שיחה א

299שיחה א

משיחות* ש"פ שמות,

א ענינו המיוחד של חודש שבט - מפורש בקרא': ,בעשתי עשר חודש באחד לחודש גו' הואיל משה באר את התורה", ,בשבעים לשון פירשה להם":.

ומזה מובן, שהעבודה המיוחדת דחודש שבט (שכל הימים שבו כלולים ב,ראש חודש"') -- שבכל יום שבו* הואיל משה באר גו, היא -- הפצת התורה והיהדות בכל מקום ובכל מצב, גם ליהודי שנתרחק כ', עד שאינו מסוגל עדיין ללמוד תורה אא"כ יתרגמו לו את התורה בשפת המדינה, בלשון עם ועם, ,,בשבעים לשון".

[ועוד, וגם זה עיקר -- בנוגע לחיוב ,לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח"י, עי"ז שמסבירים להם את עניני התורה השייכים להם (,מצות דידהו")) ,,בשבעים לשון"].

מבה"ח שבט ה'תשמ"ו

נוסף לזה:

ידועי שי"ב חדשי השנה הם כנגד י"ב השבטים, וע"פ סדר תולדותם, נמצא, שחודש שבט הוא כנגד שבט יוסףי.

והנה, ענינו המיוחד של ,יוסף" מרומז בשמו -- ,יוסף ה' לי בן אחר"?, וידוע פירוש הצמח-צדק"' בדיוק הלשון ,בן אחר" (ולא ,עוד בן") -- שגם מ,אחר" (שנמצא בתכלית הירידה כו') עושים ,בן, ע" העבודה דהפצת התורה והיהדות בכל מקום ומקום.

300200 לקוטי

זאת ועוד:

מבואר בספרי קבלה'י שבשם הו" ישנם י"ב צירופים, ובכל חודש מי"ב חדשי השנה מאיר צירוף אחד מי"ב הצירופים דשם הו", וצירוף שם הו" המאיר בחודש שבט -- מרומז בפסוק:י ,(ואם) המר ימירנו והי' הוא (ותמורתו יהי" קודש)".

ובזה נרמזת העבודה לעשות מ,אחר* ,בו" -- ,המר ימירנו", היינו, שמחליפים מ,אחר" ל,בן", ועי"ז ,והי' הוא ותמורתו יהי" קודש"'י.

ב. ויש להוסיף שהקשר דהפצת התורה והיהדות לחודש שבט -- מודגש במיוחד בדורנו זה:

בדורנו זה נתגלה*' ענין נוסף בחודש שבט -- שיום העשירי שבו, ,העשירי יהי" קודש":י, הוא יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, אשר, ביום זה, ,כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו . . מתגלה ומאיר בבחיי גילוי מלמעלה למטה . . ופועל ישועות בקרב הארץ**'.

והרי הנקודה התיכונה ד,כל מעשיו ותורתו ועבודתו* של בעל ההילולא היא -- העבודה ד,יוסף" (שמו הראשון של בעל ההילולא), ,יוסף ה' לי בן אחר", לעשות מ,אחר" ,בן", כידוע ומפורסם לכל גודל השתדלותו של בעל ההילולא, עד למסירת-נפש ממש, בהפצת התורה והיהדות, עד להפצת המעינות (דפנימיות התורה) חוצה, כולל -- ע"י תרגום עניני התורה, עד לענינים הכי עמוקים שבתורה, תורת החסידות, בלשון עם ועם, ,באר את התורה", ,בשבעים לשון".

ומזה מובן שבדורנו זה ישנה הדגשה יתירה בכל הקשור לעניני העבודה דחודש שבט -- מכיון שזו היתה עיקר עבודתו של נשיא הדור, וביום ההילולא שלו, בעשירי בשבט, ,מתגלה ומאיר בבחי' גילוי"; ו,בתר רישא גופא אזיל"יי -- ללכת ,בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נס""*, לעסוק בהפצת התורה והיהדות, עד להפצת המעיינות חוצה.

ג. והנה, הברכה והנתינת-כח לעבודה המיוחדת דחודש שבט -- נמשכת בשבת שלפניו, שבת מברכים חודש שבט, שבו מברכים את ראש החודש וכל ימי החודש בכל עניני ברכה, כולל ובמיוחד -- בנוגע לעניני העבודה דחודש זה.

