' מטה לחם להיות שרשם מעה"ח³ שנק' מטה ואח"כ נתנו לוחות האחרונות באופן אחר והיינו שירדו ונתלבשו עשרת הדברות בבחי' עה"ד טו"ר [... וזהו ענין השבירה שהוא ענין הנפילה מדרגי', וע"ד ששמענו שבדברות דלוחות הראשונות הי' הכוונה לא תרצח⁴ ל' גזירה שלא יְמ‘צ א מציאות הרציחה בעולם, וכן הי' כי ההוא אמר ולא יעשה⁵, וזהו שיתבאר אח"כ שמצד גילוי אור הגדול ממילא נתבררו כל הניצוצות ונכללו בו וממילא נפסק ונתבטל מציאות הרע לגמרי וע"ד שיהי' לעתיד ואת רוח הטומאה⁶ אעביר כו', כך מצד גילוי אור הדיבור דלא תרצח נתברר החיות הנמצא בבחי' הרע דרציחה ונכלל בקדושה וממילא נתבטל מציאות הרציחה, כי אין חיות בלעדו הניצוץ דקדושה המלובש בו, אבל בדברות דלוחות האחרונות הדיבור דלא תרצח הוא ל' ציווי שתשמור א"ע מרציחה כו'], ועי"ז גם כל התו' ירדה ונתלבשה בעה"ד טו"ר לברר, ולכן מוכרח להיות ואפו כו' כמשי"ת וד"ל.

ולהבין זה יש להקדים שרש ענין הקללות שבתוכחה שבפנימיותם מלובש ברכות והוא ע"ד שאמרו תלמידי רשב"י תיר⁷ תזרע ולא תחצד⁸, והכוונה תוליד בנין ולא תקבור ייתהון, ולכאורה למה לא אמרו הברכה בגילוי בלי לבוש הפכו, אך הענין הוא שיש שתי בחי' עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא, ובחי' עלמא דאתגלייא הוא בבחי' מקום המודד אותו ונמצא שכל ההמשכות שבעלמא דאתגלייא נמדדו כבר במדה ושיעור מהעלם עצמי' המאציל רק שיכול להיות שהמה בהעלם עדיין מצד שלא באו למטה בגשמי' רק המה עדיין ברוחניו' מלובשים בבחי' מקום הרוחני לזאת צריך להמשיכם ע"י אותיות הברכה מהעלם אל הגילוי, אך המשכה זאת כיון שכבר ישנה בהעלם לכן יכולים להמשיכה בבחי' אותיות אשר המה מעין האור והחיות שבתוכם שהמה אותיות של ברכה כו', אבל בחי' עלמא דאתכסייא אינו בבחי' מקום ולכן ההמשכה משם אינה במדה ושיעור כלל אפי' בבחי' מקום רוחני רק היא כלולה בהעלם עצמי' המאציל ולזאת האור וחיות הנמשך משם א"א להתלבש בבחי' אותיות אשר המה מעין האור וחיות שבתוכם רק מוכרחים להתלבש בלבוש ההפכי שהוא אותיות דקללה ולכן הלבישו ברכתם בלשון דתזרע כו', מצד שהמשיכו הברכה ממקום היותר נעלה דבחי' עלמא דאתכסייא כו' וד"ל.

תקזוהנה כן הוא עד"ז בקללות שבתוכחה כי הנה ידוע דאורייתא סתים וגליא⁹ כמה דשמא קדישא סתים וגליא, כי קוב"ה סתים וגליא, וגליא דאורייתא ממשיך גליא דקוב"ה וסתים דאורייתא ממשיך סתים דקוב"ה, והנה הברכות שבתורה הוא המשכות התו' עצמה בבחי' גליא שבה ולכן נמשכו באותיות של ל' ברכה בגילוי [... כי מה שא' אם בחוקותי¹⁰ כו' ונתתי גשמיכם¹¹ כו' ועץ השדה יתן פריו זהו הכל המשכות וגילוי' דתורה אור, כי יש בחי' בתורה שנק' מטר ויש בחי' שנק' עץ השדה ופרי עץ כו'], אבל המשכות סתים דאורייתא הממשיך סתים דקוב"ה א"א לבוא באותיות המורים על ל' ברכה בגילוי רק מתלבשים באותיות הקללו' שבתורה, אבל באמת פנימיותם הוא ברכה מאד נעלי' היא¹² ברכות והמשכות סתים דאורייתא שמלובש בזה סתים דקוב"ה כו' וד"ל [... והנה כללות ההמשכות המלובשים בקללות שבתורה המה מלובשים בפסוק זה דבשברי לכם¹³ כי הוא מדבר בהמשכות כללות סתים דאורייתא ושארי הפסוקים המה פרטי הגילויים בלבד ולכן יש לפרש פסוק זה בפרט וממנו יובן השאר כו'], ויש להבין ענין בשברי לכם דקאי על שבירת הלוחות כנ"ל והגורם לזה הי' חטא אדה"ר כמשי"ת.

