206
האזינו
א. "ימצאהו בארץ מדבר"1, ופרש"י "אותם מצא לו נאמנים בארץ מדבר שקבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו מה שלא עשו ישמעאל ועשו שנאמר2 וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן" (ואחרי שמבאר כל המשך הכתוב חוזר ומביא ש"אונקלוס תרגם, ימצאהו יספיקהו כל צרכו במדבר כמו ומצא3 להם, לא4 ימצא לנו ההר").
הטעם שלא פירש רש"י כתוב זה ("ימצאהו בארץ מדבר") פשוטו כמשמעו, שהקב"ה "מצא" את עם ישראל במדבר5, דהיינו בחירת הקב"ה בעם ישראל במדבר סיני (בעת מ"ת)6, י"ל7, כי התחלת הבחירה בעם ישראל היתה לפני בואם למדבר, בהיותם במצרים, כמפורש בקרא8 "לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי", וא"כ קשה לומר ש"מציאת" עם ישראל היתה במדבר9. ולפיכך פרש"י ש"ימצאהו בארץ מדבר" היינו מה שהקב"ה מצא את בנ"י "נאמנים (לו) בארץ מדבר שקבלו עליהם תורתו כו'".
אבל לכאורה גם פירוש זה צ"ע — ובלשון הרמב"ן10: "זה איננו מטעם הפרשה, כי הכתוב הוכיח את ישראל ומזכיר הטובות אשר עשה השם עמהם והם גמלו להם11 רעה תחת טובה" (וכפרש"י להלן12 "דברי תוכחה הם להעיד השמים והארץ. . וכל הענין מוסב על זכור ימות עולם13. . כן עשה להם כו'") — וכיצד מתאים להכניס באמצע דברי תוכחה אלה, ע"ד שבחם של ישראל "נאמנים. . שקבלו עליהם תורתו כו'"?
ועפ"ז הו"ל לרש"י להביא (רק) את פירוש התרגום14 "ימצאהו — יספיקהו כל צרכו במדבר".
ובפרט שהמשך פסוק זה עצמו "יסובבנהו יבוננהו יצרנהו גו'", קאי על "טובות אשר עשה השם עמהם", כפרש"י "יסובבנהו, שם סבבם והקיפם בעננים וסבבם בדגלים. . וסבבם בתחתית ההר כו'. יבוננהו, שם בתורה ובינה. יצרנהו, מנחש שרף ועקרב ומן האומות" — וא"כ ודאי הי' יותר מתאים לפרש גם תחילת הפסוק שבאה לתאר ה"טובות אשר עשה השם עמהם".
[י"מ15 הקושי בפירוש התרגום — כי "
הערות
- 1. פרשתנו לב, י.
- 2. ברכה לג, ב (ובפרש"י שם).
- 3. בהעלותך יא, כב (וראה רש"י שם).
- 4. יהושע יז, טז (וברש"י שם. וכן בתרגום שם).
- 5. וכ"ה לפי' אחד בספרי כאן.
- 6. ראה יתרו יט, הו. ובכ"מ.
- 7. ראה גם אברבנאל כאן (הספק הו'). — וראה פי' המלבי"ם כאן.
- 8. ואתחנן ד, לד. וראה שמות ג, ז ואילך. ובכ"מ.
- 9. בספרי כאן (וכן בב"ר פכ"ט, ג. במדב"ר פ"ב, ו) "כענין שנאמר (הושע ט, י) כענבים במדבר מצאתי ישראל" (וראה ראב"ע ורד"ק הושע שם). אבל רש"י מפרש הכתוב בהושע שם — "כענבים שהם חביבים במדבר כך חיבבתי את ישראל", ולא שהקב"ה מצא את ישראל במדבר.
- 10. כאן.
- 11. כ"ה ברמב"ן לפנינו. וצע"ק.
- 12. לב, יב. וראה רש"י שם, לה (בסופו).
- 13. לב, ז.
