שיחה ב

124שיחה ב

א. "אשר הוצאתיך מארץ מצרים"

מן הפסוק¹ "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" מצטט רש"י את המילים "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ומפרש: "כדאי² היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי".

לאחר מכן הוא מביא שני פירושים נוספים, כדלהלן בסעיף ה.

מהו הקושי בפסוק, שאותו מתכוון רש"י לתרץ בפירושו?

ה"מזרחי" (ומפרשים נוספים)³ אומר שהשאלה היא – מדוע "תלה אלקותו ביציאת מצרים ואמר אשר הוצאתיך ולא אמר אשר בראתי שמים וארץ"? ועל כך משיב רש"י "שעל ידי ההוצאה ממצרים מהיות להם עבדים זכה בהם להיות משועבדים לו, ויהיה אלקיהם".

אך פירוש זה אינו ברור, לכאורה: לפי פשוטו של מקרא אין מקום מלכתחלה לשאלה מדוע לא נאמר "אשר בראתי שמים וארץ", שהרי ענין זה מופיע כהמשך וכטעם ל"אנכי ה' אלקיך", ש"ה'" הוא אלקי ישראל.

ב והכרחי לציין כאן ענין הקשור דוקא לעם ישראל, אשר בו שונים ישראל מכל העולם כולו⁴.

וההסבר לכך שנבחר דוקא ענין זה בקשר לעם ישראל⁵ – "הוצאתיך מארץ מצרים" – מובן בפשטות, שהרי זוהי גאולת עם ישראל, אשר הובילה למעמד הר סיני.

השאלה אף קשה יותר: ענין זה, שיציאת מצרים היא הטעם ל"אנכי ה' אלקיך" – או, במילים אחרות, שיציאת מצרים התרחשה כדי שישראל יקבלו עליהם את הקדוש־ברוך־הוא ל"אלוקה" ויעבדוהו – מופיע כבר לפני כן, ומספר פעמים:

בפרשת שמות⁶ נאמר "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה". וכן בתחלת פרשת וארא⁷ – "לכן אמור לבני ישראל... והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים... ולקחתי 124אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים". ויותר מכך: אף בפרשתנו עצמה, בתיאור ההכנות למתן תורה, נאמר⁸ "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם... ואביא אתכם אלי .. שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי .. ואתם תהיו לי .. וגוי קדוש" –

ואין מובן: מה קשה דוקא בפסוק זה, אשר משום כך צריך רש"י לפרש דוקא כאן, ולא לפני כן, ש"כדאי היא ההוצאה..."?

ב. הדיוקים בדברי רש"י

כן יש לציין מספר דיוקים בלשון רש"י:

כפי שמובן בפשטות, הרי דברי רש"י "שתהיו משועבדים לי" הן ביאור לתחלת הפסוק "אנכי ה' אלקיך", וכלשון הרא"ם שדלעיל: "משועבדים לו ויהיה אלקיהם". ולפי פירוש זה, המילים "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" הן "הטעם" ל"אנכי ה' אלקיך"⁹ – כיון ש"הוצאתיך מארץ מצרים", לפיכך נעשו ישראל משועבדים לקדוש־ברוך־הוא. בדומה לנאמר בסוף פרשת שלח¹⁰, ובמקומות נוספים¹¹, "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים", וכפירוש רש"י¹² – "על מנת כן פדיתי אתכם...".

אך לפי זה אין מובן:

א) מדוע אין רש"י מצטט ב"דבור המתחיל" גם את המילים "אנכי ה' אלקיך", אשר אותן הוא מבאר?

ב) ברוב המוחלט של המקומות¹³ שבהם מציין רש"י ענין זה, שיציאת מצרים היתה כדי שישראל יקבלו על עצמם את הקדוש־ברוך־הוא ל"אלקים" – מתבטא רש"י במילים "על מנת כן פדיתי...", וביטויים דומים לכך. ומדוע, אפוא, דוקא כאן משתמש רש"י בביטוי¹⁴ "כדאי היא ההוצאה..."¹⁵?