והנה יש להבין ענין חטא אדה"ר הנה ארז"ל אילן שאכל אדה"ר חטה היתה¹⁴, ולכאורה איך נק' חטה עה"ד טו"ר הלא ידוע במנחה חדשה דשבועות¹⁵ שהמה שתי הלחם מחיטים¹⁶ דייקא שהמה מרמזים על המשכות התורה וידוע דאמרת אלוק צרופה¹⁷ ואיך יתכן לקרותה בשם עה"ד טו"ר. אך יש להקדים מתחילה ענין הידוע דחטה מאכל אדם ושעורה מאכל בהמה¹⁸, וזהו שעורה שיעור ה'¹⁹ כי הנה ידוע דבחי' בהמה הוא בחי' שם ב"ן²⁰ שהוא בחי' מל'²¹ דאצי' מקור המהווה נשמות ומלאכים דבי"ע, וידוע דהתהוותם הוא בריבוי והתחלקות לאין שיעור כמו מחנה מיכאל קפ"א²² כו', וכמאמר אלף אלפין²³ כו' ואין מספר לגדודיו²⁴, וידוע שזהו תקחמסיבת ה' גבורות דבנין המל'²⁵ שהמה מפררים ומחלקים השפע הכללי' האלקי' לריבוי חלקים וכמ"ש אתה פוררת בעזך²⁶ כו', ולהיות שהשפע אלקי' בלתי מוגבלת וגם הגבורות המחלקים הוא בחי' כח אלקי לזאת נעשה ריבוי והתחלקות לאין שיעור כו', וכמו שמצינו באותיות הדיבור המתחלקי' מהבל הלב שהוא ע"י ה' מוצאות הפה²⁷ כו' וד"ל.

אך כ"ז הוא בחי' ההתהוות שלהם שנמשך מבחי' המל' הנק' בהמה שם ב"ן אבל החיות שהוא בחי' הביטול שלהם לאלקי' חיים ומלך עולם²⁸ שבא מצד ההשגה שלהם שמשיגים באלקות הנה שרש ומקור זאת ההשגה הוא מבחי' בינה כי אא"ס לית מח' תפיסא בי'²⁹ ואפי' הארתו וזיוו הוא ג"כ בחי' אלקות בלתי בע"ג ולא הי' יכולים הנבראים להשיגם כ"א ע"י התלבשות בבחי' בינה דאצי' ומשם נמשך לבינה שבמל' מקור השגות הנבראים כו', והנה ההשגה שלהם מוכרח להיות נמשך ג"כ בבחי' ריבוי והתחלקות בכאו"א לפ"ע החומר והכלי שלו שזהו מש"א נודע בשערים בעלה³⁰ בכל חד לפום שיעורא דילי'³¹ ומזה נמשך ג"כ בחי' הביטול בכאו"א לפי מזגו ותכונתו [... ואם הי' נמשך יתר מכפי המדה הי' מתבטלים ממציאותם כענין הושיט אצבעו³² כו'], וזהו בחי' שעורה שהוא בבינה ונק' שיעור ה' שהוא בחי' ה"ג המחלקים השפע דבינה ג"כ כמו הה"ג שבמל' בכדי שתהי' נמשכת בכאו"א לפי ערכו [וכידוע דיש בחי' ה"ג במח' שנק' פיתוחי חותם³³ כמו שיש ה"ג בדיבור כו'], וזהו ענין מאכל שהוא³⁴ בחי' חיות כל הנבראים המתהווים מבחי' בהמה רבה שהיא בחי' המל' כו' וד"ל. אך כ"ז הוא בחי' ביטול היש בלבד והיינו חיות האלקי הנמשך בכל חד וחד כמו במיכאל באהבה, אכן בחי' חטה הוא בחי' מאכל אדם ושרשה הוא בחי' החכמה³⁵ כי הנה ידוע דאדם בגי' מ"ה³⁶ שהוא בחי' הביטול בעצם שהוא בחי' אין בעצם, וחטה הוא מאכל אדם שממשיך מזון וחיות בנפשו בבחי' מ"ה שבו לחזקו שיתוסף בו גילוי אור וחיות בכדי שיוכל להיות הביטול בעילוי אחר עילוי כו'.