וע"פ הידוע?' שכל עניני המועדים כו" שייכים ומרומזים בפרשת השבוע, ובקביעות שנה זו חל שבת מברכים חודש שבט בפרשת שמות -- יש למצוא את הקשר ושייכות דברכת חודש שבט לפרשת שמות.

301ובפרשת שמות גופא (שיש בה ריבוי ענינים, עד אין-סוף) -- בשמה של הפרשה, , שמות", שהרי שם הפרשה הוא השם דכל עניני הפרשה, ולא עוד, אלא שבשם הפרשה מתבטא תוכנה של הפרשה, כתורת הבעש"ט הידועהא ש,שמו אשר יקראו לו בלשון הקודש" מהוה ומחי' ומקיים את הדבר הנקרא בשם זה, ובמילא, מבטא ה,שם" גם את תוכנו של הדבר, וכן הוא גם בנוגע לשמות הפרשיות, ובנדו"ד -- פרשת , שמותח", כדלקמן.

ד ויובז בהקדים ביאור השייכות דשם הפרשה (,שמות") לחוכנה של הפרשה:

תוכן הפרשה כולה הוא - הגלות, שעבוד מצרים':.

אודות התחלת הירידה למצרים - מסופר כבר בחומש בראשית: ,ירוד ירדנו"::, אבל, עיקר עניז הגלות, שעבוד מצרים, מתחיל בפ' שמות, כאשר ,וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא"י:, שכז, ,בל זמז שאחד מן השבטים קיים לא הי" שעבוד"*:.

ונמצא, שהחחלת פ' שמות היא בעניז הגלות -- שהרי הפסוקים הראשונים שבפרשה (לפני הפסוק ,וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא") באים בתור הקדמה לבאר כיצד באים בנ"י למצרים, דלכאורה, מקומם הוא בארץ ישראל, .ארץ מגורי אביו"*, ולכן מקדימים בקיצור נמרץ ,ואלה שמות בני ישראל

0 םס 207 הש

הבאים מצרימה גו'", עד שבאים לסיפור העיקרי שבפרשה -- שכאשר ,וימת יוסף וכל אהיו וכל הדור ההוא" אזי התחיל שעבוד מצרים.

ובהמשך הפרשה -- ניתוסף יותר בקושי השעבוד, ,ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך גו'"*י, גזירת פרעה ,כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"", וכן הלאה,

עד שבאים לסיום הפרשה -- ,לא תאספוז לתת תבן לעם ללבון הלבנים כתמול שלשום הם ילכו וקוששו להם תבן"*, וביחד עם זה, ,את מתכונת הלבנים אשר הם עושים תמול שלשום תשימו עליהם לא תגרעו ממנו"*, ,תבן לא ינתן לכם (ואעפ"כ) ותוכן לבנים תתנו""י.

[ובענין זה מתבטא חושך הגלות ביותר -- עד כדי כך, שפרעה מצווה דבר שהוא היפך שכלו: פרעה רוצה שיבנו עבורו ,עָרי מסכנות . . את פיתום ואת רעמסס"יי, וא"כ, כאשר אינו נותן להם תבן ללבון הלבנים, וצריכים בעצמם לקושש קש לתבן -- גורם בעצמו לעכב את תהליך הבנ" של פיתום ורעמסס! וכפי שאמרו וטענו לפרעה: ,תבז:י אין ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו וחטאת עמך"! ואעפ"כ, אינו חוזר בו, ואומר, ,תבן לא ינתו לכם ותוכן לבנים תתנו" -- היפך שכלו!

302ו לקוטי

בלומר: לא זו בלבד שפרעה אינו שומץ לדברי הקב"ה, משה ואהרן, שוטרי בני ישראל -- אלא עוד זאת, שעושה היפך שכלו הוא! עד כדי כך גדול חושך הגלות]!

ולאחרי כן ממשיכים בסיום הפרשה" -- ,וישב משה אל ה' ויאמר אדנ-י למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך", כלומר, לא זו בלבד ששליחותו של משה לא פעלה ענין של גאולה, אלא אדרבה -- כתוצאה מזה ,הרע לעם הזה"! ומיהו הטועז טענה זו -- משה רבינו, שמדתו מדת האמת (,אמת זה משה"", .משה אמת"*י), היינו, שכן הוא האמת!!

