ביום[/cup] השמע"צ כו' וביאור ענין מ"ש בפדר"א שאפר אילו ש"י כו'
תקצגביום השמע"צ כו' וביאור ענין מ"ש בפדר"א שאפר אילו ש"י כו'
- ריח ניחוח כו' רבוי האור דתהו כו'
ג' טעמים שנק' ריח - ב' קיצורים
שמע"צ
שמע"צ
ביום השמיני עצרת1 תהי' לכם2 כו' פר אחד איל אחד3, וארז"ל במד"ר במקומו4 משל למלך שעשה סעודה ז' ימים וזימן לכל בני המדינה כו' כיון שעבר ז' ימי המשתה אמר לאוהבו כבר יצאנו ידינו לכל בני המדינה, נגלגל אני ואתה במה שתמצא ליטרא בשר או דג או ירק, כך אמר הקב"ה לישראל בהשע"צ תהי' לכם גלגלו במה שאתם מוצאי' פר אחד איל אחד, והיינו בחה"ס ביום ראשון הקריבו י"ג פרים5 עד שבז' ימי החג הקריבו ע' פרים על עא"ו6, ובשמע"צ שהוא לכם הוא רק פר אחד איל אחד כו'. ולהבין זה צ"ל שרש ענין הקרבנות.
תקצדוביאור ענין מ"ש בפדר"א שאפר של אילו דיצחק7 זהו יסוד של מזבח הפנימי, שלכאו' אינו מובן מה שייך אפר דאיל שיהי' יסוד מזה"פ, ויובן בהקדם ענין בחי' הקרבנות שמקריבים פרים ואילים וכבשי'8 ע"ג המזבח, ומהם נעשה ריח ניחוח לה'9, שלכאו' מה"ע שע"י הקרבת הבהמה10 ע"ג המזבח יהי' נמשך ריח ניחוח כו' ומה גם לבחי' ש' הוי' שאם10 היות ש' הוי' לשון מהוה11 מ"מ הוא בדרך ממילא ומאליו ולא <46>
בבחי' כה"פ בנפעל, שזהו מבחי' ש' אלקי'13 כמ"ש בראשית ברא אלקי'14, ול"ב פעמים אלקי' נא' במע"ב15, וש' הוי' הוא רק מהוה מאליו וממילא כמ"ש יהללו כו' הוי' כי הוא צוה ונבראו, ולא ברא16 כ"א נבראו מאליו כו' כמ"ש בלק"ת שה"ש ד"ה קול דודי12 ע"ש, ומ"מ הקרבנות שהם נבראי' מש' אלקי' יהי' מהם ריח ניחוח להוי' ולש' אלקי' אינו מועיל הקרבן17 כמ"ש בזהר כו', וגם צ"ל ענין שם קרבן איתא בספרים שהוא לשון קירוב18, והיינו קירוב הכחות והשמות19, שלכאו' יפלא איך ע"י הקרבת הבהמה גשמיות יתקרבו הכחות והשמות שלמעלה, שלכאורה א"ז בערך כלל, אך הענין יובן ע"פ מה שארז"ל במד"ר מלמד שהי' הקב"ה בורא תקצהעולמות ומחריבן, דין אהני' לי'20 ודין לא אהני' לי'21, וכמ"ש דבר צוה לאלף דור22 שקאי על המילה או על התו' שלדיעה הא' תתק"פ דורות נקמטו, ולהב' תתקע"ד דורות נקמטו23 שזהו דורות מעולם התהו שדין לא אהני' לי' כו', וכנודע מענין שבה"כ שהי' בעה"ת24 שנפלו ונשברו והאורות נסתלקו25, וממה שנפל בשבה"כ נתהוו בתיקון כל דברים26 הגשמי' דומם ודצומח וחי ומדבר כו', בכדי שע"י העבודה יתבררו כו', וזהו שרש יסוד ענין הקרבנות שהאדם מביא בהמה ומקריבה ע"ג המזבח ונכללת באש שלמעלה בחי' ארי' דאכיל קרבנין28, שכמו שלמטה הי' כהן המקריב קרבנות שלהיות הכהן הוא מבחי' החסד29 לכן הוא מקריב הקרבן שע"י בחי' החסד שלו הוא מקרב אותו שיתעלה לריח ניחוח להוי', וכ"ה למעלה בשרשו שנמשך מבחי' חסד לקרב הניצוץ שיש בבהמה הנקרבת שז"ע שהי' האש בדמות ארי'30 ע"ש פני ארי' אל הימין31 שהוא מבחי' ימין מקרבת32 המקרב את ניצוץ דתהו שנפל בשבירה ונפרד מאחדותו מאז הי' עולם התהו ועי"ז נעשה שמחה גדולה27 מאד למעלה, כמו עד"מ ב' אוהבים נאמנים שלא ראו זא"ז זמן מרובה כשמתראים יחד שניהם הם בשמחה רבה ועצומה אשר לא יבא זר ביניהם כלל להפריע שמחתם, וזהו שרש ענין שמחת נשואין שמה' אשה לאיש ומ"מ מאז נולדו ה"ה רחוקי' זמ"ז שזה מתגדל אצל או"א, וזאת מתגדלת אצל או"א שע"פ רוב הם רחוקי' זמ"ז במרחק רב עד שאינם נודעים כלל וכלל זל"ז כו', עד שמגיע זמן קישור הנשואין אז בא אחד או כותב לו במכתב איך שבעיר פ' אשר גם היא אינה נודעת לו ואין לו מכירים בשם יש אחד שרוצה להשתדך עמו, והאיש הבינים משתדל בכל כחו לקרב המרוחקי' שהיו קרובים תחלה וכמ"ש לזאת יקרא אשה34 כי מאיש לוקחה זאת, וכשם שחוה תקצוהיתה מצלעותיו של אדה"ר35, שזה הי' בתחילת הבריאה שגם גופה היתה אחת מצלעותיו דאדה"ר מפני שעדיין לא הי' גוף זולת גוף אדה"ר, אבל אח"כ עם היות <47>
שנתרבו הגופות מ"מ שרש שרשן הם מאחד דהיינו מאדה"ר שהוא וחוה מגוף אחד, וא"כ לפ"ז עם איזה אשה אשר יזדווג האדם הנה הוא מגוף אחד33, וכן בענין הנשמות הנה כל נשמה ונשמה היתה כלולה באדה"ר שהי' נשמה כלליות36, וא"כ מ"ע הזיווגי' שהקב"ה יושב ומזווג זווגים37 מאז גמר מע"ב כמארז"ל, אלא בכדי לזווג שתהי' עזר כנגדו38 צ"ל שיהי' שניהם משרש אחד שהגם שכולם היו כלולים באדה"ר מ"מ באדה"ר עצמו הי' בו פרטים רבים, וכמ"ש בכתהאריז"ל שיש שהיו מחוטמו39 ויש מפאותיו40 ע"ש, וזהו שרש ענין הזיווגים, אמנם כאשר ע"פ אמת כולם היו כלולים באדה"ר שהיו בתכלית הקירוב שקירוב זה אין לך קירוב יותר גדול מזה, ומ"מ נפרדו משך זמן מאז הוולדם עד שמזווגים אותם שארז"ל בן שמונה עשרה לחופה41, שח"י שנה היו נפרדי' זמ"ז בתכלית, ולכן כשמתקרבים להוליד הולדה בדומה להם וכנודע שאיש ואשה שם י"ה ביניהם וכשמולידים בן ובת נשלם ש' הוי' שבן ובת הם ו"ה42, וזה יהי' בדומה להם שהרי לע"ל יהי' ו"ה במדריגת י"ה, וזהו ביום ההוא יהיה פי' שש' הוי' יהי' ב"פ י"ה43 כו', וזהו בדומה לו, שממילא נעשה השמחה גדולה מאד ששני אוהבים נאמנים שהיו בתכלית הקירוב מאד כנ"ל ונתרחקו בריחוק מקום עד שלא ידעו זמ"ז כלל, כשמתקרבי' נעשה השמחה גדולה למאד מאד, ועד"ז יובן בענין הקרבת הקרבן שמקריבין הניצוץ שהי' מרוחק משרשו ומקורו מאז הי' שבה"כ שנעשה שמחה גדולה מאד נעלה, ונודע כי שמחה ממתיק דינים44, ולכן ע"י בחי' שמחה זו מתבסמי' הגבורות דש' אלקי' שעם היות שלגבי בחי' הגבו' דש' אלקי' אינו מועיל הקרבן מ"מ ע"י בחי' השמחה הנפלאה נמתקים הגבורות דש' אלקי' וממילא אין מדה"ד מקטרג כו'.
תקצזקיצור. בכדי להבין ענין האפר מאיל שנעשה מזבה"פ צ"ל ענין הקרבנות שמתקרב הניצוץ דתהו שנפרד מאז הי' שבה"כ, ועי"ז נעשה שמחה גדולה כשמחת נשואין ויותר ועי"ז45 מתבסמין הגבו' דש' אלקי' שיומתקו כו'.
ואמנם בחי' ריח ניחוח להוי' שנעשה ע"י העלאת הקרבן צ"ל שזהו לבד בחי' השמחה הנפלאה שהשמחה הוא מצד הגילוי וגם שמחה גורמת גילוי46 כמ"ש במ"א, שהרי לגבי בחי' ש' הוי' מועיל קרבן ואינו כמו ש' אלקי' שהוא מתבסם כנ"ל47, וגם ש' הוי' הוא רחמים48 שא"צ להתבסם כלל כו'. אך הענין הוא עפמשנת"ל49 ששרש דצח"ם הוא מעולם התהו שקדם לבחי' התיקון50 שענין קדימה זו הוא קדימה במעלה51 כמשנ"ת מזה במ"א באריכות, ושרש הענין הוא שבתהו הי' ריבוי האורות ומיעוט הכלים ובתיקון הוא להיפך שהכלים מרובים והאורות מועטים52, ולזאת כאשר הכלים לא הי' באפשרם לסבול האור נשברו, שזהו כמשל תיבת ברוך פירושו גיבענצט54, אבל כשמתפרדי' האותיות53 ב' בפ"ע רי"ש בפ"ע, <48>
וכן ו' ך' בפ"ע לא נמצא בהם פי' כלל, שעד"ז יובן שנסתלקו האורות והכלים נפלו ששבירתם זהו נפילתן שאינם נושאי' בתוכם פירוש התיבה, ועי"ז שנשברו נפלו למטה עד שמבחי' האותיות נעשו כל בחי' דצח"ם שלמטה כו', ולכן יש בהם כח יותר הרבה שהרי הבהמה והסוס מוליכים את האדם למקום שהוא בעצמו א"י להגיע לשם שזהו מפני כי הצומח והחי הוא למטה מהאדם לכן זהו ממה שנפל למטה בשבה"כ שזהו ממה55 שהי' במעלה יותר בהיותו בבחי' התהו כו', וכמשל החומה56 שנופל שהאבנים שבראש החומה נופלים למרחוק הרבה יותר מכמו האבנים שבאמצע או בתחתיות החומה כו', ולכן כאשר מתעלים לשרשם הקדום מתעורר תקצחלהאיר בהם בחי' אורות דתהו שהי' מאיר בהם תחלה הוא בחי' ריבוי האור דתהו כו'.
