וכל שיח השדה כו'
תראוכל שיח השדה כו'
בס"ד ש"פ בראשית מ"א לפ"ק
בריחא דלבושייכי כו' השפעה חצונית, פנימית כו' נשמות ומלאכים מעלתם זע"ז כו' אליהו
בראשית
וכל שיח השדה1 טרם יצמח2 וגו', ואדם אין לעבוד את האדמה, ובמד"ר במקומו3 מובן שמפרש שיח לשון תפלה ע"ד מ"ש ויצא יצחק4 לשוח5 כו' ושדה מפרש על בהמ"ק כמ"ש ציון שדה6 תחרש7, שכל שיחה דברייתא8 מרי מתי יתבני בית מקדשא, ואדם אין פי' שם9 ואדם אין כאליהו וחוני10 המעגל לעבוד את האדמה להעביד את הבריות להקב"ה, וצ"ל למה אלי' וחוני המעגל הלא היו כו"כ צדיקים מופלגים כמו האבות ומרע"ה, אך הענין דבאלי' כתי' הנה אנכי שולח לכם11 את אלי' כו' והשיב לב אבות על בנים12 ולב בנים על אבותם, אשר לכאורה יפלא למה תרבצריכים אלי' שישיב לב אבות כו' ולב בנים הלא אינם מרוחקים כ"כ, שיצטרך אלי' לישר לבותם כו', ומשמע אשר בלעדו א"ז ביכולת להשוות, וג"ז לפני בא יום ה' הגדול והנורא13 כו'14 אשר כ"ז א"מ כלל, הנה בזהר פ' בלק15 הבין הינוקא כשראה את רי"ה ור' יוסי16 א"ל חמינא בריחא דלבושייכו דלא קריתון ק"ש, והשיבו לו שעסקו במצות חו"כ והעוסק במצוה פטור מן המצוה17, וא"כ צ"ל שכשעוסק במצוה זו פטור מן מצוה אחרת לפי שע"י עשיית מצוה זו נמשך גם מה שהי' נמשך ע"י מצוה האחרת שהי' עושה כו', וא"כ מאין הבין הינוקא שלא קראו ק"ש הלא באמת היו פטורים מק"ש כו', ויובן בהקדם מארז"ל ביום חתונתו זו מ"ת18, שלכאורה א"מ למה אמרו רז"ל ודימו מ"ת למשל גשמי כ"כ, וגם מ"ת הי' בקולות וברקים כו' וקול שופר19 חזק מאד, וירד ה' על ה"ס20 שהי' גילוי עצמותו, ועכ"ז א' דברים פשוטים לא תרצח לא תנאף לא תגנוב21, שגם אלמלא לא ניתנה תורה22 מהראוי ע"פ השכל שלא לעשותם, ולצורך ציווי דברים פשוטים כאלו ירד ה' עה"ס23 כו', והענין הוא דהנה נודע שיש ב' בחי' השפעות24 הא' הוא הנק' השפעה חיצוני', והב' הוא בחי' השפעה פנימיות, וענין בחי' השפעה חיצוני' זהו ע"ד כמו השפעת הרב לתלמידו שעם היות שמשפיע לו דבר שכל, עכ"ז הוא רק בחי' השפעה חיצוני' לבד, והמופת לזה שהרי אם המקבל ההשפעה איננו בר שכל כלל לא יבין השפעת הרב כלל, ואם השפעת הרב הי' בחי' השפעה פנימיות שהי' משפיע לתלמידו בחי' שפע פנימי מעצמיות בחי' המוחין, הנה גם אם המקבל אין לו מוחין בעצם ה"צ25 ג"כ שידע דבר ההלכה מאחר שהרב השפיע לו מעצמיות בחי' המוחין שלו, אלא מפני שהשפעת הרב היא רק השפעה חיצוני' לבד, ולכן אם המקבל יש לו מוחין אזי מבין בכח שכלו העצמי שפע הרב עד שבמשך ארבעים שנה קאים אדעתי' דרבי'25, אם אין לו שכל אינו מבין כלל השפעת הרב מאחר שהיא רק השפעה חיצוני' לבד, תרגוכלשון המורגל „ ק פ קען מען ניט „רוף שטעלין26, משא"כ ביחוד דו"נ שהטפה הנמשכת ממוח האב הוא בחי' שפע העצמי ולכן מוליד בדומה לו עם מוחין עד שיכול להיות שיהי' גם יפה כח הבן מכח האב27 כו' כמשנ"ת מזה במ"א, והוא מפני שהשפעה זו הוא בחי' השפעה פנימיות כו'.
קיצור. השפעת הרב לתלמידו הוא רק השפעה חיצוני', משא"כ בחי' יחוד דו"נ זהו השפעה פנימיות ולכן מוליד בדומה לו כו'.
ב) ואמנם עדיין אינו מובן מדוע השפעה חיצוני' שנשפע מרב לתלמידו שעם היות שהיא רק השפעה חיצוני' לבד עכ"ז הנה היא נשפעת ברוחניות שז"ע הבנת דבר שכל, ובחי' השפעה פנימיות שנמשך מבחי' עצמיות המוחין יומשך להיות כ"כ בגשמיות עד שיתגשם בטפה גשמיות, ואז דוקא יוליד בדומה לו, ולכאורה הי' מהראוי הי'28 שיהי' בהיפך שהשפעת הרב מאחר שהוא רק השפעה חיצוני' ה"צ להיות נמשך בבחי' גשמיות, ושפע העצמי הצ"ל29 בחי' רוחני' לבד, ולא שיומשך בהגשמה כ"כ, אלא שהיא הנותנת שלהיות בחי' המשכה פנימיות היא מבחי' עצמיות א"א לבוא כ"א בלבוש גשם דוקא, שכל מה שהוא במעלה יותר כשיורד לבוא למטה מוכרח להתלבש בלבוש יותר גשמי30 דוקא, ויובן זה מבחי' ארי' ושור שבמרכבה העליונה שהארי' הוא בבחי' היותר גבוה במעלה מבחי' שור32 שלכן פני ארי' הוא אל הימין31 ועכ"ז בהתלבשותם למטה הנה ארי' הוא חי' טמאה הטורף ודורס33, ושור הוא בהמה טהורה שמקריבין ממנה קרבן לה' שנעשה ריח ניחוח להוי'34, וכמבואר בד"ה ביום השמע"צ35 שבד"ה יונתי בחגוי הסלע, ולכאו' הי' ראוי להיות להיפך שהבהמה טהורה העולה לריח ניחוח להוי' תהי' שרשה מפני ארי', והטורף והדורס הטמא ישתלשל מפני שור, אלא דהיא הנותנת שלהיות הארי' גבוה במעלה א"א שיבוא אפי' ע"י ריבוי רבבות השתלשלות לבוא שיהי' ממנו בהמה תרדטהורה, כ"א דוקא חי' טמאה36 הטורף ודורס וג"ז ע"י בחי' נפילה ושבירה כו', ועד"ז יובן בענין בחי' השפעה עצמי' שלהיותה במעלה היותר גדולה א"א שתבוא למטה כ"א בבחי' הגשמה יותר כו'.
