שיחה י

300שיחה י

100 לקוטי

שיחת יום ג' 9' פינחס, שבעה עשר בתמוז - יהפך לשמחה - היתשמיג - בביהכנ"ס לאחוי תפלת מנחה -

א. כללות ענין התענית הוא -- ,יום רצון לה'", כדברי הנביא' -- אשר ,גלה סודו אל עבדיו הנביאים"?.

וכפי שמבאר אדמו"ר הזקן באגרת

התשובה -- גודל העילוי דענין התענית, ובכללות -- שזהו ,עת רצוזי: למעלה.

ומובן, שכאשר. ישנו ..,עת. רצוז"

למעלה, הרי זה פועל גם ,עת רצון" למטה, ובלשון הידוע -- שהאתערותא דלעילא נמשכת למטה ופועלת אתערותא דלתתא, וע"י עבודת האדם - אתערותא דלתתא -- נפעל עילוי נעלה יותר מאשר האתערותא דלעילא הראשונה, כידוע ומבואר בכ"מי.

ב. והנה, האמור לעיל הוא ענין משותף בכל ,עת רצון" הקשור עם ענין התענית,

[שזהו פרט ביחס לכללות הענין ד,עת רצון" -- שהרי מלבד ימי התענית ישנם כו"כ זמנים שהם ,עת רצון", ואדרבה: רוב הזמנים ד,עת רצון" קשורים עם ימים טובים ומועדים, ימי שמחה],

ונוסף לזה -- ישנו ענין פרטי הקשור עם כל תענית בפ"ע, ובעניננו -- שבעה עשר בתמוז.

ובזה גופא -- ישנו הענין הכללי דשבעה עשר בתמוז, וישנו הענין הפרטי הקשור עם הקביעות דשבעה עשר בתמוז בימי השבוע (שבזה ישנם שינויים משנה לשנה) -- כתורת הבעש"ט הידועה: שכל דבר הוא בהשגחה פרטית, ויש בזה לימוד והוראה בנוגע לכללות ענינו של יהודי -- ,אני נבראתי לשמש את קוני"*, הוראה בעניני עבודת "7 ה', אהבת ה' ויראת ה', תורה ומצוותי'.

וכמו כן ישנה הוראה הנלמדת מהפרשה בתורה שקורין בשבוע שבו חל שבעה עשר בתמוז -- כפתגם אדמו"ר הזקןי שצריכים ,לחיות" עם הזמן, היינו, לחיות עם ההוראות דפרשת השבוע שקורין בזמן זה, ובזה גופא -- הוראה מחלק הפרשה השייך ליום פרטי זה.

ובעניננו: הקביעות דשבעה עשר בתמוז בשנה זו היא -- ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב, ופרשת השבוע היא - פ' פינחס, וחלק הפרשה השייך ליום זה הוא -- משלישי עד רביעי בפ' פינחס. >

ומובן, שהוראות אלו מוסיפות עילוי מיוחד בכללות הענין ד,עת רצון", כי נעשו ,יומין זכאין", ועי"ז -- נפעל 301ה,,עבידתי'" דיום זה [,כל יומא ויומא עביד עבידתי'י*] בהצלחה רבה ויתירה.

ג. ובהקדמה:

המוזכר לעיל ונקרא בשם תורת הבעש"ט ותורת אדמו"ר הזקן -- הרי זה (הזכרת השם) מוסיף בכל הענינים הקשורים עם העילוי ד,עת רצון", כמובן גודל העילוי דהזכרת (שמות, ועי"ז --) זכות אבות, ובנדו'"ד -- אבותינו רבותינו נשיאינו, החל מהבעש"ט ואדמו"ר הזקן, שעי"ז. מעוררים גם את זכותם של כל רבותינו נשיאינו ממלאי מקומם.

וכמבואר במשנה" שלפני הקרבת התמיד היו אומרים ,האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון", ,כדי להזכיר זכות אבות", כלומר, שאפילו בארץ ישראל, בירושלים עיר הקודש, בבית המקדש, ובהתחלת עבודת היום (לפני הקרבת התמיד) -- היו משתדלים להזכיר ולעורר ,זכות אבות".

ובפרט ע"פ הידוע (ואומרים ב,מענה לשון""י -- בעת ההשתטחות על קברי צדיקים) אודות גודל ענינם של ,דמיכי חברון", וכמה שזקוקים לזכותם כו'.