ולא עוד, אלא שאפילו סיום הפרשה ממש, ,עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו""*י, דבר טוב -- הרי: (א) ענין זה אינו אלא ע"ש העתיד, (ב) כדי לסיים בדבר טוב, (ג) ולא עוד, אלא שבענין זה גופא ישנו דבר בלתי"רצוייי -- שלמרות הקושי דגלות מצרים כו', ימצאו יהודים שלא ירצו לצאת מהגלות, ולא יועיל שיצוום לצאת מהגלות, עד שפרעה יצטרך לשלחם ולגרשם ,ביד חזקה" (,,על"י כרחם של ישראל יגרשום")!

ונמצא, שפרשת שמות כולה, מתחלתה ועד סופה, תוכנה -- ענין הגלות: בפרשת וארא מתחיל כבר עניז הגאולה -- שבירת פרעה עי המכות כו', אבל בפרשת שמות -- מדובר (בגלוי) רק אודות ענין הגלות.

ה. והנה, מכיון שתוכן הפרשה הו"ע הגלות -- אינו מובן": מהו הטעם לקריאת הפרשה כולה פרשת ,שמות", ע"ש ,ואלה שמות בני ישראל", מהו הקשר בין ,שמוח (בני ישראל)" לעניז הגלות (תוכן הפרשה)?!

יתירה מזו:

הענין ד,שמות בני ישראל" קשור עם ענין הגאולה, כדאיתא במדרש*: .אלה שמות בני ישראל -- על שם גאולתן של ישראל נזכרו כאן", וכמו כן מצינו במדרש" שהגאולה ממצרים היתה ,בשביל .. . שלא שינו את שמם ראובן ושמעוז נחתין ראובן ושמעון סלקין", וא"כ, היתכן שהפרשה שכולה מדברת בענין הגלות נקראת בשם הקשור עם עניז הגאולה -- ..שמות"?!

ונקודת הביאור בזה -- שענץ ה,שמות" קשור גם עם ענין הגלות, ואדרבה, בגלוי ובחיצוניות רואים את הקשר ד,שמות" עם ענין הגלות (ולא עם ענין הגאולה), ורק ע'י עבודה כו', מגלים את הענין הפנימי ד,שמות", ענין הגאולה, כדלקמן.

ו בענין ה,שמות"?י -- ישנם ב'

קצוות, דבר והיפוכו;

מצד אחד -- הרי זה ענין של העלם, שכן, למרות שהשם קשור עם העצם 303(כדלקמן), אינו מגלה כלל את מהותו של האדם, ואי' לדבר -- שישנם כמה אנשים שנקראים באותו שם, ואעפ"כ, איז אחד מהם דומה לחבירו, לא בשכלו ולא במדותיו, ועד שיכול להיות שרחוקים זה מזה בתכלית הריחוק, מן הקצה אל הקצה.

ולאידך -- לא זו בלבד שהשם יש לו שייכות לעצם מציאותו של האדם, כידועיי שאותיות השם הם הצינור שעל ידו נמשכת חיות הנשמה, אלא עוד זאת, שע"י הקריאה בשם מעוררים את עצם הנפש, שלכן, כאשר אדם מתעלף, העלם כחות הגלויים, רחמנא ליצלן, הנה ע"י הקריאה בשמו חוזר אליו חיותו, לפי שהקריאה בשם מעוררת את עצם הנפש, ועי"ז נמשכת החיות מעצם הנפש להתלבש בכחות הנפש עד לאברי הגוף. ונמצא, שהשם הו"ע של גילוי, שכן, על ידו נמשך ומתגלה החיות מעצם הנפש.

ז+ והנה, בנוגע לב' הקצוות שבענין ה,שמות" -- הרי ענין הא' (החסרון ד,שמות", העלם) רואים במוחש ובגלוי, ואילו ענין הב' (המעלה ד, שמות", גילוי) -- הרי מצד עצמו אין זה דבר הגלוי הנראה במוחש (שלכן יש צורך שתורת החסידות תגלה את הדבר):

ומיד, שכן, בנוגע לכל ענין וענין יאמר פלוני כך וכך, ופלוני יאמר אחרת... ועד"ז בנוגע לשאר חילוקים כיו"ב; אבל בנוגע לצד המשותף שבין אלו הנקראים באותו שם -- הרי גם לאחרי יגיעה רבה ביותר ספק גדול אם ימצאו דבר משותף ביניהם!

ענין זה שייך ליחידי סגולה בלבד, למי שהוא מומחה גדול להתבונן ולהכיר בתכונות הנפש כו', ולדוגמא: ,רבי מאיר הוה דייק בשמא**י, ולאו כל מוחא סביל דא.

