שיחה ג

288שיחה ג

א. "והלבשת אותם כתנות" – ומה עם שאר הבגדים?

כבר דובר פעמים רבות¹, כי רש"י בפירושו על התורה מתעכב ומפרש כל ענין החסר ביאור לפי פשוטו של מקרא [וכמובן מכך שבאותם מקומות בהם אין לרש"י הסבר על ענין בפשוטו של מקרא, הוא כותב "איני יודע"² וכיוצא בזה].

ולכן, בשעה שישנו ענין הנראה מוקשה לפי פשט הכתובים ורש"י אינו מבהיר קושי זה, מוכרחים לומר אחד מן השניים – או שעל פי פשוטו של מקרא אין זו מלכתחילה קושיא, או שהדבר מוסבר לפי פירוש רש"י³ קודם.

על פי זה דרוש ביאור בפרשתנו, כאשר התורה⁴ מספרת במפורט את הזמן והסדר של הקמת המשכן, ולאחר מכן נאמר⁵ – "והקרבת את אהרן ואת בניו... ורחצת אותם במים. והלבשת את אהרן את בגדי הקודש... ואת בניו תקריב והלבשת אותם כתנות".

ג

מתעוררת מיד התמיהה: הרי לבני אהרן היו ארבעה בגדי כהונה – כתונת ואבנט ומגבעות ומכנסיים⁶; מדוע נאמר כאן שמשה ילביש אותם רק כתנות?

יתירה מזו: קודם לכן, בפרשת תצוה, כאשר התורה⁷ מספרת את סדר חינוך הכהנים בשבעת ימי המילואים, נאמר בפירוש⁸ "ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות וחגרת אותם אבנט... וחבשת להם מגבעות..."; ובדומה לכך הלאה בפרשת צו⁹, כאשר מסופר כיצד משה רבינו קיים ציווי זה בפועל, נאמר: "וילבישם כתנות ויחגור אותם אבנט ויחבוש להם מגבעות" – ומדוע בפרשתנו, כאשר הקדוש־ברוך־הוא ציוה על הסדר (והזמן) של הקמת המשכן וחינוך אהרן ובניו – נאמר רק "והלבשת אותם כתנות"?

זוהי שאלה בפשוטו של מקרא ולא מוצאים לכאורה שרש"י יתרץ שאלה זו.

ב. תירוץ הרמב"ן ש"בהן

יתחיל הלבישה"

הרמב"ן¹⁰ מתרץ את השאלה, 289ש"קיצר בענין לבישת אהרן ובניו¹¹ שאמר והלבשת את אהרן את בגדי הקודש ובבניו אמר והלבשתם כתנות, כי כבר אמר צוה¹² ה' אותו בפרט בסדר לבישתם, ולא בא עכשיו אלא לסדר לו שעת הלבישה שתהיה אחר הקמת המשכן כולו, והזכיר כתנות שבהן יתחיל הלבישה".

אך לא ניתן לומר ביאור זה לפי רש"י, כי:

א) כשם שהרמב"ן אומר בפירוש תירוץ זה – היה לרש"י (המפרש באופן מפורט יותר) בוודאי לומר זאת בפירוש, ולא לסמוך על כך שהלומד יתפוס תירוץ זה בעצמו.

ב) ובפרט שאין זה תירוץ "חלק" לפי פשוטו של מקרא: כשם שבנוגע לאהרן אומר הפסוק "והלבשת את אהרן את בגדי הקודש", כשהכוונה בכך היא לכל שמונת הבגדים שלו – היה הפסוק יכול לומר בדומה לכך בנוגע לבני אהרן "ואת בניו... והלבשת אותם את בגדיהם" (וכיוצא בזה) – שבניסוח זה מתקבל אותו¹³ "קיצור" כמו במילה "כתנות" – אך כולל במשמעותו את כל ארבעת בגדיהם.

ג. לפי רש"י הלביש משה לאהרן ובניו גם את המכנסיים

יתירה מזו: עצם פירוש הרמב"ן, אשר "הזכיר הכתנות שבהן יתחיל הלבישה" – לא ניתן לאומרו לפי פירוש רש"י, ובהקדים:

דברי הרמב"ן כי "בהן (בכתנות) יתחיל הלבישה" – על אף שאחד מארבעת בגדי הכהונה הוא מכנסיים, ובפשטות הייתה הכתונת מלמעלה וכיסתה את המכנסיים, ואם כן הכהנים לבשו תחילה את המכנסיים¹⁴ "על בשרו"¹⁵, ורק אחר כך לבשו את הכתנות (מעל המכנסיים) – הוא לשיטתו דווקא:

כאן מדובר אודות הציווי למשה – "והלבשת..." (שמשה צריך להלביש לאהרן ובניו את בגדי הכהונה שלהם), ובנוגע למכנסיים סובר הרמב"ן (ואומר זאת בפירוש בפרשת תצוה¹⁶) שמשה לא הלביש לאהרן ובניו את המכנסיים, 290אלא אהרן ובניו לבשו אותם בעצמם "בהצנע".