וענין בחי' ריבוי האור57 הנה לא כמו שמובן לכאו' שבחי' ריבוי האור הוא שבחי' האור הוא בריבוי מאד יותר מכמו בתיקון אבל בחי' האור הוא שוה במעלה לבחי' האור דתיקון רק שהוא בריבוי הרבה מאד, אמנם באמת לא כן הוא שהרי כשם שפי' וענין ריבוי הוא להוסיף שהוא הרבה יותר מכמו מיעוט האור כו' כן בחי' הריבוי מורה גם על עצם מעלת האור ג"כ שהוא בתוס' מרובה לאין שיעור כלל, וכמו השמש שהוא ריבוי האור נגד אור הלבנה שמלבד הריבוי ה"ה אור יותר נפלא לאין שיעור כלל, או אור השמש נגד אור היום בעצם שהוא ג"כ אור שמלבד הריבוי הנה הוא אור נוסף שלא בערך כלל58 נגד בחי' אור היום. ויובן זה ממה שמצינו בדרז"ל על אור שנברא ביום ראשון שהי' האדם מביט מסוף העולם ועד סופו59, שנת' מזה במ"א פי' וביאור לשון מסוף העולם ועד סופו שלכאורה הי' צ"ל מתחלת העולם ועד סופו, אלא שבכלל נחלק כלליות כל העולמות שארז"ל ע"פ ועלמות אין מספר60 ועולמות אין מספר על שני בחי' עלמא דאתכסי' ועדאת"ג61, והכוונה בפי' מסוף העולם דעלמא דאתגלי' מלמעלמ"ט עד סופו דעלמא דאתכסי' מלמטלמ"ע, שנמצא הי' האדם מביט באור זה בב' עולמות כללי' אלו שכוללים כלליות השתלשלות העולמות כולם, וכאשר מיעטו הרי יכולת האדם לראות רק ערך פרסא לבד או מיל62, שנמצא ריבוי זה ומיעוט אינו בערך כלל, וכ"ז הוא בתיקון עצמו שהרי אור שנברא ביום ראשון הי' ג"כ מבחי' התיקון שכלליות בחי' התיקון הוא בחי' מיעוט האור כו', וא"כ דעת לנבון נקל63 ענין בחי' ריבוי האור שהי' בבחי' התהו שמלבד בחי' הריבוי הי' אור נבדל בערך לגמרי מבחי' אור דתיקון עד שהי' הכלים דתהו מוכרחי' להשבר ולהתבטל כו', ועם היות שהי' מיעוט הכלים בתהו הרי מצינו תקצטשהראש הוא מעט הכמות נגד הרגלים עד"מ מ"מ הרי בהראש מאירים כל החושים היקרים והיותר חשובים כמו בחי' ג' מוחין דחב"ד וראי' ושמיעה וריח וטעם ודבור ומחשבה שהם החושי' היותר נעלים שבאדם, ועכ"ז הוא קטן מהידים והרגלים שהם בעוצם גדלם אין בהם רק כח אחד כח המעשה בידים וכח ההילוך ברגלים, נמצא בחי' קטן64 <49>
הכלי אינו מונע להיות נמשך בו ריבוי האור כו', וכמ"כ נבין שגם בתהו עם היות שהי' מיעוט הכלים מ"מ לא מטעם זה הי' ענין בחי' השבירה כ"א מצד עצם בחי' ריבוי האור שהי' בריבוי מאד וגם הי' אור נבדל שלא בערך כלל לגבי בחי' התיקון כו', ונמצא כאשר מאיר בחי' אור הזה בתיקון ה"ז תוס' מרובה על בחי' העיקר שהרי עיקר בחי' התיקון הנה הוא מיעוט האור ותוס' זה שנעשה ע"י הקרבת הבהמה ע"ג המזבח מתקרב ניצוץ דתהו שהוא מבחי' ריבוי אור דתהו שמלבד ריבוי האור הנה הוא אור נבדל בערך לגמרי מאורות דתהו65 אשר עי"ז נמשך תוס' אור בש' הוי' שז"ע נחוח להוי' ע"י בחי' ריח שהוא בחי' ההעלאה66 שמתעלה הניצוץ שמזה נעשה בחי' ריח, ויובן זה למה נמשל לריח הוא מב' טעמים הא' כמו הריח הוא מקיף את האדם שנתעלף ונסתלק כרגע חיותו שהאיר להחיות גופו שב ופרח מאפיו ע"י שנחלש או סיבה אחרת, הנה כשנותנים לו להריח ריח חזק חוזר הנפש להתפשט67 בגוף האדם להחיותו כמקדם קדמיתא, ולכאו' מי הוא אשר עוררו לשוב לבוא ולהתפשט בגוף האדם אלא שזהו מפני שהריח מעורר בשרש שרשו אשר משם לא נסתלק שהרי להמת לגמרי לא יוחזר נשמתו להחיותו ע"י הריח שזה מפני שנסתלקה לגמרי, משא"כ המתעלף עם היות שנפשו פסקה להחיותו בהתפשטות חיותה להיות העין רואה והאזן שומע ושארי איבריו פועלים פעולתם כמו בכל בנ"א הבריאי', מ"מ הנה היא בגידי ההרגש והלב חי רק שנתבטל פעולתה ברצו"ש אמנם הי' חי עדיין חיות שלם כו', ולכן הריח שמגיע לעצם בחי' חיבור הגוף והנפש מעורר את הנפש ומחזק ההרגשה שישוב וירגיש חיותו כמו שהוא מקדם שנמצא מובן שהעלאת הריח הוא בעצם חיבור נפשו איך שהיא מקושרת בגוף בכלליותה שלמעלה מבחי'68 התפשטות בפרטי הכחות כו', והב' ממה שאמרו ריח הוא דבר שהנשמה נהנית69 ממנה ולא הגוף, שענין זה מורה על רוממות בחי' הריח שמתייחס להחיות בחי' רוחניות כמו נפש האדם, וא"כ מובן שכאשר מבהמה גשמיות מתעלה להיות כלי לבחי' אורות מרובים דתהו א"א לקרוא זה כ"א בשם ריח לבד לרמז על שזהו מחי' הנפש שהוא בחי' רוחניות ועולה מעלה מעלה, וגם י"ל שכמו הריח הוא מעורר הנפש לבוא להתפשט באברי הגוף, כן בחי' העלאה זו מעוררת אורות דתהו תרשנסתלקו שזהו עד"מ כמו בשעת העילוף אשר מתעלף האדם שכחותיו משתנים להיות בבחי' עלי' ולא בבחי' ירידה, וכשם שפועל להשיב הנפש באדם שנתעלף כן פועלת להחזיר בחי' אור התהו שהי' בבחי' העלאה שישוב ויתפשט להתלבש להיות בבחי' אור וכלי, וכל העשייה הזאת הוא בתיקון שממילא מובן שכאשר נמשך המשכה רבה ועצומה כזו בבחי' התיקון ה"ז תוס' אור שמרובה על העיקר, כי האור הוא בעצם מבחי' היותר גבוה, ולכן נק' נחוח לשון נחות דרגא70 שהרי הוא הגבה מאד נעלה מבחי' התיקון עד שהמשכתו בתיקון הוא ירידה והשפלה כו', ועפ"ז יובן שרש ענין איך ע"י הקרבת הבהמה <50>
מתכפר נפש אדם החוטא, בהיות ידוע כי שרש ענין המחילה והסליחה נמשך מבחי' יגמה"ר שארז"ל ברית כרותה ליגמה"ר71 שאינם חוזרות72 ריקם כו' שע"י בחי' יגמה"ר נמשך להיות נושא עון ועובר על פשע73 כו', ונודע כי יגמה"ר הם ג"כ מבחי' התיקון כו' שבכלל בתיקון הוא מיעוט האור, ועכ"ז מחמת בחי' יגמה"ר שם אם חטאת74 כו' ואם צדקת75 כו' ולכן נמשך סליחת עוונות, וכ"ש כאשר נמשך ריבוי האור דתהו יומשך הסליחה כששב בכל לבו76 כו', ועכ"ז אינו מועיל קרבן כ"א על השוגג77 לבד, משא"כ למזיד אינו מועיל קרבן כלל78 כ"א דמב"ד מועיל על המזיד79 ג"כ כמשי"ת לקמן ענינם80 כו', אבל עכ"פ מובן איך על השוגג מועיל קרבן כו'.
קיצור. ריח ניחוח להוי' זהו מלבד בחי' השמחה הנפלאה הנ"ל אלא שעי"ז נעשה נחוח לשון נחות דרגא שנמשך מבחי' אורות דתהו שהם בריבוי, וגם אור נבדל בערך מבחי' אורות דתהו81, וזהו ע"י ההעלאה שלכן נק' ריח ונת' ג' טעמים ע"ז, גם מה שמועיל קרבן זה מובן במכש"כ מיגמה"ר.
תראהמשך ציוני העמודים להמשך הנדפס, נמצא להלן ע' תריב]
הערות
עמוד תקצג
- 1. ביום השמיני עצרת : בס' התולדות כ"ק אדמו"ר מהר"ש (מהדורת קה"ת תש"ז ע' 53) נרשם אודות מאמר זה: ענין הקרבן כו' ענין הזווגים כו' — ריח ניחוח כו' רבוי האור דתהו כו' ג' טעמים שנק' ריח. ב' קיצורים. הנחה ממאמר זה נדפסה לקמן בחלק ההנחות. הפתיחה עד לקמן פיסקא וביאור ענין, הנה בהמשך יונתי הנדפס ליתא. בבוך זה מופיע זה בצד השמאלי של העמוד ונכתב מלמעלה למטה. מאמר זה צויין אליו לקמן במאמר ד"ה וכל שיח השדה על יד הערה 35 ושם: וכמבואר בד"ה ביום השמע"צ שבד"ה יונתי בחגוי הסלע. ו(בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה שם על יד הערה 34. מאמר זה צויין אליו בסה"מ תרמ"ג ע' נג (ומעתיק חלק מתוכנו) ושם מציינו בשם: ע' בד"ה להבין ענין אפרה ש"י, מ"א. והוא שייך ליונתי מ"ם. מאמר זה הובא בסה"מ מלוקט ב' ע' קכה ובהערה 64. בהכותרת כאן נרשם: שמע"צ. וכ"ה בהמשך יונתי הנדפס. אבל (לקמן בחלק ההנחות) בהנחה כאן נרשם: ש"ת.