ולעומת זאת, ענין הגילוי שב,שמות", הקשר והשייכות של השם עם עצם האדם, שעל ידו נתגלה העצם כו' - הרי זה ענין שצריכים ללמוד בתורת החסידות, מכיון שאין זה דבר הנראה בגלוי, ולא עוד, אלא שאפילו לאחרי שלומדים בתורת החסידות שהשם מהוה ומחי' ומורה על התוכן כו' -- הרי לאו כל מוחא סביל דא, להבין ולהעויג את הקשר והשייכות של השם עם העצם!

ח. אמנם, לאידך גיסא, לאחרי גילוי תורת החסידות -- הרי המעלה שבעניז ה,שם", ענין הגילוי (הקשר והשייכות עם העצם, ועד שעל ידו מתגלה העצם), יצא מהגדר ד,רזין", ועאכו"כ מ,רזין דרזין" שבתורה, ונעשה ענין שנמשך ובא ב,נגלה".

ועד כדי כך, שמדברים בפשטות אודות מעלת השם, שע"י הקריאה בשם ממשיכים את הגילוי מעצם הנפש כו', שכן, אע"פ שעדיין אינו מבין את הענין באופן של הבנה והשגה לאשורו ולבוריו, מ"מ, להיותו ,מאמין בן מאמין", מונח אצלו הדבר בפשיטות, מכיון שכך למד בתורת החסידות.

30414 לקוטי

ולא עוד, אלא שתורת החסידות מביאה ראי" מוחשית לדבר -- מאדם המתעלף, היינו, שענין זה הוא בגלוי כל כך, עד שמתבטא גם בנוגע לגשמיות הגוף!

ויש לומר שגם זה טעם על זה שתורת החסידות מביאה את הדוגמא מאדם המתעלף -- כדי להדגיש שענין זה מתבטא באופן גלוי עד לגשמיות הגוף.

דלכאורה, מהו הצורך לתת דוגמא מאדם המתעלף שקורין בשמו כו' -- כאשר תורת החסידות מבארת שכללות המשכת חיות הנפש להתלבש בגוף

(באופן תמידי) היא ע"י אותיות השם?ו "

אלא הביאור בזה -- כאמור -- כדי להדגיש שהקשר של השם עם העצם הוא דבר גלוי כל כך עד שהדבר מתבטא גם בנוגע לגשמיות בגוף, כפי שניסו וראו זאת בפועל ממש (במקרה שהי' צורך בדבר, רחמנא ליצלן), ועד כדי כך, שיש מקום לומר (אף שאין הכרע בדבר כו) שכן הוא גם אצל אוה"ע (כדי שיוכל להיות ענין הבחירה*).

המורם מכל האמור לעיל - שלכתחילה רואים ש,שמות" הו"ע של העלם (שהרי השם אינו מגלה את מהותו של האדם הנקרא בשם זה), אמנם, לאחרי גילוי תורת החסידות, פנימיות התורה, נתגלה הענין הפנימי שב,שם", מעלת השם -- ענין הגילוי, עד כדי כך, שעל ידו נתגלה עצם הנפש.

גלות (תוכנה של הפרשה) - ענינו העלם, שכן, ענין ה,גלות" אינו פועל שינוי בעצם הדבר ח'"ו'י, כי אם, שגלה ממקומו בלבד [ולכן, גם ענין הגאולה אינו חידוש בעצם הדבר, כי אם, שחוזר למקומו האמיתי], ובמילא, גם בגלות ישנו העצם כפי שהוא לאמיתתו, אלא שהוא באופן של העלם, ובלשון הכתוב*י: ,אותותינו לא ראינו אין גו' אתנו יודע עד מה".

וזהו הקשר דענין הגלות (תוכן הפרשה) עם ענין ה,שמות" (שם הפרשה) -- מכיון שגלות הו"ע של העלם, וגם ,שמות" -- כפי שנראה בגלוי ובחיצוניות -- הו"ע של העלם, כאמור, שהשם אינו מגלה את מהותו של האדם הנקרא בשם זה.

האפשרות למצב של גלות אצל יהודי, היא -- הענין ד,שמות", ,שמות בני ישראל הבאים מצרימה", כלומר, שהעצם שלהם (הנשמה, נקודת היהדות) הו* בהעלם, ע"ד ובדוגמת ענין ה, שמות", שאיגם מגלים את עצם מהות האדם, ומכיון שהעצם הוא בהעלם - הרי זה נותן מקום ונעשה מצב של גלות, ,נחתיז".

