289
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ש"קיצר בענין לבישת אהרן ובניו11 שאמר והלבשת את אהרן את בגדי הקודש ובבניו אמר והלבשתם כתנות, כי כבר אמר צוה12 ה' אותו בפרט בסדר לבישתם, ולא בא עכשיו אלא לסדר לו שעת הלבישה שתהיה אחר הקמת המשכן כולו, והזכיר כתנות שבהן יתחיל הלבישה".
אך לא ניתן לומר ביאור זה לפי רש"י, כי:
א) כשם שהרמב"ן אומר בפירוש תירוץ זה – היה לרש"י (המפרש באופן מפורט יותר) בוודאי לומר זאת בפירוש, ולא לסמוך על כך שהלומד יתפוס תירוץ זה בעצמו.
ב) ובפרט שאין זה תירוץ "חלק" לפי פשוטו של מקרא: כשם שבנוגע לאהרן אומר הפסוק "והלבשת את אהרן את בגדי הקודש", כשהכוונה בכך היא לכל שמונת הבגדים שלו – היה הפסוק יכול לומר בדומה לכך בנוגע לבני אהרן "ואת בניו... והלבשת אותם את בגדיהם" (וכיוצא בזה) – שבניסוח זה מתקבל אותו13 "קיצור" כמו במילה "כתנות" – אך כולל במשמעותו את כל ארבעת בגדיהם.
ג. לפי רש"י הלביש משה לאהרן ובניו גם את המכנסיים
יתירה מזו: עצם פירוש הרמב"ן, אשר "הזכיר הכתנות שבהן יתחיל הלבישה" – לא ניתן לאומרו לפי פירוש רש"י, ובהקדים:
דברי הרמב"ן כי "בהן (בכתנות) יתחיל הלבישה" – על אף שאחד מארבעת בגדי הכהונה הוא מכנסיים, ובפשטות הייתה הכתונת מלמעלה וכיסתה את המכנסיים, ואם כן הכהנים לבשו תחילה את המכנסיים14 "על בשרו"15, ורק אחר כך לבשו את הכתנות (מעל המכנסיים) – הוא לשיטתו דווקא:
כאן מדובר אודות הציווי למשה – "והלבשת..." (שמשה צריך להלביש לאהרן ובניו את בגדי הכהונה שלהם), ובנוגע למכנסיים סובר הרמב"ן (ואומר זאת בפירוש בפרשת תצוה16) שמשה לא הלביש לאהרן ובניו את המכנסיים,
הערות
- 11. כמו שקצר בענין סדר הקמת המשכן "מפני שכבר הראה אותו ההקמה במראית העין" (רמב"ן שם).
- 12. בכת"י "וצווהו" – במקום "צוה ה' אותו" (הוצאת שעוועל).
- 13. שאין כוונת הרמב"ן לתיבת "את".
- 14. וכ"ה ע"ד ההלכה (יומא כג, ב. וש"נ. רמב"ם הל' כלי המקדש רפ"י: לובש המכנסים תחלה כו'). ולהעיר מהשקו"ט שהובאה במאסף לכל המחנות לשו"ע או"ח ס"ב ס"א סק"ה בסדר הלבישה בבוקר.
- 15. צו ו, ג. אחרי טז, ד. – אבל צע"ק מה שמקדים (בפ' צו ואחרי שם) הכתונת (ראה פרש"י צו שם) ללבישת המכנסיים. וראה לקמן הערה 53.
- 16. כט, ט. וכ"ה בבחיי שם כח, ד. וראה גם לבוש האורה בפרש"י תצוה כח, מ (אבל צ"ע, שהרי זהו היפך פרש"י בפסוק שלאח"ז, כדלקמן). אוה"ח שם, מב. ועוד.