- 2. ביום השמיני עצרת תהי' לכם : פינחס כט, לה.
- 3. פר אחד איל אחד : שם כט, לו.
- 4. במד"ר במקומו : במד"ר פכ"א, כד בשינויים.
- 5. ביום הראשון הקריבו י"ג פרים : פינחס כט, יג.
- 6. עא"ו : ע' אומות.
עמוד תקצד
- 7. בפדר"א שאפר של אילו דיצחק : ראה שם ספל"א.
- 8. פרים ואלים וכבשי' : קרבנות דחה"ס — פינחס כט, יג ואילך.
- 9. ריח ניחוח לה' : פינחס שם ואילך. ויקרא א, ט. ראה גם לקו"ש ויקרא כרך לב ע' 1 ואילך.
- 10. מהו"ע שע"י הקרבת הבהמה : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סמוכים לעד ובהערה 7.
- 10. שאם : כ"ה בכ"מ — ראה גם סה"מ תרל"ח ע' ה. וש"נ.
- 11. הוי' ל' מהוה : ראה זהר רע"מ פינחס רנז, סע"ב. פרדס שער עשר ולא תשע ש"א, פ"ט. שער עצמות וכלים שער ד, ספ"י. שער היחוה"א פ"ד. פ"ז. הערה בסה"מ ת"ש ע' 40. וראה ג"כ לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו פמ"ז.
- 13. כה"פ [ כח הפועל] בנפעל. . ש' אלקי' : ראה גם (לקמן בחלק ההנחות) הנחה ד"ה ושאבתם מים ובהערות 29-30.
- 14. בראשית ברא אלקי' : בראשית א, א.
- 15. ול"ב פעמים אלקי' נא' במע"ב : נמנו בפרטיות בתקז"ח קיב, ג. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרכה. וש"נ. שעה"י קלב, א ובהערה 3.
- 16. יהללו. . צוה ונבראו ולא ברא : תהלים קמח, ה. ראה סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תלא. וש"נ. לעיל הערה 12.
- 12. הוי'. . מהוה. . בדרך ממילא ומאליו. . בלק"ת שה"ש ד"ה קול דודי : יד, ג. ראה גם לקמן מאמר ד"ה והנה כובע על יד הערה 16. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה אשריכם זורעי על כל מים על יד הערה 98. (בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 14. סה"מ תרל"ח ע' יב. וש"נ.
- 17. הקרבנות. . להוי' ולש' אלקי' אינו מועיל הקרבן : ראה זהר משפטים קח א. ויקרא ה, א. אגה"ת פ"ז ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. אוה"ת (יהל אור) תהלים ע' קצט ואילך. פינחס ע' א'ק. סה"מ תרכ"ז ע' שסא. ע' שעו . (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ובחודש השביעי בסופה. ד"ה ויאמר כו' לך בתחלתה. (בחלק ההנחות) בהנחה כאן בתחילתה. מאמר ד"ה איתא בסוף מנחות בא וראה מה כתיב ו' תשרי תש"ל. לקו"ש ויקרא ח"א ע' 206 ובהערה לשם. שערי זהר למנחות קי, א.
- 18. קרבן. . לשון קירוב : ראה זהר ויקרא ה, רע"א. לעיל מאמר ד"ה להבין שרש ענין מקיפים דבינה פ"ה הערה 70.
- 19. קרבן. . שהוא. . קירוב הכחות והשמות : ראה בחיי ויקרא א, ט (ע' תא). (וראה גם שם) במדבר ז, י. פינחס כט, יג. דברים א, א. אוה"ת פינחס ע' א'פז. סה"מ תרכ"ז ע' עה. וש"נ. ע' שנא.
- א. ראה גם לקו"ש לקולו"י — אגה"ת כרך טל ע' 83 ובהערה 86.
- ב. סה"מ תרל"ב ח"א ס"ע קסד ואילך וע' שיז.
- ג. לקו"ש אגה"ת כרך טל ע' 228.
עמוד תקצה
- 20. מלמד. . דין אהניא לי' : נסמן בהערה הבאה.
- 21. דין. . לא אהניא לי' : ראה ב"ר פ"ג, ז. פ"ט, ב. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ר' אבהו פתח והמה כאדם הערה 100.
- 22. דבר צוה לאלף דור : תהלים קה, ח.
- 23. המילה. . התו'. . תתק"פ. . תתקע"ד דורות נקמטו : ראה ב"ר פכ"ח, ד. תנחומא לך יא. יתרו ט. ראה גם אוה"ת מטות ע' א'שכב.
- 24. שבה"כ שהי' בעוה"ת [ בעולם התהו]: ראה ע"ח שער הכללים פ"א. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פי"ג. וש"נ.
- 25. שבה"כ. . ונשברו והאורות נסתלקו : ראה גם ע"ח שער רפ"ח ניצוצין שי"ח, פ"א. סה"מ תרל"ח ע' שנג ואילך. וש"נ.
- 26. נתהוו בתיקון כל דברים : ראה ע"ח שער מ"ן ומ"ד של"ט, דרוש ג. לקמן פיסקא ואמנם.
- 28. ארי' דאכיל קרבנין : ראה זהר בהקדמה ו, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקלא. וש"נ. שה"א עט, ב הערה 13. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ה.
- 29. הכהן. . החסד : ראה זהר נשא קמה, ב. צו כז, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתעג. וש"נ.
- 30. האש בדמות ארי' : יומא כא, ב.
- 31. פני ארי' אל הימין : יחזקאל א, י [ושם: ופני].
- 32. ימין מקרבת : סוטה מז, א.
- 27. הקרבנות. . המקרב את ניצוץ דתהו. . נעשה שמחה גדולה : ראה גם הגהת כ"ק אדמו"ר מהר"ש באוה"ת בראשית כרך ו ע' 2116. סה"מ תרכ"ט ע' קיא.
- 34. לזאת יקרא אשה : בראשית ב, כג.
עמוד תקצו
- 35. שחוה היתה מצלעותיו של אדה"ר : שם ב, כא-כב.
- 33. נשואין. . אשה. . האדם. . מגוף אחד : ראה זהר בהקדמה יג, ב. בראשית מז, א. נה, ב. לך צא, ב. מאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ע' א. המשך וככה תרל"ז פצ"ז (ע' קנו). תרל"ח ע' תפ. (לקמן בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 46.
- 36. באדה"ר שהי' נשמה כלליות : ראה תנחומא תשא יב . שמו"ר פ"מ, ג. פרדס שער מהות והנהגה ש"ח, פכ"ב. ספר הגלגולים פ"א. פ"ג ואילך. שער הגלגולים הקדמה ו ואילך . ל. לא. שער מאמרי רז"ל סוכה. אגה"ק ס"ז. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקצא ובהנסמן במ"מ לשם. תו"ח שמות ח"א יז, א הערה 705. אוה"ת איוב כרך א ע' תרפג.
- 37. שהקב"ה יושב ומזווג זווגים : ראה ב"ר פס"ח, ד.
- 38. עזר כנגדו : בראשית ב, יח.
- 39. בכתהאריז"ל שיש שהיו מחוטמו : ראה גם מדרשים שבהערה 36.
- 40. ויש מפאותיו : ראה גם לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 52: בשערותיו בפאותיו. במדרשים שם: בשערות.
- 41. בן שמונה עשרה לחופה : אבות פ"ה, מכ"א (ולגי' אדה"ז בסידורו מכ"ב).
- 42. שאיש ואשה. . י"ה. . בן ובת. . ו"ה : ראה זהר ויקרא יא, ב. רע"מ צו לד, א. ת"ז תנ"ה פח, א. תנ"ו פט, ב. ביאוה"ז ח"ש קל, א.
- 43. ביום ההוא יהיה. . ב"פ י"ה : זכרי' יד, ט ובלקו"ת מהאריז"ל שם. ראה הנסמן במאמרי אדה"א נ"ך ע' קנב. סה"מ תרכ"ט ע' קכג. וש"נ.
- 44. שמחה ממתיק דינים : ראה גם תו"א ח"ש טו, ד. וארא נז, ד. תו"ח וארא ח"א סט, ג ואילך. וש"נ.
- ד. בעמק המלך שער עולם התהו (ש"ו, פע"ב מא, ג)־ שער קרית ארבע (שי"ד, פנ"ה צד, א) מציין: שארז"ל במסכת סנהדרין פרק חלק. בשל"ה מאמר השני מד, א מציין: המדרש רבה דפ' משפטי'.
- ה. וכן צ"ל במאמרי אדה"ז שבפנים ההערה.
עמוד תקצז
- 45. ועי"ז : בהמשך יונתי הנדפס: וע"י.
- 46. שמחה גורמת גילוי : ראה מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' קמח. תו"ח ויצא קעג, ב ובהערה 12. בשלח ח"א קנז, ב ואילך. קסב, ג ואילך.
- 47. כנ"ל : בסוף פיסקא שלפנ"ז.
- 48. הוי' רחמים : ראה ספרי ואתחנן ג, כד. לקח טוב שם. רש"י ר"פ בראשית. זהר ויקרא יא, א. אחרי סה, א.
- 49. עפמשנת"ל : בפיסקא שלפנ"ז.
- 50. התהו שקדם לבחי' התיקון : ראה תו"א בשלח סה, ד. לקו"ת אמור לז, ד. וש"נ.
- 51. התהו שקדם לבחי' התיקון. . קדימה במעלה : ראה גם לעיל המשך יונתי ספ"ז הערה 176. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ על יד הערה 71. (ובחלק ההנחות) בהנחה שם על יד הערה 68. בהנחה כאן על יד הערה 63. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה סמוכים לעד על יד הערה 41. סה"מ תר"ל ע' קנ.
- 52. שבתהו הי' ריבוי האורות. . ובתיקון. . מועטים : ראה ע"ח שער הכללים פ"א ואילך. שער התיקון ש"י, פ"ה. שער המלכים שי"א, פ"א ופ"ב. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ואהבת את ה' אלקיך הא' ובהערה 81.
- 54. ברוך פירושו גיבענצט : ראה גם מאמרי אדה"ז תק"ע ע' נא. סה"מ תרל"ד ע' קעה. וראה גם (לקמן בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 67. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה מצה זו על יד הערה 36. ד"ה אז ישיר על יד הערה 55.
- 53. הכלים. . נשברו. . כשמתפרדי' האותיות : ראה גם כנפי יונה ח"ג, סנ"ו. סקמ"א. תו"א וישב כז, ג. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 221.