ויובן זה עוד מענין מה שהמלאכים ביקשו התורה37 ולא ניתנה להם, והשיב להם כלום יצה"ר יש ביניכם38, ולכאו' א"מ הלא המלאכים ביקשו התורה כמו שהיא למעלה שמצינו בדרז"ל שגם למעלה לומדי' תורה כמארז"ל קמיפלגי במתיבתא דרקיע39 אם בהרת כו' ספק כו' שלמעלה אינו שייך בהרת גשמי ושער לבן גשמי אלא שהלימוד הוא בבחי' רוחניות ההלכה40, וא"כ צ"ל מהו שהשיבם כלום יצה"ר יש ביניכם הלא לא בקשו התורה בגשמיות שיצטרכו לבוא בעוה"ז הגשמי כ"א כמו שהיא ברוחניות למעלה, ומ"ע ליצה"ר כו'. אך הענין בהיות כי שרש התו' בשרשה גבוה מאד נעלה ולזאת א"א שתבוא בהתלבשות למטה כ"א בדברים גשמי' ופשוטים כמו לא תרצח לא תנאף לא תגנוב וכדומה, ולכן השיב להמלאכים כלום יצה"ר יש ביניכם שבאפשר לצוות אתכם על ציוויי' כנ"ל, ועל כוונתם שינתן להם התו' כמו שהיא למעלה כו' א"צ להשיב להם מפני שמובן ממילא שאור היותר נעלה א"א לבא למטה בלבוש רוחני לבד, כ"א כאשר ירדה להתלבש בלבוש גשמי וניתנה למטה לנשמות בגופים דוקא, ואז גם בצאת הנפש מן הגוף יכולה היא ללמוד בג"ע רוחניות דבר ההלכה, וכמ"ש במ"א מענין זיו תורתן ועבודתן41 שמאיר בג"ע, משא"כ המלאכים מפני שהם רוחני' ולא ירדו להתלבש בגוף מד"י43 כמו הנשמה (שזהו ג"כ מפני שבשרשן נמשכים מזיווג רוחני לכן די להם ההלבשה דגוף רוחני שהוא רק מב"י דאש רוח44 כמ"ש עושה מלאכיו רוחות45 משרתיו אש לוהט כמ"ש מזה במ"א) ולכן א"י לקבל התורה כ"א שמקבלים מלימוד הנשמות כמ"ש חבירים מקשיבים לקולך46 שקאי על המלאכים כמ"ש מזה במ"א. ולפ"ז מובן מה שלצורך נתינת ציווי תרהדברים פשוטים כאלו ירד ה' באש בקולות וברקים, שהיא הנותנת שלהיות המשכה זו דמ"ת היא בחי' השפעה עצמיות דוקא לכן א"א שיתלבש כ"א בדברים פשוטים כאלו כו'. ומטעם זה עצמו המשילו רז"ל מ"ת לחתונה שאמרו ביום חתונתו זו מ"ת שעם היותו משל גשמי מאד עכ"ז זהו משל אמיתי שהמשכת הטפה היא בחי' המשכה עצמיות כו', והתו' ניתנה לנשמות דוקא להיות כי שרש נשמות הוא מיחוד גופני42 דזו"נ לכן יכולים לבוא בהתלבשות גוף גשמי ודוקא בגוף גשמי כו' לעוצם רוממותם שהם בחי' המשכה עצמי', ולהם ניתנה תור' שהיא ג"כ בחי' המשכה עצמיות כו'.
קיצור. מדוע השפעה חיצוני' היא ברוחניות, ועצמיות בגשמיות לפי שכ"ד היותר גבוה א"א לבוא בהלבשה כ"א בדבר היותר נמוך בהשתלשלות כו'. ע"ד ארי' שנתלבש בחי' טמאה בדרך נפילה ושבירה, וכן התו' שהיא השפעה עצמיות ניתנה למטה דוקא ולא למלאכים שהם רוחני' כו'.
ג) ולפ"ז מעלת הנשמות גדלה יותר על המלאכים, ועכ"ז יש במלאכים ג"כ בחי' יותר גבוה מנשמות, והוא שעם היות שרשן רק מזיווג חיצוני עכ"ז הוא זיווג חיצוני דחו"ב, ונת' במ"א שבחי' חיצוני' שבאו"מ הוא גבוה יותר מבחי' פנימיות שבאו"פ47 כו', ועד"ז יובן שבחי' זיווג חיצוני דחו"ב יש בו ג"כ יתרון מעלה על בחי' זיווג פנימי דזו"נ כו'. ויש להביא ראיה לזה ממה שארז"ל במשנה ספ"ב דב"מ אבידת אביו48 ואבידת רבו של רבו קודמת שאביו הביאו לחיי העוה"ז, ורבו שלמדו חכ' הביאו לחיי העוה"ב, ונת"ל שהטיפה הנמשכת ממוח האב זהו בחי' שפע הפנימי בחי' שפע העצמי כו', והשפעת הרב לתלמידו זהו בחי' השפעה חיצוני', ומ"מ אבידת רבו קודמת לפי שהשפעה חיצוני' מבחי' היותר נעלה גדול יותר מבחי' שפע הפנימי שלמטה הימנו כו', ועד"ז המלאכים ששרשן מזיווג חיצוני' דחו"ב יש בהם מעלה יתירה על הנשמות ששרשם מיחוד פנימי דזו"נ כו'.
ויובן זה עוד ממארז"ל במד"ר יפה שיחתן49 של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, ולכאו' הלא בנים זהו מ"ש בנים אתם להוי' אלקיכם הוא בחי' יחוד פנימי דזו"נ50, ותורה היא ג"כ המשכה פנימיות כנ"ל בענין ביום חתונתו, ועכ"ז יפה שיחתן שהוא בחי' הארה חיצוני' כמו שיחת חולין, ועם היות ששיחת חולין תרושל ת"ח צריכין לימוד51 שיש בהם ג"כ חכ' עכ"ז השיחת חולין זהו הארה חיצוני' ולא יותר מהשפעת הרב לתלמידו, ועכ"ז יפה שיחתן כו' אלא מפני שהם עבדי בתי אבות, אבות זהו כמו שא"א52 אלקינו ואלקי אבותינו חו"ב53, או כמ"ש בעבר הנהר ישבו אבותיכם שהם בחי' חג"ת דא"א54, ומפני שזהו מדריגה היותר גבוה לכן גם השיחה מבחי' זו הוא יותר נעלה מפנימיות השפע דזו"נ, ועד"ז יובן ג"כ במלאכים ונשמות כו'. ובכ"ז יובן מה שהבין הינוקא שא' חמינא בריחא דלבושייכו דלא קריתון ק"ש, שעם היות שהעוסק במצוה פטור מן המצוה והם עסקו בשמחת חו"כ שהוא זיווג גופני להוליד בדומה לו שהוא בחי' השפעה עצמיות, ולכן היו פטורים מק"ש שהוא יחוד חיצוני דחו"ב, עכ"ז אמר חמינא בריחא דלבושייכו היינו בהעלאת הריח מן לבושי המצות55, דלא קריתון ק"ש שעם היות שע"י הק"ש נמשך רק בחי' יחוד חיצוני לבד עכ"ז הוא יחוד חיצוני דחו"ב כו', ובחי' חיצוניות שבעליון גבוה מבחי' הפנימיות שבתחתון56 כו'. ובזה יובן ג"כ שרש ההבדל בין מלאכים לנשמות שהנשמות הם מבחי' זיווג גופני דזו"נ, והמלאכים מזיווג רוחני דחו"ב, ולכן עם היות שיש יתרון לנשמות על המלאכים במה שהם מבחי' הפנימיות ועצמיות יותר, עכ"ז יש יתרון גם למלאכים שהם מבחי' היותר גבוה רק שהוא בחי' הארה חיצוניות לבד, והיא הנותנת שהנשמות נתלבשו בגופים מד"י וירדו לברר הנה"ב והגוף מפני שבשרשם הם מבחי' העצמיות כו', והמלאכים מפני כי שרשם הוא רק מבחי' חיצוני' לבד לכן הגם כי נתלבשו ג"כ בגופים מב"י אש ורוח כמ"ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט עכ"ז נשארו בבחי' הרוחניות לבד, ונמצא כי יש מעלה בנשמות שהם מבחי' הפנימיות, ויש מעלה במלאכים שהם בבחי' הרוחניות רק ששרשם הוא מבחי' החיצוני' לבד, ועכ"ז חיצוני' שבעליון גבוה מבחי' הפנימיות שבתחתון, וע"ד שמצינו שחיצוני' שבמקיף גבוה מבחי' הפנימיות שבאו"פ.