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו י׳ - הטקסט מספריא
כיצד סדר לבישת הבגדים לובש המכנסים תחלה וחוגר את המכנסים למעלה מטיבורו מעל מתניו ואח"כ לובש הכתונת ואחר כך חוגר את האבנט כנגד אצילי ידיו ומקיפו כרך על כרך עד שגומר וקושר:
ועל האבנט מפורש בקבלה ולא יחגרו ביזע במקום שמזיעין וכך קיבל יונתן בן עוזיאל מפי הנביאים ותרגם על לבביהון יסרון ואח"כ צונף במצנפת כמין כובע:
כהן גדול אחר שחוגר באבנט לובש המעיל ועל המעיל האפוד והחושן וחוגר בחשב האפוד על המעיל מתחת החושן ולפיכך נקרא מעיל האפוד שחוגרו באפוד ואחר כך צונף במצנפת וקושר הציץ למעלה מן המצנפת ושערו היה נראה בין ציץ למצנפת ושם היה מניח תפילין בין ציץ למצנפת:
מצות עשה לעשות בגדים אלו ולהיות הכהן עובד בהן שנאמר ועשית בגדי קדש ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות וכהן גדול ששימש בפחות משמנה בגדים אלו או כהן הדיוט ששימש בפחות מארבעה בגדים אלו הוא הנקרא מחוסר בגדים ועבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים כזר ששימש שנאמר וחגרת אותם אבנט והיתה להם כהונה בזמן שבגדיהם עליהן כהונתן עליהן אין בגדיהן עליהן אין כהונתם עליהן אלא הרי הם כזרים ונאמר והזר הקרב יומת:
כשם שהמחוסר בגדים חייב מיתה ופוסל העבודה כך היתר בגדים כגון שלבש שתי כתנות או שני אבנטים או כהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד ה"ז מחלל העבודה וחייב מיתה בידי שמים:
נאמר בבגדי כהונה על בשרו ולבשם מלמד שלא יהיה דבר חוצץ בין בשרו לבגדים אפילו נימא אחת או עפר או כינה מתה אם היתה בין בשר לבגד הרי זו חציצה ועבודתו פסולה לפיכך אין הכהן יכול לעבוד בתפילין של יד שהרי חוצצת אבל של ראש אינה חוצצת ואם רצה להניחם בשעת העבודה מניח:
וצריך להזהר בשעה שלובש שלא יהיה אבק בין בגדו לבשרו ולא כינה אף על פי שהיא בחיים ושלא תכנס הרוח בשעת העבודה בין בשרו לבגדו עד שיתרחק הבגד מעליו ולא יכניס ידו תחת חלוקו לחיק ולא יצא שערו מן הבגד ולא יהיה בבגד נימא מדולדלת ואם היה שם אחד מכל אלו עבודתו כשירה:
כרך על בשרו בגד שלא במקום בגדים כגון שכרכו על אצבעו או על עקבו אם היה בו שלש אצבעות על שלש אצבעות ה"ז חוצץ ופוסל פחות מכאן אינו חוצץ ואם היה צלצול קטן הואיל והוא חשוב בגד בפני עצמו הרי זה פוסל ואע"פ שאין בו שלש על שלש:
כהן שלקה באצבעו מותר לכרוך עליה גמי בשבת או בגד שאין בו שלש על שלש ועובד ואם נתכוון להוציא דם אסור והוא שלא יחוץ הגמי או הבגד בין בשרו לכלי בשעת עבודה:
עשו בבית שני אורים ותומים כדי להשלים שמנה בגדים ואף על פי שלא היו נשאלין בהן ומפני מה לא היו שואלין בהן מפני שלא היתה שם רוח הקודש וכל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ואין שכינה שורה עליו אין נשאלין בו:
וכיצד שואלין עומד הכהן ופניו לפני הארון והשואל מאחריו פניו לאחרי הכהן ואומר השואל אעלה או לא אעלה ואינו שואל בקול רם ולא מהרהר בלבו אלא בקול נמוך כמי שמתפלל בינו לבין עצמו ומיד רוח הקדש לובש את הכהן ומביט בחושן ורואה בו במראה הנבואה עלה או לא תעלה באותיות שבולטות מן החושן כנגד פניו והכהן משיבו ואומר לו עלה או לא תעלה:
ואין שואלין על שני דברים כאחד ואם שאל משיבין על הראשון בלבד ואין נשאלין בהן להדיוט אלא או למלך או לבית דין או למי שצורך הציבור בו שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו' הוא זה המלך וכל בני ישראל זה הוא משוח מלחמה או מי שצורך הציבור בשאילתו וכל העדה אלו ב"ד הגדול:
זה שאתה מוצא בדבר נביאים שהכהנים היו חוגרין אפוד בד לא היו כהנים גדולים שאין האפוד של כ"ג אפוד בד ואף הלוים היו חוגרין אותו שהרי שמואל הנביא לוי היה ונאמר בו נער חגור אפוד בד אלא אפוד זה היו חוגרים אותו בני הנביאים ומי שהוא ראוי שתשרה עליו רוח הקדש להודיע כי הגיע זה למעלת כהן גדול שמדבר על פי האפוד והחשן ברוח הקדש:סליקו להו הלכות כלי המקדש:
שולחן ערוך, אורח חיים ב׳:א׳ - הטקסט מספריא
לֹא יִלְבַּשׁ חֲלוּקוֹ מְיֻשָּׁב (טוּר) אֶלָּא יִקַּח חֲלוּקוֹ וְיַכְנִיס בּוֹ (רֹאשׁוֹ וּ) זְרוֹעוֹתָיו בְּעוֹדֶנּוּ שׁוֹכֵב, וְנִמְצָא כְּשֶׁיָּקוּם שֶׁהוּא מְכֻסֶה.