אמנם, כאשר מגלים את הענין הפנימי ד,שמות" -- שקשור עם העצם, ולא עוד, אלא שאפילו כאשר חיות הנפש נתעלם כו', עד למצב של התעלפות, רחמנא ליצלן, הנה ע"י הקריאה ב,שם" מעוררים את עצם הנפש -- עי"ז נפעל ענין הגאולה, ,ראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין", ,על שם גאולתז של ישראל נקראו כאן".

305ונקודת הענין -- שגם כאשר היו בנ"י במעמד ומצב שמצד הכחות הגלויים היו בתכלית הירידה וההעלם כו', מצב של התעלפות כו', עד כדי כך, שהי' מקום לטענה ,הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז"יי, אעפ"כ, מצד העצם הרי הם בתכלית העילוי, אלא שה" צורך שהעצם יבוא בגילוי, וענין זה נעשה ע"י ה,שמות", כאמור, שע"י הקריאה ב,שם" מתגלה עצם הנפש, באופן שנמשך גם בכחות הגלויים, עד להתלבשות באברי הגוף בפועל ממש.

י. ע"פ האמור לעיל, יש לבאר את הקשר והשייכות דפ' שמות לשבת מברכים חודש שבט:

נתבאר לעיל שבשבת מברכים נמשכת ברכה ונתינת-כח בנוגע לכללות העבודה דחודש שבט, שנקודתה ותוכנה - ר"ח שבט ועשירי בשבט -- הפצת היהדות והמעיינות חוצה, גם ליהודי שרחוק מעניני יהדות, עד כדי כך, שאינו יכול לגשת ללימוד התורה לולי הפירוש ,בשבעים לשון".

אמנם, לפעמים פוגשים יהודי שבגלוי ובחיצוניות לא רואים אצלו את נקודת היהדות, ועד שטוען ששייכותו ליהדות אינו אלא באופן ש,בשם ישראל יכונה"יי, ,שם (ישראל)" בלבד, שאינו מגלה את המהות האמיתית, ולא עוד, אלא ש,שם ישראל" גופא אינו אלא באופן של כינוי (,יכונה") בלבד'*.

ועל זה באה ההוראה והנתינת-כח מפרשת השבוע שקורין (בשנה זו) בשבת מברכים חודש שבט -- פ' שמות:

לאחרי גילוי תורת החסידות (ועד ש,מצוה לגלות זאת החכמה*"*), נתגלה הענין הפנימי ד,שמות" -- הקשר עם העצם, ולא עוד, אלא שעל ידו נפעל גילוי העצם.

ובנוגע לעניננו:

עצם העובדה שנקרא ב,שם ישראל" מוכיחה שזהו הפנימיות והעצם שלו, שכן, ענין השם לאמיתתו מורה על העצם וקשור עם העצם, היינו, שמצד העצם והפנימיות שלו -- ,ישראל הוא"!:, ובמילא, ,רוצה הוא לעשות כל המצוות כו'"*:, וטעם הדבר -- מפני שכל יהודי הוא בנו של הקב"ה, כמ"ש% ,בני בכורי ישראל", ,בנים אתם להי אלקיכם"*, ובמילא, טבעו של הבן (אם הוא רק ,נורמלי"...) להיות נמשך אחר אביו!

ומכיוז שכן, הרי מובן שאין להסתכל על מעמדו ומצבו הגלוי, ,אל תבט אל מראהו"יי, וכל מה שדרוש אינו אלא לגלות את הפנימיות והעצם שלו.

ועניו זה נפעל ע* הקריאה בשמו האמיתי -- ,ישראל", בדברים היוצאים מן הלב כו'*י, אשר, עי"ז מעוררים את עצם הנפש (נקודת היהדות) שתבוא בגילוי עד למעשה בפועל.

ואדרבה -- יש מעלה יתירה כאשר גילוי העצם הוא ע"י הקריאה ב,שם":

כאשר העבודה היא בסדר מסודר - 30666 לקוטי

הנה כדי שיומשך מעצם הנפש עד למעשה בפועל, מלמעלה מעלה עד למטה מטה, צריך לעבור את כל סדר ההשתלשלות דכחות הפנימיים, שכל ומדות, וכן לבושי הנפש, מחשבה ודיבור, עד למעשה בפועל;

אמנם, כאשר מגלים את עצם הנפש ע"י הקריאה ב,שם" -- הרי לכל לראש נמשך הגילוי תחיכף ומיד בנוגע למעשה בפועל, ואח"כ נפעל הגילוי גם בנוגע לכחות פנימיים -- שכל ומדות.