ועד"ז מובן בנוגע לעניננו -- הזכרת זכותם של רבותינו נשיאינו (הבעש"ט ואדמו"ר הזקן, וממלאי מקומם) כאשר נמצאים במקום קדוש - ,מקדש מעט"יי, ,בית גדול" -- שמגדלין בו תורה ומגדלין בו תפלה?י, וב,עת רצון", שעי"ז פועלים עילוי והוספה בכל הקשור לפעולה ד,עת רצון" זה.

ד ביאור כללות הענין ד,עת רצוז" - ,יום רצון לה'":

כללות ענין הרצון למעלה -- מובן, עִ'פ משל מענין הרצון אצל האדם למטה, שנקרא ,אדם" ע"ש ,אדמה לעליון"יי. וכמ"שי' ,מבשרי אחזה אלקה". וע"ד לשון חזיל:י: דיברה תורה כלשון בני אדם.

והנה, בכחות הנפש -- כח הרצון הוא הכח שבו מתבטא התוקף והעצמיות של האדם, וקשור גם עם כח התענוג (פנימיות הרצון), כמבואר בכ"מ*.

ומזה מובן גודל העילוי ד,יום רצון להי" -- התגלות רצון העליון ב"ה, הקשור גם עם גילוי ענין התענוג דלמעלה, ובלשון הידועיי: נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני.

[וענין זה קשור עם קיום רצונו של הקב"ה בכל הקשור לענין התענית (בהתאם להוראותיו של הקב"ה בתורתו -- ב,שולחן ערוך""), שעי"ז נפעל הענין דנחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני].

כלומר: אף שבכל עת ובכל רגע נפעל חידוש כללות העולם משרשו ומקורו כו', כמאמר ,המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית"", כלומר, 3022 לקוטי

שנתחדש העניז דעשרה מאמרות בהם נברא העולם?, וחידוש זה הוא ע"י ההמשכה מבח" החכמה שלמעלה, ויתירה מזו: המשכת הרצון והתענוג כו = (ומעין העניו שמבארו אדמו"ר האמצעי בדרושי ר"ה שבסידור, שחידוש הבריאה נעשה ע'"י המשכה וגילוי מפנימיות הרצון ופנימיות התענוג כו', עד להמשכה מעצמות ומהות) - אעפ"כ, מובן בפשטות שבמשך כל השנה לא מאירים ענינים אלו (רצון ותענוג כו') בגלוי, והגילוי הוא רק ביחס לעשרה מאמרוה; משאיכ ב,עת רצון", שאז מתגלה בח" הרצון והתענוג דלמעלה, שזהו גילוי נעלה וביותר מהעשרה מאמרות, ולמעלה מכל העשר ספירות, ועד שבחי" זו (רצון) נקראת בשם ,בתר" -- ככל ג' הפירושים שבזה, כמבואר בדרושי כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ב"י

וגילוי נעלה זה -- נמשך למטה מטה, בארץ הלזו הגשמית, ובשייכות לענינים גשמיים -- ע"ד ובדוגמת ענין התענית, עינוי מאכילה ושתי' גשמיים.

ובלשון הידוע: ,פועל ישועות בקרב הארץ", היינו, שגילוי זה נמשך למטה מטה -- ,בקרב הארץ", ושם גופא - באופן ד,פועל ישועות".

ומצד גודל העילוי ד,עת רצון" - צויכה להיות עבודת האדם בהתאם לכך, ובפרט כאשר מדובר אודות ,עת רצון" דיום התענית, אשר ,מדרכי התשובה הוא", כמ"ש הרמב"ם בריש הלכות תעניות,

ועי"ז באים לקיום היעוד שבו מסיים הרמב"ם וחותם הלכות תעניות -- ,כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה, שנאמר* כה אמר ה' צבאות צום הרביעי גו' יהי" לבית יהודי לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו".

ה. ביאור הענין המיוחד לשבעה עשר בתמוז:

איתא במשנה5: ,חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז כו".

ויש לקשר את הענין ד,חמשה דברים" עם המדובר לעיל אודות העילוי ד,יום רצון לה'" -- כי בחי' הרצון היא הדרגא החמישית, כמבואר בכ"מ*.

ועניו זה קשור גם עם י"ב תמוז (דשנה זו) -- יום ההולדת ויום הגאולה של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, כי פרקי התהלים [ספרו של דוד מלכא משיחא, ,נעים זמירות ישראל"ז] הקשורים ליום ההולדת די"ב תמוז בשנה זו, הם -- הפרקים ק"ג וק"ד, השייכים זל"ז וקשורים יחד ע"י שבשניהם יחד נאמר ,ברכי נפשי את היי - חמשה פעמים, כמודגש בחז"ל5<.

