טוב איש חונן כו'
מזטוב איש חונן כו'
כי אמרתי עולם ב' פי' כו' קנין משיכה, כסף (יב-יג)
יב) והנה 218 על בחי' חסד זה יתפרש פי' הפסוק כי אמרתי עולם חסד יבנה219 לפי פי' הא' בפסוק זה, כי בפי' פסוק זה יש ב' פי'220 הא' שעיקר בריאות221 העולם הי' מצד בחי' כי חפץ חסד222 הוא223, שזהו בחי' חסד הנ"ל, שכך מחעלה ברצונו כו' מחמת כי טבע הטוב להטיב224, וכמ"ש בע"ח225. והפי' הב' בפי' כי אמרתי עולם חסד יבנה שבכדי להיות העולם שכולל בחי' מקום וזמן שעולם הוא בחי' מקום כנ"ל בענין עולם שנה נפש, וגם כולל זמן ג"כ כמו ועבדו לעולם שפי' עד זמן היובל226 שהוא זמן ארוך שנק' עולם, ועכ"ז הוא זמן כו'. ובכדי שיהי' העולם בבחי' מקום וזמן צריכים לבנות מדת החסד דאצי', והגם כי מתחילת הבריאה נברא העולם מצד כי חפץ חסד הוא שגם לפי' הב' כן הוא, עכ"ז עכשיו באתעדל"ת תלי' מילתא227 שצריכים להמשיך ולבנות מדת החסד שתלוי במעשה התחתונים, וזהו כי אמרתי עולם זהו ע"י חסד יבנה, שע"י בנין החסד יתקיים העולם כו'.
ואמנם צ"ל שהרי ארז"ל בפרק שנו חכמים, כל מה שברא הקב"ה בעולמו228 לא ברא229 אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי230 ולכבודי בראתי231 כו', וכתיב כל פעל ה' למענהו232, ולפי מה שנת"ל בפי' כי אמרתי עולם חסד יבנה משמע להיפך שהוא רק חסד חנם להיטיב לברואיו לבד. אך הענין הוא דהנה קושי' זו עצמה יש ג"כ במעשה המצות233 שהרי ארז"ל בילקוט האזינו רמז תתקמ"ה בשם הפסיקתא בשעה שישראל ערש"מ מוסיפים234 כח וגבורה שנאמר ועתה יגדל נא כח אד'235 שע"י מעשה המצות נעשה הגדלה בבחי' כח אד' וכתיב הבו גודל לאלקינו, תנו עוז לאלקים236, שישראל ע"י עבודתם במעהמ"צ מוסיפים כח כו', ולהיפך ח"ו כשמכעיסים אותו כביכול כתיב צור ילדך238 תשי237, וכ"ה במד"ר איכה בפ' ויצא מבת ציון, רע"ז בשם ר"י בר' סימון בזמן שישראל ערש"מ מוסיפים כח בגבורה ש"מ כד"א באלקים נעשה חיל (תילים ס') ובזמן שאערש"מ כביכול מתישים כח ש"מ דכתיב צור ילדך תשי (דברים ל"ב) וכנ"ל נמצא מובן היטיב שמעשה המצות פועלים שינוי למעליותא, ובמד"ר בראשית ר"פ מ"ד239 משמע להיפך דאיתא התם ע"פ אמרת ה' צרופה (תילים י"ח ל"א) וכי מה איכפת לי' להקב"ה אם שוחט מן מטהצואר או מן העורף, אלא שנתן הקב"ה את המצות כדי לצרף בהם את הבריות הה"ד אמרת ה' צרופה וכ"ה בפ' שמיני240, וכן יש פסוקים בפירוש שאומרים אם חטאת מה תפעל בו241 ורבו פשעיך מה תעשה לו, אם צדקת242 מה תתן לו או מה מידך יקח, ונמצא לכאורה סותרים זא"ז. אך הענין הוא דשניהם אמת, דהנה מה שע"י המצות מוסיפים כח וגבורה זהו בבחי' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כמראה אדם243, שבחי' אדם הוא בכלל בחי' ג' קווין חח"ן בג"ה דת"י כנ"ל, ובפרט בחי' אדם הוא רמ"ח איברים דז"א הוא בעל ט"ס244, טפ"ט הם פ"א רת"ס הם רמ"ג וה"ח המגדילים245 הם רמ"ח איברים דמלכא, וע"י המצות נעשה תוס' אור כי רמ"ח פקודין הם רמ"ח איברים דמלכא246 שכמו שהאבר ממשיך גילוי חיות הנפש247 שמלבד שהוא כלי הנה הוא ממשיך גילוי אור הנפש כמ"ש במ"א, כמו"כ ע"י המצות שעושין רצוש"מ, עי"ז ממשיכים גילוי אוא"ס בבחי' כמראה אדם שיהי' נמשך בחי' גילוי אור בבחי' תוס' מרובה על העיקר כידוע שתוספתו של הקב"ה הוא מרובה על העיקר248, אבל כשמכעיסים ח"ו, אזי אינו מאיר בהם גילוי אוא"ס בבחי' גילוי כ"א בבחי' העלם כו' וזהו שגלות מצרים נמשל לשינה249 וכמ"ש עורה למה תישן הוי'250, וכמו כמו251 עד"מ באדם כשהוא ישן יש בו כל כוחות הנפש ממש כמו שהוא בהיותו ער רק שהם בהעלם ואינם מאירים בו בגילוי בחי' כוחות הפנימי' כמו שכל ומדות, עד שבחלום יכול להיות דברים שלא יתכן כלל ע"פ השכל כו', משא"כ בהיותו ער מאירים בו בגילוי כוחותיו הפנימים שכל ומדות כו', ועד"ז יובן למעלה ענין בחי' גלות מצרים שנמשל לשינה שאינו מאיר גילוי פנימיות אוא"ס בבחי' ע"ס, רק מה שצריך להיות לצורך קיום העולמות, וכמו שגם בעת השינה נשאר מה שנצרך בהכרח לצורך קיום חיות הגוף, וראיתי בכתבי דברי רבינו ז"ל שא' לשון קיסטא252 נדחיותא253 ע"ז, אך הנה כ"ז הוא רק בבחי' אדם לבד, אבל בבחי' עצמיות אוא"ס שלמעלה מבחי' כמראה אדם, כחשוכה כאורה254 שוין ואם צדקת כו', רק שכך עלה ברצונו ית' שיומשך אוא"ס ע"י בחי' מעשה המצות255, וזהו מ"ש במד"ר וכי מה איכפת לי' להקב"ה אם שוחט כו' אלא שנתן את המצות כדי לצרף בהם את הבריות דהיינו שכך עלה ברצונו מחמת כי חפץ חסד הוא שימשיכו תוס' וריבוי אורות ע"י מעהמ"צ, ועפ"ז יובן ג"כ מ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, וכתי' כל הנקרא בשמי ולכבודי כו' וכל כל256 פעל ה' למענהו, כי מ"ש כל פעל ה' למענהו היינו בבחי' כבוד הנ"ל שכל מה שברא כו' לא ברא אלא לכבודו, פי' כבוד עולה מספרו ל"ב257 הרומז לבחי' ל"ב נת"ח258 שהם בחי' התפשטות החיות בעולמות כמ"ש כולם בחכמה עשית259, אשר בבחי' חכ' שהיא ראשית ההשתלשלות260, שייך בחי' העלם וגילוי, וע"י מעשה התחתונים ממשיכים גילוי אוא"ס בבחי' חכ', וממילא נמשך למטה ג"כ גילוי אוא"ס, וזהו דכתיב מלא כל הארץ כבודו261 שגילוי בחי' חכ' נמשך דוקא בארץ, והיינו ע"י מעשה התחתונים שעוסקים במעשה המצות שניתנו בגשמיות דוקא כו', ולכן כשהמלאכים ביקשו התורה262 לא ניתן להם, לפי שעיקר גילוי בחי' ח"ע אינו נמשך אלא למטה דוקא ע"י מעשה המצות של התחתונים דוקא, וכמו שהשיב להם משה כלום יצה"ר יש בניכם263 כו'.