קיצור. שיש מעלה בנשמות שהם מבחי' הפנימיות, ויש מעלה במלאכים שהם חיצוני' מבחי' הגבוה יותר, וע"ד יפה שיחתן כו' מתורתן כו' ואבידת רבו קודמת לאבידת אביו כו'.
תרזד) ובכ"ז יובן מ"ש באליהו והשיב לב אבות על בנים כו', שלכאורה מהו השבח בזה כ"כ, אלא שאב הוא בחי' חכ', ובן הוא ז"א, ויש יתרון המעלה ביחוד זו"נ שהוא בחי' שפע העצמי בבחי' הפנימי' כו', ויש יתרון המעלה גם ביחוד חיצוני' דחו"ב שהגם שהוא בחי' חיצוני' עכ"ז היא נעלה יותר מבחי' הפנימיות דזו"נ שלמטה מהם כו', וביאת אלי' יהי' להשיב לב אבות על בנים שגם בבנים יחוד זו"נ יהי' גם מעלת יחוד חיצוני דאו"א, ולב בנים על אבותם שגם בחו"ב יהי' נמשך בחי' שפע העצמי ויחוד פנימי דחו"ב, ואז יהי' רוחנים כמלאכים ועכ"ז יומשך למטה כו', ובחי' זו שייך לאליהו דוקא מפני שהוא הי' תחלה נשמה בגוף, ונזדכך גופו57 לעלות למעלה להיות מלאך, וכמארז"ל אלי' בארבע58, לכן ביכולתו להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, וזהו ואדם אין כאלי' כו', והענין כי באלי' סופו מוכיח על תחילתו שכאשר נזדכך ועלה בסערה השמים להיות מלאך מוכרח לומר שגם בהיותו נשמה מלובש בגוף הי' ג"כ מזוכך יותר (וכנודע שהי' בעיבור יב"ח59 ), וזהו ואדם אין כאלי' שאלי' גם בהיותו ע"פ האדמה הי' ג"כ אדם מבחי' אין60, וכן חוני המעגל כל מה שביקש פעל כמארז"ל במשנה דתענית61, ושניהם פעלו בענין המטר62 כרצונם כו'. וזהו וכל שיח השדה כל שיחה דברייתא מרי מתי יתבני כו', והוא מפני שאדם אין כאלי' וחוני כו' לעבוד את הבריות להקב"ה שאם הי' אדם כאלי' כו' הי' כבר נבנה, ומפני שאדם אין לכן שיחה דברייתא מתי יתבני כו' וכמו שא"א עכשיו יהי רצון כו' שיבנה בהמ"ק בב"א63.
קיצור. להיות לב אבות כו' ולב בנים כו' ב' המעלות יחד זה יהי' ע"י אלי' שהי' נשמה בגוף ונזדכך להיות מלאך, ולכן מוכרח לומר שגם קודם הי' בבחי' הביטול יותר וזהו ואדם אין שהי' אדם מבחי' אין כו', ומפני שאדם אין לכן וכל שיח הוא בבחי' שדה יהי רצון כו' שיבנה בהמ"ק בב"א.
הערות
עמוד תרא
- 1. וכל שיח השדה : בנידון מאמר זה כותב כ"ק אדמו"ר בס' התולדות של כ"ק אדמו"ר מהר"ש (קה"ת תש"ז ע' 54): בריחא דלבושייכי כו' השפעה חצונית, פנימית כו' נשמות ומלאכים מעלתם זע"ז כו' אליהו. מאמר זה כנראה מיוסד על מאמר ד"ה זה מכ"ק אדמו"ר הצ"צ שנמצא בבוך 1063 בתחלתו (וחסר סיום). הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפסה לקמן (בחלק הנחותיו). בס' התולדות שם וכן בבוך זה 2208 בא מאמר זה בין הדרוש והוא כחתן להדרוש רני ושמחי. אמנם ע"פ הכותרת שבהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב סודר מאמר זה כאן. מאמר זה הודפס מכאן במאמרי אדמו"ר מהר"ש דרושי חתונה בתחלתו .
- 2. וכל שיח השדה טרם יצמח : בראשית ב, ה [בדילוג].
- 3. ובמד"ר במקומו : ראה ב"ר פי"ג, ב.
- 4. שיח לשון תפלה. . ויצא יצחק לשוח : ראה מתנות כהונה לב"ר שם.
- 5. ויצא יצחק לשוח : ח"ש כד, סג. ראה גם מכילתא בשלח יד, י . ברכות כו, ב. הנסמן בתו"ח שמות ח"א יז, ד.
- 6. ושדה. . בהמ"ק. . ציון שדה תחרש : ראה רש"י ומת"כ לב"ר שם.
- 7. ציון שדה תחרש : ירמי' כו, יח.
- 8. שכל שיחה דברייתא : ועד"ז מובא לקמן בההנחה כאן. ראה ב"ר שם: כל תפלתן של ישראל.
- 9. ואדם אין פי' שם : ראה ב"ר שם ס"ז .
- 10. וחוני : וכ"ה בדרושי כ"ק אדמו"ר מהר"ש דלעיל בשולי היריעה ו . בב"ר שם : וכחוני.
- 11. הנה אנכי שולח לכם : מלאכי ג, כג.
- 12. והשיב לב אבות על בנים : מלאכי שם, כד.