והנה, בין חמשת הדברים שאירעו בשבעה עשר בתמוז, ישנו: דבר כְלָלִי הקשור גם עם שאר תעניות (תשעה באב, ולפנ"ז -- עשרה בטבת), והוא - 303המאורע ד,הובקעה העיר" [בחורבן בית שני, וכן בחורבן בית ראשון -- כידוע השקו"ט בדברי הבבלי והירושלמי בעניז זה"], היינו, בקיעת חומת ירושלים (לאחרי המצור שהתחיל בעשרה בטבת), וכתוצאה מזה -- חורבן ביהמ"ק בתשעה באב".

וההוראה מזה בעבודת האדם:

,ירושלים" -- ,על שם יראה ועל שם שלם"'י, היינו, יראה בשלימותה? - מורה על שלימות העבודה בענני התורה ומצוותי'"י.

והנה, כדי שעבודת האדם בעניני התורה ומצוות" תה" כדבעי (ובשלימות) -- דרוש ענין של ,חומה", שזהו כללות הענין ד,עשו סייג לתורה*יי, ובלשון הידוע*: קדש עצמך במותר לך, היינו, למרות שע"פ תורה הרי זה דבר המותר, ומותר גם לך בפרט - אעפ"כ, צריך להיות מן התורה%* ,קדש עצמך כו'" (כפי שמבאר אדמו"ר הצ"צ את הענינים ד,קדש עצמך כו" ו,עשו סייג לתורה" -- כמובא בספר הליקוטים בערכים השייכים לזה').

וזוהי ההוראה הנלמדת מהמאורע דשבעה עשר בתמוז שבו הובקעה חומת ירושלים -- עד כמה נוגע וחשוב כללות ענין ה,חומה" (,סייג לתורה"), ועד שבזה הי' תלוי קיומה של ירושלים כולה - יראה בשלימות -- וביהמ"ק.

ו. ישנו ענין נוסף הקשור עם כללות הענין דשבעה עשר בתמוז - ענין שנוגע גם למאורעות שאירעו בתקופה האחרונה:

בנוגע לחורבן בית שני" - שהתחלתו בשבעה עשר בתמוז (שבו הובקעה העיר) -- איתא בגמרא? ,מקדש שני . . מפני מה חרב, מפני שהיתה בו שנאת חנם". ומזה למדים עד כמה גרוע וחמור הענין ד,שנאת חנם" - מכיון שזוהי הסיבה לחורבן ביהמ"ק!

וענין זה קשור עם המאורעות שאירעו בתקופה האחרונה -- שישנם בניי, ר"ל, שהתנהגו באופן ד,ידיכם דמים מלאן""י, ושפכו דם יהודי, רחמנא ליצלן! וכמו כן פגעו בזקנו ופאותיו של יהודי -- השייך ל,צלם אלקים" שבו, י"ג תיקוני דיקנא, שכנגד י'ג מכילין דרחמי (ייג מדה"ר) של אדם העליון (שנמשכות ומתגלות 30404 לקוטי למטה בזקנו ופאותיו של יהודי, אדם התחתון)!

ולהעיר מהרמז לפרשת השבוע, פ' פינחס -- שהמאורע אירע בפינחס (ומנגדו -- משבט שמעון)!

ולאלו שמלבישים זאת באיצטלא ובמסוה של ,קנאות" -- הנה בזה ישנה הוראה מפורשת בפרשתנו, פ' פינחס:

מתי יודעים שפעולה מסויימת היא עיו של ,קנאות" -- כאשר רואים שכתוצאה מזה נותן הקב"ה שכר: ,הנני נותן לו את בריתי שלום":י, כלומר, כאשר ענין זה מביא לידי שלום בין בנ"י - אזי יודעים שפעולה זו היא בבח"

,בקנאו את - קנאתי" ;9 משא"כ - כאשר >

פעולה זו מביאה לידי היפך השלום, שנאת חנם -- הרי זו הוכחה ש,קנאות" זו אינה מצד הקדושה, כי אם מצד ההיפך!...