- 14. וכן פי' בר"י בכור שור, רבותינו בעה"ת ועוד כאן. וכ"ה לפי' אחד בספרי כאן.
- 15. אברבנאל הנ"ל.
רש"י על במדבר י״א:כ״ב - הטקסט מספריא
הצאן ובקר ישחט. זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא דּוֹרֵשׁ וְאֵין רַבִּי שִׁמְעוֹן דּוֹרֵשׁ כְּמוֹתוֹ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר שש מאות אלף רגלי ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים הצאן ובקר, הַכֹּל כְּמַשְׁמָעוֹ, מִי מַסְפִּיק לָהֶם? כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ"ה) "וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ". וְאֵיזוֹ קָשָׁה, זוֹ אוֹ שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים? אֶלָּא לְפִי שֶׁלֹּא אָמַר בָּרַבִּים, חִסֵּךְ לוֹ הַכָּתוּב וְלֹא נִפְרַע מִמֶּנּוּ, וְזוֹ שֶׁל מְרִיבָה הָיְתָה בְּגָלוּי, לְפִיכָךְ לֹא חִסֵּךְ לוֹ הַכָּתוּב; רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, חַס וְשָׁלוֹם, לֹא עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִיק כָּךְ, מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר י"ב) יֹאמַר אֵין הַמָּקוֹם מַסְפִּיק לָנוּ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר, שש מאות אלף רגלי וגו' ואתה אמרת בשר אתן לְחֹדֶשׁ יָמִים, וְאַחַר כָּךְ תַּהֲרֹג אֻמָּה גְדוֹלָה כָּזוֹ, הצאן ובקר ישחט להם כְּדֵי שֶׁיֵּהָרְגוּ וּתְהִי אֲכִילָה זוֹ מַסְפַּקְתָּן עַד עוֹלָם? וְכִי שִׁבְחֲךָ הוּא זֶה? אוֹמְרִים לוֹ לַחֲמוֹר טֹל כֹּר שְׂעוֹרִים וְנַחְתֹּךְ רֹאשְׁךָ? הֱשִׁיבוֹ הַקָּבָּ"ה, וְאִם לֹא אֶתֵּן יֹאמְרוּ שֶׁקָּצְרָה יָדִי, הֲטוֹב בְּעֵינֶיךָ שֶׁיַּד ה' תִּקְצַר בְּעֵינֵיהֶם? יֹאבְדוּ הֵם וּמֵאָה כַּיּוֹצֵא בָהֶם וְאַל תְּהִי יָדִי קְצָרָה לִפְנֵיהֶם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת:
הצאן והבקר ישחט SHALL THE FLOCKS AND HERDS BE SLAUGHTERED [FOR THEM TO SUFFICE THEM?] — This is one of those four things (Biblical passages) which R. Akiba interpreted in a certain way but R. Simeon did not interpret them similarly. Rabbi Akiba says: שש מאות אלף רגלי ... ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים הצאן ובקר — all this is to be taken literally and the words ומצא להם should be rendered by “would it suffice for them?”, in the same sense as we find this word used in (Leviticus 25:26) “and he have sufficient (ומצא כדי) for redeeming it" (ומצא להם is taken as the equivalent of ומצא כדי להם). Now — R. Akiba continued — which case was worse? This or that when Moses exclaimed, (Numbers 20:10) Hear now, ye rebels!?” Obviously this case here was worse, only because he did not utter his doubt in public, Scripture (God) showed some regard for him and did not punish him, whilst that sin at Meriba took place in public, therefore Scripture does not show any regard for him. Rabbi Simeon, however, says: “God forbid!” — “Such an idea never entered the mind of that righteous man! He of whom Scripture writes, (Numbers 12:7) ‘He is faithful in all my house’ — would he have said, ‘The Omnipresent cannot supply sufficient for us!’ But what he said was this: ‘[the people, amongst whom I am, are] six hundred thousand footmen; and Thou hast said, I will give them flesh, for a whole month — and then You want to kill a nation so great as this is?! Shall the flocks and the herds be slaughtered for them that they (the people) should immediately be killed, and this eating should be their last (lit., should satisfy them for ever: ומצא להם)?! Is this Your praise? Do people say to an ass, take (eat) this Kor of barley and then we will cut off thy head!’? The Holy One, blessed be He, thereupon said to him, ‘But if I do not give them flesh, they will say that My hand has waxed short; would it be pleasing to you that the hand of the Lord should appear in their eyes to have waxed short? — Let them and a hundred like them perish but let not My hand appear to them to have waxed short even for a single moment’!” (Tosefta Sotah 6:4)