רש"י על שמות כ״ח:מ׳ - הטקסט מספריא
ולבני אהרן תעשה כתנת. אַרְבָּעָה בְגָדִים הַלָּלוּ וְלֹא יוֹתֵר, כֻּתֹּנֶת וְאַבְנֵט וּמִגְבָּעוֹת – הִיא מִצְנֶפֶת – וּמִכְנָסַיִם כְּתוּבִים לְמַטָּה בַּפָּרָשָׁה:
ולבני אהרן תעשה כתנת AND FOR AARON’S SONS THOU SHALT MAKE INNER GARMENTS — these four garments and no more; viz., the three mentioned in this verse, — the inner garment, the girdle and the מגבעות which are identical with what is elsewhere called the mitre, — and the breeches prescribed later in this section (v. 42).
אור החיים על שמות כ״ח:מ״ב - הטקסט מספריא
וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד. קָשֶׁה לָמָּה אִחֵר מִצְוַת הַמִּכְנָסַיִם? וְיֵשׁ לוֹמַר, לְצַד שֶׁאָמַר ״וְהִלְבַּשְׁתָּ אוֹתָם אֶת אַהֲרֹן״, לָזֶה אִחֵר הַמִּכְנָסַיִם לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר עָלָיו מִצְוַת ״וְהִלְבַּשְׁתָּ״ וְגוֹ׳. וְאֵין לוֹמַר שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר שֶׁתִּהְיֶה לְבִישָׁתָם בָּאַחֲרוֹנָה, שֶׁהֲרֵי אָמַר הַכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר (ויקרא טז:ד) ״וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ״, וְדָרְשׁוּ בְּיוֹמָא (יומא כג.) שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר קוֹדֵם לַמִּכְנָסַיִם, אֶלָּא וַדַּאי לַטַּעַם שֶׁכָּתַבְנוּ.
עוֹד נִרְאֶה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְכָתְבוֹ בָּאַחֲרוֹנָה וּלְהַסְמִיךְ לוֹ מִצְוַת ״וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן״ וְגוֹ׳ (שמות כח:מג) ״וְלֹא יִשְׂאוּ עָוֹן וָמֵתוּ״, וְאִם הָיָה כּוֹלְלוֹ עִם שְׁאָר בְּגָדִים וְאוֹמֵר ״וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן״ וְגוֹ׳, תָּבֹא הַסְּבָרָא לוֹמַר כִּי לֹא בָּאָה הָאַזְהָרָה אֶלָּא עַל שְׁאָר בְּגָדִים, אֲבָל הַמִּכְנָסַיִם אֵינָם בָּאִים אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּגָּלֶה עֶרְוָה וְאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ קְדֻשַּׁת עֲבוֹדָה, לָזֶה אֲמָרָם לְבַסּוֹף וְסָמַךְ לָהֶם הָאַזְהָרָה וְהָעֹנֶשׁ, לוֹמַר כִּי מְעַכֵּב הוּא לִקְדֻשַּׁת הַכְּהֻנָּה כִּשְׁאָר בְּגָדִים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.
- אגרות קודש כרך כג ח'תתעה יומא כג, א
- לקוטי שיחות כרך לז צו צו מאותו ספר יומא כג, ב
- לקוטי שיחות כרך לז צו צו מאותו ספר יומא כג, ב
- לקוטי שיחות כרך לז צו צו מאותו ספר יומא כג, ב
- לקוטי שיחות כרך א בחוקותי שיחה א מאותו ספר יומא כג, א
- לקוטי שיחות כרך כה תולדות שיחה ג מאותו ספר יומא כג, ב
- לקוטי שיחות כרך כו וארא שיחה ב מאותו ספר יומא כג, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשי"ג יומא כג, רע"א
- מאמרי אדה"ז תקס"ט עולת תמיד יומא כג, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות משא ומתן קנו סדר משא ומתן ג יומא דף כג ע"א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עוברי דרכים וצער בעלי חיים דיני עוברי דרכים וצער בעלי חיים י יומא כג, א
- שולחן ערוך קו"א חושן משפט הל' גזלה (יא) יומא דף כ"ג ,
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת נו יומא כג, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ט יומא כג, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, ט' סיון, ה'תש"ל יומא כג, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בהעלותך, ט"ז סיון, ה'תש"ל יומא כג, א