תר
שנסתלקו שזהו עד"מ כמו בשעת העילוף אשר מתעלף האדם שכחותיו משתנים להיות בבחי' עלי' ולא בבחי' ירידה, וכשם שפועל להשיב הנפש באדם שנתעלף כן פועלת להחזיר בחי' אור התהו שהי' בבחי' העלאה שישוב ויתפשט להתלבש להיות בבחי' אור וכלי, וכל העשייה הזאת הוא בתיקון שממילא מובן שכאשר נמשך המשכה רבה ועצומה כזו בבחי' התיקון ה"ז תוס' אור שמרובה על העיקר, כי האור הוא בעצם מבחי' היותר גבוה, ולכן נק' נחוח לשון נחות דרגא70 שהרי הוא הגבה מאד נעלה מבחי' התיקון עד שהמשכתו בתיקון הוא ירידה והשפלה כו', ועפ"ז יובן שרש ענין איך ע"י הקרבת הבהמה <50>
מתכפר נפש אדם החוטא, בהיות ידוע כי שרש ענין המחילה והסליחה נמשך מבחי' יגמה"ר שארז"ל ברית כרותה ליגמה"ר71 שאינם חוזרות72 ריקם כו' שע"י בחי' יגמה"ר נמשך להיות נושא עון ועובר על פשע73 כו', ונודע כי יגמה"ר הם ג"כ מבחי' התיקון כו' שבכלל בתיקון הוא מיעוט האור, ועכ"ז מחמת בחי' יגמה"ר שם אם חטאת74 כו' ואם צדקת75 כו' ולכן נמשך סליחת עוונות, וכ"ש כאשר נמשך ריבוי האור דתהו יומשך הסליחה כששב בכל לבו76 כו', ועכ"ז אינו מועיל קרבן כ"א על השוגג77 לבד, משא"כ למזיד אינו מועיל קרבן כלל78 כ"א דמב"ד מועיל על המזיד79 ג"כ כמשי"ת לקמן ענינם80 כו', אבל עכ"פ מובן איך על השוגג מועיל קרבן כו'.
קיצור. ריח ניחוח להוי' זהו מלבד בחי' השמחה הנפלאה הנ"ל אלא שעי"ז נעשה נחוח לשון נחות דרגא שנמשך מבחי' אורות דתהו שהם בריבוי, וגם אור נבדל בערך מבחי' אורות דתהו81, וזהו ע"י ההעלאה שלכן נק' ריח ונת' ג' טעמים ע"ז, גם מה שמועיל קרבן זה מובן במכש"כ מיגמה"ר.
הערות
- 70. נחוח לשון נחות דרגא : ראה יבמות סג, א. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו פמ"ב ובהערה 1312.
- 71. ברית כרותה ליגמה"ר : ראה ר"ה יז, ב. (לקמן בחלק ההנחות) הנחה ד"ה הנה אנכי כורת עמך ברית הערה 63.
- 72. חוזרות : בהמשך יונתי הנדפס: חוזרי'.
- 73. נושא עון ועובר על פשע : מיכה ז, יח.
- 74. אם חטאת : איוב לה, ו.
- 75. ואם צדקת : איוב שם, ז [ושם: אם — ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך ע' תמז. פלח הרמון בחוקותי ע' תעו. וש"נ].
- 76. כששב בכל לבו : ראה רמב"ם הל' תשובה רפ"א ואילך. פ"ב, ה"ב ואילך.
- 77. קרבן כ"א על השוגג : ראה רמב"ם הל' שגגות רפ"א ואילך. אגה"ק סוסכ"ח.
- 78. למזיד אינו מועיל קרבן כלל : ראה רמב"ם שם רפ"ט. סה"מ תרל"ג ח"א ע' קמט בשולי היריעה ובהנסמן שם. ע' קפג בשולי היריעה. ע' קצג ובהערה 5. תרכ"ט ע' שסא.
- 79. דמב"ד [ ד' מיתות ב"ד] מועיל על המזיד : ראה רמב"ם הל' תשובה פ"א, סה"א.
- 80. כמשי"ת לקמן ענינם : לפנינו ליתא.
- 81. אור נבדל. . דתהו : ראה גם לעיל על יד הערה 65.
- ו. נדפס גם באוה"ת ויקרא כרך ג ס"ע תשכט ואילך (כמצויין בסה"מ תרל"ג בריש המאמר שם).
משנה תורה, הלכות תשובה א׳ - הטקסט מספריא
כל מצות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא, שנאמר: "איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה, ו-ז), זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה.כיצד מתודין? אומר: 'אנא השם, חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי נחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה'. וזהו עיקרו של וידוי. וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה, הרי זה משובח.וכן בעלי חטאות ואשמות, בעת שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונן, אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתודו וידוי דברים, שנאמר: "והתודה אשר חטא עליה" (ויקרא ה, ה).וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות, אין מתכפר להן במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו.וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו, אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו, אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם, שנאמר: "מכל חטאות האדם" (במדבר ה, ו).
שעיר המשתלח, לפי שהוא כפרה על כל ישראל, כהן גדול מתודה עליו על לשון כל ישראל, שנאמר: "והתודה עליו את כל עונות בני ישראל" (ויקרא טז, כא).שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, בין שעבר בזדון, בין שעבר בשגגה, בין שהודע לו, בין שלא הודע לו, הכל מתכפר בשעיר המשתלח.והוא שעשה תשובה. אבל אם לא עשה תשובה, אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות.ומה הן הקלות ומה הן החמורות? החמורות הן שחייבין עליהם מיתת בית דין או כרת, ושבועת שוא ושקר, אף על פי שאין בהן כרת, הרי הן מן החמורות. ושאר מצות לא תעשה ומצות עשה שאין בהן כרת הם הקלות.