- 55. ממה : בהמשך יונתי הנדפס ליתא.
- 56. וכמשל החומה : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה גור ארי' יהודה פ"א. וש"נ.
עמוד תקצח
- 57. וענין בחי' ריבוי האור : ראה סה"מ תר"ל ע' קנ. תרכ"ז ע' קיט. וש"נ. ע' שעד. תרל"ב ח"א ע' קסג. תרל"ד ע' קעד-ה. הגהת כ"ק אדמו"ר מהר"ש באוה"ת נח כרך ו ע' 2136. סה"מ תרמ"ג ע' נג. לעיל המשך יונתי ספ"ז. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ואהבת את ה' אלקיך הא' על יד הערה 82. ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ על יד הערה 72. (ובחלק ההנחות) הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ על יד הערה 69. בהנחה כאן על יד הערה 71.
- 58. או אור. . כלל : בהמשך יונתי הנדפס ליתא. ואולי נשמט מפני תיבות הדומות: כלל. . כלל.
- 59. אור שנברא. . האדם. . סופו : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פי"ב, ו. פי"א, ב. רמ"ז לזהר ר"פ במדבר. הגהת כ"ק אדמו"ר מהר"ש באוה"ת נח כרך ו ע' 2136. סה"מ תרכ"ט ע' ס. וש"נ. לקמן (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ על יד הערה 70. בהנחה כאן על יד הערה 75. פלח הרמון ויקרא (פסח) ע' עח.
- 60. ועלמות אין מספר : שה"ש ו, ח. ת"ז בהקדמה (יד, ב). ראה זהר אחרי עא, ב. ע"ז לה, ב. סה"מ תרל"ה ח"א ע' נג. תרל"ח ע' ב ואילך. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו רפנ"ב.
- 61. עלמא דאתכסי'. . ועדאת"ג : ראה זהר בראשית יח, א. ויצא (ס"ת) קנב, א. קנח, ריש ע"ב. וארא כט, ב. ת"ז בהקדמה א, סע"א ואילך. תניא פכ"ו.
- 62. יכולת האדם לראות. . פרסה. . מיל : ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ואהבת את ה' אלקיך הא' ובהערה 84.
- 63. דעת לנבון נקל : ע"פ משלי יד, ו.
עמוד תקצט
- 64. קטן : בהמשך יונתי הנדפס: קוטן.
- 65. אור נבדל. . דתהו : ראה גם לקמן בהקיצור כאן.
- 66. נחוח. . ריח. . ההעלאה : ראה סידור שחרית לג, ג. לו, ג. סה"מ תרל"ח ס"ע לו. וש"נ.
- 67. ריח חזק חוזר הנפש להתפשט : ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה עשה צדקה ומשפט על יד הערה 43. (בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 84. תו"א תולדות כ, רע"ד. מג"א קיז, ב. סה"מ מלוקט ב' ע' רטז הערה 52.
- 68. מבחי' : בהמשך יונתי הנדפס: בחי'.
- 69. ריח. . שהנשמה נהנית : ראה ברכות מג, ב. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ח ובהערה 134.
עמוד תר
- 70. נחוח לשון נחות דרגא : ראה יבמות סג, א. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו פמ"ב ובהערה 1312.
- 71. ברית כרותה ליגמה"ר : ראה ר"ה יז, ב. (לקמן בחלק ההנחות) הנחה ד"ה הנה אנכי כורת עמך ברית הערה 63.
- 72. חוזרות : בהמשך יונתי הנדפס: חוזרי'.
- 73. נושא עון ועובר על פשע : מיכה ז, יח.
- 74. אם חטאת : איוב לה, ו.
- 75. ואם צדקת : איוב שם, ז [ושם: אם — ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך ע' תמז. פלח הרמון בחוקותי ע' תעו. וש"נ].
- 76. כששב בכל לבו : ראה רמב"ם הל' תשובה רפ"א ואילך. פ"ב, ה"ב ואילך.
- 77. קרבן כ"א על השוגג : ראה רמב"ם הל' שגגות רפ"א ואילך. אגה"ק סוסכ"ח.
- 78. למזיד אינו מועיל קרבן כלל : ראה רמב"ם שם רפ"ט. סה"מ תרל"ג ח"א ע' קמט בשולי היריעה ובהנסמן שם. ע' קפג בשולי היריעה. ע' קצג ובהערה 5. תרכ"ט ע' שסא.
- 79. דמב"ד [ ד' מיתות ב"ד] מועיל על המזיד : ראה רמב"ם הל' תשובה פ"א, סה"א.
- 80. כמשי"ת לקמן ענינם : לפנינו ליתא.
- 81. אור נבדל. . דתהו : ראה גם לעיל על יד הערה 65.
- ו. נדפס גם באוה"ת ויקרא כרך ג ס"ע תשכט ואילך (כמצויין בסה"מ תרל"ג בריש המאמר שם).
תניא, אגרת התשובה ז׳ - הטקסט מספריא
וְאוּלָם, דֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְהַיָּשָׁר לִבְחִינַת תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה, הֵ״א תַּתָּאָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל – הֵם ב׳ דְּבָרִים דֶּרֶךְ כְּלָל.
הָאֶחָד, הוּא לְעוֹרֵר רַחֲמִים הָעֶלְיוֹנִים מִמְּקוֹר הָרַחֲמִים עַל נִשְׁמָתוֹ וְנַפְשׁוֹ הָאֱלֹקִית, שֶׁנָּפְלָה ״מֵאִיגְּרָא רָמָה״ – חַיֵּי הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא לְ״בִירָא עֲמִיקְתָּא״, הֵן הֵיכְלוֹת הַטּוּמְאָה וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא, וְעַל מְקוֹרָהּ בִּמְקוֹר הַחַיִּים, הוּא שֵׁם הַוָיָ׳ בָּרוּךְ־הוּא; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְיָשׁוֹב אֶל הַוָיָ׳ וִירַחֲמֵהוּ״, פֵּירוּשׁ, לְעוֹרֵר רַחֲמִים עַל הַשְׁפָּעַת שֵׁם הַוָיָ׳ בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנִּשְׁתַּלְשְׁלָה וְיָרְדָה תּוֹךְ הֵיכְלוֹת הַסִּטְרָא אָחֳרָא הַטְּמֵאִים לְהַחֲיוֹתָם, עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ וְתַחְבּוּלוֹתָיו, וּמַחְשְׁבוֹתָיו הָרָעוֹת; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים״ – בִּרְהִיטֵי מוֹחָא וְכוּ׳ הִיא בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וּזְמַן הַמְסוּגָּל לָזֶה, הוּא בְּתִיקּוּן חֲצוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּסִּידּוּר בְּהֶעָרָה, עַיֵּין שָׁם בַּאֲרִיכוּת. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב שָׁם: ״נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁינוּ, אוֹי נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ״.
וְלָכֵן נִקְרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא ״מֶלֶךְ עָלוּב״ בְּפִרְקֵי הֵיכָלוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמַ״ק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כִּי אֵין לְךָ עֶלְבּוֹן גָּדוֹל מִזֶּה, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן הַמַּשְׂכִּיל בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי שִׁיעוּר שִׂכְלוֹ וַהֲבָנָתוֹ, יִתְמַרְמֵר עַל זֶה מְאֹד מְאֹד.
וְהַב׳, לְבַטֵּשׁ וּלְהַכְנִיעַ הַקְּלִיפָּה וְסִטְרָא אָחֳרָא, אֲשֶׁר כָּל חַיּוּתָהּ הִיא רַק בְּחִינַת גַּסּוּת וְהַגְבָּהָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְגוֹ׳״, וְהַבִּיטּוּשׁ וְהַהַכְנָעָה עַד עָפָר מַמָּשׁ – זוֹהִי מִיתָתָהּ וּבִיטּוּלָהּ.
וְהַיְינוּ, עַל־יְדֵי ״לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה״, וְלִהְיוֹת ״נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס״ וְכוּ׳, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ עַל פָּסוּק: ״זִבְחֵי אֱלֹקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה וְכוּ׳״, כִּי כָּל קָרְבָּן מִן הַבְּהֵמָה – הוּא לְשֵׁם הַוָיָ׳, הִיא מִדַּת הָרַחֲמִים, אֲבָל לְשֵׁם אֱלֹקִים, הִיא מִדַּת הַדִּין – אֵין מַקְרִיבִין קָרְבַּן בְּהֵמָה, כִּי אִם לְשַׁבֵּר וּלְהַעֲבִיר רוּחַ הַטּוּמְאָה וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא, וְזֶהוּ ״רוּחַ נִשְׁבָּרָה״.
וְהַאֵיךְ נִשְׁבְּרָה רוּחַ הַסִּטְרָא אָחֳרָא? כְּשֶׁהַ״לֵּב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה״ וְכוּ׳.
וְהַאֵיךְ נִשְׁבָּר הַלֵּב וְנִדְכֶּה? הִנֵּה, מְעַט מִזְּעֵיר הוּא עַל־יְדֵי סִיגּוּפִים וְתַעֲנִיּוֹת, בְּדוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה שֶׁאֵין לָנוּ כֹּחַ לְהִתְעַנּוֹת הַרְבֵּה כְּדָוִד הַמֶּלֶךְ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״ – שֶׁ״הֲרָגוֹ בְּתַעֲנִית״.
אַךְ עִיקַּר הַכְנָעַת הַלֵּב, לִהְיוֹת נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה וְהַעֲבָרַת רוּחַ הַטּוּמְאָה וְסִטְרָא אָחֳרָא, הוּא לִהְיוֹת מִ״מָּארֵי דְּחוּשְׁבָּנָא״ בְּעוֹמֶק הַדַּעַת, לְהַעֲמִיק דַּעְתּוֹ וּבִינָתוֹ שָׁעָה אַחַת בְּכָל יוֹם אוֹ לַיְלָה לִפְנֵי תִּיקּוּן־חֲצוֹת, לְהִתְבּוֹנֵן בְּמַה שֶּׁפָּעַל וְעָשָׂה בַּחֲטָאָיו בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְגָרַם לַעֲקוֹר נִשְׁמָתוֹ וְנַפְשׁוֹ הָאֱלֹקִית מֵחַיֵּי הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא, וְהוֹרִידָהּ לִמְקוֹם הַטּוּמְאָה וְהַמָּוֶת, הֵן הֵיכְלוֹת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וְנַעֲשֵׂית בִּבְחִינַת מֶרְכָּבָה אֲלֵיהֶם לְקַבֵּל מֵהֶם שֶׁפַע וְחַיּוּת לְהַשְׁפִּיעַ לְגוּפוֹ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״רְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים״, כְּלוֹמַר, שֶׁחַיֵּיהֶם נִמְשָׁכִים מִמְּקוֹם הַמָּוֶת וְהַטּוּמְאָה, (וְכֵן מַה שֶּׁכָּתוּב: ״לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ וְגוֹ׳״, אֵינוֹ כְּ״לוֹעֵג לָרָשׁ״ חַס וְשָׁלוֹם אֶלָּא הַכַּוָּונָה עַל הָרְשָׁעִים שֶׁבְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים, שֶׁמְּבַלְבְּלִים אוֹתָם בְּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת בְּעוֹדָם בְּרִשְׁעָם וְאֵינָם חֲפֵיצִים בִּתְשׁוּבָה, כַּנּוֹדָע).