- א. בוך זה הוא הנחות של ר' דוב [בעריל] קאליסקער ממאמרי כ"ק אדמו"ר הצ"צ ונק' בשם ”בוך בש"ו" [בראשית שמות ויקרא]־ ולפעמים בשם ”ס' וכל שיח" ע"ש פתיחתו במאמר ד"ה וכל שיח השדה. ראה עוד ע"ד הנ"ל ב”ספריית ליובאוויטש" ע' ל ואילך. ע' לז ואילך.
- ב. ויש להוסיף הנחה זו לרשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ש. ז.
- ג. ומשם נעתקה הכותרת המופיעה בריש המאמר כאן פרט לתיבת בס"ד.
- ד. ושם בהערה 1 נדפס: ונמצא. . בסה"מ תרמ"א. וצ"ל: בסה"מ תר"ם.
- ה. וכן צ"ל בתו"ח שבפנים ההערה.
- ו. מובא גם באוה"ת בראשית כרך ג ס"ע 1034 ואילך. מלכים-א ע' עח. ירמי' ע' שנה. סה"מ תרל"ב ח"א ע' קיא ואילך. ח"ב ע' תקע. ע' תקעד. תרל"ג ח"א ע' קפה בשולי היריעה. המשך מים רבים תרל"ו פק"י. וככה תרל"ז פס"ה. תער"ב ח"ב ע' א'סז. ע' א'רג.
- ז. פרט להנחה בסה"מ תרל"ב ח"ב ע' תקע.
- ח. וכ"ה לקמן בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב כאן (נדפסה בחלק ההנחותיו). ושם נדפס: פי"ו (וכנשצ"ל פי"ג). . כאליהו הנביא]. ושם: כאליהו הנביא. ושם נדפס: פי"ז — וכנשצ"ל: פי"ג.
עמוד תרב
- 13. לפני בא. . והנורא : המשך הכתוב הנה אנכי שולח [ושם: בוא] — מלאכי ג, כג.
- 14. כו' : סיום הכתוב הוא בתיבת והנורא.
- 15. בזהר פ' בלק : ראה שם קפו, א. לקמן פ"ג. תו"ח וארא ח"א נט, ד.
- 16. רי"ה ור' יוסי : בזהר: ר' יצחק ור' יהודה. ראה גם לעיל מאמר ד"ה ולהבין שרש ענין בחי' מזבח הפנימי ובהערה 115.
- 17. והעוסק במצוה פטור מן המצוה : סוכה כה, א. ראה גם הנסמן בלקו"ש תשא כרך כו ע' 237 הערה 64.
- 18. ביום חתונתו זו מתן תורה : תענית כו, ב (במשנה). ראה מאמרי אדמו"ר מהר"ש דרושי חתונה ע' לד. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתמז בהערה.
- 19. מ"ת הי' בקולות. . וקול שופר : יתרו יט, טז.
- 20. וירד ה' על ה"ס : יתרו שם, כ.
- 21. לא תרצח לא תנאף לא תגנוב : יתרו כ, יג.
- 22. אלמלא לא ניתנה תורה : ערובין ק, ב. ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה יונתי בחגוי הסלע הערה 13.
- 23. ולצורך ציווי דברים פשוטים כאלו ירד ה' עה"ס : ראה גם לקו"ת במדבר יב, ג. סה"מ תרכ"ט ס"ע ריז ואילך. וש"נ.
- 24. ב' בחינות השפעות : ראה גם לקו"ת שה"ש לט, ד. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' נז. מאמרי אדה"א דרושי חתונה ח"א ע' קה ואילך. וש"נ. סהמ"צ להצ"צ ע' ג. בחלק מהנסמן בסמוך הערה 26.
- 25. ה"צ : הי' צריך.
- 25. שבמשך ארבעים שנה קאים אדעתי' דרבי' : ראה ע"ז ה, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמד. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א ריז, ג הערה 418. המשך וככה תרל"ז ספל"ה. סה"מ תרנ"ב ע' צה.
עמוד תרג
- 26. וכלשון המורגל א קאפ. . שטעלין : מובא בכ"מ ומהם — ראה גם לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 23. סהמ"צ להצ"צ שם. ביאוה"ז — להצ"צ — ח"ב ע' תריג. מאמר ד"ה זה שבהערה 1. סה"מ תרל"ו ח"ב ריש ע' רצד. תרנ"ז ע' רסז. הגהות לד"ה פתח אלי' תרנ"ח ע' ל. סה"מ תרנ"ט ע' ג. המשך תרס"ו ע' קעג. סה"מ עת"ר קפה. תרע"ח ע' סד. לקו"ש תבוא כרך לד ע' 163.
- 27. יפה כח הבן מכח האב : ראה שבועות מח, סע"א. מאמרי אדה"ז תקס"ט ע' קסח. סה"מ תרל"ב ח"ב ע' תצה. מאמרי אדמו"ר מהר"ש דרושי חתונה ע' ס. סה"מ תרנ"ז ע' רסט ואילך.
- 28. הי'. . הי' : כן הוא בהכת"י.
- 29. הצ"ל : הי' צריך להיות.
- 30. שכל. . במעלה יותר כשיורד. . יותר גשמי : ראה ש"א שער הפורים נח, א. סה, א. סה"מ תרל"ח ע' תב. וש"נ.
- 32. שהארי'. . גבוה. . מבחי' שור : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה גור ארי' יהודה פ"א.
- 31. ארי' ושור שבמרכבה. . פני ארי'. . הימין : יחזקאל א, י.
- 33. ארי'. . ודורס : ראה חולין מב, א (במשנה). שו"ע יו"ד סנ"ז, ס"א.
- 34. ריח ניחוח להוי' : ויקרא א, ט. ראה גם לקו"ש ויקרא כרך לב ע' 1 ואילך.
- 35. בד"ה ביום השמע"צ : נדפס לעיל — ראה שם על יד הערה 9 ואילך.
עמוד תרד
- 36. הארי' גבוה במעלה. . חי' טמאה : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה גור ארי' יהודה פ"א. וש"נ.
- 37. שהמלאכים בקשו התורה : שבת פח, ב.
- 38. כלום יצה"ר יש ביניכם : ראה שם פט, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תסט בהערה. אוה"ת בראשית כרך ג ע' תקסג.
- 39. קמיפלגי במתיבתא דרקיע : ראה ב"מ פו, א. ראה גם לקו"ש תזריע כרך יב ע' 64 ואילך ובהנסמן שם.
- 40. שלמעלה. . שהלימוד. . רוחניות ההלכה : ראה גם לקו"ת ואתחנן ו, ב ואילך. סהמ"צ להצ"צ ע' 334. סה"מ תרל"ח ע' קמו ובהערה 840.
- 41. זיו תורתן ועבודתן : ראה גם בענין זיו תורתן ועבודתן תניא פל"ט. לקו"ת במדבר ב, ב. סה"מ תרל"ח ע' קמו ואילך. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ר' אבהו פתח והמה כאדם על יד הערה 41.
- 43. בגוף מד"י : רמב"ם הל' יסוה"ת רפ"ד.