ומה שישנם כאלו ש,מלעיגים" על הדברים שנאמרים עתה -- הרי גם במאורע המסופר בפרשתנו אודות פינחס לא היו כולס תמימי דעים עם אופן הנהגתו של פינחס, כמסופר במדרז"ל בכ"מ* שבין מנהיגי ישראל היו כאלה שדעתם לא היתה נוחה מהנהגתו של פינחס [ואין כאן המקום - כאשר נמצאים במקום קדוש, שמגדלין בו תורה ומגדלין בו תפלה - לדבר אודות הנהגה באופן ד,שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו"* -- היפך הענין ד,הנני נותן לו את בריתי שלום"], ואעפ"כ, מספרת התורה שהקב"ה הסכים עם הנהגתו של פינחס, באמרו

,הנני נותן לו את בריתי שלום", ועד ש,פינחס זה אליהו"* -- מבשר הגאולה" דביאת מלכא משיחא, שנקרא שלום".

זה ועוד ענין בזה:

בנוגע לחורבן בית ראשון -- איתא בגמרא": ,לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה, שנאמר היו שרי' כאילים לא מצאו מרעה, מה איל זה ראשו של זה בצד זנבו של זה, אף ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה".

ובנוגע לעניננו: מלבד אלו שעשו את המעשים הנ"ל

בפועל ממש -- ישנם כאלו שיש בידם =

למחות, ולהוכיח את אלו שעשו את המעשים הנ"ל בדברי מוסר כו', ואעפ"כ, מתנהגים הם באופן ד,כבשו פניהם בקרקע"!...

הנה על זה אומרת הגמרא% - שהנהגה זו גרמה לחורבנה של ירושלים!.... כלומר: למרות שמדובר אודות גדולי ישראל (וביניהם צדקיהו המלך, שהי' צדיק כו'), שהיו בירושלים בזמן שביהמ"ק הי' קיים, במעמד ומצב של גילוי אלקות כו', אעפ"כ, מכיון שהיי בידם למחות ולא מיחו, ותמורת זה החליטו שזהו ענין שהשתיקה יפה לו, וסמכו על הקב"ה שהוא יעשה מה 305שצריכים לעשות עם אלו שצריכים להחזירם למוטב, עד למעמד ומצב ד,שב ורפא לו" -- אומרת הגמרא שהנהגה זו גרמה לחורבנה של ירושלים!

ח. והנה, בנוגע לאופן ההוכחה - כותב אדמו"ר הזקן בשו"עיי שלכתחילה צריך להוכיחו ,בינו לבין עצמו . . בנחת ובלשון רכה כו"", אבל ,אם לא חזר בו, צריך להוכיחו ברבים", ,מכלימין אותו ברבים כן'"?3.

ובנידון דידן: אפילו אם היתה כאן הוכחה בינו לבין עצמו, הרי מכיון שהוכחה זו לא פעלה מאומה, והראי' -- שלאחרי הפעולה הראשונה היתה פעולה נוספת, ויתירה מזה -- באופן גרוע יותר, ובשני המקרים הודיעו מבצעי הפעולה שזוהי רק התחלה, והם מתכוננים להמשיך בדרכם, מכיון שאינם מסתפקים בדם יהודי ששפכו עד עתה!.. . כלומר, לא זו בלבד ש,לא חזר בו", אלא אדרבה: הוא מתכונן להמשיך בדרכיו, ,אכלתי ואוכל עוד" -- הרי בודאי שישנו חיוב ,להוכיחו ברבים"!

ונוסף לזה: בשו"ע שם מבואר שכל זה אמור בנוגע לעבירה שבסתר, ,אבל אם עבר עבירה בגלוי, יוכיחנו מיד, שלא יתחלל שם שמים".

ובנידון דידן: מעשים הנ"ל נעשו ברבים, ואפילו אם לא היו עשרה מישראל בשעת מעשה - הרי ע"פ השמועה מפי עדים כשרים ונאמנים, ידוע שעושי המעשה התפארו ברבים, במקום ציבורי -- במקוה, שהם אלו שעשו מעשה זה,

[ענין זה הוא ע"ד ובדוגמת ,טובל ושרץ בידו"י"!. .. ויתירה מזו: לא רק ענין הקשור עם איסור לאו (,שרץ"), אלא ענין חמור ביותר* -- ,ידיכם דמים מלאו"!. . . רחמנא ליצלן],

ואח"כ התפארו בזה בעת אסיפה

-ציבורית, במעמד כו"כ מישראל, ובנוכחותם של אלו שיש בידם למחות!...

כלומר: לא זו בלבד שאינם מתחרטים על זה ואינם מתביישים בזה, אלא אדרבה: הם מתפארים בזה, ומכריזים ברבים שימשיכו להתנהג כן גם בעתיד!