וְאַף מִי שֶׁלֹּא עָבַר עַל עֲוֹן כָּרֵת, וְגַם לֹא עַל עֲוֹן מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם שֶׁהוּא הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה וּכְהַאי גַּוְנָא, אֶלָּא שְׁאָר עֲבֵירוֹת קַלּוֹת, אַף־עַל־פִּי־כֵן, מֵאַחַר שֶׁהֵן פּוֹגְמִים בַּנְּשָׁמָה וְנֶפֶשׁ הָאֱלֹקִית, וְכִמְשַׁל פְּגִימַת וּפְסִיקַת חֲבָלִים דַּקִּים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, הֲרֵי בְּרִיבּוּי הַחֲטָאִים יָכוֹל לִהְיוֹת פְּגַם כְּמוֹ בְּלָאו אֶחָד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת אוֹ מִיתָה, וַאֲפִילוּ בִּכְפִילַת חֵטְא אֶחָד פְּעָמִים רַבּוֹת מְאֹד.
כְּמוֹ שֶׁהִמְשִׁיל הַנָּבִיא הַחֲטָאִים לְעָנָן הַמַּאֲפִיל אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ״ – הֵם עֲבֵירוֹת חֲמוּרוֹת, [הַמַּבְדִּילִים] בֵּין פְּנִימִית הַשְׁפָּעַת שֵׁם הַוָיָ׳ בָּרוּךְ־הוּא לַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית, כְּהַבְדָּלַת עָנָן עָב וְחָשׁוּךְ, הַמַּבְדִּיל בֵּין הַשֶּׁמֶשׁ לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל: וְכֶעָנָן חַטֹּאתֶיךָ הֵן ״עֲבֵירוֹת קַלּוֹת שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו״, הַמַּבְדִּילִים כְּהַבְדָּלַת עָנָן קַל וְקָלוּשׁ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל.
וְהִנֵּה, כְּמוֹ שֶׁבַּמָּשָׁל הַזֶּה, אִם מֵשִׂים אָדָם נֶגֶד אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בַּחַלּוֹן מְחִיצוֹת קַלּוֹת וּקְלוּשׁוֹת לָרוֹב מְאֹד, הֵן מַאֲפִילוֹת כְּמוֹ מְחִיצָה אַחַת עָבָה וְיוֹתֵר – וְכָכָה מַמָּשׁ הוּא בַּנִּמְשָׁל בְּכָל עֲוֹנוֹת שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו. וּמִכָּל שֶׁכֵּן הַמְפוּרְסָמוֹת מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁהֵן מַמָּשׁ כַּעֲבוֹדָה־זָרָה וְגִילּוּי־עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת־דָּמִים.
כְּמוֹ הַעֲלָמַת עַיִן מִן הַצְּדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל וְגוֹ׳״, וּ״בְלִיַּעַל״, הִיא עוֹבֵד עֲבוֹדַת אֱלִילִים וְכוּ׳, וְהַמְסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵירוֹ, הִיא לָשׁוֹן הָרָע, הַשְּׁקוּלָה כַּעֲבוֹדָה־זָרָה וְגִילּוּי־עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת־דָּמִים, וְכָל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה־זָרָה, וְכֵן מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ, וְכָהֵנָּה רַבּוֹת בַּגְּמָרָא. וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּן, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״וִיתֵּר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל עֲבוֹדָה־זָרָה וְכוּ׳״.
וְלָכֵן סִידְּרוּ בִּקְרִיאַת־שְׁמַע שֶׁעַל־הַמִּטָּה, לְקַבֵּל עָלָיו ד׳ מִיתוֹת בֵּית־דִּין וְכוּ׳. מִלְּבַד, שֶׁעַל פִּי הַסּוֹד, כָּל הַפּוֹגֵם בְּאוֹת יוּ״ד שֶׁל שֵׁם הַוָיָ׳ – כְּאִילּוּ נִתְחַיֵּיב סְקִילָה, וְהַפּוֹגֵם בְּאוֹת הֵ״א – כְּאִילּוּ נִתְחַיֵּיב שְׂרֵיפָה, וּבְאוֹת וָי״ו – כְּאִילּוּ נִתְחַיֵּיב הֶרֶג, וּבְאוֹת הֵ״א אַחֲרוֹנָה – כְּאִילּוּ נִתְחַיֵּיב חֶנֶק: וְהַמְבַטֵּל קְרִיאַת־שְׁמַע – פּוֹגֵם בְּאוֹת יוּ״ד, וּתְפִילִּין – בְּאוֹת הֵ״א, וְצִיצִית – בְּאוֹת וָי״ו, וּתְפִלָּה – בְּאוֹת הֵ״א וְכוּ׳.
וּמִזֶּה יָכוֹל הַמַּשְׂכִּיל לִלְמוֹד לִשְׁאָר עֲוֹנוֹת וַחֲטָאִים, וּבִיטּוּל תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּן:
בראשית רבה ג׳:ז׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, יְהִי עֶרֶב אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וַיְהִי עֶרֶב, מִכָּאן שֶׁהָיָה סֵדֶר זְמַנִּים קֹדֶם לָכֵן. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מְלַמֵּד שֶׁהָיָה בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָן, עַד שֶׁבָּרָא אֶת אֵלּוּ, אָמַר דֵּין הַנְיָן לִי, יַתְהוֹן לָא הַנְיָן לִי. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, דֵּין הַנְיָין לִי יַתְהוֹן לָא הַנְיָין לִי.
בראשית רבה כ״ח:ד׳ - הטקסט מספריא
אֶמְחֶה. אֲנִי מַמְחֶה עַל בְּרִיּוֹתַי וְאֵין בְּרִיּוֹתַי מַמְחִים עַל יָדִי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ אוֹצָרוֹת בְּלוּסִים, וְהָיוּ בְּנֵי הַמְדִינָה מְלִיזִין אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר מִזְגוֹ שֶׁל מֶלֶךְ רָעָה, מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ פָּתַח לָהֶם הַמְאֻשָּׁרִים שֶׁבָּהֶם, וּמִלְּאוּ אֶת כָּל הַמְדִינָה סַרְיוּת, הִתְחִילוּ גּוֹרְפִים וּמַשְׁלִיכִים לַיְאוֹר, כָּךְ אֵלּוּ הַחֲשׁוּבִים שֶׁבָּהֶם כָּךְ עָשׂוּ, הַגְּרוּעִים שֶׁבָּהֶם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (קהלת ז, כח): אָדָם אֶחָד מֵאָלֶף מָצָאתִי, כַּהֲדָא דִּתְנַן אִלְפָא לְיַיִן. אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי, אֶלֶף דּוֹר עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרֹאת, וְכַמָּה נִמּוֹחוּ מֵהֶם, רַב הוּנָּא בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אָמַר ט' מֵאוֹת וְע"ד דּוֹרוֹת, מַאי טַעְמֵיהּ (תהלים קה, ח): דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר, זֶה הַתּוֹרָה. רַבִּי לֵוִי מִשּׁוּם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן ט' מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים, מַאי טַעְמֵיהּ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר, זוֹ הַמִּילָה.
מדרש תנחומא, לך לך י״א - הטקסט מספריא
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה'. זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם (משלי ב, ז). מַהוּ יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה? עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם צָפַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַתּוֹרָה, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִיְּמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי (בראשית כו, ה).
אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים דּוֹר קִפֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁבִיל לִתֵּן הַמִּילָה לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר (תהלים קה, ח). וַהֲרֵי לֹא נִתְּנָה אֶלָּא לְעֶשְׂרִים דּוֹר, מֵאָדָם עַד נֹחַ עֲשָׂרָה, מִנֹּחַ עַד אַבְרָהָם עֲשָׂרָה, הֲרֵי עֶשְׂרִים וְנִתְּנָה לְאַבְרָהָם. וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה דּוֹר קִפֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁבִיל לִתֵּן תּוֹרָה לְדוֹר הַמִּדְבָּר עַל שֶׁהָיוּ יְשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה,
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר אַף עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין שָׁמַר אַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה עָסַקְתָּ בְּתוֹרָתִי, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מָגֵן לָךְ. כְּשֵׁם שֶׁהַמָּגֵן אוֹחֵז הַחֶרֶב אֲפִלּוּ זוֹרְקִים בּוֹ חִצִּים וַאֲבָנִים הַמָּגֵן מְקַבְּלָם, כָּךְ אֲנִי מָגֵן לָךְ. וְלֹא לְךָ בִּלְבַד, אֶלָּא אַף לְבָנֶיךָ אִם יִהְיוּ עוֹסְקִין בְּתוֹרָתִי כְּשֵׁם שֶׁעָסַקְתָּ אַתָּה, כָּךְ אֲנִי נַעֲשֶׂה לָהֶם כְּמָגֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: אִמְרַת ה' צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחוֹסִים בּוֹ (ש״ב כב, לא). לְכָךְ נֶאֱמַר: מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם.