תקטוביאור הדברים יובן ממארז"ל שאין התינוק יודע לקרות אבא³⁷ עד שיטעום טעם דגן, והנה מה שקוראו אותו אבא אינו בהשגה והבנה איך שהוא אביו רק בחי' הכרה בלבד, והכרה זאת היא נמשכת מלמעלה מן הדעת לתוך הדעת והכרה כו', אך הכרה זאת פועלת בו בחי' הביטול מכל וכל להיות נמשך אחרי אביו עד מיצוי נפשו [וכ"ה בנה"א בחי' ההכרה וההמשכה לימשך אחרי מקור כל הנשמות שהוא אבינו האמיתי זהו מלמעלה מן הדעת הנמשך ומתלבש בתוך הדעת והכרה והוא הנק' בחי' אמונה שזהו ענין מצה, מיכלא דמהימנותא³⁸ כו'], וכ"ה למעלה באדם העליון שעל הכסא שהוא בחי' המדות דאצי' שרש ומקור של הנה"א שהוא בחי' שם מ"ה דאצי' הנה מאכל אדם זה שהוא תוס' אור וחיות הנמשך בו מבחי' עצמות אא"ס ב"ה [... דלאו מכל אינון מדות כלל³⁹ ועלי' נאמר כי לא אדם⁴⁰ כו'] הוא ע"י החכ' [... שזהו בחי' מוחין דאבא הנמשך בז"א] ונק' חטה כו' וד"ל. אך א"כ יקשה קושי' הנ"ל ביותר דכיון דחטה הוא בחי' מוחין דאבא הממשיך חיות בשם מ"ה דאצי' שהוא בחי' אין בעצם שאין בזה עדיין שום שרש ומקור ליניקת הרע וא"כ איך נק' עה"ד טו"ר כו' וד"ל. אך באמת יש שני בחי' בחטה כו' הא' בחי' כ"ב אתוון דאורייתא⁴¹ בגי' חטה⁴² שזהו בחי' חכ"ע מוחין דאבא כנ"ל, והב' בחי' הנמשכת בבחי' המל' וזהו בחי' חטה חט ה'⁴³ שח"ט הוא לשון חסרון⁴⁴ ובשבטים לא הי' אותיות ח' ט'⁴⁵, כמו והי' אני ושלמה בני חטאים⁴⁶, וה' חסדים הנמשכים בה אשר שרשם מחכ"ע בחי' אבא⁴⁷, ובחי' זאת הוא בחי' אילן שאכל אדה"ר שהוא בחי' עה"ד טו"ר, וזה גרם שבירת הלוחות אח"כ כמשי"ת.

וביאור הענין הנה יש להבין ההפרש בין עבודת אדה"ר לעבודת נשמות הבאים אחרי', כי הנה כמו שיש הפרש בין גוף אדה"ר שהי' יציר כפיו של הקב"ה ולא הי' ילוד אשה כלל ובין גופות הבאים אחריו שהמה נולדים מאב ואם כן הוא ההפרש בין נשמת אדה"ר לנשמות הבאים אחריו, שנשמת אדה"ר הוא מבחי' תקיעלמא דדכורא בלי השתתפות מבחי' הנוק' כי נמשך בשרשו מאדם העליון שם מ"ה ז"א דאצי' ולכן כל עבודתו הי' בחי' ביטול עצמי לאא"ס ונתעלה בבחי' ביטול זה בכל עת ורגע בעילוי אחר עילוי וביטול ועבודה זאת הוא בחי' העלאת מ"ן שהי' מעורר בתמידות המשכת מ"ד מלמעלה, וזהו כברא דמתחטא לקמי' אבוהי ועביד לי' רעותי'⁴⁸ שפי' מתחטא הוא מתגעגע שהוא בחי' ביטול בעילוי אחר עילוי, וביטול זה גורם המשכת מ"ד שזהו ועביד לי' רעותי', והנה אם לא הי' חוטא הנה הבירורים שלו הי' ג"כ ממילא ומאיליו מצד שהי' פועל בביטול שלו המשכת אא"ס בעילוי אחר עילוי ממילא היו נמשכים כל הניצוצות שנפלו למטה [בשבירת הכלים] והי' מתעלים בשרשם וכמשל האבוקה הגדולה שבהארתה נמשכים כל