שיחה ג

19שיחה ג

א. "זה שמי לעלם"

בפרשתנו מסופר, שכאשר הורה הקדוש־ברוך־הוא למשה רבינו להיות שליח ה' להוצאת בני ישראל ממצרים, אמר משה לקדוש־ברוך־הוא: "הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלקי אבותיכם שלחני אליכם, ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם"¹. השיב לו הקדוש־ברוך־הוא: "אהיה אשר אהיה .. כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם. ויאמר עוד אלקים .. כה תאמר אל בני ישראל ה' אלקי אבותיכם... שלחני אליכם זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור"².

רש"י מצטט בפירושו על התורה את המילים "זה שמי לעלם", ומפרש³: "חסר וי"ו, לומר העלימהו, שלא יקרא ככתבו. וזה זכרי – למדו היאך נקרא. וכן⁴ דוד הוא

ג אומר⁵ ה' שמך לעולם, ה' זכרך לדור ודור".

המשמעות הפשוטה של פירוש רש"י זה היא⁶: כיון שנאמר "זה (שם הוי' המופיע בתחילת הפסוק) שמי לעלם" – "חסר וי"ו", לומדים מכך ש"העלימהו". לעלם – מלשון העלם.

אך כיון שבהמשך הפסוק נאמר מיד "וזה זכרי", שכן "מזכירים" את שם הוי', מובן מכך, שב"העלימהו" אין הכוונה שלא ישתמשו בשם זה כלל, אלא רק "שלא יקרא ככתבו". ולכן אומר רש"י "וזה זכרי – למדו היאך נקרא", וכפי שכבר יודע גם בן החמש למקרא, ששם "הוי'" נקרא "אדנ"י".

ב. השאלות על פירוש רש"י

אך יש להבין:

א) כבר הוסבר מספר פעמים⁷, שבדרך כלל אין רש"י מבאר חסר 19ויתיר⁸, ומכך מובן, שהענין של חסר ויתיר אינו מהווה קושיה שהכרחי לתרצה, כאשר לומדים את המקרא כפשוטו.

במקומות הבודדים שבהם בכל זאת מפרש רש"י פסוק לפי חסר או יתיר, הרי ההכרח לכך אינו משום החסר או היתיר כשלעצמם, אלא משום שאלה אחרת המתעוררת בפסוק.

ונדרש הסבר בעניננו: מהו ההכרח בפשוטו של מקרא של "זה שמי לעלם" לבאר ש"העלימהו שלא יקרא ככתבו"?

ב) ואדרבה, לכאורה, פירוש זה אינו לפי פשוטו של מקרא: המילים "זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור" מהוות בפשטות⁹ המשך לתשובה על שאלת משה "ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם", אשר על כך השיב הקדוש־ברוך־הוא למשה, שיאמר לישראל "אהיה שלחני אליכם .. ה' אלקי אבותיכם... שלחני אליכם" – וכיצד מתאים לכך ההמשך "זה שמי...", שמשמעותו, לפי פירוש רש"י זה, להורות את ההלכה לגבי אופן קריאת השם¹⁰?

ג) יותר מכך: הרי גם כאן נאמר "הוי' אלקי אבותיכם", ש"אלקי אבותיכם" הוא "הוי", וכפי שאנו מוצאים פעמים רבות אצל "אבותיכם" – אברהם יצחק ויעקב – שמוזכר שם הוי'¹¹. ואם נאמר, שכשמודיעים את שם הוי' יש להבהיר את הדין של "לא יקרא ככתבו", הרי צריך היה להדגיש זאת במקום שבו מופיע שם הוי' לראשונה, ולפחות בפסוקים הקודמים ביותר¹²?

ד) וההוכחה שמביא רש"י "וכן דוד הוא אומר ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור" (שיש שני אופנים בשם הוי', כתיבתו ו"זכרך" – קריאתו¹³), מדוע חשוב לציין שדוד אמר זאת ("וכן דוד הוא אומר")?

ג. "אהיה שלחני אליכם"

ויש לומר, שההסבר לכך בתמציתיות הוא:

רש"י מתכוון ליישב תמיהה המתעוררת על הפשט בעניננו: על 20שאלת משה "ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם", השיב לו הקדוש־ברוך־הוא: "אהיה אשר אהיה, ויאמר כה תאמר לבני ישראל, אהיה שלחני אליכם". לאחר מכן נאמר בפסוק נוסף: "ויאמר עוד אלקים אל משה כה תאמר אל בני ישראל, ה' אלקי אבותיכם... שלחני אליכם זה שמי...".