ומכיוז שכן -- הרי בודאי שישנו חיוב עפ תורה להוכיחם ברבים תיכף ומיד, כדי שלא יתחלל שם שמים רגע נוסף!!

ובפרט שאלו שיש בידם למחות יודעים מי הם אלו שעשו זאת בפועל -- ,ידיכם דמים מלאו", מי הם אלו שעודדו אותם לעשות זאת, וכיו"ב! -- כאמור לעיל שכל פרטי הדברים ידועים ומפורסמים, שהרי הם עצמם התפארו ברבים על מעשיהם!

ונוסף לזה: בנוגע לחיוב המחאה -- לא נוגע אם יודעים את שמותיהם אם לאו, מכיון שמדובר אודות עצם המחאה על ההנהגה באופן ד,ידיכם דמים מלאו" (ובפרט שאלו שהיו מעורבים בפרשה -- בודאי ידעו שאליהם מכוונים הדברים)!

ומובן, שכל זה אינו בבחינת ,אין צועקין על העבר" -- מכיון שמדובר אודות ענין שגם מכאן ולהבא, והרי ע"פ 306506 לקוטי התורה ישנו חיוב על כל אחד ואחד למחות ולהוקיע את המעשים הבלתירצויים שנעשו בעבר, וכמודגש בהוראה הנלמדת מדברי הגמרא אודות חורבן ביהמ"ק הראשון (שהתחלתו בשבעה ץשר בתמוז) -- ,שלא הוכיחו זה את זה", ומוסיף -- באופן ד,כבשו פניהם בקרקע", שבזה מודגש עוד יותר צורך למחות בכל התוקף, כך שהכל יראו שזוהי מחאה אמיתית, מחאה שנעשית עם כח הרצון והתענוג שלו -- מכיון שמדובר אודות קיום מצות עשה מן התורה!

וכל זה בנוגע למעשים שנעשו בעבר, ועאכו"כ -- למנוע את הישנותם של מעשים כיו"ב, ובלשון הידוע'": לא תקום פעמיים צרה! -- מספיק מה שכבר אירע פעמיים!. . . ומכאז ולהבא -- לא יהיו בגבול ישראל [אפילו בין אלו ש,בשם ישראל יכונה"*, באופן של כינוי בלבד] מעשים כאלו, רחמנא ליצלן, או אפילו דוגמתם בלבד.

ט. וזוהי גם סיבת ההכרח לדבר ענשיו ברבים אודות ענין זה, אף שנמצאים ב,עת רצון", שאז יש להשתדל לדבר רק בטובתן של ישראל -- מכיון שע'יפ התורה ישנו הציווי ד,הוכח

תוכיח", ובפרט בנדו"ד, שישנו ציווי ע"פ שו"ע למחות ברבים (כנ"ל), הן המחאה על עצם המעשה ד,ידיכם דמים מלאו", והן המחאה על זה ש,כבשו פניהם בקרקע" -- הן אלו שהי' בידם למחות ולא מיחו בעבר, והן אלו שיש בידם למחות עתה ואינם מוחים.

ואלו שאינם מוחים -- אין הפירוש בזה שאינם מקיימים את דברי פלוני או דברי פלוני, אלא הפירוש הוא -- שאינם מקיימים את פס"ד השו"ע, אשר בודאי יודעים גם הם אודות פס"ד השו"ע, אלא כפי הנראה קיבלו הם ידיעות בלתי נכונות, או שלא מאפשרים להם להביע

= את דְעתם, ע"י איומים והפחדות, וכיו"ב!

וע'יפ האמור -- מוכרחני למחות ברבים על ענין זה, ובפרט שישנם כאלו שביחס אליהם תעזור מחאה זו!

וההכרח בנוגע למחאתי, פעם ועוד הפעם, גדול עוד יותר -- לאור העובדה שישנם כאלו שמעיזים לומר ברבים דברי שקר, למרות שמדובר אודות מילתא דעבידא לגלויי שבזה ,לא משקרי אינשי"?" -- סתם אינשי!

ובנוגע לעניננו:

מעשה שאירע עם יהודי שגר בירושלים עיר הקודש (בן למשפחה ירושלמית מכמה דורות), עם פיאות וזקן ארוך, המתקרא בשם ,רב" -- שהכריז ברבים שדיבר אתי בשיחה טלפונית, ואמרתי לו כך וכך!...