ג) רש"י צריך היה לומר – בהתאם ללשון הפסוק "אנכי ה' אלקיך" – 125כלשון רש"י במקום אחר¹⁷ "שתקבלו מלכותי", וכדומה. מדוע משנה כאן רש"י מלשון הפסוק, ומתבטא בצורה אחרת, בענין חדש – "שתהיו משועבדים לי"?

לכאורה, ניתן היה לתרץ על כך, שרש"י מסיק זאת מסיום הפסוק – "מבית עבדים"¹⁸: כיון שהקדוש־ברוך־הוא הוציא את ישראל מ"בית עבדים", לפיכך "כדאי היא ההוצאה" כדי שישראל ייעשו עבדי ה'¹⁹, בדומה לנאמר²⁰ "עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים".

אך תירוץ זה אינו מספק, כי

(א) עדיין לא ברורה לפי זה לשון רש"י, אשר היה צריך להתבטא כלשון הפסוק "כדאי... שתהיו עבדי"²¹. מדוע הוא משנה ואומר "משועבדים"?

(ב) ועיקר: ב"דבור המתחיל" מצטט רש"י רק את המילים "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ולא את סוף הפסוק "מבית עבדים", והוא אף אינו רומז לכך על ידי המילה "וגו'". מכך מובן, שאת הענין ש"כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי" אין רש"י לומד מהמילים "מבית עבדים", אלא מן המילים "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" עצמן, ובמיוחד כאשר אפילו בפירושו אומר רש"י "כדאי היא ההוצאה..." באופן סתמי, ואינו אומר "ההוצאה מבית עבדים".

ג. "משועבדים לי" – שעבוד מוחלט

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

השאלה על המילים "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" איננה מדוע מקשרים בין "אנכי ה' אלקיך" לבין "הוצאתיך מארץ מצרים", אלא להיפך – מה באות מילים אלו לחדש לנו?!

כאמור, ישראל ידעו כבר לפני כן, שמתן תורה – "תעבדון את האלקים" – הוא התכלית של יציאת מצרים, ויותר מכך: את זאת ציוה הקדוש־ברוך־הוא למסור לישראל בימי ההכנה למתן תורה, כדלעיל – "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם... ואביא אתכם אלי .. שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי .. תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש".

ואם כך מהו החידוש בכך²² ש"אנכי 126ה' אלקיך" היא התוצאה והתכלית של "הוצאתיך מארץ מצרים"²³.

על כך מסביר רש"י, שהמילים "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" אינן מהוות רק טעם והסבר ל"אנכי ה' אלקיך", אלא יש להן משמעות שונה וחדשה – "כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי":

משמעות המילים "אנכי ה' אלקיך" היא קבלת מלכות ה'²⁴, שמקבלים את הקדוש־ברוך־הוא כשליט וכמלך, ולפיכך מתחייבים לציית לכל מצוותיו²⁵ וכדומה. על כך מוסיף הקדוש־ברוך־הוא עוד ענין, שאין די בקבלת מלכות שמים, המביאה לקבלת עול מצוות, וציות לגזירות ה', אלא ישראל צריכים להיות "משועבדים לי" לחלוטין.

"קבלת מלכות" אינה שוללת חירות בחיים "פרטיים"²⁶. משמעותו, שבענינים מסויימים, שבהם מצווה המלך לפעול לפי גזירותיו – שומעים לו. הן ב"קום ועשה" – לבצע את ציווייו, והן ב"שב ואל תעשה" – לא לעשות את אשר הוא אוסר. וכך גם לגבי מלך מלכי המלכים הקדוש־ברוך־הוא, שישראל מקבלים על עצמם לקיים את כל מצוות וגזירות המלך.