אין מובן¹⁴:

א) מדוע אין די בדבריו הראשונים של הקדוש־ברוך־הוא – "ויאמר... אהיה .. ויאמר... אהיה שלחני אליכם", ויש צורך באמירה נוספת – "ויאמר עוד אלקים..."¹⁵?

ב) יותר מכך: אמירה זו סותרת לקודמת: בתחילה אומר הקדוש־ברוך־הוא "כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם", ומיד לאחר מכן – "כה תאמר אל בני ישראל הוי' אלקי אבותיכם... שלחני אליכם"?!

לכן הכרחי לומר, שהאמירה השלישית היא רק הסבר נוסף לאמירות הראשונות. כלומר, האמירות "ויאמר... אהיה אשר אהיה, ויאמר... אהיה שלחני אליכם" מהוות מענה לשאלה "ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם". אלא, כדי שמענה זה יובן יותר ויתקבל יותר על ידי בני ישראל, הוסיף הקדוש־ברוך־הוא ענין נוסף – "ויאמר עוד... זה שמי...", שזהו הסבר נוסף לדבריו "אהיה שלחני אליכם".

יש להבין: במה מוסיפה האמירה האחרונה הסבר לראשונות, ואינה סותרת אותן?

ד. "אהיה עמם בצרה

זאת..."

כדי להבין זאת, יש להקדים ולבאר את פירוש רש"י¹⁶ "אהיה אשר אהיה" – "אהיה עמם בצרה זאת, אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות".

מפשטות לשון רש"י מובן, כפי שמפרש רמב"ן¹⁷, שהמילים "אהיה אשר אהיה .. אהיה שלחני" אינן מענה 21ל"מה שמי", תיאור של שם¹⁸, אלא הן מענה לשאלה "מה אומר אליהם" – הקדוש־ברוך־הוא השיב ומסר על ידי משה לישראל, שיסמכו על הקדוש־ברוך־הוא אשר יצילם, כי "אהיה עמם בצרה זאת... בשעבוד שאר מלכיות".

ואין מובן, ולפחות אין הדבר "חלק": כיון שהדברים באים כמענה לשאלה "ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם", מתאים היה יותר, לפי פשוטו של מקרא, להסביר, כפי שאכן מסבירים פשטנים רבים¹⁹, שהמשמעות של "מה אומר אליהם" היא מהו "שמו", והמענה הוא, ש"אהיה אשר אהיה" הוא שמו של הקדוש־ברוך־הוא,

וכפי שמרחיבים המפרשים²⁰, ומבארים שהשם "אהיה" מורה על המציאות האמיתית של הקדוש־ברוך־הוא.

ואילו רש"י מסביר ש"אהיה אשר אהיה" אינו שם, אלא זוהי הבהרה ש"אהיה עמם בצרה זאת..."?

ההסבר לכך הוא:

רש"י מסביר דוקא כך – ש"אהיה אשר אהיה" איננו שם, אלא הכוונה היא ש"אהיה עמם בצרה זאת..." – כי דוקא לפי פירוש זה על המילים, מתורצת יותר השאלה "ואמרו לי מה שמו", כפי שהיא מובנת על־פי פשוטו של מקרא, כדלהלן.

ה. "מה שמו" – מהו אופן הגאולה

בלימוד הפסוק "ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם" מתעוררת מיד התמיהה: וכי משה, ובני ישראל, לא ידעו את שמו של הקדוש־ברוך־הוא²¹?!

יותר מכך: מדוע חושב משה שישראל ישאלו "מה שמו"? והרי, ישראל בודאי ידעו את שמו של הקדוש־ברוך־הוא. וההוכחה לכך היא: משה עצמו אמר לקדוש־ברוך־הוא "הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלקי אבותיכם שלחני אליכם". כלומר, ישראל הכירו במציאות של "אלקי אבותיכם", ידיעה שקבלו מן האבות, כשם שהאבות מסרו לבניהם אחריהם אודות מציאותו של "אלקי אבותיכם", הם בודאי מסרו לישראל גם את "שמו" של הקדוש־ברוך־הוא, אשר הזכירו בתפלותיהם וכדומה.

ועוד: בפשטות ידעו בני ישראל שהקדוש־ברוך־הוא יגאלם ממצרים.