גלוי וידוע לכל שכבר כו"כ שנים שאינני מדבר בטלפון אפילו בתוך העיר, ובפרט מחוץ לעיר, ועאכו"כ -- מעבר לים. ויהודי הנ"ל יודע זאת -- שהרי לפני כמה שנים ניסה להתקשר אתי 307טלפונית, ולא עלתה בידו, תוך כדי הסברת טעם הדבר!

ואעפ"כ, לא מתבייש יהודי זה - המתקרא בשם ,רב" -- להכריז ברבים שקר גלוי כזה, ועד שמשתדל שדבריו יתפרסמו גם בעיתונים החילוניים!...

[דרך אגב: א' הטענות שמרעישים אודותי' היא -- השימוש בכלי התקשורת החילוניים! ומי טוען טענה זו -- אלו שמשתמשים בכלי התקשורת החילוניים, אלא שעושים זאת ,מאחורי הפרגוד"!...

ועוד חילוק עיקרי בזה -- שהם משתמשים בכלי התקשורת החילוניים עבור ענינים בלתי-רצויים, דברי שקר וכיו"ב!.. .]

למרות שגלוי וידוע לכל - גם לעורכי העיתונים החילוניים -- שזהו דבר שקר, מכיון שאינני משוחח באמצעות הטלפון, וא"כ, הרי לא זו בלבד שזוהי ,מילתא דעבידא לגלויי" בעתיד הקרוב, אלא עוד זאת, זהו שקר גלוי בהוה, ואעפ"כ, לא מתבייש אותו ,רב" לומר שקר כזה, בחשבו לעצמו שכדאי הוא הבלבול שיגרום ע"י דבריו אפילו לפי שעה בלבד!...

ולכן, מוכרחני להביע את מחאתי בגלוי וברבים -- כדי למנוע אפשרות של סילוף ושקר כו

וכאמור לעיל -- חובת המחאה מוטלת על כל מי שיש בידו למחות, היפך ההנהגה ד,כבשו פגיהם בקרקעי, שזו היתה הסיבה לחורבנה של ירושלים!

יי ועוד עניזן בזה -- החמור כמה פעמים ככה:

לא זו בלבד שישנם כאלו שבידם למחות ואינם מוחים, אלא עוד זאת -

יש ביניהם כאלו שמתרוצצים ומחפשים את כל הדרכים האפשריות להבטיח שאלו שביצעו את המעשים הנ"ל -- לא יתגלו!...

,רב" אחד -- נותן להם ,עצה טובה" לברוח מעבר לגבול!.. . -- זוהי ,עצה" שנותןו להם ה,מלמד" שלהם, שאינו ,מלמד להועיל"*י, כי אם להיפך מזה! ,רב" שני -- מציע ,שוחד" -- לאלו שיהיו מוכנים להעלים ולא לגלות את זהותם של מבצעי המעשים הנ"ל, ויתירה מזו: להעיד עדות שקר ברבים!. .. ואם אינו מצליח לפעול זאת ,בדרכי נועם", ע'י ,שוחד" כ" - מפעיל" הוא לחץ ע"י איומים והפחדות!... וכל זה -- למרות שעצם המושג של ,איום" הוא היפך התורה, ועאכו"כ כאשר ה,איום" מסתיים ב,הרמת יד""!... כל אמצעי ,כשר" אצלם להשגת המטרה!...

וכמה פרטים בחומר הדבר;:

א) תורתנו הקדושה אומרת ש,אם לא יגיד ונשא עונו", היינו, שזה שיודע את זהותם של אלו שביצעו את המעשים הנ"ל -- חייב הוא לגלות זאת, ו,אם לא יגיד' -- אזי ,ונשא עוונו"", היינו, 3081508 לקוטי

שעייז נעשה הוא שותף לעוון זה, ובנדו"ד -- עוון של שפיכת דמים, ,ידיכם דמים מלאו"!... ואעפ"ב, מתנהג אותו ,רב" היפך התורה, ויתירה מזה -- מכריז שמסתמך על חוק של ,ערכאות" שמותר להעלים ולא לגלות דברים מסויימים כאשר ישנה אפשרות שיסבול מזה!

ב) כאשר אלו שביצעו את המעשים הנ"ל רואים שתמורת מחאה תקיפה מפי אלו שבידם למחות, מחפים ,רבנים" אלו על מעשיהם, ומשתדלים עבורם שלא יתפסו אותם וכו' -- הרי הנהגה זו גופא מהוה עידוד ותמיכה בכל מעשיהם, ועי"ז מעודדים אותם ,רבנים" את המשך המעשים הנ"ל, רחמנא ליצלן!