הניצוצים שיש בו וניכללים בה כו', ונמצא שעבודתו בקודש הי' למעלה מבחי' תורה דעכשיו [... רק ע"י בחי' תו' הנק' עה"ח] ולכן נק' אדם קדמאה⁴⁹ מצד ששרשו בבחי' חכמה עילאה שמאיר בה בחי' הארת האין בעצם מצד שהוא בחי' ראשית הגילוי מאין כך הי' מאיר בו בחי' חכמה מ"ה בעצם שהוא בחי' אין בעצם כו'. והנה גם השבטים לא הי' בהם אותיות ח"ט מצד שרשם בז"א שאין בזה תערובות מבחי' עה"ד [כי ז"א נק' אילנא דחיי⁵⁰ כו']. והנה כ"ז הוא בחי' נשמת אדה"ר אבל נשמות הבאים אחריו כמו שגופם נולד מאב ואם בגשמיות כן שרש נשמתם למעלה הוא מבחי' ז"א ונוק' ומצד בחי' זאת דנוק' שבהם המה באים בבחי' התלבשות למטה בעה"ד טו"ר דנוגה בכדי לברר בירורים, ולכן כל עבודתם והילוכם בקודש מוכרח להיות ע"י בירור ודחי' הרע והפסולת ואח"כ יוכלו לעלות בבחי' העלאת מ"ן, וזהו כברתא דמתחטא לקמי' אבוהי ועביד לה רעותה שפי' דמתחטא ל' חסרון כנ"ל שזהו בחי' בירור ודחי' הרע ואח"כ יהי' ההעלאה, והעלאה זאת גורם המשכת מ"ד שזהו ועביד לה רעותה כו'. וזהו חטה ח"ט ה' שח"ט הוא לשון חסרון שהוא בחי' העלי' ע"י בירור ודחיות הרע בתחילה וה' הוא בחי' ה"ח דאבא הנמשכים אח"כ בבחי' המשכת מ"ד כו' וד"ל [והנה זהו הי' חטא אדה"ר שאכל מעה"ד ונשפל להתלבש בבחי' הרע דנוגה עד שמחמת זה מוכרח לברר בבחי' התלבשות בדבר המתברר ולדחות הרע משא"כ מתחילה הי' הבירור שלו ממילא ומאיליו מצד הילוכו בקודש בבחי' ביטול כנ"ל ולא הי' צריך להתלבש בדבר המתברר כו'].

והנה מחמת חטא אדה"ר שגרם התלבשות כל הנשמות בנוג"ה צ"ל ג"כ ירידת התורה ג"כ להתלבש בדבר המתברר, כי עיקר הבירור דנשמות הוא ע"י חכמה שבתורה כמאמר בחכמה אתברירו⁵¹, וזהו ענין שבירת הלוחות שזהו ירידת אור הלוחות מכמו שהי' בתחילה בבחי' עה"ח להתלבש בבחי' עה"ד טו"ר שזהו ענין לוחות אחרונות ולכן הבירור דעכשיו מוכרח להיות ע"י בירור הרע, ואח"כ העלאת תקיאמ"ן לגרום המשכת מ"ד. וזהו שבחי' מעשרות שהוא בחי' העלאה העשירי יהי' קודש⁵² שזהו בחי' ההעלאה מכל הט' חלקים לקודש העליון, מוכרח להיות ע"י דחי' הפסולת ובירור הרע מתחילה שזהו ענין המירוח דמוץ ותבן כו' וד"ל. וזהו בשברי לכם מטה לחם שהוא בחי' שבירת לוחות הראשונות וניתנו לוחות האחרונות [שמסיבה זאת הי' ירידת אור מבחי' עה"ח להתלבש בעה"ד טו"ר כנ"ל], אך אעפי"כ הוא בחי' לחם המחי' לנפש האדם כי כמו שהלחם אע"פ שהוא למטה בגשמי' יותר מבחי' האדם כי הוא בחי' צומח והאדם בחי' מדבר ואעפי"כ כשמתברר ומתעלה לשרשו שהוא למעלה משרש נפש האדם [שהוא בחי' התהו שקדם לתיקון⁵³ לפני מלך מלך⁵⁴ כו'], הוא מחי' לנפש האדם, כ"ה בחי' התורה שאע"פ שירדה