קיצור. ב' פי' בפסוק כי אמרתי כו' חפץ חסד, לבנות החסד, ולכאורה הלא כל פעל למענהו, במעהמ"צ ג"כ פעם אמרו מוסיפים כו' ופעם וכי מאי איכפת, ענין מוסיפים זהו בציור אדם, ולהיפך כענין שינה, אבל בעצמותו כחשוכה כאורה וכי מאי איכפת כך עלה ברצונו וזהו מצד חפץ חסד, ומ"ש כל פעל, לא ברא אלא לכבודו פי' כבודו ל"ב נתיבות חכ' שזהו בחי' אדם הנ"ל, וזהו מכה"כ ע"י מעהמ"צ של התחתונים דוקא כלום יצה"ר יש בניכם.
נאיג) ועפ"ז יובן מארז"ל חמשה קנינים קנה הקב"ה264 בעולמו שמים וארץ קנין א', דלכאורה אינו מובן שהרי כתיב בורא שמים וארץ265, אך הנה החילוק שבין בריאה לקנין היינו כי בריאה הוא מאין ליש, והיינו מצד בחי' כי חפץ חסד, עד שנעשה בחי' מציאות התהוות היש לבחי' יש ודבר נפרד, וע' בד"ה ביום השמע"צ והביאור שלא נדפס266 שהתהוות היש הוא דוקא מבחי' אוא"ס הסוכ"ע, אבל ענין ופי' קנין זהו כענין מ"ש כל פעל ה' למענהו, והיינו מה שנמשך גילוי אלקות נק' בשם קנין, וזהו שאומרים בשבת קונה שמים וארץ267, והיינו מפני שבשבת כתי' שבת וינפש268 מבחי' בריאה כי שבת הוא בחי' עליות העולמות269 שז"ע שבת וינפש, ויובן ענין השביתה עד"מ באדם השובת ונח ממלאכתו אשר עשה שבשעת מעשה הי' שכלו ומחשבתו ומחשבתו270 מלובשים במעשה ההיא, ואח"כ כששובת חוזר שכלו ומחשבתו למקורן והרי עולה החיות המתפשט ושכלו ומחשבתו שנתלבש במעשה ההיא להכלל במקורו הוא השכל והמחשבה, ועד"ז יובן בענין דבורו של הקב"ה שחשיב מעשה271 הנה ארז"ל בעשרה דברים ברא הקב"ה272 את עולמו בחכמה ובתבונה כו', ובשבת עולים כל בחי' אלו שהוא בחי' התפשטות החיות שנמשך להוות העולמות בששת ימי המעשה להכלל במקורו, וע"כ אומרים אז קונה שמים וארץ, כי קנין הוא בחי' אצילות העליון, ולכן אומרים בשעת קידוש לבנה ברוך עושך ברוך יוצרך ברוך בוראך שזהו נגד בי"ע ואח"כ ברוך קונך273 שהיא נגד האצי', בחי' ש' הוי' שעיקרו בחי' היו"ד274 כמ"ש במ"א, שהוא מאיר באצי'275, וגם ש' הוי' מקור האורות דאצי' כנ"ל, משא"כ בריאת העולם הי' מש' אלקים כמ"ש בראשית ברא אלקים276, וכן בשבת מאיר ש' הוי' נבכמ"ש שבת להוי'277, ולכן אומרים בשבת קונה שמים וארץ שבשבת מאיר בשמים ובארץ בחי' ש' הוי' שזהו בחי' קנין, וזהו דכתי' ישמחו השמים ותגל הארץ ר"ת ש' הוי'278, והיינו כי בשבת מאיר בהם ש' הוי' ואז נק' קנין, ולכן בקידוש ליל שבת מתחילים יום השישי ויכולו השמים ר"ת ש' הוי'279 לרמז על בחי' ש' הוי' שמאיר בשבת עד שגם שמים וארץ נעשים בבחי' קנין כו', והנה בקנין יש בחי' משיכה וכסף280, ועד"ז יובן בענין בחי' הקנין למעלה שמתחילה צ"ל בחי' משיכה בחי' העלאה מלמטה למעלה, והוא ע"י בחי' משכני אחריך נרוצה281, ואח"כ נמשך מלמעלה בחי' כסף שהוא המשכת אלקות מלמעלה למטה כסף הוא בחי' גון לבן282 בחי' חסד283, והיינו בחי' המשכת בחי' רב חסד הנ"ל שנת' בענין גמ"ח.
וז"ע כל פעל ה' למענהו, אבל בעצמיות אוא"ס הוא רק בחי' כי חפץ חסד הוא שכך עלה במח' לפניו וכך עלה ברצונו לעשות חסד וכמ"ש בע"ח להטיב לברואיו284, וזהו מ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה שבריאות העולמות הי' מצד בחי' כי חפץ חסד הוא, ואפי' כל המצות הנה כתי' כל מצותיך צדק285 שכל בחי' המצות הם רק בדרך צדקה וחסד לבד כי באמת וכי מאי איכפת לי' וכנ"ל, אלא שזהו בדרך צדקה וחסד מבחי' כי חפץ חסד, אך מ"מ מאחר שעלה ברצונו שיהי' עולמות ע"כ צריכין לבנות מדת החסד וזהו כפי' הב' בפי' חסד יבנה, וצ"ל בנין החסד הכוונה על בחי' חסד דאצי', וגם י"ל על בחי' רב חסד או חפץ חסד, רק שצריך לומר פי' בחי' בנין החסד הוא להמשיך בחי' החסד הנ"ל, והיינו מאחר שכבר עלה ברצונו להיטיב לברואיו מצד טבע הטוב להיטיב, ונמשך בחי' זו מצד כי חפץ חסד הוא בתחילת הבריאה, ואח"כ צריכים אנו להמשיך בחי' זו באתעדל"ת אתעדל"ע286, והגם כי בעצם בחי' הוא287 למעלה מכדי שתוכל לפעול בבחי' אתעדל"ת של הנבראים, אך באמת גם זה הוא מצד בחי' כי חפץ חסד הוא, ומחמת טבע הטוב להיטיב לברואיו שיפעול בחי' האתעדל"ת של הנבראים להמשיך בחי' אתעדל"ע מבחי' גבוה כזה, והיינו מצד שכבר עלה ברצונו כו', וע"י מה ממשיכים את החסד הנ"ל הוא ע"י מה שהאדם עושה למטה צדקה וחסד שנותן לעני דלית לי' נגמגרמי' כלום288 כו'. ועוי"ל שע"י שעושה גמ"ח יתר מכפי כחו ויכולתו ממשיך מלמעלה ג"כ אתעדל"ע שלמעלה מכפי שאתעדל"ת מגעת, כי במדה שאדם מודד289 בה מודדין לו, ומאחר שפעל בעצמו יתר מכפי ההגבלה נותנין לו מלמעלה ג"כ יתר מכפי ההגבלה כו', וזהו ג"כ פי' הפסוק אם כסף תלוה את עמי רק גמ"ח לחבירו בלי שום פני' לגרמי' כלל, עי"ז נמשך מלמעלה ג"כ בחי' חסד לעולמות בחי' כי אמרתי עולם חסד יבנה כו'.