[וכך משמע (לכאורה) מפשוטו של מקרא: בפרשת תצוה¹⁷, נאמר הציווי "ועשה להם מכנסי בד...", מיד לאחר הפסוק¹⁸ "והלבשת אותם את אהרן אחיך ואת בניו אתו", שמזה משמע ש"מכנסי בד" אינם בכלל הציווי "והלבשת".

יתירה מזו: הן בפרשת תצוה (בציווי למשה כיצד ובאיזה סדר להלביש את אהרן ובניו את בגדיהם), והן בפרשת צו (שם התורה מספרת כיצד משה קיים בפועל את ציווי ה') נאמר, כנ"ל סעיף א', שמשה הלביש לבני אהרן כתנות, אבנט ומגבעות – אך המכנסיים אינם נזכרים.

ומכך משמע, שאת המכנסיים לבשו בני אהרן בעצמם ולא היה להם שום שייכות ל"וילבישם" שעל־ידי משה].

– אך רש"י בפירושו על התורה, על הפסוק (בפרשת תצוה¹⁸) "והלבשת אותם את אהרן אחיך", אומר בפירוש: "אותם האמורים באהרן חושן .. ומכנסיים הכתובים למטה בכולם". מפרש אם כן רש"י, שגם לבישת המכנסיים (של אהרן) הייתה על־ידי משה דווקא (וכמובן¹⁹ שכך הוא גם בנוגע למכנסיים של בני אהרן)²⁰.

במילא לא ניתן לקבל את תירוצו של הרמב"ן (ש"הזכיר כתנות שבהן יתחיל הלבישה") לפי רש"י – משום שלדעת רש"י התחלת הלבישה (על־ידי משה) הייתה לא עם הכתנות, אלא עם המכנסיים²¹.

292ד. ביום השמיני למילואים הלביש משה רק הכתנות לבני אהרן

ויש לומר הביאור בזה:

רש"י לא מפרש מדוע לא הוזכרו כאן שאר שלושת הבגדים, אלא רק "כתנות" – משום שרש"י סובר כי פירוש הכתוב הוא פשוטו כמשמעו, שמשה אכן הלביש את בני אהרן רק את הכתנות ולא את שאר שלושת הבגדים.

ואף על פי שבפרשת תצוה (וכן הלאה בפרשת צו) נאמר בפירוש, כנ"ל, שמשה הלביש להם גם את האבנט והמגבעות (ולשיטת רש"י הוא הלביש להם גם את המכנסיים) – הוא כי שם מדובר אודות הסדר של שבעת ימי המילואים, שאז משה רבינו הלביש לבני אהרן את כל ארבעת הבגדים; מה שאין כן בפרשתנו מדובר אודות הציווי שמשה צריך לעשות "ביום החודש הראשון באחד לחודש"²² – ראש חודש ניסן – שלפי רש"י²³ היה זה היום השמיני למילואים. ובשמיני למילואים משה הלביש לבני אהרן²⁴ רק את הכתנות, כדלקמן.

– וכפשוט: בוודאי לבשו בני אהרן גם בשמיני למילואים את כל ארבעת הבגדים, וכפי שרש"י כבר פירש²⁵ ש"המשמש מחוסר בגדים חייב מיתה"; אך כאן מדובר (כנ"ל) בנוגע לציווי למשה – "והלבשת", שמשה צריך להלביש את בני אהרן, ובנוגע להלבשה שעל־ידי משה – בשמיני למילואים היה עליו להלבישם רק את הכתנות, אך את שאר ארבעת הבגדים הם לבשו בעצמם. והראיה – הפסוק אינו מזכיר אותם.

אך צריך להבין – הא גופא טעמא בעי [=זה עצמו דורש טעם]: מהו החילוק בין שבעת ימי המילואים, שאז משה הלביש את בני אהרן את כל ארבעת הבגדים, והשמיני למילואים שבהם "והלבשת אותם (רק) כתנות"?