ועי"ז פועלים אצלו ענין של גאולה -- ,ואלה שמות בני ישראל, על שם גאולתן של ישראל נקראו כאן",

ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר?" (בעל ההילולא דעשירי בשבט) בקשר לגאולה ממאסרו על עבודתו בהפצת התורה והיהדות: ,לא אותי בלבד גאל הקב"ה . . כי אם גם כו' את אשר בשם ישראל יכונה", ולא עוד, אלא שגאולתו של ,אשר בשם ישראל יכונה* היא באותה הגאולה של נשיא הדור!

יא והנה, נוסף על הקביעות דשבת מברכים חודש שבט בפ' שמות ישנה גם הקביעות בימי החודש -- בכ"ג טבת.

והעילוי המיוחד בקביעות זו -- שיום השבת קשור עם יום ההילולא של הרמב"ם בכ' טבת, יום הרביעי, ,קמי שבתא"", וכן עם יום ההילולא של אדמו"ר הזקן בכ"ד טבת, מוצאי ש"ק (כבשנת ההסתלקות -- ,במוש"ק דשמות*"'*).

ובביאור הקשר והשייכות הנ"ל לפ' שמות -- יש לומר:

דובר פעם בארוכה:* אודות הנקודות המשותפות שמצינו במעשיהם תורתם ועבודתם של הרמב"ם ואדמו"ר הזקן - שמתגלים ומאירים בימי ההילולא שלהם.

ונקודת הענין -- כידוע בדברי ימי ישראל ששניהם השתדלו ביותר לרומם קרן ישראל, הן בגשמיות, והן ברוחניות -- לקרב לב ישראל (גם אלו שנתרחקו) לאביהם שבשמים (כמדובר בארוכה אודות פרטי הענינים שבדבר).

וכז בתורתם -- ששניהם האירו את העולם הן בתורת הנגלה והן בתורת הנסתר!:

הרמב"ם: בנגלה דתורה -- ספרו יד החזקה, משנה תורה, ,מקבץ לתורה שבעל פה כולה"יי, ובנסתר דתורה - עניני ,מעשה מרכבה ובראשית" 307שנתבארו בד' פרקים ראשונים דספר הי"ד, ובאריכות גדולה -- בספרו מורה נבוכים. ואדמו"ר הזקן: בנגלה דתורה -- חיבור ה,שלחן-ערוך", ובנסתר דתורה -- גילוי תחורת חסידות חב"ד.

ויש לומר שזהו הקשר לפ' שמות -- כידוע מארז"ל הובא ברמב"ן" ש,כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה", עניו הבא לידי ביטוי באופן גלוי בפנימיות התורה" (כולל -- ע"ד כללות ענין השם שהו"ע פנימי, כמדובר לעיל בארוכה שהשם קשור עם עצם הנפש).

ויש לומר, שגילוי הענין הפנימי ד,שמותיו של הקב"ה" שבתורה, פנימיות התורה, קשור גם עם העבודה בקירוב לב ישראל לאביהם שבשמים"

"כו', וביחד עם זה,

-- גילוי הענין הפנימי ד,שמות בני ישראל", שעי"ז מגלים את העצם והפנימיות, כנ"ל בארוכה.

יב. ויה"ר שכאו"א יקח את הנתינתכח והברכה דשבת מברכים חודש שבט, בנוגע למעשה בפועל -- להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל הפעולות דהפצת היהדות והפצת המעיינות חוצה.

ודבר ברור הוא שכאשר עוסקים בפעולות אלו, בדברים היוצאים מן הלב מראים דוגמא-חי' בפועל -- בודאי מצליחים לעורר את עצם נפשו של כאו"א מישראל, ועי"ז פועלים אצלו מצב של גאולה, כנ"ל בארוכה.

וע"י מעשינו ועבודתינו בכל הענינים האמורים, שנקודתם ותוכנם לפעול את הגאולה הפרטית דכאו"א מישראל - ממהרים עוד יותר את הגאולה הכללית דכל בנ"י, גאולה האמיתית והשלימה עִ'י משיח צדקנו, שאז יקויים היעוד% ,הקיצו ורננו שוכני עפר", והוא בתוכם -- בעל ההילולא דעשירי בשבט, וכל הצדיקים וכל נשיאי ישראל, ומשה ואהרן עמהם", בעגלא דידן ממש.

> --=₪> ₪0 .ל