קיצור. חמשה קנינים, בריאה יש מאין מצד חפץ חסד קנין גילוי אלקות, ולכן בשבת אומרים קונה שבשבת גילוי ש' הוי' קנין אצי' משיכה וכסף בחי' רב חסד, אבל בעצמיות חסד יבנה ועכשיו צריכים להמשיך בחי' ע"י290 החסד שעושים למטה, וזהו ג"כ מחמת טבע הטוב כו', וגם י"ל ע"י שעושה יתר מהגבלתו כו', וזהו אם כסף תלוה כו', גמ"ח ע"י נמשך בחי' חסד יבנה כו'.
הערות
עמוד מז
- 218. והנה : במפתח הבוך נרשם כאן מאמר ד"ה: טוב איש חונן ומלוה (לפרקים יב-יג), היינו שבעת אמירת הדרוש היתה פתיחא זו, ולע"ע אין ידוע אם פתיחה זו נרשמה בפ"ע גם ע"י כ"ק אדמו"ר מהר"ש. למאמר זה ראה אוה"ת משפטים ס"ע א'קסד וע' א'קסו ואילך. שם כרך ח ע' ג'כה. סה"מ תרכ"ז ע' קמ. תרכ"ט ע' עג. תרס"ה ע' קמה. מאמר ד"ה ויאמר לו יהונתן ש"פ משפטים תשכ"ב.
- 219. כי אמרתי עולם חסד יבנה : תהלים פט, ג.
- 220. ב' פי' : בסה"מ תרכ"ט ע' ט ועד"ז ע' תו מציין: ע' מזה בד"ה ולקחתם אגודת אזוב (ך"ח). לא נדפס לע"ע וראה בהערת המו"ל שם. סה"מ תרכ"ז ע' קמ. וש"נ.
- 221. בריאות : וכ"ה לקמן פי"ג. המשך חייב אדם לברך פל"א על יד הערה 1219 (ובהקיצור שם). ו(בחלק ההנחות) בהנחה ד"ה לה"ע אכילת מצה על יד הערה 42 (ב"פ). ראה גם סה"מ תרל"ב ח"ב ע' תמט. תרל"ה ח"א ע' רלו. לקו"ש תצא כרך כט ע' 142 בשולי הגליון. לקלו"י הערות לתניא פכ"א (כז, א) ע' ה.
- 222. בריאות העולם. . חפץ חסד : באוה"ת כאן ע' א'קסד: כן משמע הפירוש בת"י [ראה אוה"ת (יהל אור) תהלים ע' שיד] וכן פי' הרמב"ם בסוף ספרו מ"נ [ח"ג פנ"ג ראה אוה"ת שם ע' שטז].
- 223. כי חפץ חסד הוא : מיכה ז, יח.
עמוד מח
- 224. טבע הטוב להטיב : ראה עמק המלך שער שעשועי המלך בתחילתו. שומר אמונים ויכוח שני סי"ד. שער היחוה"א פ"ד ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. ולהעיר משו"ת חכם צבי סי"ח.
- 225. טבע הטוב להטיב וכמ"ש בע"ח : ראה בסמוך בפנים על יד הערה 284. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' ה. וש"נ. תורת חיים שמות ח"א לד, ג הערה 375. סה"מ תרס"ה כאן ע' קמה.
- 226. ועבדו לעולם. . היובל : משפטים כא, ו. מכילתא (ורש"י) שם. קדושין טו, סע"א.
- 227. באתעדל"ת תלי' מילתא : ראה ע"ח שער דרושי נקודות ש"ח, ספ"ו. מאמרי אדה"א בראשית ע' תקסו. וש"נ.
- 228. כל מה שברא הקב"ה בעולמו : אבות פ"ו, יא.
- 229. ברא : כ"ה בברייתא דקנין תורה שבמשניות. סה"מ תרכ"ז כאן ע' קמ. גי' אדה"ז בסידורו: בראו.
- 230. כל הנקרא בשמי : ישעי' מג, ז.
- 231. בראתי : שם: בראתיו.
- 232. כל פעל ה' למענהו : משלי טז, ד.
- 233. במעשה המצוות : ראה גם אוה"ת משפטים כאן ע' ג'כה. איוב כרך א ע' תרעט ואילך. סה"מ תרכ"ז ע' קמ. וש"נ. תרכ"ט ותרס"ה שבהערה 218. תרס"ב ע' רעג. תרע"ח ע' רסב ואילך.
- 234. מוסיפים : שם: הן מוסיפין.
- 235. ועתה יגדל נא כח אד' : שלח יד, יז.
- 236. תנו עוז לאלקים : תהלים סח, לה.
- 238. צור ילדך תשי : האזינו לב, יח.
- 237. כשמכעיסים. . ילדך תשי : ראה ילקוט שם.
- 239. ובמד"ר בראשית ר"פ מ"ד : בשינויים.
עמוד מט
- 240. וכ"ה בפ' שמיני : ויק"ר פי"ג, ג בשינויים.
- 241. אם חטאת מה תפעל בו : איוב לה, ו.
- 242. אם צדקת : איוב שם, ז.
- 243. כמראה אדם כמראה אדם : ב: כמראה אדם.
- 244. דז"א הוא בעל ט"ס : בלקו"ת שה"ש יח, א מציין: ”כמ"ש במ"א בד"ה אלפי שנאן בפ' יתרו [תו"א יתרו עב, א] ועיין בזהר נח דס"ה א' ובע"ח שער א"א פ"ב".
- 245. רמ"ג. . וה"ח המגדילים : ראה ע"ח שער פרקי הצלם שכ"ד, פ"ו. סידור שער התפלה כה, ב. הנסמן בשע"ת מב, ב הערה 13. לקמן מאמר ד"ה וידבר וכו' אלה הם מועדי על יד הערה 52 ו(בחלק ההנחות) בהנחה שם על יד הערה 45.
- 246. רמ"ח פקודין הם רמ"ח איברים דמלכא : ראה ת"ז ת"ל (עד, סע"א). תניא רפכ"ג. סידור שער החנוכה רפ, א. שע"ת עב, ג הערה 17.
- 247. שהאבר ממשיך גילוי חיות הנפש : ראה [בנוסף לסה"מ תרכ"ז־ תרכ"ט (ובהערה שם)־ תרס"ה שבהערה 218] מאמרי אדמו"ר הצ"צ תרט"ו ע' סד (ובהנסמן בריש המאמר שם). ע' סט. סה"מ תרכ"ט ע' רט. וש"נ. תרל"ג ח"ב ע' שנא. תרנ"ט ע' ז ואילך.
- 248. שתוספתו של הקב"ה. . העיקר : ראה ב"ר פס"א, ד. לקו"ש וישלח כרך ה ע' 422 הערה 3. ע' 423 הערה 10. ט-יוד כסלו כרך טו ע' 511 בהערה (ושם נדפס: פס"ד וצ"ל: פס"א). י"א ניסן כרך יז ע' 428 ובהערה 4. דברים כרך יט ע' 25.
- 249. שגלות. . שינה : ראה תו"ח שמות ח"א לז, ד ובהערה 4. וראה גם סה"מ תרכ"ט ע' לג. וש"נ.
- 250. עורה למה תישן הוי' : תהלים מד, כד [ושם: אדני — ראה תו"ח מקץ ריט, א ובהנסמן שם ריח, ד הערה 72. ויקהל ח"ב שצט, ג. מאמרי אדה"א נ"ך ע' שב (ב"פ). ס"ע שג. ע' דש. אוה"ת שמות כרך ח ע' ב'תתמג. סה"מ תרכ"ז כאן ע' קמ].
- 251. וכמו כמו : ב: וכמו.
- 252. וראיתי בכתבי דברי רבינו ז"ל שא' לשון קיסטא דחיותא : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' תקו. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' קט ואילך.