למטה להתלבש בגשמיות דעה"ד טו"ר אעפ"כ כשהאדם לומד אותה מתעלי' לשרשה [... בחי' ואהי' אצלו אמון⁵⁵, אצלו ממש כו'] ומחי' לשרש נשמת האדם, כמאמר כי אמרתך חייתני⁵⁶. אך צ"ל ואפו עשר נשים לחמיכם פי' כמו שהלחם הגשמי א"א להיות מחי' לנפש האדם כ"א ע"י שיתברר ויתעלה מתחילה מבחי' צומח לבחי' מדבר והיינו ע"י שנעשה דם כדמו ובשר כבשרו כו' ואח"כ הוא מחי' כו', אך א"א לו להתברר ולהתאחד כ"א ע"י האפי' בתחילה משא"כ בעודו עיסה לא יתאחד עמו, כן הוא בחי' התורה הנק' לחם⁵⁷ מתחילה צריכה להתברר ולהתעלות ע"י נפש האדם הלומד אותה ואח"כ הוא מחי' אותו מצד שרשה שהיא למעלה משרש נה"א, אך הבירור הוא ע"י האפי' דייקא שזהו לימוד התורה באהבה ויראה⁵⁸, וענין האהבה הוא מס"נ באחד⁵⁹ לצאת מגדרי הכלי לא לחפוץ בשום דבר גשמי ורוחני רק להיות כלה שארי ולבבי⁶⁰ לו לבדו ועי"ז מתברר ונדחה כל מיני רע בנפש ואח"כ לימוד התורה נעשה ג"כ בירור הרע ועלי' הטוב בבחי' עולם⁶¹ לגרום המשכת מ"ד להיות כי אמרתך חייתני כנ"ל.

והנה שרש אהבה זאת הוא בחי' רשפי אש ושרשה מבחי' התורה שניתנה אש שחורה ע"ג אש לבנה⁶², אך אהבה זאת מסותרת וצריך לעוררה מהעלם אל הגילוי ע"י המוחין כו' בתפילה כו', וזהו ואפו עשר נשים שהוא בחי' הנשמות מעלמא דנוק', ועשר נשים הוא בחי' עשר כחות⁶³ הנפש מוחין ומדות, ועי"ז מתבררים מדות תקיבדנה"ט כו' ואח"כ לימוד התורה שהוא הבירור דעה"ד בבחי' עולם למהוי אחד באחד⁶⁴ היינו שיתאחד עה"ד בעה"ח ואז ממילא יומשך מה שלמעלה משניהם להיות תוס' אור בעה"ח ועה"ד כו' וד"ל. וזהו בתנור אחד⁶⁵ כו' למהוי אחד באחד. וזהו ג"כ הסדר מפסח לעצרת וכמארז"ל בפסח על התבואה⁶⁶ בעצרת על פירות האילן, כי בפסח נמדד החיות בבחי' התגלות המוחין ומדות שבנה"א [עיין בענין וספרתם תבין כל הנ"ל], ואח"כ קציר העומר בירור דנה"ט לפ"ע גילוי הכחות דנה"א, ואז מתעלה למהוי אחד באחד, ואז נמשך אח"כ גילוי חדש בעה"ח ועה"ד וזהו בעצרת על פירות האילן כו' וד"ל. והנה אח"כ⁶⁷ הבירור דלמהוי אחד באחד אז והשיבו לחמיכם במשקל⁶⁸ שנתעלו ב' בחי' דעה"ח ועה"ד בבחי' הנק' מתקלא בזוהר⁶⁹, וזהו ושקל בפלס הרים⁷⁰ כו', ואח"כ ואכלתם ולא תשבעו⁷¹ כי הנה ארז"ל בכל יום יהי' בעיניך כחדשים⁷² שזהו כאשר מתגלה בחי' סתים דאורייתא כנ"ל ושרש כו'⁷³ הוא מבחי' שלמעלה מהזמן וכמאמרם מי איכא זקנה קמי'⁷⁴ ולזאת אינו מתישן ולא יפול ענין השביעה כלל כו' וד"ל [... והנה זהו כללות המכון דשבירת הלוחות להתלבש בעה"ד טו"ר שמוכרח להיות בזה התלבשות סתים דאורייתא שהוא ענין המאור שבה, ועי"ז אחר הבירור יתגלה בחי' המאור למעלה מגילוי אור דעה"ח כו' וד"ל].