בזמן הזה שאין בית המקדש קיים, ואין לנו מזבח כפרה, אין שם אלא תשובה.התשובה מכפרת על כל העבירות. אפילו רשע כל ימיו, ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירין לו שום דבר מרשעו, שנאמר: "ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו" (יחזקאל לג, יב)ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים, שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם" (ויקרא טז, ל).
אע"פ שהתשובה מכפרת על הכל, ועצמו של יוה"כ מכפר, יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן, ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן. כיצד?* עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלין לו. ובאלו נאמר: "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם" (ירמיהו ג, כב).* עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. ובאלו נאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם" (ויקרא טז, ל).* עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויוה"כ תולין, ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה. ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין. ובאלו נאמר: "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם" (תהלים פט, לג).* במה דברים אמורים? בשלא חילל את השם בשעה שעבר. אבל המחלל את השם, אע"פ שעשה תשובה, והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין, אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות. אלא תשובה, יוה"כ ויסורין - שלשתן תולין, ומיתה מכפרת, שנאמר: "ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון" (ישעיהו כב, יד).
משנה תורה, הלכות שגגות א׳ - הטקסט מספריא
כל העובר בשגגה על אחת ממצות לא תעשה שיש בה מעשה שחייבין עליה כרת הרי זה חייב להקריב קרבן חטאת ומצות עשה שיקריב חטאתו על שגגתו:
וכל עבירה שחייבין על זדונה כרת חייבין על שגגתה חטאת חוץ משלש עבירות מגדף ומבטל מילה וקרבן פסח הפסח והמילה מפני שהן מצות עשה וחטאת אין מביאין אלא על שגגת לא תעשה שנאמר אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה והמגדף מפני שאין בו מעשה ונאמר לעושה בשגגה יצא מגדף שאין בו מעשה לפיכך המקבל ע"ז באלוה אע"פ שהוא חייב כרת אם היה מזיד נסקל ואם קיבל בשגגה פטור מן הקרבן לפי שלא עשה מעשה ונאמר בעשותה אחת:
כל כריתות שבתורה חוץ משלש כריתות שביארנו אם עבר היחיד על אחת מהן בשגגה מביא חטאת קבועה חוץ מטמא שאכל קדש וטמא שנכנס למקדש ששניהם אין מביאין חטאת קבועה אלא קרבן עולה ויורד כמו שיתבאר:
חטאת קבועה היא הבאה מן הבהמה בלבד וקרבן עולה ויורד הוא קרבן שאינו קבוע אלא אם היה עשיר מביא חטאת בהמה ואם היה עני מביא עוף או עשירית האיפה כמו שיתבאר נמצאת למד שכל העבירות שהיחיד מביא על שגגתן חטאת קבועה ארבעים ושלש ואלו הן:(א) הבא על אמו (ב) הבא על אם אשתו (ג) הבא על אם אמה (ד) הבא על אם אביה (ה) הבא על בתו (ו) הבא על בת בתו (ז) הבא על בת בנו (ח) הבא על בת אשתו (ט) הבא על בת בתה (י) הבא על בת בנה (יא) הבא על אחותו (יב) הבא על אחותו שהיא בת אשת אביו (יג) הבא על אחות אביו (יד) הבא על אחות אמו (טו) הבא על אחות אשתו (טז) הבא על אשת אביו (יז) הבא על אשת אחי אביו (יח) הבא על אשת בנו (יט) הבא על אשת אחיו (כ) הבא על אשת איש (כא) הבא על הנדה (כב) השוכב עם זכר (כג) הבא על אביו (כד) הבא על אחי אביו (כה) השוכב עם בהמה (כו) האשה שמביאה עליה את הבהמה נמצאו כל כריתות שבעריות עשרים ושלש:ובשאר העבירות שבע עשרה ואלו הן:(א) העובד עבודה זרה במעשה (ב) הנותן מזרעו למולך (ג) בעל אוב (ד) בעל ידעוני במעשה (ה) המחלל את השבת (ו) העושה מלאכה ביוה"כ (ז) האוכל ושותה ביום הכפורים (ח) האוכל נותר (ט) האוכל חמץ בפסח (י) האוכל חלב (יא) האוכל דם (יב) האוכל פיגול (יג) השוחט קדשים חוץ לעזרה (יד) המעלה קרבן חוץ לעזרה (טו) המפטם את שמן המשחה (טז) המפטם את הקטורת (יז) הסך בשמן המשחה הרי אלו ארבעים ושלש עבירות שמביאין על שגגתן חטאת קבועה ומה הוא הקרבן שמביא השוגג באחת מאלו אם שגג בעבודה זרה מביא עז בת שנתה לחטאת והיא האמורה בפרשת שלח לך בין שהיה החוטא הדיוט או מלך או כהן גדול או משוח מלחמה הכל שוין בשגגת ע"ז אבל אם שגג באחת משאר ארבעים ושתים אם היה הדיוט מביא שעירת עזים או נקבה מן הכבשים וזו היא חטאת של אחד מעם הארץ האמורה בפרשת ויקרא ואם המלך הוא ששגג באחת מהן מביא שעירת עזים לחטאת ואם כהן משוח הוא מביא פר בן בקר לחטאת והוא נשרף כמו שנתפרש שם:
אחד יחיד ששגג באחת מאלו או מרובין שנאמר תורה אחת תהיה לכם לעושה בשגגה כיצד אנשי מדינה ששגגו ודמו שהיום חול והרי הוא יוה"כ וכולן אכלו ועשו מלאכה כל אחד מהן מביא שתי חטאות כבשות או שעירות וכן אם שגגו כולן והקטירו לעבודה זרה כל אחד ואחד מן העובדים מביא עז בת שנתה לחטאת:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.