עמוד נ
- 253. קיסטא דחיותא : ראה זהר לך פג, א. אור החמה־ רא"ג־ מקדש מלך שם. שער הכוונת ענין דרושי הלילה דרוש ו [ושם: הנזכר בזוהר בכמה מקומות]. לקו"ת אמור לא, ב ובנסמן במ"מ לשם.
- 254. כחשוכה [ב: כחשיכא] כאורה : ע"פ תהלים קלט, יב. ראה לקו"ת צו יב, א. סידור סדר הגדה רצז, רע"ד. עט"ר דרוש לעשי"ת ע' נא. סה"מ תרכ"ז ע' תצד.
- 255. שכך עלה. . מעשה המצות : ראה גם לקו"ש תבוא כרך ד ע' 1133 הערה 13.
- 256. וכל כל : ב: וכל.
- 257. כבוד עולה מספרו ל"ב : זהר רע"מ צו לג, א.
- 258. כבוד. . ל"ב נת"ח : ראה פרדס שעה"כ שכ"ג, פי"א מערכת כבוד. מאמרי אדה"א בראשית ע' ג ואילך. דברים ח"ב ע' שפ. וש"נ.
- 259. כולם בחכמה עשית : תהלים קד, כד.
- 260. חכ' שהיא ראשית ההשתלשלות : בלקו"ת שה"ש כו, ד מציין: כ"ה בע"ח שער מוחין דצלם פ"ה [במהדורת שקלאב, ולפנינו: פ"א] בשם ספר יצירה וכ"כ עוד בשער כ"ה דרוש ה' וכ"כ הרמ"ז פ' ואתחנן בדף רס"ו [באוה"ת יתרו ע' תתמ: דרס"ה ע"ב בד"ה אבל צריך. בדפי הספר קצד, סע"ב] ועיין בזהר ויקרא ד"י סע"ב קדמאה י"ה ועיין מק"מ שם.
- 261. מלא כל הארץ כבודו : ישעי' ו, ג.
- 262. כשהמלאכים בקשו התורה : שבת פח, ב.
- 263. כלום יצה"ר יש בניכם [ב: ביניכם]: ראה שם פט, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תסט בהערה. אוה"ת בראשית כרך ג ע' תקסג.
עמוד נא
- 264. חמשה קנינים קנה הקב"ה : ראה אבות פ"ו, י. ראה גם אוה"ת כאן ע' ג'כו.
- 265. בורא שמים וארץ : כ"ה גם באוה"ת כאן ע' ג'כו. תו"ח משפטים ח"ב רפד, ב ובהערה 9. סה"מ תרל"ו ח"ב ע' תקכה. ראה ישעי סה יז [ושם: בורא שמים חדשים וארץ]. אבל בתרל"ו שם ע' רנא: ”בורא השמי' (ישעי' מ"ב ה')".
- 266. בד"ה ביום השמע"צ והביאור שלא נדפס : דשנת תקע"ב (ויודפסו בעז"ה במאמרי אדה"ז תקע"ב). המאמר בתוס' הערות וכו' נדפס באוה"ת שמ"ע ע' (א'תשעט) א'תשפב. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'רפו ואילך. והביאור — נדפס בתוס' הערות וכו' בסה"מ תרל"ג ח"ב ע' תקלד ואילך. וש"נ.
- 267. שאומרים בשבת קונה שמים וארץ : בברכה מעין ז'. ראה גם תו"א תרומה פ, ב. מאמרי אדה"ז כתובים ח"ב ס"ע קפה ואילך.
- 268. שבת וינפש : תשא לא, יז.
- 269. שבת. . עליות העולמות : ראה ע"ח שער פנימיות וחיצוניות ש"מ, דרוש ג. ח. טו. תו"ח בא ח"א קכז, א הערה 667.
- 270. ומחשבתו ומחשבתו : ב: ומחשבתו.
- 271. דבורו. . שחשיב מעשה : ראה ב"ר פמ"ד, כב. רש"י לך טו, יח.
- 272. בעשרה דברים ברא הקב"ה : ראה חגיגה יב, א.
- 273. קנין. . אצילות. . ברוך קונך : סידור האריז"ל במקומו. פע"ח שער ר"ח שי"ט, פ"ג. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' רסט (נו"ש). ע' רפח. תו"ח משפטים ח"ב רפד, ב. לקו"ש לך כרך לה ע' 41 הערה 21. המשך תרס"ו ס"ע קס ואילך. לקמן המשך חייב אדם לברך פל"ו ובהערה 1450.
- 274. ש' הוי' שעיקרו בחי' היו"ד : ראה גם אוה"ת תשא ע' א'תתקצג. תצוה כרך ח ע' ג'עט. לקו"ש כרך כ ע' 270. לעיל המשך וידבר וגו' ויצוום פי"ג על יד הערה 247.
- 275. היו"ד. . מאיר באצי' : ראה ע"ח שער סדר אצי' ש"ג, פ"א. תו"ח ח"ש קכח, ב הערה 21. שמות ח"א כד, ד הערה 62.
- 276. בראשית ברא אלקים : בראשית א, א.
עמוד נב
- 277. שבת להוי' : יתרו כ, י. ואתחנן ה, יד. ראה גם תו"ח יתרו ח"ב רסו, ג.
- 278. ישמחו השמים. . ר"ת ש' הוי' : תהלים צו, יא. דהי"א טז, לא. ת"ז בהקדמה ט, ב. בעה"ט שבהערה הבאה.
- 279. יום השישי. . ש' הוי' : בראשית א, לא. ב, א. בעל הטורים שם. רמ"א (ושו"ע אדה"ז) הל' שבת סרע"א, ס"י (סי"ט).
- 280. בקנין. . משיכה וכסף : ראה לקו"ת עקב טז, סע"ג ואילך. סידור שער בהמ"ז קיא, ב. ד. מאמרי אדה"ז תקע"א ע' קג. אוה"ת עקב ע' תקלד. סהמ"צ להצ"צ לו, ב ואילך. סה"מ תרל"ב ח"א ע' ע. וש"נ. תרל"ו ח"ב ע' רנח.
- 281. משכני אחריך נרוצה : שה"ש א, ד.
- 282. כסף. . גון לבן : ראה פרדס שער הגוונים ש"י, פ"ג.
- 283. כסף. . חסד : ראה זהר רע"מ תצא רעז, א. פרדס שם. לקו"ש תרומה כרך ו ע' 159 הערה 51. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תתמג ובהנסמן במ"מ לשם.
- 284. וכמ"ש בע"ח להטיב לברואיו : ראה לעיל הערה 225.
- 285. כל מצותיך צדק : תהלים קיט, קעב.
- 286. באתעדל"ת אתעדל"ע : ראה זהר לך פח, א. תו"ח שמות ח"א מא, א ובהערה 189.
- 287. בחי' הוא : כנצ"ל: בחי' זו הוא.
עמוד נג
תניא, ליקוטי אמרים כ״א - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם; שֶׁהָאָדָם, כְּשֶׁמְּדַבֵּר דִּבּוּר, הֲרֵי הֶבֶל הַדִּבּוּר שֶׁבְּפִיו הוּא מוּרְגָּשׁ וְנִרְאֶה דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ מוּבְדָּל מִשָּׁרְשׁוֹ, שֶׁהֵן עֶשֶׂר בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ עַצְמָהּ.
אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵין דִּבּוּרוֹ מוּבְדָּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אֵין דָּבָר חוּץ מִמֶּנּוּ, וְלֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵּיהּ, וְלָכֵן, אֵין דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ כְּדִבּוּרֵינוּ חַס וְשָׁלוֹם [כְּמוֹ שֶׁאֵין מַחֲשַׁבְתּוֹ כְּמַחֲשַׁבְתֵּינוּ, כְּדִכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם״, וּכְתִיב: ״כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וְגוֹ׳״].