מדרש תנחומא, כי תשא י״ב - הטקסט מספריא
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל (שמות לא, ב). אָמַר שְׁלֹמֹה: מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ וְנוֹדָע אֲשֶׁר הוּא אָדָם (קהלת ו, י). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מִי פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ (ישעיה מא, ד). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִשֶּׁהִתְקַנְתִּי מֵרֹאשׁ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּשְׁכָּן, כְּבָר קָרָאתִי לוֹ שֵׁם וְנוֹדָע אֲשֶׁר הוּא אָדָם. שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן מֻטָּל גֹּלֶם, הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל צַּדִּיק וְצַדִּיק שֶׁעוֹמֵד מִזַּרְעוֹ, יֵשׁ שֶׁתָּלוּי בְּרֹאשׁוֹ, וְיֵשׁ תָּלוּי בִּשְׂעָרוֹ, וְיֵשׁ בְּצַוָּארוֹ, וְיֵשׁ בִּשְׁתֵּי עֵינָיו, וְיֵשׁ בְּחָטְמוֹ, וְיֵשׁ בְּפִיו, וְיֵשׁ בְּאָזְנָיו, וְיֵשׁ בִּזְרוֹעוֹ. תֵּדַע לְךָ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ אִיּוֹב לְהִתְוַכֵּחַ עִם בּוֹרְאוֹ וְאָמַר מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ אָבוֹא עַד תְּכוּנָתוֹ, אֶעֶרְכָה לְפָנָיו מִשְׁפָּט וּפִי אֲמַלֵּא תוֹכָחוֹת, אֵדְעָה מִלִּים יַעֲנֵנִי וְאָבִינָה מַה יֹּאמַר לִי (איוב כג, ג-ה), הֱשִׁיבוֹ: אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ (איוב לח, ד). אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אֵיפָה כְּתִיב. אָמַר לוֹ: הֵיכָן הָיְתָה אֵיפָה שֶׁלְּךָ בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן תְּלוּיָה, בְּרֹאשׁוֹ, בִּשְׂעָרוֹ, בְּצַוָּארוֹ, בְּעֵינָיו, בְּאֵי זֶה אֵבָר.
וְאַף הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם, שֶׁאַבְרָהָם מַעֲמִיד מִמֶּנּוּ, וּבָנָיו יוֹרְדִין לְמִצְרַיִם וּמִשְׁתַּעְבְּדִים שָׁם. וְהֶרְאָהוּ לְמֹשֶׁה עוֹמֵד וְגוֹאֲלָן, וּלְיוֹסֵף זָן אֶת הַשְּׁבָטִים, וּלְמֹשֶׁה מוֹשֵׁחַ כֹּהֲנִים וּנְבִיאִים, וְלִשְׁמוּאֵל מוֹשֵׁחַ מְלָכִים, וְלִיהוֹשֻׁעַ מַכְנִיסָן לָאָרֶץ, וּלְדָוִד מְיַסֵּד אֶת הַבַּיִת, וְלִשְׁלֹמֹה בְּנוֹ בּוֹנֵהוּ, וְלַעֲתַלְיָה אֵם אֲחַזְיָה (מלכים ב כב) בָּנֶיהָ מְנַתְּקִין מַסְמְרוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, יְהוֹיָדָע (מלכים ב ח, כו, טו, טו-טז) מְתַקֵן. אָמוֹן (מלכים ב טו, כד) (דה״ב כב, יא) עוֹשֶׂה צְלָמִים, יֹאשִׁיָּה (מלכים ב כב) מְבַעֲרָם, נְבוּכַדְנֶצַּר מַחֲרִיב, דָּרְיָוֶשׁ (דה״ב כב, ו, כג, א) בּוֹנֶה, בְּצַלְאֵל עוֹשֶׂה אֶת הַמִּשְׁכָּן. רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל, כְּבָר נִזְכַּר שְׁמוֹ וְנִקְרָא מִימוֹת אָדָם. הֱוֵי: מִי פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ.
שמות רבה מ׳:ג׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ו, י): מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִי שֶׁהִתְקַנְתִּיו מֵרֹאשׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמִּשְׁכָּן כְּבָר קָרָאתִי לוֹ שֵׁם, מַהוּ (קהלת ז, י): וְנוֹדָע אֲשֶׁר הוּא אָדָם, עַד שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן מוּטָל גֹּלֶם הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק שֶׁעָתִיד לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ, יֵשׁ שֶׁהוּא תָּלוּי בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם, וְיֵשׁ שֶׁהוּא תָּלוּי בְּשַׂעֲרוֹ, וְיֵשׁ שֶׁהוּא תָּלוּי בְּמִצְחוֹ, וְיֵשׁ בְּעֵינָיו, וְיֵשׁ בְּחוֹטְמוֹ, וְיֵשׁ בְּפִיו, וְיֵשׁ בְּאָזְנוֹ, וְיֵשׁ בְּמַלְתִּין [זה מקום הנזם]. וְתֵדַע לְךָ בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אִיּוֹב מְבַקֵּשׁ לְהִתְוַכֵּחַ עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר (איוב כג, ג ד): מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ, אֶעֶרְכָה לְפָנָיו מִשְׁפָּט. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשִׁיבוֹ אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהִתְוַכֵּחַ עִמִּי (איוב לח, ד): אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ, מַהוּ אֵיפֹה, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִיּוֹב, אֱמֹר לִי הָאֵיפָה שֶׁלְךָ בְּאֵיזֶה מָקוֹם הָיְתָה תְּלוּיָה, בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בְּמִצְחוֹ אוֹ בְּאֵיזֶה אֵבָר שֶׁלּוֹ, אִם יוֹדֵעַ אַתָּה בְּאֵיזֶה מָקוֹם הָיְתָה אֵיפָתְךָ אַתָּה מִתְוַכֵּחַ עִמִּי, הֱוֵי: אֵיפֹה הָיִיתָ, הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם עַל יְדֵי שֶׁאָמַר דָּבָר אֶחָד בָּנָיו יוֹרְדִין לְמִצְרַיִם וּמִשְׁתַּעְבְּדִין בְּמִצְרַיִם, הֶרְאָה אוֹתוֹ לְמשֶׁה עוֹמֵד וְגוֹאֲלָם, הֶרְאָה לוֹ לְיוֹסֵף זָן אֶת הַשְּׁבָטִים, הֶרְאָה לוֹ לְמשֶׁה מוֹשֵׁחַ נְבִיאִים, הֶרְאָה לוֹ לִשְׁמוּאֵל מוֹשֵׁחַ מְלָכִים, לִיהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, לְדָוִד מְיַסֵּד הַבַּיִת, לִשְׁלֹמֹה בּוֹנֵהוּ, לַעֲתַלְיָה אֵם אֲחַזְיָה וּבָנֶיהָ מְנַתְּקִין אֶת מַסְמְרוֹת הַזָּהָב שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, יְהוֹיָדָע מְתַקֵן, אָמוֹן עוֹשֶׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, יֹאשִׁיָה מְבַעֲרָהּ, נְבוּכַדְנֶצַּר מַחֲרִיב הַבַּיִת, דָּרְיָוֶשׁ בּוֹנֶה אוֹתוֹ, וְהֶרְאָהוּ לִבְצַלְאֵל עוֹשֶׂה הַמִּשְׁכָּן, הֱוֵי: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל.
בראשית רבה ס״ח:ד׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַח (תהלים סח, ז): אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, מַטְרוֹנָה שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא אָמְרָה לוֹ לְכַמָּה יָמִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, אָמַר לָהּ לְשֵׁשֶׁת יָמִים, כְּדִכְתִיב (שמות כ, יא): כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. אָמְרָה לוֹ מַה הוּא עוֹשֶׂה מֵאוֹתָהּ שָׁעָה וְעַד עַכְשָׁו, אָמַר לָהּ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְזַוֵּג זִוּוּגִים, בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, אִשְׁתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, מָמוֹנוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. אָמְרָה לֵיהּ, וְדָא הוּא אֻמָּנוּתֵיהּ, אַף אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת כֵּן, כַּמָּה עֲבָדִים כַּמָּה שְׁפָחוֹת יֵשׁ לִי, לְשָׁעָה קַלָּה אֲנִי יְכוֹלָה לְזַוְּגָן. אָמַר לָהּ, אִם קַלָּה הִיא בְּעֵינַיִךְ, קָשָׁה הִיא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּקְרִיעַת יַם סוּף. הָלַךְ לוֹ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, מֶה עָשְׂתָה נָטְלָה אֶלֶף עֲבָדִים וְאֶלֶף שְׁפָחוֹת וְהֶעֱמִידָה אוֹתָן שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, אָמְרָה פְּלַן יִסַּב לִפְלוֹנִית וּפְלוֹנִית תִּסַּב לִפְלוֹנִי, וְזִוְּגָה אוֹתָן בְּלַיְלָה אַחַת. לְמָחָר אֲתוֹן לְגַבָּהּ דֵּין מוֹחֵיהּ פְּצִיעָא, דֵּין עֵינוֹ שְׁמִיטָא, דֵּין רַגְלֵיהּ תְּבִירָא. אָמְרָה לְהוֹן מַה לְּכוֹן, דָּא אֲמָרָה לֵית אֲנָא בָּעֵי לְדֵין, וְדֵין אֲמַר לֵית אֲנָא בָּעֵי לְדָא. מִיָּד שָׁלְחָה וְהֵבִיאָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, אָמְרָה לוֹ לֵית אֱלוֹהַּ כֶּאֱלָהֲכוֹן, אֱמֶת הִיא תּוֹרַתְכוֹן נָאָה וּמְשֻׁבַּחַת יָפֶה אָמַרְתָּ. אָמַר לֹא כָךְ אָמַרְתִּי לָךְ, אִם קַלָּה הִיא בְּעֵינַיִךְ קָשָׁה הִיא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּקְרִיעַת יַם סוּף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה עוֹשֶׂה לָהֶן מְזַוְּגָן בְּעַל כָּרְחָן שֶׁלֹא בְּטוֹבָתָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, מַהוּ בַּכּוֹשָׁרוֹת, בְּכִי וְשִׁירוֹת, מַאן דִּבְעֵי אוֹמֵר שִׁירָה וּמַאן דְּלָא בְעֵי בָּכֵי. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כַּלָּשׁוֹן הַזֶּה הֱשִׁיבָהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה סֻלָּמוֹת מַשְׁפִּיל לָזֶה וּמֵרִים לָזֶה, וּמוֹרִיד לָזֶה וּמַעֲלֶה לָזֶה. הֱוֵי אוֹמֵר (תהלים עה, ח): אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים, יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק בָּא זִוּוּגוֹ אֶצְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד, סג): וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע.