ובהכרח למצוא הסברה פשוטה עד כדי כך, שרש"י כלל לא זקוק לאומרה בפירוש – הדבר מובן מעצמו, מהכתובים ופירושי רש"י עצמם.

ה. רק ביום השמיני היה לאהרן ובניו דין כהונה בשלימות

הדבר יובן בהקדם החילוק שמצינו בין שמיני למילואים לגבי שבעת ימי המילואים שלפניו:

אף על פי שגם "יום השמיני", יום הקמת המשכן²⁶, הוא ענין של 293"מילואים" (כפי שרש"י מציין כמה פעמים²⁷), ומילואים משמעו – כדברי רש"י בפרשת תצוה²⁸ – "לשון חינוך הוא".

[ולכן מצינו – כפי שרש"י אומר בפרשתנו²⁹ – שגם ביום השמיני משה רבינו הקריב קרבנות ציבור; וכמו כן מוצאים כמה שינויים בסדר העבודה של יום הקמת המשכן לגבי סדר העבודה הקבוע לדורות³⁰ (ורש"י לא מעורר על כך שאלה) – כי מכיוון שגם יום הקמת המשכן היה ענין של "מילואים" וחינוך, מובן בפשטות, כי (א) באותו היום משה עדיין עשה את העבודה, כשם שעשה את העבודה בשבעת ימי המילואים, וכן (ב) אין מוכרח שהסדר ביום זה יהיה מקביל לסדר שנקבע לדורות],

אף על פי כן, ישנו חילוק עיקרי בין ענין המילואים של שבעת ימי המילואים, ושל היום השמיני:

בנוגע לשבעת ימי המילואים כבר למדנו בפרשת תצוה³¹, אשר כל העבודות היו צריכות להיעשות על־ידי משה דווקא, מפני (כפי שרש"י מפרש שם³²) – כי אז רק למשה היה דין של כהן בשלימותו³³;

לעומת זאת ביום השמיני למילואים הרי – כפי שרש"י מפרש בהמשך הכתובים כאן³⁴ – "הושוו כולם לכהונה" – לאהרן ובניו כבר היה דין של כהנים בשלימות ("הושוו"), שלכן מצינו שאהרן הקריב כמה קרבנות בו ביום³⁵, וכמו כן בני אהרן עשו בשמיני למילואים כמה עבודות כמסופר בפרשת שמיני³⁶.

ומכך מובן, שהמילואים בשבעה ימים ובשמיני הינם שני סוגים בענין החינוך.

ו. שבעת ימי המילואים – הכשרה; היום השמיני – התחלה בפועל

ויש לומר ההסברה בזה:

בענין ה"חינוך" מלשון רגילות³⁷ ישנם שני אופנים:

א) חינוך – להרגיל בדבר עוד לפני שמתחייבים בו (בדוגמת חינוך קטן), שחינוך זה הוא רק הכנה והכשר לעשיה מאוחר יותר.

294ב) חינוך לשון התחלה³⁸ – כשמתחילים את הדבר בפעם הראשונה (בתור חיוב) הרי זה נקרא בשם "חינוך" (בדומה ל"חנוכת המזבח"³⁹).

וכמו כן בנוגע לכהונה של אהרן ובניו:

בשבעת ימי המילואים היה אצלם ענין החינוך הבא לפני שנעשו (בלשון רש"י¹⁸), "מוחזק בו"⁴⁰ – בטרם התמנו לכהנים בפועל, היה עדיין צורך לעשותם לכהנים;

לעומת זאת בשמיני למילואים הם כבר היו ונעשו לכהנים (על־ידי שבעת הימים שלפניו), ומשמעות החינוך ביום זה הוא – התחלת העבודה^* של הכהונה.

[ובדומה לכך מצינו גם במשכן עצמו: למרות שגם בשבעת ימי המילואים העמידו את המשכן (בכל יום ויום)⁴¹, היה זה רק ענין עראי (שהרי פירקו אותו בו ביום⁴¹); המטרה בכך הייתה רק (על כל פנים – בעיקר) כענין של חינוך והכשר להקמתו⁴² העתידית. ולכן בשבעת ימי המילואים "לא שרתה בו שכינה"⁴³ – משום שבשבעת הימים עדיין לא היתה המציאות של משכן (בשלימות); מציאותו היתה (בעיקר) חלק מחינוך אהרן ובניו⁴².

מה שאין כן שמיני למילואים הוא "יום הקמת המשכן" – המשכן קיים, וענין החינוך וה"מילואים" ביום זה הוא (לא הכשר לענין שבעתיד, אלא) – התחלה בפועל].