וְלֹא נִקְרָא דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁם ״דִּבּוּר״, רַק עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל; כְּמוֹ שֶׁדִּבּוּר הַתַּחְתּוֹן שֶׁבָּאָדָם הוּא מְגַלֶּה לַשּׁוֹמְעִים מַה שֶּׁהָיָה צָפוּן וְנֶעְלָם בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, כָּךְ לְמַעְלָה – בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, יְצִיאַת הָאוֹר וְהַחַיּוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ – מֵהַהֶעְלֵם אֶל הַגִּילּוּי לִבְרוֹא עוֹלָמוֹת וּלְהַחֲיוֹתָם, נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״דִּבּוּר״.
וְהֵן הֵן עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶן נִבְרָא הָעוֹלָם, וְכֵן שְׁאָר כָּל הַתּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים שֶׁהִשִּׂיגוּ הַנְּבִיאִים בְּמַרְאֵה נְבוּאָתָם.
וַהֲרֵי דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ כִּבְיָכוֹל מְיוּחָדוֹת עִמּוֹ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד; דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּמוֹ דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל אָדָם בְּעוֹדָן בְּכֹחַ חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ, אוֹ בִּתְשׁוּקָה וְחֶמְדָּה שֶׁבְּלִבּוֹ קוֹדֶם שֶׁעָלְתָה מֵהַלֵּב לַמּוֹחַ לְהַרְהֵר בָּהּ בִּבְחִינַת אוֹתִיּוֹת, שֶׁאָז, הָיוּ אוֹתִיּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה וְהַדִּבּוּר הַזֶּה, הַנִּמְשָׁכוֹת מֵחֶמְדָּה וּתְשׁוּקָה זוֹ – בְּכֹחַ בַּלֵּב וּמְיוּחָדוֹת שָׁם בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בְּשָׁרְשָׁן, שֶׁהֵן הַחָכְמָה וְשֵׂכֶל שֶׁבַּמּוֹחַ וְחֶמְדָּה וּתְשׁוּקָה שֶׁבַּלֵּב.
וְכָכָה מַמָּשׁ, דֶּרֶךְ מָשָׁל, מְיוּחָדוֹת דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, גַּם אַחַר שֶׁיָּצָא דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ אֶל הַפּוֹעַל בִּבְרִיאוֹת הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁהָיָה מְיוּחָד עִמּוֹ קוֹדֶם בְּרִיאַת הָעוֹלָמוֹת, וְאֵין שׁוּם שִׁינּוּי כְּלָל לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא אֶל הַבְּרוּאִים הַמְקַבְּלִים חַיּוּתָם מִבְּחִינַת דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ, בִּבְחִינַת יְצִיאָתוֹ כְּבָר אֶל הַפּוֹעַל בִּבְרִיאַת הָעוֹלָמוֹת, שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ בָּהֶם לְהַחֲיוֹתָם עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת מֵעִלָּה לְעָלוּל וִירִידַת הַמַּדְרֵגוֹת בְּצִמְצוּמִים רַבִּים וְשׁוֹנִים, עַד שֶׁיּוּכְלוּ הַבְּרוּאִים לְקַבֵּל חַיּוּתָם וְהִתְהַוּוּתָם מִמֶּנּוּ וְלֹא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת.
וְכָל הַצִּמְצוּמִים הֵם בְּחִינַת ״הֶסְתֵּר פָּנִים״, לְהַסְתִּיר וּלְהַעֲלִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מִדִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה בִּבְחִינַת גִּילּוּי רַב שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הַתַּחְתּוֹנִים לְקַבֵּל, וְלָכֵן גַּם כֵּן נִדְמֶה לָהֶם אוֹר וְחַיּוּת הַדִּבּוּר שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בָּהֶם, כְּאִלּוּ הוּא דָּבָר מוּבְדָּל מִמַּהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, רַק שֶׁנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ – כְּמוֹ דִּבּוּר שֶׁל אָדָם מִנַּפְשׁוֹ.
אַךְ לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֵין שׁוּם צִמְצוּם וְהֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם מַסְתִּיר וּמַעֲלִים לְפָנָיו, וְ״כַחֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה״, כְּדִכְתִיב: ״גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְגוֹ׳״, מִשּׁוּם שֶׁאֵין הַצִּמְצוּמִים וְהַלְּבוּשִׁים דָּבָר נִפְרָד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא כְּהָדֵין קַמְצָא דִּלְבוּשֵׁיהּ מִינֵּיהּ וּבֵיהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְלָכֵן קַמֵּיהּ – כּוּלָּא כְּלָא חֲשִׁיב מַמָּשׁ:
משנה אבות ו׳ - הטקסט מספריא
שנו החכמים בלשון המשנה. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. רבי מאיר אומר. כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו. נקרא ריע. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. משמח את המקום. משמח את הבריות ומלבשתו ענוה ויראה. ומכשרתו להיות צדיק. וחסיד. וישר. ונאמן. ומרחקתו מן החטא. ומקרבתו לידי זכות. ונהנין ממנה עצה. ותושיה. בינה. וגבורה. שנאמר לי עצה ותושיה. אני בינה. לי גבורה. ונותנת לו מלכות. וממשלה. וחקור דין. ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו. ומגדלתו. ומרוממתו. על כל המעשים:
אמר רבי יהושע בן לוי. בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב. ומכרזת ואומרת. אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף. שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ואומר. והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא. חרות על הלוחות. אל תקרא חרות אלא חירות. שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתורה תדיר. הרי זה מתעלה. שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:
הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד. או דבור אחד. אפילו אות אחת. צריך לנהוג בו כבוד. שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד. וקראו רבו אלופו ומיודעו. שנאמר ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו. הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת. על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד. ואין כבוד אלא תורה. שנאמר כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב. ואין טוב אלא תורה. שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
כך היא דרכה של תורה. פת במלח תאכל. ומים במשורה תשתה. ועל הארץ תישן. וחיי צער תחיה. ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן. אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. אל תבקש גדולה לעצמך. ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך (עשה). ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם. וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:
גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית בשלשים מעלות. והכהונה בעשרים וארבע. והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים. בתלמוד. בשמיעת האוזן. בעריכת שפתים. בבינת הלב. בשכלות הלב. באימה. ביראה. בענוה. בשמחה. בשמוש חכמים. בדקדוק חברים. ובפלפול התלמידים. בישוב. במקרא. במשנה. במיעוט שינה. במיעוט שיחה. במיעוט תענוג. במיעוט שחוק. במיעוט דרך ארץ. בארך אפים. בלב טוב. באמונת חכמים. ובקבלת היסורין:
המכיר את מקומו. והשמח בחלקו. והעושה סייג לדבריו. ואינו מחזיק טובה לעצמו. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. אוהב את הצדקות. אוהב את התוכחות. אוהב את המישרים. מתרחק מן הכבוד. ולא מגיס לבו בתלמודו. ואינו שמח בהוראה. נושא בעול עם חבירו. מכריעו לכף זכות. מעמידו על האמת. מעמידו על השלום מתישב לבו בתלמודו. שואל ומשיב. שומע ומוסיף הלומד על מנת ללמד. והלומד על מנת לעשות. המחכים את רבו. והמכוין את שמועתו. והאומר דבר בשם אומרו. הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:
גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא. שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ואומר רפאות תהי לשרך. ושקוי לעצמותיך. ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה. ותומכיה מאושר. ואומר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. ואומר תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך. ואומר אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד ואומר כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך:
רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי. הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים. נאה לצדיקים ונאה לעולם. שנאמר עטרת תפארת שיבה. בדרך צדקה תמצא. ואומר עטרת חכמים עשרם. ואומר עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. ואומר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה. ואומר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו שבעמדות שמנו חכמים לצדיקים. כולם נתקיימו ברבי ובניו:
אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך. ופגע בי אדם אחד. ונתן לי שלום. והחזרתי לו שלום. אמר לי רבי מאיזה מקום אתה. אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי. רבי. רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות. אמרתי לו. בני. אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם. איני דר אלא במקום תורה. לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם. לא כסף. ולא זהב. ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד. שנאמר בהתהלכך תנחה אותך. בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. בהתהלכך תנחה אותך. בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך. בקבר. והקיצות היא תשיחך. לעולם הבא. וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ואומר. לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות:
חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו. ואלו הן תורה קנין אחד. שמים וארץ קנין אחד. אברהם קנין אחד. ישראל קנין אחד. בית המקדש קנין אחד. תורה קנין אחד מנין. דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. שמים וארץ קנין אחד מנין. שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי. והארץ הדום רגלי. איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי. ואומר. מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. מלאה הארץ קנינך. אברהם קנין אחד מנין דכתיב ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ישראל קנין אחד מנין. דכתיב עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. ואומר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. בית המקדש קנין אחד מנין. שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך. ואומר. ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו:
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו. לא ברא אלא לכבודו. שנאמר. כל הנקרא בשמי ולכבודי. בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ואומר. ה' ימלוך לעולם ועד.
אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:
ויקרא רבה י״ג:ג׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, זֹאת הַבְּהֵמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ל, ה): כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה, רַב אָמַר לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְווֹת לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְצָרֵף בָּהֶן אֶת הַבְּרִיּוֹת, וְכָל כָּךְ לָמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל, ה): מָגֵן הוּא לְכָל הַחֹסִים בּוֹ, אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כָּל בְּהֵמוֹת וְלִוְיָתָן הֵן קֶנִיגִין שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, וְכָל מִי שֶׁלֹּא רָאָה קֶנִיגִין שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה לִרְאוֹתָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, כֵּיצַד הֵם נִשְׁחָטִים, בְּהֵמוֹת נוֹתֵץ לַלִּוְיָתָן בְּקַרְנָיו וְקוֹרְעוֹ, וְלִוְיָתָן נוֹתֵץ לַבְּהֵמוֹת בִּסְנַפִּירָיו וְנוֹחֲרוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זוֹ שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה הִיא, וְלֹא כָּךְ תָּנִינַן הַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּבַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּלְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין חוּץ מִמַּגַּל קָצִיר, וְהַמְגֵרָה, וְהַשִּׁנַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹנְקִין. אָמַר רַבִּי אָבִין בַּר כַּהֲנָא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ישעיה נא, ד): תּוֹרָה חֲדָשָׁה מֵאִתִּי תֵצֵא, חִדּוּשׁ תּוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אֲרִיסְטוֹן עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת לַעֲבָדָיו הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא וְכָל מִי שֶׁלֹּא אָכַל נְבֵלוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה לִרְאוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא ז, כד): וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ, בִּשְׁבִיל שֶׁתֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ לֶעָתִיד לָבוֹא, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם (ויקרא יא, ב): זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ.
תניא, ליקוטי אמרים כ״ג - הטקסט מספריא
וְעִם כָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, יוּבַן וִיבוֹאַר הֵיטֵב בְּתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר מַה שֶּׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר דְּ״אוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד״, וּבַתִּיקוּנִים פֵּירְשׁוּ דְּ״רַמַ״ח פִּיקּוּדִין אִינּוּן רַמַ״ח אֵבָרִין דְּמַלְכָּא״.
לְפִי שֶׁהַמִּצְוֹת הֵן פְּנִימִיּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן וְחֶפְצוֹ הָאֲמִיתִּי, הַמְלוּבָּשׁ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים לְהַחֲיוֹתָם, כִּי כָּל חַיּוּתָם וְשִׁפְעָם תָּלוּי בְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת שֶׁל הַתַּחְתּוֹנִים, כַּנּוֹדָע.
וְנִמְצָא שֶׁמַּעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת וְקִיּוּמָן הוּא לְבוּשׁ הַפְּנִימִי לִפְנִימִית רָצוֹן הָעֶלְיוֹן, שֶׁמִּמַּעֲשֶׂה זֶה נִמְשָׁךְ אוֹר וְחַיּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן לְהִתְלַבֵּשׁ בָּעוֹלָמוֹת.
וְלָכֵן נִקְרָאִים ״אֵבְרֵי דְמַלְכָּא״, דֶּרֶךְ מָשָׁל; כְּמוֹ שֶׁאֵבְרֵי גּוּף הָאָדָם הֵם לְבוּשׁ לְנַפְשׁוֹ וּבְטֵלִים לְגַמְרֵי אֵלֶיהָ מִכֹּל וָכֹל, כִּי מִיָּד שֶׁעוֹלֶה בִּרְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם לִפְשׁוֹט יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ, הֵן נִשְׁמָעוֹת לִרְצוֹנוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד בְּלִי שׁוּם צִוּוּי וַאֲמִירָה לָהֶן, וּבְלִי שׁוּם שְׁהִיָּיה כְּלָל, אֶלָּא כְּרֶגַע מַמָּשׁ כְּשֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ, כָּךְ דֶּרֶךְ מָשָׁל, הַחַיּוּת שֶׁל מַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת וְקִיּוּמָן, הוּא בָּטֵל לְגַמְרֵי לְגַבֵּי רָצוֹן הָעֶלְיוֹן הַמְלוּבָּשׁ בּוֹ, וְנַעֲשֶׂה לוֹ מַמָּשׁ כְּגוּף לִנְשָׁמָה.
וְכֵן הַלְּבוּשׁ הַחִיצוֹן שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבָּאָדָם הַמְקַיֵּם וְעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה, שֶׁהוּא כֹּחַ וּבְחִינַת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלָּהּ, הוּא מִתְלַבֵּשׁ בַּחַיּוּת שֶׁל מַעֲשֵׂה הַמִּצְוָה, וְנַעֲשֶׂה גַּם כֵּן כְּגוּף לִנְשָׁמָה לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן וּבָטֵל אֵלָיו לְגַמְרֵי.
