19

ויתיר⁸, ומכך מובן, שהענין של חסר ויתיר אינו מהווה קושיה שהכרחי לתרצה, כאשר לומדים את המקרא כפשוטו.

במקומות הבודדים שבהם בכל זאת מפרש רש"י פסוק לפי חסר או יתיר, הרי ההכרח לכך אינו משום החסר או היתיר כשלעצמם, אלא משום שאלה אחרת המתעוררת בפסוק.

ונדרש הסבר בעניננו: מהו ההכרח בפשוטו של מקרא של "זה שמי לעלם" לבאר ש"העלימהו שלא יקרא ככתבו"?

ב) ואדרבה, לכאורה, פירוש זה אינו לפי פשוטו של מקרא: המילים "זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור" מהוות בפשטות⁹ המשך לתשובה על שאלת משה "ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם", אשר על כך השיב הקדוש־ברוך־הוא למשה, שיאמר לישראל "אהיה שלחני אליכם .. ה' אלקי אבותיכם... שלחני אליכם" – וכיצד מתאים לכך ההמשך "זה שמי...", שמשמעותו, לפי פירוש רש"י זה, להורות את ההלכה לגבי אופן קריאת השם¹⁰?

ג) יותר מכך: הרי גם כאן נאמר "הוי' אלקי אבותיכם", ש"אלקי אבותיכם" הוא "הוי", וכפי שאנו מוצאים פעמים רבות אצל "אבותיכם" – אברהם יצחק ויעקב – שמוזכר שם הוי'¹¹. ואם נאמר, שכשמודיעים את שם הוי' יש להבהיר את הדין של "לא יקרא ככתבו", הרי צריך היה להדגיש זאת במקום שבו מופיע שם הוי' לראשונה, ולפחות בפסוקים הקודמים ביותר¹²?

ד) וההוכחה שמביא רש"י "וכן דוד הוא אומר ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור" (שיש שני אופנים בשם הוי', כתיבתו ו"זכרך" – קריאתו¹³), מדוע חשוב לציין שדוד אמר זאת ("וכן דוד הוא אומר")?

ג. "אהיה שלחני אליכם"

ויש לומר, שההסבר לכך בתמציתיות הוא:

רש"י מתכוון ליישב תמיהה המתעוררת על הפשט בעניננו: על