ואילו המשמעות של "משועבדים לי" היא²⁶, שהיהודי מבטל את כל ישותו העצמית, ואין לו כלל חירות בחייו הפרטיים – הוא משועבד כל כולו לקדוש־ברוך־הוא, בכל אשר לו, ובכל מעשיו²⁷.

ולפיכך מדייק רש"י ואומר "כדאי היא ההוצאה...", ואינו אומר "על מנת": בביטוי "על מנת" משתמש רש"י כאשר מופיעים בפסוק שני ענינים, אשר האחד מהם הוא תנאי למשנהו, כגון "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם... להיות לכם לאלקים". לעומת זאת בעניננו, הענין של "תהיו משועבדים לי", לפי רש"י איננו תנאי, אלא המשמעות והכוונה של "אשר 127הוצאתיך מארץ מצרים": ההוצאה "כדאית" וכוללת את הענין שישראל יהיו "משועבדים לי".

ד. שעבוד – לא סתם עבדות

לפי זה יובן מדוע אין רש"י מצטט ב"דבור המתחיל" את סוף הפסוק "מבית עבדים", ואף אינו רומז לכך על ידי "וגו'":

ההבדל בין הביטוי "משועבדים לי", לבין לשון עבדות באופן סתמי, הוא²⁸:

במילה "עבד" עדיין אין מודגש, שאין לו כלל חפשיות. אמנם, העבד אינו מציאות עצמאית, והוא רכושו של האדון, (בשונה מפועל אשר רק עובד עבור בעל הבית), אך למרות זאת, עול העבדות מתבטא בעיקר בקשר לעבודה של העבד עבור אדונו²⁹. אך בזמן אכילתו, שנתו וכו', אין העבד חש (כל כך) בעולו של אדונו. ואף ייתכן מצב שבו אין האדון זקוק לעבודתו של העבד בזמן מסויים, והעבד רשאי לנוח³⁰, ואיננו חייב לחפש עבודה עבור האדון.

לעומת זאת, הביטוי "משועבדים" מדגיש, ששעבוד העבד לאדונו הוא באופן שמוטל עליו עול תמידי, בדומה לביטוי "שעבוד" הנאמר בקשר לממון, שהממון נעשה משועבד ו"קשור" לבעל החוב³¹. בכל פעולותיו חש העבד בעול האדון, ואפילו בזמן שבו אין האדון מטיל עליו עבודה, מרגיש העבד, שכל מציאותו היא היותו משועבד לאדון³².

ולכן מדייק רש"י בלשונו ואומר "שתהיו משועבדים לי", ואינו אומר "שתהיו עבדי", או ביטוי דומה לכך:

החידוש של מתן תורה, בהפיכתם של בני ישראל ל"עבדי ה'", כבר נכלל במילים "אנכי ה' אלקיך", כיון שהקדוש־ברוך־הוא אלקינו, השליט והמלך שלנו, הרי בני ישראל "שייכים" לקדוש־ברוך־הוא – "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים"³³ – וממילא צריך לציית לו ולעובדו כעבד לאדונו^*.

128ואילו במילים "הוצאתיך מארץ מצרים" ישנו חידוש נוסף – "כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי":

אמנם, ה"תנאי" היחיד של יציאת מצרים הוא, שישראל יהיו "לי לעם", כשכוונת מושג זה יכולה להתפרש בדומה ליחס שבין עם לבין מלך בשר ודם, אך בכל זאת "כדאי היא ההוצאה (מארץ מצרים) שתהיו משועבדים לי".

כיון שבהיות ישראל עבדים בארץ מצרים, הם לא היו רק "עבדים" סתם – "בית עבדים" – אלא באופן של שעבוד³⁴ – עבודת פרך³⁵, ועד לאופן של "תכבד העבודה"³⁶, מעל לכל מדה והגבלה וכו', לפיכך "כדאי היא ההוצאה (הוצאה זו מ"ארץ מצרים") שתהיו משועבדים לי", ולא סתם עבדים.

ה. וכי צריך לשלול טעות

ש"שתי רשויות הן"?