וְעַל כֵּן, גַּם אֵבְרֵי גּוּף הָאָדָם הַמְקַיְּימִים הַמִּצְוָה, שֶׁכֹּחַ וּבְחִינַת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית מְלוּבָּשׁ בָּהֶם בִּשְׁעַת מַעֲשֵׂה וְקִיּוּם הַמִּצְוָה, הֵם נַעֲשׂוּ מֶרְכָּבָה מַמָּשׁ לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, כְּגוֹן: הַיָּד הַמְחַלֶּקֶת צְדָקָה לַעֲנִיִּים, אוֹ עוֹשָׂה מִצְוָה אַחֶרֶת, וְרַגְלַיִם הַמְהַלְּכוֹת לִדְבַר מִצְוָה, וְכֵן הַפֶּה וְלָשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים דִּבְרֵי תוֹרָה, וְהַמּוֹחַ שֶׁמְּהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם וּבִגְדוּלַּת ה׳ בָּרוּךְ־הוּא.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה״, שֶׁכָּל אֵבְרֵיהֶם כּוּלָּם הָיוּ קְדוֹשִׁים וּמוּבְדָּלִים מֵעִנְיְינֵי עוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא נַעֲשׂוּ מֶרְכָּבָה, רַק לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן לְבַדּוֹ כָּל יְמֵיהֶם:
אַךְ הַמַּחֲשָׁבָה וְהַהִרְהוּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁבַּמּוֹחַ, וְכֹחַ הַדִּבּוּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁבַּפֶּה, שֶׁהֵם לְבוּשִׁים הַפְּנִימִים שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וְכָל שֶׁכֵּן נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית עַצְמָהּ הַמְלוּבֶּשֶׁת בָּהֶם, כּוּלָּם מְיוּחָדִים מַמָּשׁ בְּיִחוּד גָּמוּר בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, וְלֹא מֶרְכָּבָה לְבַד, כִּי רָצוֹן הָעֶלְיוֹן הוּא הוּא הַדְּבַר הֲלָכָה עַצְמָהּ שֶׁמְּהַרְהֵר וּמְדַבֵּר בָּהּ, שֶׁכָּל הַהֲלָכוֹת הֵן פְּרָטֵי הַמְשָׁכוֹת פְּנִימִיּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן עַצְמוֹ, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁדָּבָר זֶה מוּתָּר אוֹ כָּשֵׁר אוֹ פָּטוּר אוֹ זַכַּאי אוֹ לְהֵפֶךְ; וְכֵן כָּל צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת תּוֹרָה־נְבִיאִים־כְּתוּבִים הֵן הַמְשָׁכַת רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ הַמְיוּחָדוֹת בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, שֶׁהוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב דְּ״אוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא – כּוּלָּא חַד״, וְלֹא ״אֵבָרִין דְּמַלְכָּא״ לְחוּד כְּפִיקּוּדִין.
וּמֵאַחַר שֶׁרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הַמְיוּחָד בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, הוּא בְּגִילּוּי לְגַמְרֵי, וְלֹא בְּהֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל וּכְלָל, בַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית וּלְבוּשֶׁיהָ הַפְּנִימִים, שֶׁהֵם מַחֲשַׁבְתָּהּ וְדִבּוּרָהּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהָאָדָם עוֹסֵק בְּדִבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי גַּם הַנֶּפֶשׁ וּלְבוּשֶׁיהָ אֵלּוּ – מְיוּחָדִים מַמָּשׁ בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, כְּיִחוּד דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִפְרָד, כִּי אִם בְּהֶסְתֵּר פָּנִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁיִּחוּדָם הוּא בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז מִיִּחוּד אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, מֵאַחַר שֶׁרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הוּא בְּגִילּוּי מַמָּשׁ בַּנֶּפֶשׁ וּלְבוּשֶׁיהָ הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הוּא הוּא הַתּוֹרָה עַצְמָהּ, וְכָל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים מְקַבְּלִים חַיּוּתָם מֵאוֹר וְחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מֵהַתּוֹרָה, שֶׁהִיא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, וְאִם כֵּן, הַחָכְמָה – שֶׁהִיא הַתּוֹרָה – לְמַעְלָה מִכּוּלָּם, וְהִיא הִיא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ הַנִּקְרָא ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַה שֶּׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹךְ עָלְמִין, רַק מְחַיֶּה וּמֵאִיר לְמַעְלָה בִּבְחִינַת מַקִּיף, וְהִיא הִיא הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בַּנֶּפֶשׁ וּלְבוּשֶׁיהָ בִּבְחִינַת גִּילּוּי מַמָּשׁ – כְּשֶׁעוֹסְקִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה, ״וְאַף־עַל־גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזֵי כוּ׳״ [וּמִשּׁוּם הָכֵי יָכוֹל לִסְבּוֹל, מִשּׁוּם דְּלָא חָזֵי, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּעֶלְיוֹנִים].
וּבָזֶה יוּבַן לָמָּה גָּדְלָה מְאֹד מַעֲלַת הָעֵסֶק בַּתּוֹרָה יוֹתֵר מִכָּל הַמִּצְוֹת, וַאֲפִילוּ מִתְּפִלָּה – שֶׁהִיא יִחוּד עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים [וְהָא דְּמִי שֶׁאֵין תּוֹרָתוֹ אוּמָנוּתוֹ צָרִיךְ לְהַפְסִיק, הַיְינוּ מֵאַחַר דְּמַפְסִיק וּמְבַטֵּל בְּלָאו הָכֵי].
וּמִזֶּה יוּכַל הַמַּשְׂכִּיל לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו יִרְאָה גְדוֹלָה בְּעָסְקוֹ בַּתּוֹרָה, כְּשֶׁיִּתְבּוֹנֵן אֵיךְ שֶׁנַּפְשׁוֹ וּלְבוּשֶׁיהָ שֶׁבְּמוֹחוֹ וּבְפִיו, הֵם מְיוּחָדִים מַמָּשׁ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן וְאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ הַמִּתְגַּלֶּה בָּהֶם, מַה שֶּׁכָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים – כְּלָא חֲשִׁיבֵי קַמֵּיהּ וּכְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, עַד שֶׁאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָם מַמָּשׁ, אֶלָּא, סוֹבֵב כָּל עָלְמִין, בִּבְחִינַת מַקִּיף – לְהַחֲיוֹתָם עִיקַּר חַיּוּתָם, רַק אֵיזוֹ הֶאָרָה מִתְלַבֶּשֶׁת בְּתוֹכָם, מַה שֶּׁיְּכוֹלִים לִסְבּוֹל, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת לְגַמְרֵי.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״וַיְצַוֵּנוּ ה׳ אֶת כָּל הַחוּקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה׳ וְגוֹ׳״ [וְעַל יִרְאָה גְדוֹלָה זוֹ אָמְרוּ: ״אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה״, וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת אֶצְלָהּ ״תַּרְעָא לְדַרְתָּא״, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר], אֶלָּא, דְּלָאו כָּל מוֹחָא סָבִיל דָּא – יִרְאָה כָּזוֹ. אַךְ גַּם מַאן דְּלָא סָבִיל מוֹחוֹ כְּלָל יִרְאָה זוֹ, לֹא מִינָּהּ וְלֹא מִקְצָתָהּ, מִפְּנֵי פְּחִיתוּת עֵרֶךְ נַפְשׁוֹ בְּשָׁרְשָׁהּ וּמְקוֹרָהּ – בְּמַדְרֵגוֹת תַּחְתּוֹנוֹת דְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּעֲשִׂיָּה, אֵין יִרְאָה זוֹ מְעַכֶּבֶת בּוֹ לְמַעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן:
בראשית רבה ס״א:ד׳ - הטקסט מספריא
וּשְׁמָהּ קְטוּרָה (בראשית כה, א), רַב אָמַר זוֹ הָגָר, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי נְחֶמְיָה וְהָכְתִיב (בראשית כה, א): וַיֹּסֶף, אֲמַר לֵיהּ עַל פִּי הַדִּבּוּר נְשָׂאָהּ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה ח, ה): וַיֹּסֶף ה' דַּבֵּר אֵלַי עוֹד. אֲמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב: וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. אֲמַר לֵיהּ שֶׁמְקֻטֶּרֶת מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. אֲמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית כה, ו): וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, אֲמַר לֵיהּ פִּלַגְשָׁם כְּתִיב. (בראשית כה, ו): בְּעוֹדֶנּוּ חַי, אוֹתָהּ שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַבְּאֵר וְאָמְרָה לְחַי הָעוֹלָמִים רְאֵה בְּעֶלְבּוֹנִי. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אַף עַל גַּב דְּאַתְּ אָמַר (בראשית כא, יד): וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר וגו', תֹּאמַר שֶׁנֶּחְשַׁד עָלֶיהָ בִּרְיָה, תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית כה, א): וּשְׁמָהּ קְטוּרָה, מִן קְטַר, כָּזֶה שֶׁהוּא חוֹתֵם גַּנְזַכָּה וּמוֹצִיאָהּ בְּחוֹתֶמֶת קְשׁוּרָה וַחֲתוּמָה. בַּר קַפָּרָא אָמַר תּוֹסַפְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרֻבָּה עַל הָעִקָּר, קַיִן עִקָּר וְהֶבֶל עַל יְדֵי שֶׁהוּא תּוֹסֶפֶת, דִּכְתִיב (בראשית ד, ב): וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, נוֹלַד הוּא וּשְׁתֵּי תְּאוֹמוֹתָיו. יוֹסֵף עִקָּר, וּבִנְיָמִין עַל יְדֵי שֶׁכָּתוּב בּוֹ תּוֹסֶפֶת הוּא מַעֲמִיד עֲשָׂרָה, דִּכְתִיב (בראשית מו, כא): וּבְנֵי בִנְיָמִין בֶּלַע וָבֶכֶר וגו'. עֵר עִקָּר, וְשֵׁלָה עַל יְדֵי שֶׁהוּא לְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת הוּא מַעֲמִיד עֲשָׂרָה בָּתֵּי דִּינִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים א ד, כא כג): בְּנֵי שֵׁלָּה בֶן יְהוּדָה עֵר אֲבִי לֵכָה וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית עֲבֹדַת הַבֻּץ לְבֵית אַשְׁבֵּעַ וגו'. עִקַּר שָׁנָיו שֶׁל אִיּוֹב לֹא הָיוּ אֶלָּא שִׁבְעִים שָׁנָה, נִתּוֹסַף לוֹ מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה, דִּכְתִיב (איוב מב, טז): וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. עִקַּר מַלְכוּתוֹ שֶׁל יְחִזְקִיָּהוּ לֹא הָיוּ אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְנִתּוֹסַף לוֹ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לח, ה): הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. יִשְׁמָעֵאל עִקָּר וּבְנֵי קְטוּרָה עַל יְדֵי שֶׁהֵן לְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת (בראשית כה, ב): וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וגו'.