- 44. מב"י אש רוח : ראה תו"א בראשית ד, ב. לקו"ת בהר מא, ב. מאמרי אדה"א בראשית ע' קיב. וש"נ. קונטרסים ע' רצב (ושם: אמ"ר). וש"נ. שע"ת ו, ב. סה"מ תרל"ח ע' סד. וש"נ. לעיל בח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ואתה תצוה ובהערה 18.
- 45. עושה מלאכיו רוחות : תהלים קד, ד.
- 46. חבירים מקשיבים לקולך : שה"ש ח, יג. ראה שהש"ר שם. זהר ויקרא כב, א. סה"מ תרל"ח ע' קמו ואלך. ע' ריט.
עמוד תרה
- 42. המלאכים. . מזיווג רוחני. . נשמות הוא מיחוד גופני : ראה ע"ח שער מ"ן ומ"ד של"ח, דרוש ד. שער פנימיות וחיצוניות ש"מ, דרוש י.
- 47. חיצוני' שבאו"מ. . פנימיות שבאו"פ : ראה גם ע"ח שער פנימיות וחיצוניות ש"מ, דרוש ד (קרוב לסופו). ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' קכו . סה"מ תרל"ג ח"א ע' רסד בשולי היריעהט. לקמן הערה 56.
- 48. במשנה ספ"ב דב"מ אבידת אביו : ראה שם לג, א. לקו"ת ויקרא ו, רע"א. המשך מים רבים תרל"ו פקפ"ט. וראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 58. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ויהי הענן והחשך על יד הערה 28.
- 49. במד"ר יפה שיחתן : ב"ר פ"ס, ח.
- 50. בנים אתם להוי' אלקיכם. . דזו"נ : פ' ראה יד, א. ראה גם לקו"ת שמיני יט, א. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תעא.
- ט. בשם הבעש"ט והמגיד.
עמוד תרו
- 51. ששיחת חולין. . לימוד : סוכה כא, ב. ראה לקו"ת תצא לו, ג. לז, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' ריז. וש"נ. ח"ד ע' א'ריט. וש"נ. תו"ח בראשית א, ד ובהערה 54.
- 52. שא"א : שאנו אומרים — בברכות ותפלת השחר וכו'. באוה"ת ואתחנן שבהערה הבאה בשמ"ע.
- 53. אלקינו ואלקי אבותינו חו"ב : ראה תו"א תולדות יז, סע"ב. מאמרי אדה"ז תקס"ח ח"א ע' תקטז. תו"ח תולדות קמב, ב. אוה"ת תולדות כרך ד ע' 1612 ואילך. וש"נ. ע' 1626. וש"נ. ואתחנן כרך ו ע' ב'רסד. וש"נ. וראה גם פלח הרמון תולדות עו, ב.
- 54. בעבר הנהר. . חג"ת דא"א : יהושע כד, ב. ראה לקו"ת בחוקותי מז, א.
- 55. הריח מן לבושי המצות : ראה גם לעיל מאמר ד"ה ולהבין שרש ענין בחי' מזבח הפנימי על יד הערה 110 ואילך.
- 56. חיצוניות שבעליון גבוה מבחי' הפנימיות שבתחתון : ראה גם לעיל הערה 47. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה משה קבל תורה מסיני ובהערה 13.
עמוד תרז
- 57. לאליהו. . ונזדכך גופו. . בסערה השמים : ראה מלכים-ב ב, יא. פרדס שער היכלות שכ"ד, פי"ג. פי"ד. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 157.
- 58. אלי' בארבע : ברכות ד, ב. ראה גם תו"א בראשית ו, ב. סה"מ תרל"ח ע' צב. וש"נ.
- 59. באלי'. . בעיבור יב"ח : ראה גם לעיל מאמר ד"ה כנשר יעיר ובהערה 16.
- 60. שאלי'. . מבחי' אין : ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 68.
- 61. חוני המעגל. . במשנה דתענית : יט, א.
- 62. ושניהם פעלו בענין המטר : אליהו — מלכים-א יז, א. פי"ח. חוני — תענית שם.
- 63. שא"א עכשיו יהי רצון. . בב"א : ראה שינויי נוסחאות לאבות פ"ה, מ"כ שכ"ה במחזור וויטרי. ראה גם סידור אדה"ז שם. סיום איזהו מקומן־ תפלת העמידה. ותיבת אמן הוא כנראה הוספת כ"ק אדמו"ר מהר"ש.
בראשית רבה י״ג:ב׳ - הטקסט מספריא
וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, כָּל הָאִילָנוֹת כְּאִלּוּ מְשִׂיחִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ. כָּל הָאִילָנוֹת כְּאִלּוּ מְשִׂיחִין עִם הַבְּרִיּוֹת. כָּל הָאִילָנוֹת לַהֲנָאָתָן שֶׁל בְּרִיּוֹת נִבְרְאוּ. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁבָּצַר אֶת כַּרְמוֹ וְלָן בְּתוֹכוֹ וּבָאת הָרוּחַ וּפְגָעַתּוּ. כָּל שִׂיחָתָן שֶׁל בְּרִיּוֹת אֵינָהּ אֶלָּא עַל הָאָרֶץ, עָבְדַּת אַרְעָא, לָא עָבְדַּת. וְכָל תְּפִלָּתָן שֶׁל בְּרִיּוֹת אֵינָהּ אֶלָּא עַל הָאָרֶץ, מָרֵי תַּעֲבֵד אַרְעָא, מָרֵי תַּצְלִיחַ אַרְעָא. כָּל תְּפִלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אֶלָּא עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מָרֵי יִתְבְּנֵי בֵּית מַקְדְּשָׁא, מָרֵי מָתַי יִתְבְּנֵי בֵּית מַקְדְּשָׁא.