לפי הסבר זה על דברי רש"י, שהמילים "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" אינן מביעות רק סיבה ל"אנכי ה' אלקיך", אלא ענין שונה וחדש – יובן מדוע לאחר פירוש זה על "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" מביא רש"י עוד שני פירושים, ואלה דבריו:

דבר אחר, לפי שנגלה בים כגיבור מלחמה נגלה כאן כזקן מלא רחמים שנאמר³⁷ ותחת רגליו .. הואיל ואני משתנה במראות, אל תאמרו שתי רשויות הן, אנכי הוא אשר הוצאתיך ממצרים ועל הים. דבר אחר, לפי שהיו שומעין קולות הרבה .. באין מד' רוחות ומן השמים ומן הארץ, אל תאמרו רשויות הרבה הן [ולאחר מכן מסיים רש"י את דבריו ואומר: ולמה אמר לשון יחיד אלקיך, ליתן פתחון פה למשה ללמד סנגוריא במעשה העגל .. לא להם צויתה לא יהיה לכם אלקים אחרים, אלא לי לבדי].

ולכאורה, תמוה: הרי רש"י מפרש את פשוטו של מקרא, ומה, אפוא, חסר בפירוש הראשון, שתוכנו מובן ופשוט, ומופיע גם בפסוקים רבים אחרים, כדלעיל – אשר משום הכרח זה מביא רש"י שני פירושים אחרים³⁸, 129הנראים דוקא רחוקים מן הפשט,

גם מצד משמעותם הכללית, שהיה צורך למנוע מישראל טעות של "שתי רשויות הן", "רשויות הרבה הן": וכיצד ייתכן לומר, שלאחר ראיית כל הניסים במצרים ועל הים כו' ולאחר השתתפות במעמד הר סיני³⁹, יהיה צורך עתה לשלול מישראל את הטעות של "שתי (הרבה) רשויות הן"?!

[אף הטיעון ש"אני משתנה במראות"⁴⁰, אינו הסבר מספק, לכאורה, לטעות כזו. כי מובן בפשטות, ואף רואים תופעה דומה באופן מוחשי אצל אנשים, שמראה הפנים משתנה לפי הפעולה המתבצעת. אינו דומה מראה פניו של אדם בשעת השתתפותו במלחמה למראהו אל אותו אדם בהיותו עסוק בפעולה של חסד ורחמים.

ועל־אחת־כמה־וכמה נראה שאין צורך לשלול טעות של "רשויות הרבה הן", מפני ש"היו שומעין קולות הרבה"⁴¹ – שהרי מכל הקולות הרבים האלו, נשמעו אותם דיבורים, ואשר תוכנם העיקרי הוא "אנכי ה' אלקיך... לא יהיה לך..."!]

בנוסף לכך יש קושי בכל אחד משני הפירושים אלו⁴²:

בפירוש הראשון אין מובן – הענין של "נגלה כאן כזקן מלא רחמים" כבר התרחש, לפי פירוש רש"י⁴³, בחמישי בסיון, ולפחות זמן מסויים לפני שהתחיל הקדוש־ברוך־הוא לומר את עשרת הדברות⁴⁴. ואם כך, הקדוש־ברוך־הוא היה צריך מיד עם התגלותו למנוע את ישראל מהטעות באחד מעיקרי האמונה, של "שתי רשויות הן", ולא להפסיק לשם כך באמצע עשרת הדברות.

ולפי הפירוש השני, שהמקום לטעות 130נבע מהקול של עשרת הדברות⁴⁵, קשה, כפי שרש"י בעצמו ממשיך ואומר⁴⁶, "ולמה אמר לשון יחיד אלקיך": בדרך כלל אין בכך קושי, כי אנו מוצאים במקומות רבים שהקדוש־ברוך־הוא מדבר אל עם ישראל בלשון יחיד, ובמיוחד במתן תורה, כאשר "ויחן שם ישראל – כאיש אחד בלב אחד"⁴⁷. אבל כאן, כאשר הקול היה באופן שאיפשר את הטעות ש"רשויות הרבה הן", צריך היה דוקא להשתמש בלשון רבים, ולא בלשון יחיד, אשר השימוש בה מחזק את האפשרות לטעות, ש"אלוקה אחד מדבר עם איש אחד, ואלוקה אחר עם איש אחר חלילה"⁴⁸.