22כפי שמובן גם מהשבעת²² יוסף את אחיו "פקוד יפקוד אלקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה"²³, אשר את השבועה הזאת היה עליהם להעביר לילדיהם וכו'²⁴ כדי לדאוג לקיומה, ש"והעליתם את עצמותי מזה".

ותמוה: כאשר יבוא משה לבשר לבני ישראל שהקדוש־ברוך־הוא יגאלם מגלות מצרים – מדוע ישאלו בכלל ישראל על כך, ובמיוחד "מה שמו"?!

ומסבירים על כך המפרשים²⁵, שמשמעות השאלה "מה שמו" היא – באיזה "שם" תהיה הגאולה. כי "הוא יתברך נקרא לפי פעולותיו"²⁶, וכלשון המדרש כאן²⁷: לפי מעשי אני נקרא. ואת זאת ישאלו ישראל: באיזה "שם", ובאיזה אופן, יגאל הקדוש־ברוך־הוא את ישראל? האם "במדת²⁸ א־ל שד"י .. שעמדה לאבות (שבה נעשו להם נסים נסתרים²⁹) או במדת רחמים עליונים שתעשה בה אותות ומופתים מחודשים ביצירה",

ופירוש זה מתאים גם לדרך הפשט, עד כדי כך, שרש"י אף אינו צריך לפרש זאת – כי רש"י כבר ביאר מיד בתחילת פירושו על התורה, על המילים "בראשית ברא אלקים"³⁰, ששם "אלקים" הוא מדת הדין, ושם הוי' הוא מדת הרחמים. ואף בן החמש למקרא כבר יודע, שכל "שם" מצביע על אופן שונה בהנהגת הקדוש־ברוך־הוא את העולם.

אך אין די בתירוץ זה. כי בכל זאת, מדוע יש לחשוב שישראל ירצו לדעת בדיוק באיזו "מדה" יגאלם הקדוש־ברוך־הוא, עד כדי כך שמשה אומר בפשטות – "ואמרו לי מה שמו" – מדוע חשוב להם לדעת את אופן הגאולה, הרי העיקר הוא שיגאלו מהר ככל האפשר מקושי השעבוד! וכן, מדוע יהיה להם ספק, הרי כיון שזוהי גאולה, בודאי יהא זה מצד מדת הרחמים³¹!

23ו. "מה שמו" – טענה וזעקה

ההסבר לכך הוא:

המילים "ואמרו לי מה שמו" אינן מביעות רק שאלה, עקב אי־ידיעה, אלא בעיקר קושיה וסתירה שבני ישראל יעוררו בפשטות כאשר יאמר להם משה, ש"אלקי אבותיכם שלחני אליכם" להוציאם ממצרים:

הרי בגלות מצרים לא סבלו בני ישראל רק מקושי השעבוד של עבודת הפרך³², אשר נמשך זמן רב³³, אלא סבלו גם מן הגזירה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"³⁴, עד כדי כך, כדברי רש"י³⁵, שפרעה "היה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם" –

ואם מצבו של בני ישראל הביא לידי כך, ש"אלקי אבותיכם" ירחם על ה"בנים" ויגאלם מגלות מצרים – ראה ראיתי את עני עמי... צעקתם שמעתי... וארד להצילו...³⁶ – כיצד ייתכן שמלכתחילה הוא איפשר שיסבלו גלות נוראה כל כך, ובמשך שנים כה רבות?!

וזו היתה שאלתו של משה: "הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלקי אבותיכם שלחני אליכם (הרי בודאי ישאלו) ואמרו לי מה שמו" – בני ישראל יטענו מיד: איזה מין "שם" ואיזו הנהגה היא זאת, המאפשרת מצב של גלות כה מרה במשך שנים רבות, ורק לאחר שאלפים רבים של ילדים יהודים נשחטו, ר"ל, אומרים להם "צעקתם שמעתי... וארד להצילו"? ומשה מוסיף ומדגיש, שגם אצלו זוהי שאלה – זעקה: "מה אומר אליהם"?

על כך השיב הקדוש־ברוך־הוא "אהיה אשר אהיה", כפי שמבאר זאת רש"י "אהיה עמם בצרה זאת...":

אין לחשוב ח"ו שבמשך תקופת הגלות "העלים עין" הקדוש־ברוך־הוא מצרות הגלות המרה, אלא, להיפך – "אהיה עמם בצרה זאת", הקב"ה נמצא ביחד עם ישראל "בצרה זאת". ההדגשה היא, שלא זו בלבד שהקב"ה נמצא עם בני ישראל באותו מקום, אלא הוא שרוי, כביכול, בצרתם, כנאמר³⁷ "בכל צרתם לו צר" – כאשר נמצאים ישראל בצרה, נגרמת, כביכול, צרה לקדוש־ברוך־הוא.