ג) אין לך חילול שם שמים גדול מזה -- באשר רואים שישנו ,רב", עם פיאות וזקן ארוך, שפונה לגויים ומנסה לשכנע אותם שישפטו שלא ע'פ צדק ויושר!... ,רב" שמשכנע יהודים להעיד עדות שקר!... ועושה זאת באופן של השתדלות -- פעם, פעמיים ושלוש כו', ולא בוחל בשום אמצעי -- אם זהו ענין של ,שוחדי, ,בדרכי נועם", או ע"י איומים והפחדות!... וכל זה נעשה באופן של פירסום -- שהרי הכל יודעים מזה, כך שאץ לך חילול השם גדול יותר!!

יא והמעשה הוא העיקר%:

לכל לראש -- הפני" לכל מי שיש בידו למחות, שיביע את מחאתו על

המעשים הנ"ל באופן ברור ומוחלט! ועאכו"כ -- בנוגע ל,רבנים" השייכים לקהילה זו שממנה באו אלו שביצעו את המעשים הנ"ל, כאמור לעיל -- ששם יודעים בבירור את זהותם!

ונוסף לזה: רבני קהילה הנ"ל חייבים לקרוא אליהם את אלו שיודעים ויכולים לגלות את זהותם של מבצעי המעשים הנ"ל [הם יכולים לקרוא אותם באיזה אופן שירצו -- בחדר לפנים מחדר, וכיו"ב], ולומר להם, שע"פ התורה חייבים הם לגלות מה שהם יודעים, ו,אם לא יגיד ונשא עוונו"!

ולדוגמא: האב ובנו שהיו נוכחים

במאורע-הראשון -= יודעים-הם-ומכירים->

את אלו שביצעו את המעשה, וא'"כ, מוטלת חובה על רבני קהילה הנ"ל לקרוא אליהם את האב ובנו, ולהודיע להם אודות חובתם ע"פ התורה לגלות מה שהם יודעים, כמפורש בתורה: ,אם לא יגיד ונשא עוונו".

ואיז כל צורך בהשתדלות מיוחדת להכריחם לבוא כו' -- כי כאשר ידעו שהזמנה זו שמזמינים אותם לבוא לב"ד (אינה לשם העמדת פנים גרידא, אלא) היא הזמנה אמיתית, בודאי יבואו הם מעצמם!

[ובקשר לטענה שהגדת העדות יכולה לפגוע בפרנסתם -- הנה יהודי המאמין בה' ובתורתו, בודאי מאמין גם במה שאומר בעצמו בכל יום ויום" בברכת המזון, בברכה הראשונה, שתיקן משה רבינופ: ,הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים", היינו, שהפרנסה 309ניתנת ע"י הקב"ה, שהוא הזן ומפרנס היחידי, ללא סיוע של ,פלוני בן פלוני" -- באופן של ,שיתוף" רחמנא ליצלן! -- אלא שהקב"ה רק רוצה שיעשו ,כליי בדרך הטבע, כמ"ש ,וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה"", אבל גם בשעת מעשה -- כאשר עוסק בעשיית ה,כליי בדרך הטבע, אין כאן אלא המשכת ברכתו של הקב"ה בלבד.

וכידוע המבואר בארוכה במאמר המפורסם של אדמו"ר מהר"ש ד"ה מי כמוכה" [א' המאמרים הידועים שה" חוזר עליהם מזמן לזמן*] -- כללות הענין ד,אין עוד מלבדו"", היינו, שלמרות שבכל רגע ורגע מתהווה מציאות כל העולם ומלואו מאין ליש, באופן של מציאות ממש, ולא דמיון ואחיזת עינים כו, הרי מציאותו האמיתית של העולם היא -- ,אמיתת המצאו", ובלשון הידוע*: ,כל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו".

ועפ'ז -- כאשר יהודי מתנהג ע"פ ציווי השו"ע, הנה לא זו בלבד שלא יתכן שמעשה זה יביא לידי חסרון בהמשכת ברכתו של הקב"ה בענין הפרנסה, אלא אדרבה: כאשר הקב"ה יראה שיהודי זה אינו מתפעל מפני המלעיגים ואינו מתפעל מפני המאיימים כו' -- יוסיף לו הקב"ה בהמשכת הברכה בנוגע לפרנסה, וכל המצטרך לו].

ובודאי יודעים רבנים הנ"ל את מי צריכים לקרוא ולמי צריכים לפנות כו',

והראי' -- שהבא-כח שלהם רץ אחרי אנשים אלו כדי לתת להם ,שוחד" ולהכריחם שלא יגלו דבר, כנ"ל.

