126
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ה' אלקיך" היא התוצאה והתכלית של "הוצאתיך מארץ מצרים"23.
על כך מסביר רש"י, שהמילים "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" אינן מהוות רק טעם והסבר ל"אנכי ה' אלקיך", אלא יש להן משמעות שונה וחדשה – "כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי":
משמעות המילים "אנכי ה' אלקיך" היא קבלת מלכות ה'24, שמקבלים את הקדוש־ברוך־הוא כשליט וכמלך, ולפיכך מתחייבים לציית לכל מצוותיו25 וכדומה. על כך מוסיף הקדוש־ברוך־הוא עוד ענין, שאין די בקבלת מלכות שמים, המביאה לקבלת עול מצוות, וציות לגזירות ה', אלא ישראל צריכים להיות "משועבדים לי" לחלוטין.
"קבלת מלכות" אינה שוללת חירות בחיים "פרטיים"26. משמעותו, שבענינים מסויימים, שבהם מצווה המלך לפעול לפי גזירותיו – שומעים לו. הן ב"קום ועשה" – לבצע את ציווייו, והן ב"שב ואל תעשה" – לא לעשות את אשר הוא אוסר. וכך גם לגבי מלך מלכי המלכים הקדוש־ברוך־הוא, שישראל מקבלים על עצמם לקיים את כל מצוות וגזירות המלך.
ואילו המשמעות של "משועבדים לי" היא26, שהיהודי מבטל את כל ישותו העצמית, ואין לו כלל חירות בחייו הפרטיים – הוא משועבד כל כולו לקדוש־ברוך־הוא, בכל אשר לו, ובכל מעשיו27.
ולפיכך מדייק רש"י ואומר "כדאי היא ההוצאה...", ואינו אומר "על מנת": בביטוי "על מנת" משתמש רש"י כאשר מופיעים בפסוק שני ענינים, אשר האחד מהם הוא תנאי למשנהו, כגון "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם... להיות לכם לאלקים". לעומת זאת בעניננו, הענין של "תהיו משועבדים לי", לפי רש"י איננו תנאי, אלא המשמעות והכוונה של "אשר
הערות
- 23. ומה שנאמר עד"ז בעוד כתובים (כנ"ל בפנים והערה 11) – הרי במקומות אלו לא קאי על מ"ת, כ"א על מצות פרטיות. ולהעיר שבכמה מהמקומות מביא רש"י עוד פירוש ("אני הבחנתי כו'" וכיו"ב). ואכ"מ.
- 24. רש"י ומכילתא כו' שבהערה 17.
- 25. אף שבפרטיות הן שתי קבלות – קבלת מלכות וקבלת מצות (גזירות) – ראה בהנסמן בהערה הקודמת ועוד – מ"מ, אחת מביאה לחבירתה. כפשוט. ולהעיר מפרש"י שמיני (יא, מה): כי אני ה' – ע"מ שתקבלו מצותי. ועד"ז בפרש"י בהר (כה, לח) וס"פ שלח (גזרותי).
- 26. ראה עד"ז לקו"ש חל"ד ע' 206 ואילך – בביאור ג' הלשונות שבפרש"י האזינו (לב, י) "שקבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו".
- 27. ונפק"מ בפועל – דגם "פרשיות בתורה שאם עשאן כו' ואם לאו אינו מקבל עליהם פורעניות" (פרש"י פרשתנו כ, א) – משתדל לקיימם כו'. ולהעיר מפרש"י פרשתנו (יט, יד) שלא הי' משה פונה לעסקיו אלא מן ההר אל העם. ועוד. או באו"א קצת: כללות הענין דתרי"ג מצות התורה אינו כמו גזירות מלך בו"ד, כ"א גדר של שעבוד, כי הן מקיפות את כל (חיי) האדם – אין רגע ונקודה פנוי מחיוב מצוה, ובכל דבר שבחיי האדם יש הוראה בתורה ע"ד אופן עשייתו.
רש"י על שמות כ׳:א׳ - הטקסט מספריא
וידבר אלהים. אֵין אֱלֹהִים אֶלָּא דַּיָּן; לְפִי שֶׁיֵּשׁ פָּרָשִׁיּוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁאִם עֲשָׂאָן אָדָם מְקַבֵּל שָׂכָר, וְאִם לָאו אֵינוֹ מְקַבֵּל עֲלֵיהֶם פֻּרְעָנוּת, יָכוֹל אַף עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כֵּן, תַּ"לֹ וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים – דַּיָּן לִפָּרַע (מכילתא):
את כל הדברים האלה. מְלַמֵּד שֶׁאָמַר הַקָּבָּ"ה עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בְּדִבּוּר אֶחָד, מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לוֹמַר כֵּן, אִם כֵּן מַה תַּ"לֹ עוֹד אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ? שֶׁחָזַר וּפֵרֵשׁ עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ (שם):
לאמר. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ עוֹנִין עַל הֵן הֵן וְעַל לָאו לָאו (שם):
וידבר אלהים AND GOD SPAKE — The word אלהים is a term for a judge. Since there are chapters in the Torah of such a character that if a person observes the commands contained therein he will receive a reward and if he never observes them at all) he will not receive punishment on their account, one might think that the Ten Commandments are also of such a character (that no punishment will follow upon the infringement of them); therefore Scripture expressly states, “God spake” — God Who is Judge, exacting punishment (Mekhilta).
את כל הדברים האלה ALL THESE WORDS — This statement (that God spake all these words) tells us that the Holy One, blessed be He, said all these words in one utterance, something that is impossible to a human being to do — to speak in this manner. Now if this be so, why does Scripture again say the first two Commandments, אנכי and לא יהיה לך? But the explanation is that He repeated and expressly uttered each of these two commandments by itself (Mekhilta).
לאמר lit., TO SAY — This expression teaches us that they answered to that which required the reply “Yea” (אנכי) by “Yea” and to that which required the reply “Nay” (לא יהיה) by “Nay” (Mekhilta).
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לד ‹ האזינו ‹ האזינו ‹ 209 לקו"ש חכ"ו ע' 126
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.