בראשית רבה מ״ד:כ״ב - הטקסט מספריא
בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר (בראשית טו, יח), רַבִּי יוּדָן וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְרַבִּי עֲקִיבָא, חַד אָמַר הָעוֹלָם הַזֶּה גִּלָּה לוֹ אֲבָל הָעוֹלָם הַבָּא לֹא גִּלָּה לוֹ, וְאוֹחָרָנָא אָמַר אֶחָד הָעוֹלָם הַזֶּה וְאֶחָד הָעוֹלָם הַבָּא גִּלָּה לוֹ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, חַד אָמַר עַד הַיּוֹם הַזֶּה גִּלָּה לוֹ, וְאוֹחָרָנָא אָמַר עַד הַיּוֹם הַהוּא גִּלָּה לוֹ. (בראשית טו, יח): לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי וגו', רַב הוּנָא וְרַבִּי דּוֹסְתָּאי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אַף מַאֲמָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי, אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר (תהלים קז, ב): יֹאמְרוּ גְאוּלֵי ה', אֲשֶׁר הוּא גוֹאֲלָם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אֲשֶׁר גְּאָלָם. אָמַר רַבִּי אָבוּן כִּי פּוֹדֶה ה' אֶת יַעֲקֹב אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (ירמיה לא, י): כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקֹב. רַבָּנָן אָמְרֵי (זכריה י, ח): אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם. כִּי אֶפְדֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּי פְדִיתִים. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ (ישעיה ד, ה): וַיִּבְרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיוֹן, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וּבָרָא, כְּבָר הִיא בְּרוּאָה וּמְתֻקֶּנֶת.
מצוטט ב־28 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 26
- תר"ם ח"א ‹ מאמרים ‹ נעשה אדם ‹ צג סה"מ תרל"ח ע' מח
- תר"ם ח"א ‹ מאמרים ‹ וירא העם וינועו כו' בינה יתירה ‹ קפו סה"מ תרל"ח ע' מח
- תר"ם ח"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ סמכוני באשישות ‹ שכא סה"מ תרל"ח ס"ע נא
- תר"ם ח"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ וביום הביכורים ‹ שפג סה"מ תרל"ח ע' נא
- תר"ם ח"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ ר' אבהו פתח והמה כאדם ‹ ת סה"מ תרל"ח ע' מח
- תר"ם ח"ב ‹ מאמרים ‹ [יפה שעה אחת] ועפ"ז כו' נרי בידך ‹ תקג סה"מ תרל"ח ס"ע מט
- תר"ם ח"ב ‹ מאמרים ‹ סוכה שחמתה כו' ‹ תקנח סה"מ תרל"ח ע' נא
- תר"ם ח"ב ‹ מאמרים ‹ ושאבתם מים ‹ תקפו סה"מ תרל"ח ס"ע מז
- תר"ם ח"ב ‹ מאמרים ‹ [למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע] ויובן זה כו' למה קדמה ‹ תרסא סה"מ תרל"ח ע' מט
- תר"ם ח"ב ‹ הנחות מכ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ יונתי בחגוי הסלע ‹ תשא סה"מ תרל"ח ע' מח
- תר"ם ח"ב ‹ הנחות מכ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ אני לדודי הב' ‹ תשמז סה"מ תרל"ח ע' מח
- תר"ם ח"ב ‹ הנחות מכ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ יפה[/cup] שעה א' הג' (נכתב תרמ"ב כפי ששמעתי מהר"ן מוויליז) ‹ תשסד סה"מ תרל"ח ע' מט
- תר"ם ח"ב ‹ הנחות מכ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ אשריכם זרעי על כל מים ‹ תתכז סה"מ תרל"ח ע' מח
- תר"ם ח"ב ‹ הנחות מכ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע ‹ תתלב סה"מ תרל"ח ע' מח
- תר"ם ח"ב ‹ הנחות ‹ יפה שעה א' הא' ‹ תתס סה"מ תרל"ח ע' מח
- תר"ם ח"ב ‹ הנחות ‹ לכל תכלה ראיתי קץ ‹ תתע סה"מ תרל"ח ע' מח
- תר"ם ח"ב ‹ הנחות ‹ אני לדודי הב' ‹ תתפט סה"מ תרל"ח ע' מט
- תר"ם ח"ב ‹ הנחות ‹ יפה שעה אחת הב' ‹ תתקא סה"מ תרל"ח ע' מט
- תר"ם ח"ב ‹ הנחות ‹ שובה ישראל הנחה א' ‹ תתקטו סה"מ תרל"ח ע' מח
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ ועבדתם את הוי' אלקיכם ‹ עד סה"מ תרל"ח ע' מח
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ במשנה וכו' ר' נהוראי ‹ צד סה"מ תרל"ח ס"ע מז
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ שלש רגלים תחוג לי ‹ ריח סה"מ תרל"ח ס"ע מז
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ רני ושמחי ‹ שלח סה"מ תרל"ח ס"ע מז
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ שיר המעלות ממעמקים ‹ שמח סה"מ תרל"ח ס"ע מז
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ תקעו בחדש שופר ‹ תקכו סה"מ תרל"ח ס"ע מז
- תרמ"א ‹ הנחות ‹ תקעו בחדש שופר ‹ תקפג סה"מ תרל"ח ס"ע מז
פלח הרמון אוצר החסידים 2
- צו ‹ ואכלתם אכול ‹ כב סה"מ תרל"ח ע' נ
- בהר ‹ את שבתותי תשמרו ‹ שצז סה"מ תרל"ח ע' נ