משנה אבות ה׳:כ״א - הטקסט מספריא
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בראשית רבה י״ב:ו׳ - הטקסט מספריא
תּוֹלְדוֹת אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כָּל תּוֹלְדוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה חֲסֵרִין בַּר מִן תְּרֵין (רות ד, יח): וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ וגו' וְהָדֵין. וּמִפְּנֵי מָה אִינוּן חֲסֵרִין, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אָבִין אָמַר כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה דְבָרִים שֶׁנִּטְּלוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאֵלּוּ הֵן: זִיווֹ, חַיָּיו, וְקוֹמָתוֹ, וּפְרִי הָאָרֶץ, וּפֵרוֹת הָאִילָן, וּמְאוֹרוֹת. זִיווֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יד, כ): מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ. חַיָּיו מִנַּיִן (בראשית ג, יט): כִּי עָפָר אַתָּה. קוֹמָתוֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, ח): וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה גֻּזְעָה קוֹמָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְנַעֲשֵׂית שֶׁל מֵאָה אַמָּה. פְּרִי הָאִילָן וּפְרִי הָאָרֶץ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ. מְאוֹרוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן רַבִּי יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אָמַר מִשֵּׁם רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְקַלְּלוּ הַמְאוֹרוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לֹא לָקוּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. אַתְיָא כְּרַבָּנָן וְלָא אַתְיָא כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ, מַאי טַעְמֵיהּ (תהלים מט, יג): אָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין וגו'. וְרַבָּנָן אָמְרֵי בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִטַּל זִיווֹ מִמֶּנּוּ וּטְרָדוֹ מִגַּן עֵדֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, כד): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם, וּכְתִיב (איוב יד, כ): מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, אוֹתָהּ הָאוֹרָה שֶׁנִּבְרָא בָּהּ הָעוֹלָם, אָדָם הָרִאשׁוֹן עָמַד וְהִבִּיט בָּהּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֵׂה דּוֹר אֱנוֹשׁ וּמַעֲשֵׂה דּוֹר הַמַּבּוּל וּמַעֲשֵׂה דּוֹר הַפְלָגָה שֶׁהֵן מְקוּלְקָלִים, עָמַד וּגְנָזוֹ מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, טו): וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם. וְלָמָּה גְּנָזוֹ, אֶלָּא גְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ד): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וְאֵין טוֹב אֶלָּא צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ג, י): אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב. וּמִנַּיִן שֶׁגְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, יח): וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹר שֶׁהוּא גָּנוּז לַצַּדִּיקִים שָׂמַח, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יג, ט): וְאוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי נְזֵירָא אָמַר, שְׁלשִׁים וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת שִׁמְשָׁה אוֹתָהּ הָאוֹרָה, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁל לֵיל שַׁבָּת, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁל שַׁבָּת. כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן בִּקֵּשׁ לְגָנְזָהּ, חָלַק כָּבוֹד לַשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, ג): וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וּבַמֶּה בֵּרְכוֹ, בָּאוֹר, כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה בְּלֵילֵי שַׁבָּת שִׁמְשָׁה הָאוֹרָה, הִתְחִילוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לז, ג): תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ, מִפְּנֵי מָה, (איוב לז, ג): וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. הֵאִירָה אוֹתָהּ הָאוֹרָה כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה. כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה חַמָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הִתְחִיל הַחשֶׁךְ מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָא, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא אָדָם הָרִאשׁוֹן, אָמַר שֶׁמָּא אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית ג, טו): הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב, בָּא לְהִזְדַּוֵּוג לִי, (תהלים קלט, יא): וָאֹמַר אַךְ חשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי, אֶתְמְהָא. מֶה עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זִמֵּן לוֹ שְׁנֵי רְעָפִים וְהִקִּישָׁן זֶה לָזֶה וְיָצָאת הָאוֹר וּבֵרַךְ עָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלט, יא): וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי, אַתְיָא כְּהַהִיא דְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִפְּנֵי מָה מְבָרְכִין עַל הָאוֹר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אַף בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְבָרְכִין עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁבַת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְרְאוּ הַדְּבָרִים עַל מְלֵיאָתָן, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִתְקַלְקְלוּ, וְעוֹד אֵינָן חוֹזְרִין לְתִקּוּנָן עַד שֶׁיָּבֹא בֶּן פֶּרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (רות ד, יח): וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פֶּרֶץ, מָלֵא, בִּשְׁבִיל שִׁשָּׁה דְבָרִים שֶׁיַּחְזְרוּ, וְאֵלּוּ הֵן: זִיווֹ, חַיָּיו, קוֹמָתוֹ, פֵּרוֹת הָאָרֶץ, וּפֵרוֹת הָאִילָן, וּמְאוֹרוֹת. זִיווֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, לא): וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ. חַיָּיו מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה, כב): כִּי כִּימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי וגו', תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר אֵין עֵץ אֶלָּא תּוֹרָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (משלי ג, יח): עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. קוֹמָתוֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, יג): וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא בְּקוֹמָה זְקוּפָה וְלֹא יְרֵאִים מִכָּל בְּרִיָּה. רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר מֵאָה אַמָּה כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מָאתַיִם אַמָּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר שְׁלשׁ מֵאוֹת, קוֹמְמָאָה, מִיּוּת מָאתַיִם. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר תְּשַׁע מֵאוֹת אַמָּה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי דוֹסָא אָמַר טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ מֵהָכָא: כִּי כִּימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי, כַּשִּׁקְמָה הַזּוֹ שֶׁהִיא עוֹשָׂה בָּאָרֶץ שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְהַוְּלַד יוֹצֵא מִמְּעֵי אִמּוֹ בְּאַמָּה גְדוּמָה, צֵא וַחֲשֹׁב אַמָּה וּמֶחֱצָה בְּכָל שָׁנָה, הֲרֵי תְּשַׁע מֵאוֹת אַמָּה. פֵּרוֹת הָאָרֶץ וּפֵרוֹת הָאִילָן מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח, יב): כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וגו'. מְאוֹרוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, כו): וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וגו'.
תניא, ליקוטי אמרים כ״ו - הטקסט מספריא
בְּרַם, כְּגוֹן דָּא צָרִיךְ לְאוֹדוֹעֵי כְּלָל גָּדוֹל: כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּצָּחוֹן לְנַצֵּחַ דָּבָר גַּשְׁמִי, כְּגוֹן: שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַמִּתְאַבְּקִים זֶה עִם זֶה לְהַפִּיל זֶה אֶת זֶה, הִנֵּה, אִם הָאֶחָד הוּא בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – יְנוּצַּח בְּקַל וְיִפּוֹל גַּם אִם הוּא גִּבּוֹר יוֹתֵר מֵחֲבֵירוֹ, כָּכָה מַמָּשׁ בְּנִצְחוֹן הַיֵּצֶר, אִי אֶפְשָׁר לְנַצְּחוֹ בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – הַנִּמְשָׁכוֹת מֵעַצְבוּת וְטִמְטוּם הַלֵּב כָּאֶבֶן, כִּי אִם, בִּזְרִיזוּת – הַנִּמְשֶׁכֶת מִשִּׂמְחָה וּפְתִיחַת הַלֵּב, וְטָהֳרָתוֹ מִכָּל נִדְנוּד דְּאָגָה וָעֶצֶב בָּעוֹלָם.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב: ״בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר״, פֵּירוּשׁ, שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה יִתְרוֹן וּמַעֲלָה מִזֶּה, הִנֵּה אַדְּרַבָּה, מִלָּשׁוֹן זֶה מַשְׁמַע, שֶׁהָעֶצֶב מִצַּד עַצְמוֹ אֵין בּוֹ מַעֲלָה, רַק, שֶׁיַּגִּיעַ וְיָבֹא מִמֶּנּוּ אֵיזֶה יִתְרוֹן, וְהַיְינוּ – הַשִּׂמְחָה הָאֲמִיתִּית בַּה׳ אֱלֹהָיו, הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב הָאֲמִיתִּי לְעִתִּים מְזוּמָּנִים עַל עֲוֹנוֹתָיו בְּמַר נַפְשׁוֹ וְלֵב נִשְׁבָּר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה, נִשְׁבְּרָה רוּחַ הַטּוּמְאָה וְסִטְרָא אָחֳרָא וּמְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְגוֹ׳״, וַאֲזַי יְקוּיַּם בּוֹ רֵישֵׁיהּ דִּקְרָא: ״תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה וְגוֹ׳, הָשִׁיבָה לִי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ, וְרוּחַ נְדִיבָה וְגוֹ׳״.
וְזֶהוּ טַעַם הַפָּשׁוּט לְתִיקּוּן הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לוֹמַר מִזְמוֹר זֶה אַחַר תִּיקּוּן חֲצוֹת קוֹדֶם הַלִּימּוּד – כְּדֵי לִלְמוֹד בְּשִׂמְחָה אֲמִיתִּית בַּה׳ הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב; שֶׁיֵּשׁ לְשִׂמְחָה זוֹ יִתְרוֹן, כְּיִתְרוֹן הָאוֹר הַבָּא מִן הַחֹשֶׁךְ דַּוְקָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״וְרָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר כוּ׳״, עַיֵּין שָׁם, וְדַי לַמֵּבִין.
וּמִקְרָא מָלֵא דִּבֶּר הַכָּתוּב: ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וְגוֹ׳״, וְנוֹדָע לַכֹּל פֵּירוּשׁ הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל פָּסוּק זֶה:
וְהִנֵּה, עֵצָה הַיְּעוּצָה לְטַהֵר לִבּוֹ מִכָּל עֶצֶב וְנִדְנוּד דְּאָגָה מִמִּילֵּי דְעָלְמָא, וַאֲפִילוּ בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי, מוּדַעַת זֹאת לַכֹּל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה כוּ׳״, וּפֵירְשׁוּ בַּגְּמָרָא: ״לְקַבּוּלֵי בְּשִׂמְחָה״, כְּמוֹ שִׂמְחַת הַטּוֹבָה הַנִּגְלֵית וְנִרְאֵית, כִּי ״גַּם זוֹ – לְטוֹבָה״, רַק שֶׁאֵינָהּ נִגְלֵית וְנִרְאֵית לְעֵינֵי בָשָׂר, כִּי, הִיא מֵ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ שֶׁלְּמַעְלָה מֵ״עָלְמָא דְאִתְגַּלְיָיא״, שֶׁהוּא – ו״ה מִשֵּׁם הֲוָיָ״ה בָּרוּךְ־הוּא, וְ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ – הוּא י״ה, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּ״הּ וְגוֹ׳״.
וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, כִּי ״הַשְּׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים – עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״, כִּי, הַשִּׂמְחָה הִיא מֵאַהֲבָתוֹ קִרְבַת ה׳ יוֹתֵר מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּדִכְתִיב: ״כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים וְגוֹ׳״, וְקִרְבַת ה׳ – הִיא בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּמַעֲלָה לְאֵין קֵץ בְּ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״, כִּי ״שָׁם חֶבְיוֹן עוּזּוֹ״ וְ״יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן״, וְעַל כֵּן זוֹכֶה לְ״צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״ לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁהִיא יְצִיאַת חַמָּה מִנַרְתֵּקָה, שֶׁהִיא מְכוּסָּה בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֶעָתִיד – תִּתְגַּלֶּה מִכִּסּוּיָהּ, דְּהַיְינוּ, שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא, וְיִזְרַח וְיָאִיר בְּגִילּוּי רַב וְעָצוּם לְכָל הַחוֹסִים בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמִסְתּוֹפְפִים בְּצִלּוֹ, צֵל הַחָכְמָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת צֵל וְלֹא אוֹרָה וְטוֹבָה נִרְאֵית, וְדַי לַמֵּבִין:
אַךְ הָעַצְבוּת מִמִּילֵּי דִשְׁמַיָּא צָרִיךְ לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ לִיפָּטֵר מִמֶּנָּה, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבוֹד ה׳ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, אֶלָּא אֲפִילוּ מִי שֶׁהוּא בַּעַל עֲסָקִים וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אִם נוֹפֵל לוֹ עֶצֶב וּדְאָגָה מִמִּילֵּי דִשְׁמַיָּא בִּשְׁעַת עֲסָקָיו, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא תַּחְבּוּלַת הַיֵּצֶר – כְּדֵי לְהַפִּילוֹ אַחַר כָּךְ בְּתַאֲווֹת חַס וְשָׁלוֹם, כַּנּוֹדָע, שֶׁאִם לֹא כֵן, מֵאַיִן בָּאָה לוֹ עַצְבוּת אֲמִיתִּית מֵחֲמַת אַהֲבַת ה׳ אוֹ יִרְאָתוֹ, בְּאֶמְצַע עֲסָקָיו.
וְהִנֵּה, בֵּין שֶׁנָּפְלָה לוֹ הָעַצְבוּת בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אוֹ בִּתְפִלָּה, וּבֵין שֶׁנָּפְלָה לוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, זֹאת יָשִׂים אֶל לִבּוֹ: כִּי אֵין הַזְּמַן גְּרָמָא כָּעֵת לְעַצְבוּת אֲמִיתִּית, אֲפִילוּ לְדַאֲגַת עֲוֹנוֹת חֲמוּרִים חַס וְשָׁלוֹם, רַק לָזֹאת צָרִיךְ קְבִיעוּת עִתִּים וּשְׁעַת הַכּוֹשֶׁר בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת, לְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלַּת ה׳ אֲשֶׁר חָטָא לוֹ, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לִבּוֹ נִשְׁבָּר בֶּאֱמֶת בִּמְרִירוּת אֲמִיתִּית.
וְכִמְבוֹאָר עֵת זוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. וְשָׁם נִתְבָּאֵר גַּם כֵּן, כִּי מִיָּד אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּר לִבּוֹ בְּעִתִּים קְבוּעִים הָהֵם, אֲזַי יָסִיר הָעֶצֶב מִלִּבּוֹ לְגַמְרֵי, וְיַאֲמִין אֱמוּנָה שְׁלֵימָה כִּי ה׳ הֶעֱבִיר חַטָּאתוֹ ״וְרַב לִסְלוֹחַ״. וְזוֹ הִיא הַשִּׂמְחָה הָאֲמִיתִּית בַּה׳ הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
משנה תורה, הלכות תשובה א׳ - הטקסט מספריא
כל מצות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא, שנאמר: "איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה, ו-ז), זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה.כיצד מתודין? אומר: 'אנא השם, חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי נחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה'. וזהו עיקרו של וידוי. וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה, הרי זה משובח.וכן בעלי חטאות ואשמות, בעת שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונן, אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתודו וידוי דברים, שנאמר: "והתודה אשר חטא עליה" (ויקרא ה, ה).וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות, אין מתכפר להן במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו.וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו, אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו, אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם, שנאמר: "מכל חטאות האדם" (במדבר ה, ו).
שעיר המשתלח, לפי שהוא כפרה על כל ישראל, כהן גדול מתודה עליו על לשון כל ישראל, שנאמר: "והתודה עליו את כל עונות בני ישראל" (ויקרא טז, כא).שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, בין שעבר בזדון, בין שעבר בשגגה, בין שהודע לו, בין שלא הודע לו, הכל מתכפר בשעיר המשתלח.והוא שעשה תשובה. אבל אם לא עשה תשובה, אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות.ומה הן הקלות ומה הן החמורות? החמורות הן שחייבין עליהם מיתת בית דין או כרת, ושבועת שוא ושקר, אף על פי שאין בהן כרת, הרי הן מן החמורות. ושאר מצות לא תעשה ומצות עשה שאין בהן כרת הם הקלות.
בזמן הזה שאין בית המקדש קיים, ואין לנו מזבח כפרה, אין שם אלא תשובה.התשובה מכפרת על כל העבירות. אפילו רשע כל ימיו, ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירין לו שום דבר מרשעו, שנאמר: "ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו" (יחזקאל לג, יב)ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים, שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם" (ויקרא טז, ל).
אע"פ שהתשובה מכפרת על הכל, ועצמו של יוה"כ מכפר, יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן, ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן. כיצד?* עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלין לו. ובאלו נאמר: "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם" (ירמיהו ג, כב).* עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. ובאלו נאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם" (ויקרא טז, ל).* עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויוה"כ תולין, ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה. ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין. ובאלו נאמר: "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם" (תהלים פט, לג).* במה דברים אמורים? בשלא חילל את השם בשעה שעבר. אבל המחלל את השם, אע"פ שעשה תשובה, והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין, אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות. אלא תשובה, יוה"כ ויסורין - שלשתן תולין, ומיתה מכפרת, שנאמר: "ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון" (ישעיהו כב, יד).
משנה תורה, הלכות שגגות א׳ - הטקסט מספריא
כל העובר בשגגה על אחת ממצות לא תעשה שיש בה מעשה שחייבין עליה כרת הרי זה חייב להקריב קרבן חטאת ומצות עשה שיקריב חטאתו על שגגתו:
וכל עבירה שחייבין על זדונה כרת חייבין על שגגתה חטאת חוץ משלש עבירות מגדף ומבטל מילה וקרבן פסח הפסח והמילה מפני שהן מצות עשה וחטאת אין מביאין אלא על שגגת לא תעשה שנאמר אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה והמגדף מפני שאין בו מעשה ונאמר לעושה בשגגה יצא מגדף שאין בו מעשה לפיכך המקבל ע"ז באלוה אע"פ שהוא חייב כרת אם היה מזיד נסקל ואם קיבל בשגגה פטור מן הקרבן לפי שלא עשה מעשה ונאמר בעשותה אחת:
כל כריתות שבתורה חוץ משלש כריתות שביארנו אם עבר היחיד על אחת מהן בשגגה מביא חטאת קבועה חוץ מטמא שאכל קדש וטמא שנכנס למקדש ששניהם אין מביאין חטאת קבועה אלא קרבן עולה ויורד כמו שיתבאר:
חטאת קבועה היא הבאה מן הבהמה בלבד וקרבן עולה ויורד הוא קרבן שאינו קבוע אלא אם היה עשיר מביא חטאת בהמה ואם היה עני מביא עוף או עשירית האיפה כמו שיתבאר נמצאת למד שכל העבירות שהיחיד מביא על שגגתן חטאת קבועה ארבעים ושלש ואלו הן:(א) הבא על אמו (ב) הבא על אם אשתו (ג) הבא על אם אמה (ד) הבא על אם אביה (ה) הבא על בתו (ו) הבא על בת בתו (ז) הבא על בת בנו (ח) הבא על בת אשתו (ט) הבא על בת בתה (י) הבא על בת בנה (יא) הבא על אחותו (יב) הבא על אחותו שהיא בת אשת אביו (יג) הבא על אחות אביו (יד) הבא על אחות אמו (טו) הבא על אחות אשתו (טז) הבא על אשת אביו (יז) הבא על אשת אחי אביו (יח) הבא על אשת בנו (יט) הבא על אשת אחיו (כ) הבא על אשת איש (כא) הבא על הנדה (כב) השוכב עם זכר (כג) הבא על אביו (כד) הבא על אחי אביו (כה) השוכב עם בהמה (כו) האשה שמביאה עליה את הבהמה נמצאו כל כריתות שבעריות עשרים ושלש:ובשאר העבירות שבע עשרה ואלו הן:(א) העובד עבודה זרה במעשה (ב) הנותן מזרעו למולך (ג) בעל אוב (ד) בעל ידעוני במעשה (ה) המחלל את השבת (ו) העושה מלאכה ביוה"כ (ז) האוכל ושותה ביום הכפורים (ח) האוכל נותר (ט) האוכל חמץ בפסח (י) האוכל חלב (יא) האוכל דם (יב) האוכל פיגול (יג) השוחט קדשים חוץ לעזרה (יד) המעלה קרבן חוץ לעזרה (טו) המפטם את שמן המשחה (טז) המפטם את הקטורת (יז) הסך בשמן המשחה הרי אלו ארבעים ושלש עבירות שמביאין על שגגתן חטאת קבועה ומה הוא הקרבן שמביא השוגג באחת מאלו אם שגג בעבודה זרה מביא עז בת שנתה לחטאת והיא האמורה בפרשת שלח לך בין שהיה החוטא הדיוט או מלך או כהן גדול או משוח מלחמה הכל שוין בשגגת ע"ז אבל אם שגג באחת משאר ארבעים ושתים אם היה הדיוט מביא שעירת עזים או נקבה מן הכבשים וזו היא חטאת של אחד מעם הארץ האמורה בפרשת ויקרא ואם המלך הוא ששגג באחת מהן מביא שעירת עזים לחטאת ואם כהן משוח הוא מביא פר בן בקר לחטאת והוא נשרף כמו שנתפרש שם:
אחד יחיד ששגג באחת מאלו או מרובין שנאמר תורה אחת תהיה לכם לעושה בשגגה כיצד אנשי מדינה ששגגו ודמו שהיום חול והרי הוא יוה"כ וכולן אכלו ועשו מלאכה כל אחד מהן מביא שתי חטאות כבשות או שעירות וכן אם שגגו כולן והקטירו לעבודה זרה כל אחד ואחד מן העובדים מביא עז בת שנתה לחטאת:
מצוטט ב־3 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 2
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ וחג הקציר בכורי מעשיך ‹ שכח סה"מ תר"ם ח"ב ע' תקצז
- תרמ"א ‹ הנחות ‹ והי' אמונת עתיך ‹ תקסג סה"מ תר"ם ח"ב ע' תקצז
ספר המאמרים ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1
- תרצ"ב-תרצ"ג ‹ תרצ"ב ‹ בס"ד. ל"ג בעומר רצ"ב · קשוה"ת בתי שיינא תי' ‹ שנו ספר המאמרים תר"ם ח"ב ע' תקצו

