293

"מילואים" (כפי שרש"י מציין כמה פעמים²⁷), ומילואים משמעו – כדברי רש"י בפרשת תצוה²⁸ – "לשון חינוך הוא".

[ולכן מצינו – כפי שרש"י אומר בפרשתנו²⁹ – שגם ביום השמיני משה רבינו הקריב קרבנות ציבור; וכמו כן מוצאים כמה שינויים בסדר העבודה של יום הקמת המשכן לגבי סדר העבודה הקבוע לדורות³⁰ (ורש"י לא מעורר על כך שאלה) – כי מכיוון שגם יום הקמת המשכן היה ענין של "מילואים" וחינוך, מובן בפשטות, כי (א) באותו היום משה עדיין עשה את העבודה, כשם שעשה את העבודה בשבעת ימי המילואים, וכן (ב) אין מוכרח שהסדר ביום זה יהיה מקביל לסדר שנקבע לדורות],

אף על פי כן, ישנו חילוק עיקרי בין ענין המילואים של שבעת ימי המילואים, ושל היום השמיני:

בנוגע לשבעת ימי המילואים כבר למדנו בפרשת תצוה³¹, אשר כל העבודות היו צריכות להיעשות על־ידי משה דווקא, מפני (כפי שרש"י מפרש שם³²) – כי אז רק למשה היה דין של כהן בשלימותו³³;

לעומת זאת ביום השמיני למילואים הרי – כפי שרש"י מפרש בהמשך הכתובים כאן³⁴ – "הושוו כולם לכהונה" – לאהרן ובניו כבר היה דין של כהנים בשלימות ("הושוו"), שלכן מצינו שאהרן הקריב כמה קרבנות בו ביום³⁵, וכמו כן בני אהרן עשו בשמיני למילואים כמה עבודות כמסופר בפרשת שמיני³⁶.

ומכך מובן, שהמילואים בשבעה ימים ובשמיני הינם שני סוגים בענין החינוך.

ו. שבעת ימי המילואים – הכשרה; היום השמיני – התחלה בפועל

ויש לומר ההסברה בזה:

בענין ה"חינוך" מלשון רגילות³⁷ ישנם שני אופנים:

א) חינוך – להרגיל בדבר עוד לפני שמתחייבים בו (בדוגמת חינוך קטן), שחינוך זה הוא רק הכנה והכשר לעשיה מאוחר יותר.