ז. טעם ההבדל בין שבעת הימים ליום השמיני בנוגע ללבישת בגדי

הכהונה

על פי זה מובן בפשטות החילוק בין שבעת ימי המילואים והשמיני למילואים בנוגע להלבשת בגדי בני אהרן:

פעולת החינוך שמטרתה לעשות את אהרן ובניו לכהנים – יכולה להתבצע רק על־ידי משה עצמו, כפי שהפסוק⁴⁴ מדייק: "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל" – בכדי להבדיל את אהרן ובניו "מתוך בני ישראל" ולרוממם להיות כהנים 296הקרב אליך" – שמשה רבינו יקרב אותם על מנת לעשותם כהנים.

אשר לכן כל פעולות החינוך של שבעת ימי המילואים נעשו דווקא על־ידי משה, עד שאפילו טבילת אהרן ובניו הייתה על ידו, כמו שנאמר⁴⁵ "ורחצת אותם במים" – כי לפני שאהרן ובניו נעשו כהנים, לא שייך שהם בעצמם יוכלו לעשות משהו בנוגע לכהונתם (להיעשות כהנים)

[זה גם ההכרח לפרש, בפשוטו של מקרא, שמשה רבינו הלביש לאהרן ובניו גם את המכנסיים – על אף שהפסוק אינו מזכירם (כנ"ל סעיף ג) – כי מכיוון שהמכנסיים נכללים בשמונת (ארבעת)⁴⁶ בגדי כהונה, הרי גם לבישה זו היא ענין של (בלשון רש"י¹⁸) "מילוי ידיים .. חינוך" לענין הכהונה, ובמילא חייב הדבר להיעשות על־ידי משה דווקא⁴⁷].

לעומת זאת בשמיני למילואים, כאשר בני אהרן כבר היו כהנים, אזי אין הכרח שלבישת הבגדים תהיה על־ידי משה – הם בעצמם יכולים ללבוש את הבגדים (בדיוק כשם שעשו את העבודה באותו היום).

והטעם לכך שבפועל חלק מההלבשה התבצעה על ידי משה, הוא: מכיוון שהיה זה יום של חינוך והתחלת העבודה של הכהונה – "וכהן לי .. וכהנו לי"⁴⁸ (שירות הכהונה בפועל⁴⁹) – ועבודת הכהונה קשורה עם בגדי הכהונה⁵⁰, לכן ההלבשה הראשונה לשם עבודה הייתה על־ידי משה.

ולכן אין כל קושיא מדוע משה הלביש לבני אהרן רק את הכתנות (ולא את שאר הבגדים) – משום שבהלבשה זו אין הכרח שמשה ילביש אותם בכל בגדי הכהונה שלהם, ודי בכך שילביש להם את בגד הכהונה העיקרי שלהם – הכתונת⁵¹.

ואולי יש לומר שהכתונת היא העיקר שבכולם:

297המכנסיים הינם רק "לכסות בשר ערוה"⁵²; האבנט הוא טפל לכתונת; המגבעות היו לבוש רק על הראש – אמנם הכתונת הוא עיקר הלבוש, בגד המלביש את הגוף כולו⁵³.

ח. המעלה הנוספת בעבודת אהרן ביום השמיני

אך עדיין דרוש ביאור: מהו ההבדל בין אהרן ובניו, אשר לבני אהרן הלביש משה ביום השמיני רק את הכתנות, אך לאהרן היה צריך להלביש גם בשמיני למילואים את כל "בגדי הקודש"⁵⁴?

ולכאורה, איפכא מסתברא: אם בני אהרן יכלו ללבוש בעצמם את בגדיהם (מלבד הכתונת), על אחת כמה וכמה שאהרן היה יכול ללבוש בעצמו את "בגדי הקודש" שלו⁵⁵!

ויש לומר הביאור בזה: רש"י מבאר בפרשת שמיני⁵⁶ בנוגע לעבודת אהרן ביום השמיני למילואים, כי "קרבנותיו ועבודתו" ביום זה פעלו אשר "תשרה שכינה בכם". נמצא, שלא הייתה זו סתם עבודה במשכן, אלא עבודה שפעלה את שלימות המציאות של "משכן" (– "ושכנתי בתוכם"⁵⁷).

ולכן כל ההכנה לעבודה זו – ההלבשה של כל "בגדי הקודש" שלו – הייתה צריכה להיות על־ידי משה, כי דווקא על־ידי משה נעשה המשכן⁵⁸.