ז. הנהגה במדת הרחמים, אך באופן של העלם

אמנם, בתשובתו "אהיה אשר אהיה" השיב הקדוש־ברוך־הוא לטענתם 24העיקרית של ישראל, שלא יחשבו שהקדוש־ברוך־הוא אינו חש ח"ו בסבלם בגלות, אך בכל זאת דרוש הסבר נוסף: כיצד "מסתדרים" שני ענינים אלו, שהקדוש־ברוך־הוא נמצא עם בני ישראל "בצרה", באופן של "לו צר", ויחד עם זאת הוא מאפשר את קיום הצרה?

על כך נוספה האמירה – "ויאמר עוד אלקים אל משה כה תאמר אל בני ישראל, ה' אלקי אבותיכם שלחני אליכם זה שמי לעלם" – "חסר וי"ו .. העלימהו שלא יקרא ככתבו":

"אלקי אבותיכם (אשר) שלחני אליכם" שמו הוי', מדת הרחמים – ושם הוי' שרוי עם ישראל בצרת גלותם. קושי השעבוד של הגלות אינו מתאפשר משום שבזמן הגלות אין קיימים ח"ו רחמיו של הקדוש־ברוך־הוא, אלא משום שהרחמים הם בהעלם³⁸, "העלימהו".

אך על כך אפשר לטעון: אם הרחמים הם בהעלם, מהי התועלת בכך ש"אהיה עמם בצרה"?

על כך ממשיך הפסוק ואומר "וזה זכרי לדור דור" – "למדו היאך נקרא": אמנם, שם הוי' הוא באופן של "העלימהו", אך ישנו ונקרא ה"זכרי" של הוי' – ישראל זוכרים ומזכירים ומגלים זאת, אלא שהקריאה של שם הוי' היא באותיות אדנ"י. כלומר, כאשר ישראל אומרים את שם אדנ"י אין הם מביעים רק את השם ואת ההנהגה של אדנ"י, אלא זוהי קריאה של שם הוי', באופן שבו שם הוי', רחמים, נקרא ומתגלה³⁹ באמצעות האותיות של שם אדנ"י⁴⁰.

ועל כך מביא רש"י את ההוכחה "וכן דוד הוא אומר ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור": בפסוק זה מודגש, שבשני האופנים – הן "שמך לעולם" והן "זכרך לדור ודור" – יש קשר לשם הוי'. גם "זכרך", השם שמזכירים וקוראים אותו, הוא "הוי' זכרך..."⁴⁰.

וזוהי התשובה לשאלה "מה שמו" – מאיזה "שם" באה ההנהגה מלמעלה: "ה' אלקי אבותיכם" – זוהי הנהגה של רחמים, אך באופן שבו "הוי'", רחמים, בהסתר, "זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור". ההנהגה במדת הרחמים משפיעה, אך באופן של העלם⁴¹.

ח. קריאתו ככתבו – רק לעתיד לבוא

אך לפי כל האמור לעיל, שהמילים 25"זה שמי לעלם..." מהוות המשך והסבר לתשובה "אהיה אשר אהיה, אהיה עמם בצרה זאת", עלול להתעורר ספק, ואף טעות, שמא ההלכה הנובעת מכך ש"זה שמי לעלם" – "העלימהו שלא יקרא ככתבו" – קשורה דוקא למצב של גלות, אבל שלא בזמן הגלות, כאשר רחמיו של הקדוש־ברוך־הוא הם בגלוי, הרי אז הקריאה היא ככתבה.

את זאת מבהיר רש"י בדייקו בפירושו – "וכן דוד הוא אומר... ה' זכרך לדור ודור" – אף בימי דוד, כאשר לא היה מצב של גלות, ההלכה היא, שיש הבדל בין האופן של כתיבת שם הוי', לבין אופן קריאתו – זכרך.

וכפי שמציין רש"י לאחר מכן בפירושו⁴², ש"לא ניתן רשות להזכיר שם המפורש, אלא במקום שהשכינה באה שם, וזהו בית הבחירה".

ולעתיד לבוא, כאשר "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר"⁴³, אז תהיה קריאת ה' ככתבו⁴⁴ בכל מקום,

בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.