והסברו של רש"י על כך – "ליתן פתחון פה למשה ללמד סנגוריא במעשה העגל" – הוא, לכאורה, רחוק מפשטות, כפי ששואלים המפרשים⁴⁹ "מה מועיל סנגוריא זאת".

ולפי כל זה תמוה ביותר: מהו ההכרח של רש"י, לפי פשוטו של מקרא, להוסיף ולהביא את שני הפירושים הללו?

אך, לפי האמור לעיל, מובן הדבר בפשטות: לפי הפירוש הראשון של רש"י, המילים "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" עוסקות בענין נפרד מ"אנכי ה' אלקיך", אינו ברור כל כך הניסוח "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", שהרי, בדרך כלל, מצביע הביטוי "אשר" על המשך לענין הנאמר לפני כן, ולא על הוספת ענין חדש.

לפיכך מביא רש"י את שני הפירושים האחרים, שלפיהם ברור ניסוח זה, כפי שמדגיש רש"י, שבפירוש השני, וכן בשלישי, משמעות הפסוק היא – "אנכי הוא אשר הוצאתיך...".

ו. לקרב כל יהודי

מדברי רש"י בסיום פירושו – "ולמה אמר לשון יחיד .. ללמד סנגוריא במעשה העגל" – נלמדת הוראה נפלאה, עד כמה חביב כל יהודי אצל הקדוש־ברוך־הוא:

הרי מדובר כאן על יהודים, אשר לא זו בלבד שהיה חסר אצלם הענין של "תהיו משועבדים לי", אלא הם היו במצב ההפוך לגמרי מ"אנכי ה' אלקיך". ולמען יהודים כאלו אומר הקדוש־ברוך־הוא את דבריו במתן תורה ולכל הדורות ב"לשון יחיד", כדי שמשה יוכל ללמד "סנגוריא" על יהודים אלו!

יותר מכך: אפשרות זו ללימוד סנגוריא עליהם עלולה לחזק את האפשרות לטעות ש"רשויות הרבה הן", 131כדלעיל, ומצד שני, "סנגוריא" זו היא קלושה ביותר, לכאורה, כאמור לעיל לדברי המפרשים – ועל־אף כל זאת אמר הקדוש־ברוך־הוא שכדאי הדבר, שמא תצמח מכך אפשרות של לימוד זכות על יהודי, על יהודי כזה. ואם מאפשר ניסוח זה טעות – הרי "כתוב והרוצה לטעות יטעה"⁵⁰!

וההוראה מובנת לכל אחד ואחד מאתנו, שצריך לעסוק בקירובו של כל אחד ואחד מישראל. אין לחשב חישובים שליהודי זה כדאי להתמסר, ואילו למשנהו – לא כדאי, וכדומה: אלא, התורה מבהירה, שמיד בדיבור הקדוש־ברוך־הוא פתחון פה כדי שאפשר יהיה ללמד זכות על יהודי שייכשל ר"ל במעשה העגל, מעשה שהוא להיפך מדיבור זה עצמו – "אנכי ה' אלקיך"!

ועל־אחת־כמה־וכמה בדורנו, אשר רובם ככולם של היהודים שצריך לקרבם ליהדות הם בגדר של "תינוק שנשבה לבין העכו"ם", הרי בודאי יש צורך למצוא דרך כדי להגיע אל כל אחד ואחד מישראל.

ועל ידי שמקרבים את כל ישראל לאבינו שבשמים, מקימים ביחד את ה"קהל גדול"⁵¹, אשר יצעד לקבל פני משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.