מתנות כהונה על בראשית רבה י״ג:ב׳ - הטקסט מספריא
כאלו משיחין אלו עם אלו. כאלו הם מבינין דבר ומדברים זה עם זה. [כדאיתא פ' לך לך בפרשה תניינא שאילן תמרה היתה עומדת בבבל והיתה תשוקתה לתמר שעומד בא"י. ולא טענה פירות עד שהביאו זמורות ממנה והרכיבו עליה]:
עם הבריות. פירש"י ז"ל שהבריות זורעין ונוטעין מעט מעט על מנת להוציא הרבה. וכשהארץ מוציאה פירות הרי היא משלמת הרבה תחת מעט כענין משא ומתן של הבריות וכן אמר הכתוב בפירוש אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן:
להנאתן של בריות. סיפיה דקרא דייק ואדם אין הרי שהכל בשביל האדם ואעפ"כ לפעמים נכשל בהם כההיא מעשה כו'. כן פירש"י ז"ל. ועוד נוכל לומר שזה נקרא להנאתם שמקבלים עונש חטאם מעם ה' יתברך על דרך שדרשו חז"ל והנה טוב אלו יסורין וכדלעיל:
עבדת ארעא כו'. שתמיד שואלין זה לזה עשתה הארץ פירות או לא עשתה ולכן כתיב שיח ודברי בני אדם עדיין לא היה כי לא המטיר וגו':
וכל תפלתן כו'. דרש שיח מלשון תפלה כד"א ויצא יצחק לשוח וגו':
מרי תעביד כו'. כך היא תפלתן להקב"ה רבון העולמים תעשה הארץ ותצליח הארץ:
מרי יתבני. אדון רבון העולם י"ר שיבנה ב"ה ודרש השדה זה ב"ה כד"א ציון שדה תחרש וכן מצאתי שוב בפירש"י:
רש"י על בראשית רבה י״ג:ב׳ - הטקסט מספריא
כל האילנות כאלו משיחין עם הבריות. כאדם שמלוה לחבירו כור חטים על מנת לפרוע לו לאחר זמן כוריים כך כלום אדם זורע סאה של חטים אלא להוציא ממנה כמה סאין נמצא כשהארץ מוציאה פירותיה כאילו היא משיחה עם הבריות שמחזרת להם מה שהוציאו בה. וכעין משא ומתן הוא. ס"א:
כאילו משיחה עם הבריות. כשהרוח מנשבת ביניהם נשמע קול ביניהם והיינו שיחתם:
להנאתם של בריות. כמה דאת אמר וכל שיח השדה וגו' ואדם אין שתלה צמיחתן באדם ואף על פי שלהנאתם נבראו פעמים שנכשל בהם כההיא מעשה שאירע באחד שבצר וכו':
על בית המקדש. והיינו כל שיח השדה כל תפלתן של בריות אינן אלא על בית המקדש שנקרא שדה ציון שדה תחרש:
שולחן ערוך, יורה דעה נ״ז:א׳ - הטקסט מספריא
דְּרוּסָה (פֵּרוּשׁ הַדְּרִיסָה הִיא הַכָּאָה שֶׁהִכָּה הַחַיָּה אוֹ הָעוֹף בַּצִפָּרְנַיִם) טְרֵפָה. וְלֹא כָּל חַיָּה וְעוֹף שָׁוִים בִּדְרִיסָתָן, אֶלָּא מַעֲלוֹת, מַעֲלוֹת יֵשׁ. כֵּיצַד, הָאֲרִי יֵשׁ לוֹ דְּרִיסָה אֲפִלּוּ בַּשׁוֹר הַגָּדוֹל וּבַגַּסָה שֶׁבַּחַיּוֹת; הַזְּאֵב אֵין לוֹ דְּרִיסָה בִּבְהֵמָה גַּסָה, וַאֲפִלּוּ בִּקְטַנָּה שֶׁבָּהֶן כְּגוֹן בַּעֲגָלִים, אֲבָל יֵשׁ לוֹ דְּרִיסָה בְּדַקָּה, וַאֲפִלּוּ בַּגְּדוֹלָה שֶׁבַּדַּקּוֹת, כְּגוֹן כְּבָשִׂים גְּדוֹלִים; חָתוּל וּנְמִיָּה וְשׁוּעָל אֵין לָהֶם דְּרִיסָה בִּכְבָשִׂים גְּדוֹלִים, אֲבָל יֵשׁ לָהֶם דְּרִיסָה בִּגְדָיִים וּטְלָאִים, וְכָל שֶׁכֵּן בְכָל הָעוֹפוֹת; חֻלְדָּה אֵין לָהּ דְּרִיסָה בִּבְהֵמָה כְּלָל, וַאֲפִלּוּ בִּגְדָיִים וּטְלָאִים, אֲבָל יֵשׁ לָהּ דְּרִיסָה בְּכָל הָעוֹפוֹת אֲפִלּוּ בַּגַּסָה שֶׁבָּהֶם; כֶּלֶב אֵין לוֹ דְּרִיסָה כְּלָל אֲפִלּוּ בָּעוֹפוֹת, וְאִם נִקַּב עַד הֶחָלָל, דִּינוֹ כְּקוֹץ שֶׁנִּקַּב לֶחָלָל; שְׁאָר חַיּוֹת טְמֵאוֹת, כָּל שֶׁאֵינָהּ גַּסָה מֵהַזְּאֵב, אֵין לָהּ דְּרִיסָה בִּגְדוֹלָה שֶׁבַּדַּקָּה, בִּכְבָשִׂים וְעִזִּים, אֲפִלּוּ הִיא גַּסָה כִּזְאֵב. אֲבָל יֵשׁ לָהּ דְּרִיסָה בִּגְדָיִים וּטְלָאִים, וְכָל שֶׁכֵּן בְּעוֹפוֹת; וְאִם הָיְתָה גַּסָה מֵהַזְּאֵב, דִּינָהּ כִּזְאֵב, וְיֵשׁ לָהּ דְּרִיסָה בְּדַקָּה אֲבָל לֹא בְּגַסָה, וַאֲפִלּוּ הִיא גְּדוֹלָה כַּאֲרִי; הָיְתָה גַּסָה יוֹתֵר מֵאֲרִי, הֲרֵי הִיא כַּאֲרִי, וְיֵשׁ לָהּ דְּרִיסָה בַּכֹּל. הַגָּה: וְיֵשׁ מַחְמִירִים עוֹד דְּכָל שֶׁהִיא מִזְּאֵב וּלְמַעְלָה יֵשׁ לָהּ דְּרִיסָה אֲפִלּוּ בִּבְהֵמָה גַּסָּה, וְיֵשׁ לָחוּשׁ לְחֻמְרָא (ת"ה סִימָן קע"ח בְּשֵׁם אוֹר זָרוּעַ).
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ד׳ - הטקסט מספריא
ארבעה גופים הללו שהם אש ורוח ומים וארץ הם יסודות כל הנבראים למטה מן הרקיע וכל שיהיה מאדם ומבהמה ועוף ורמש ודג וצמח ומתכת ואבנים טובות ומרגליות ושאר אבני בנין והרים וגושי עפר הכל גולמן מחובר מארבעה יסודות הללו נמצאו כל הגופים שלמטה מן הרקיע חוץ מארבעה יסודות האלו מחוברים מגולם וצורה וגולם שלהם מחובר מארבעה יסודות האלו אבל כל אחד מארבעה היסודות אינו מחובר אלא מגולם וצורה בלבד.