בראשית רבה כ״ט:ג׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי סִימוֹן שָׁלשׁ מְצִיאוֹת מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַבְרָהָם, דִּכְתִיב (נחמיה ט, ח): וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ. דָּוִד, דִּכְתִיב (תהלים פט, כא): מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי. יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל. אֲתִיבוּן חַבְרַיָא לְרַבִּי סִימוֹן, וְהָא כְתִיב וְנֹחַ מָצָא חֵן, אֲמַר לְהוֹן הוּא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא מָצָא. וְהָא כְתִיב (ירמיה לא, א): מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר, בִּזְכוּת דּוֹר הַמִּדְבָּר, וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ.
במדבר רבה ב׳:ו׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, אִישׁ עַל דִּגְלוֹ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (דברים לב, י): יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וגו', מְצִיאָה גְּדוֹלָה מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל, לְכָךְ יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, מִדְבָּר הָיָה הָעוֹלָם עַד שֶׁלֹא יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. (דברים לב, י): וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן, תֹּהוּ וִילָלָה הָיָה הָעוֹלָם עַד שֶׁלֹא יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד שֶׁלֹא קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, לֹא עָשָׂה כֵן, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְקִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, מַהוּ אוֹמֵר (דברים לב, י): יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ וגו', יְסֹבְבֶנְהוּ שֶׁהֵקִיפָן בְּעַנְנֵי כָּבוֹד, יְבוֹנְנֵהוּ שֶׁהֱבִינָם בְּדִבְרֵי תוֹרָה, יִצְרֶנְהוּ אַשְׁרֵי הָאָזְנַיִם שֶׁשָּׁמְעוּ. עַד הֵיכָן חִבְּבָן, עַד הֵיכָן שְׁמָרָן, עַד הֵיכָן נְצָרָן, כִּבְיָכוֹל עַד כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ, רְאֵה הֵיאַךְ שְׁמָרָן, עַד הֵיכָן שְׁמָרָן, הֵיאַךְ נְצָרָן, שֶׁאָמַר הָאֱלֹהִים לְמשֶׁה, משֶׁה אֱמֹר לָהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ מִשְׁכָּן בֵּינֵיהֶם, כִּבְיָכוֹל אֲנִי מַנִּיחַ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְיוֹרֵד וְשׁוֹכֵן בֵּינֵיהֶם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעָשָׂה אוֹתָם דְּגָלִים לִשְׁמוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה עֲשֵׂה אוֹתָם דְּגָלִים לִשְׁמִי, לָמָּה, שֶׁהֵם בָּנַי, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, א): בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, וְהֵם צִבְאוֹתַי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות ז, ד): וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר ב, ג): דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה תֵּימָנָה לְצִבְאֹתָם, וּלְפִי שֶׁהֵן צִבְאוֹתַי אֶעֱשֶׂה אוֹתָם דְּגָלִים לִשְׁמִי, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: אִישׁ עַל דִּגְלוֹ.
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך כו ‹ יתרו ‹ שיחה ב ‹ 126 לקו"ש חל"ד ע' 206
תורת מנחם 1
- סו - שנת תשל"ב - חלק ראשון ‹ שיחת ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשל"ב לקו"ש חל"ד ע' 206
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.