דרך האש והרוח להיות מהלכם ממטה מטבור הארץ למעלה כלפי הרקיע ודרך המים והארץ להיות מהלכם מתחת הרקיע למטה עד לאמצע שאמצע הרקיע הוא המטה שאין למטה ממנו ואין הילוכם לא בדעתם ולא בחפצם אלא מנהג שנקבע בהן וטבע שנטבע בהן:טבע האש חם ויבש והוא קל מכולם והרוח חם ולח והמים קרים ולחים והארץ יבשה וקרה והיא כבידה מכולם והמים קלים ממנה לפיכך נמצאים למעלה על הארץ והרוח קל מן המים לפיכך הוא מרחף על פני המים והאש קל מן הרוח ומפני שהם יסודות לכל גופים שתחת הרקיע ימצא כל גוף וגוף מאדם ובהמה וחיה ועוף ודג וצמח ומתכת ואבן גולמו מחובר מאש ורוח ומים ועפר וארבעתן יתערבו ביחד וישתנו כל אחד מהם בעת העירוב עד שימצא המחובר מארבעתן אינו דומה לאחד מהן כשהוא לבדו ואין במעורב מהן אפילו חלק אחד שהוא אש בפני עצמו או מים בפני עצמן או ארץ בפני עצמה או רוח בפני עצמה אלא הכל נשתנו ונעשו גוף אחד וכל גוף וגוף המחובר מארבעתן ימצא בו קור וחום לח ויבש כאחד אבל יש מהם גופים שיהיה בהם חזקה מיסוד האש כמו בעלי נפש חיה לפיכך יראה בהם החום יתר ויש מהן גופין שיהיה בהן חזקה מיסוד הארץ כמו האבנים לפיכך יראה בהם היובש הרבה ויש מהן גופין שיהיה בהן חזקה מיסוד המים לפיכך יראה בהם הלח יתר ועל הדרך הזה ימצא גוף חם יתר מגוף אחר חם וגוף יבש יתר מגוף אחר יבש וכן ימצאו גופים שיראה בהן הקור בלבד וגופים יראה בהן הלח בלבד וגופים יראה בהן הקור והיובש כאחד בשוה או הקור והלח כאחד בשוה או החום והיובש כאחד בשוה או החום והלח כאחד בשוה לפי רוב היסוד שהיה בעיקר התערובת יראה מעשה אותו היסוד וטבעו בגוף המעורב.
וכל המחובר מארבעה יסודות אלו הוא נפרד בסוף יש שהוא נפרד לאחר ימים אחדים ויש שהוא נפרד לאחר שנים רבות וכל שנתחבר מהם אי אפשר שלא יפרד להן אפילו הזהב והאודם אי אפשר שלא יפסד ויחזור ליסודותיו וישוב מקצתו לאש ומקצתו למים ומקצתו לרוח ומקצתו לארץ.
הואיל וכל הנפסד יפרד ליסודות אלו למה נאמר לאדם ואל עפר תשוב לפי שרוב בנינו מן העפר ולא כל הנפסד כשיפסד מיד יחזור לארבעה היסודות אלא יפסד ויחזור לדבר אחר ודבר אחר לדבר אחר וסוף הדברים יחזור ליסודות ונמצאו כל הדברים חוזרין חלילה.
ארבעה יסודות האלו משתנים זה לזה תמיד בכל יום ובכל שעה מקצתן לא כל גופן כיצד מקצת הארץ הקרובה מן המים משתנית ומתפוררת ונעשית מים וכן מקצת המים הסמוכים לרוח משתנין ומתמסמסין והווין רוח וכן הרוח מקצתו הסמוך לאש משתנה ומתחולל ונעשה אש וכן האש מקצתה הסמוך לרוח מתחולל משתנה ומתכנס ונעשה רוח וכן הרוח מקצתו הסמוך למים משתנה ומתכנס ונעשה מים וכן המים מקצתו הסמוך לארץ משתנה ומתכנס ונעשה ארץ ושינוי זה מעט מעט ולפי אורך הימים ואין כל היסוד משתנה עד שיעשה כל המים רוח או כל הרוח אש שאי אפשר שיבטל אחד מן היסודות הארבעה אלא מקצת ישתנה מאש לרוח ומקצת ישתנה מרוח לאש וכן בין כל אחד וחבירו ימצא השינוי בין ארבעתן וחוזרות חלילה לעולם.
ושינוי זה יהיה בסביבת הגלגל ומסביבתו יתחברו ארבעתן ויהיה מהן שאר גולמי בני אדם ונפש חיה צמח ואבן ומתכת והאל נותן לכל גולם וגולם צורה ראויה לו על ידי מלאך העשירי שהיא הצורה הנקראת אישים.
לעולם אין אתה רואה גולם בלא צורה או צורה בלא גולם אלא לב האדם הוא שמחלק גוף הנמצא בדעתו ויודע שהוא מחובר מגולם וצורה ויודע שיש שם גופים שגולמם מחובר מארבעת היסודות וגופים שגולמם פשוט ואינו מחובר רק מגולם אחד והצורות שאין להם גולם אינן נראין לעין אלא בעין הלב הן ידועין כמו שידענו אדון הכל בלא ראיית עין.
נפש כל בשר היא צורתו שנתן לו האל והדעת היתרה המצויה בנפשו של אדם היא צורת האדם השלם בדעתו ועל צורה זו נאמר בתורה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כלומר שתהיה לו צורה היודעת ומשגת הדעות שאין להם גולם כמו המלאכים שהם צורה בלא גולם עד שידמה להן ואינו אומר על צורה זו הניכרת לעינים שהיא הפה והחוטם והלסתות ושאר רושם הגוף שזו תואר שמה ואינה הנפש המצויה לכל נפש חיה שבה אוכל ושותה ומוליד ומרגיש ומהרהר אלא הדעה שהיא צורת הנפש ובצורת הנפש הכתוב מדבר בצלמנו כדמותנו ופעמים רבות תקרא זאת הצורה נפש ורוח ולפיכך צריך להזהר בשמותן שלא יטעה אדם בהן וכל שם ושם ילמד מענינו.
אין צורת הנפש הזאת מחוברת מן היסודות כדי שתפרד להם ואינה מכח הנשמה עד שתהא צריכה לנשמה כמו שהנשמה צריכה לגוף אלא מאת ה' מן השמים היא לפיכך כשיפרד הגולם שהוא מחובר מן היסודות ותאבד הנשמה מפני שאינה מצויה אלא עם הגוף וצריכה לגוף בכל מעשיה לא תכרת הצורה הזאת לפי שאינה צריכה לנשמה במעשיה אלא יודעת ומשגת הדעות הפרודות מן הגולמים ויודעת בורא הכל ועומדת לעולם ולעולמי עולמים הוא שאמר שלמה בחכמתו וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה.
כל הדברים האלו שדברנו בענין זה כמר מדלי הם ודברים עמוקים הם אבל אינם כענין עומק פרק ראשון ושני וביאור כל אלו הדברים שבפרק שלישי ורביעי הוא הנקרא מעשה בראשית וכך צוו החכמים הראשונים שאין דורשין בדברים האלו ברבים אלא לאדם אחד מודיעין דברים אלו ומלמדין אותן.
ומה בין ענין מעשה מרכבה לענין מעשה בראשית שענין מעשה מרכבה אפילו לאחד אין דורשים בו אא"כ היה חכם ומבין מדעתו מוסרין לו ראשי הפרקים וענין מעשה בראשית מלמדין אותו ליחיד אע"פ שאינו מבין אותו מדעתו ומודיעים אותו כל מה שיכול לידע מדברים אלו ולמה אין מלמדין אותו לרבים לפי שאין כל אדם יש לו דעת רחבה להשיג פירוש וביאור כל הדברים על בוריין.
בזמן שאדם מתבונן בדברים האלו ומכיר כל הברואים ממלאך וגלגל ואדם כיוצא בו ויראה חכמתו של הקב"ה בכל היצורים וכל הברואים מוסיף אהבה למקום ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב המקום ברוך הוא ויירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו כשיעריך עצמו לאחד מהגופות הקדושים הגדולים וכ"ש לאחת מהצורות הטהורות הנפרדות מן הגולמים שלא נתחברו בגולם כלל וימצא עצמו שהוא ככלי מלא בושה וכלימה ריק וחסר.
ועניני ארבעה פרקים אלו שבחמש מצות האלו הם שחכמים הראשונים קוראין אותו פרדס כמו שאמרו ארבעה נכנסו לפרדס ואף על פי שגדולי ישראל היו וחכמים גדולים היו לא כולם היה בהן כח לידע ולהשיג כל הדברים על בוריין ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצות ואע"פ שדברים אלו דבר קטן קראו אותן חכמים שהרי אמרו חכמים דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הוויות דאביי ורבא אעפ"כ ראויין הן להקדימן שהן מיישבין דעתו של אדם תחלה ועוד שהם הטובה הגדולה שהשפיע הקדוש ברוך הוא ליישוב העולם הזה כדי לנחול חיי העולם הבא ואפשר שידעם הכל קטן וגדול איש ואשה בעל לב רחב ובעל לב קצר.
בראשית רבה ס׳:ח׳ - הטקסט מספריא
וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וגו' (בראשית כד, לב), הִתִּיר זְמוּמֵיהֶם. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה שָׁאַל לְרַבִּי חִיָּא בַּר רַבָּה לֹא הָיוּ גְּמַלָּיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ דּוֹמִים לַחֲמוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר, חֲמָרְתֵיהּ דְּרַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר נַסְבּוּהָ לִסְטָאֵי עֲבַדַּת גַּבּוֹן תְּלָתָא יוֹמִין וְלָא טָעֲמַת כְּלוּם, אָמְרִין סוֹפָהּ מָיְתָה וְתַסְרֵי מְעַרְתָּא עָלֵינוּ, נִמְסָרָהּ לְרִבּוֹנָהּ, שְׁלָחוּהָ וְעָלַת בְּבֵיתָא דְמָרָהּ, כֵּיוָן דְּעָלְתָה נְהַקַת וְחַכִּים קָלָה, אֲמַר פִּתְחוּ לְאוֹתָהּ הָעֲנִיָּה וִיהֲבוּ לָהּ דְּתֵיכוֹל, דְּאִית לָהּ תְּלָתָא יוֹמִין דְּלָא טָעֲמָה מִידֵי. יַהֲבִין לָהּ שְׂעוֹרִין לָא טְעַמְתּוֹן, אָמְרִין לֵיהּ רַבִּי יַהֲבִינָן לָהּ שְׂעָרִין וְלָא טְעַמְתּוֹן. אֲמַר לְהוֹן תִּקַנְתִּיהוּ, אֲמַרוּן לֵיהּ אֵין, אֲפִיקְתּוּן דְּמַאי, אָמְרוּ לָא כֵּן אַלְפִין רַבִּי הַלּוֹקֵחַ זֶרַע לִבְהֵמָה וְקֶמַח לְעוֹרוֹת וְשֶׁמֶן לְנֵר וְשֶׁמֶן לָסוּךְ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים, פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי. אֲמַר לְהוֹן מַאי נַעֲבֵיד לָהּ וְהִיא מַחְמְרָה עַל גַּרְמָהּ. רַבִּי יִרְמְיָה שְׁלַח לְרַבִּי זְעֵירָא חַד קַרְטֵיל דִּתְאֵנִין, רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר אֶפְשָׁר רַבִּי זְעֵירָא אָכֵילְהוֹן דְּלָא מְתַקְּנָן. רַבִּי זְעֵירָא אָמַר אֶפְשָׁר לְרַבִּי יִרְמְיָה דְּלָא מְשַׁלַּח לְהוֹן מְתַקְּנָן, בֵּין דֵּין לְדֵין אִתְאַכְלוּן תְּאֵנִים בְּטִבְלַיְהוּ. לְמָחָר קָם רַבִּי יִרְמְיָה עִם רַבִּי זְעֵירָא אֲמַר לֵיהּ תַּקַּנְתְּ אִילֵין תְּאֵנַיָא, אֲמַר לֵיהּ לָא, אֲמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יְמִינָא לְרַבִּי זְעֵירָא אִין הֲווֹן קַדְמָאִין מַלְאָכִין אֲנַן בְּנֵי נָשׁ, וְאִין הֲווֹן בְּנֵי נָשֵׁי אֲנַן חֲמָרִין, וְלֵית אֲנַן כַּחֲמָרְתֵיהּ דְּרַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר, חֲמָרְתֵיהּ דְּרַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר יְהַבוּן לָהּ שְׂעָרֵי דְטִבְלָא לָא אֲכָלַת יַתְהוֹן, וַאֲנַן אַכְלִינַן תְּאֵנַיָא דִּטְבִילִין. (בראשית כד, לב): וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים, אָמַר רַבִּי אַחָא יָפָה שִׂיחָתָן שֶׁל עַבְדֵי בָּתֵּי אָבוֹת מִתּוֹרָתָן שֶׁל בָּנִים, פָּרָשָׁתוֹ שֶׁל אֱלִיעֶזֶר שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה דַפִּים הוּא אוֹמְרָהּ וְשׁוֹנָהּ, וְשֶׁרֶץ מִגּוּפֵי תּוֹרָה וְאֵין דָּמוֹ מְטַמֵּא כִּבְשָׂרוֹ אֶלָּא מֵרִבּוּי הַמִּקְרָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר: טָמֵא, הַטָּמֵא (ויקרא יא, כט). רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יוֹסֵי אוֹמֵר: זֶה, וָזֶה (ויקרא יא, כט). (בראשית כד, לב): וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ, אָמַר רַבִּי אַחָא יָפָה רְחִיצַת רַגְלֵי עַבְדֵי בָּתֵּי אָבוֹת מִתּוֹרָתָן שֶׁל בָּנִים, שֶׁאֲפִלּוּ רְחִיצַת רַגְלַיִם צָרִיךְ לִכְתֹּב, וְהַשֶּׁרֶץ מִגּוּפֵי תּוֹרָה וְאֵין דָּמוֹ מְטַמֵּא כִּבְשָׂרוֹ אֶלָּא מֵרִבּוּי הַמִּקְרָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר: טָמֵא, הַטָּמֵא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי אָמַר: זֶה, וְזֶה.
משנה אבות ה׳:כ׳ - הטקסט מספריא
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
מצוטט ב־7 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 7
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ הקבצו ושמעו בנ"י ‹ ג סה"מ תר"ם ח"ב ע' תרב
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ ובירך את לחמך ‹ פח סה"מ תר"ם ח"ב ע' תרד
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ שלש רגלים תחוג לי ‹ רכ סה"מ תר"ם ח"ב ע' תרד
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ וידבר כו' קדושים תהיו ‹ רסט סה"מ תר"ם ח"ב ע' תרג
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ הקבצו ושמעו ‹ שפא סה"מ תר"ם ח"ב ע' תרה
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ קדש ישראל לה' ‹ שצו סה"מ תר"ם ח"ב ע' תרב
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ וברך את לחמך ‹ תלו סה"מ תר"ם ח"ב ע' תרד