יב. ולאלו שביצעו את המעשים הנ"ל (הן אלו שעשו זאת בידיהם ממש, והן אלו שסייעו בזה, ע"י נהיגת המכונית, וכיו"ב) -- אליהם מופנים הדברים דלקמן:

מכיון ש,אמת מארץ תצמח"9 -- הרי בודאי שסוכ"ס תתגלה זהותם כו', אלא שניתנה להם הברירה להודות על מעשיהם ולחזור בתשובה, ואז -- ,מודה ועוזב ירוחם""י, ,ושב ורפא לו"", שהרי הקב"ה ,נותן יד כו"יי -- גם לאלו שהתנהגו בעבר באופן בלתי-רצוי, כאשר חוזרים בתשובה, ועד שנפעל אצלם העילוי ד,בעלי תשובה", שהם בדרגא נעלית יותר מאשר צדיקים, כמארז'"ל:י ,מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין", ויתירה מזו: ,אין צדיקים גמורין יכוליץ לעמוד בו":י.

והרי הבטיחה תורה ש,לא ידח ממנו נדח"*י, וא"כ, בודאי שיחזרו בתשובה! ואף שענין זה יכול להיות ,בגלגול זה או בגלגול אחר"*י -- הרי מכיון שנמצאים אנו ב,עקבתא דמשיחא", הרי בהכרח שיחזרו בתשובה ,בגלגול זה"!...

וכל זה -- בנוגע לתיקון השייך אליהם בעצמם, אבל כאשר מדובר ביחס לאלו שעשו או ששמעו אודות מאורעות 310210 לקוטי

הנ"ל (שבנדו"ד התפרסמו הדברים בכל העולם כולו, הן אצל בנ"י, והן (להבדיל) אצל אוה"ע) -- הרי לא מספיק מה שהם יעשו תשובה, אלא מוטלת עליהם החובה לפרסם ברבים שהם מתחרטים על מעשיהם וחוזרים בתשובה!

יג. וכאן -- יכולים הם לבחור בב' דרכים, אשר בהן ישנה אפשרות א' - באופן של קידוש השם, ואפשרות א -- היפך קידוש השם:

דרך הא' -- כל זמן שעדיין לא עשו תשובה:

מכיון שלדעתם הי' זה ,מעשה טוב" זאת כדי להגן על שיטת רבם ומורהדרכם -- צריכים הם להודות בזה ולהכריז בגלוי שהם אלו שעשו את המעשים הנ"ל, שאז הרי זה ענין של ,קידוש השם" -- לפי שיטתם, הייגו, שכדי להגן על שיטת רבם מוכנים הם ,למסור את נפשם" עד כדי שפיכת דמו של יהודי, למרות שיודעים הם את חומר הענין ד,שפיכת דמים"!...

משא"כ כאשר הם מסירים מעצמם את האחריות למעשים הנ"ל, בהכריזם שמעשים אלו לא עשו ולא נעשו ע"י אנשים השייכים לחוג שלהם -- הרי הנהגה זו היא היפך הענין דקידוש השם (לשיטתם):

ידוע ומפורסם לכל [ועכ"פ -- לאלו השייכים לחוג שלהם] שמעשים הנ"ל נעשו כבדי ,להגן" על שיטת רבם. ולכן, כאשר מנסים להכחיש את הדברים ולהסיר מעצמם את האחריות למעשים הנ"ל, וסיבת ההכחשה היא מפני הפחד שהם עלולים להפגע מכך, פגיעה בכבוד, פגיעה בממון, או אפילו פגיעה בגוף -- הרי עי"ז מביישים הם את שמו של רבם, שכדי להגן על שיטתו ולקדש

את שמו ברבים -- יצאו מלכתחילה לעשות מעשים הנ"ל!!. . . וא'כ, הרי זה היפך העניז דקידוש השם -- כי בכך מראים הם בגלוי לעין כל שכאשר מגיע לענין של פגיעה בכבוד, וכיו"ב, אזי ,שוכחים" הם אודות ,דביקותם" בשיטתו ודרכו של רבם, ועד שמוכנים לומר דברי שקר ברבים!... כדי להגן על עורם!

ולעומת זאת -- ישנה הדרך הב' - כאשר יחליטו לחזור בתשובה, שאז יש להם הזדמנות לקדש שם שמים ברבים, בפני כל העולם כולו:

להודות באופן גלוי שאמנם הם אלו

אבל מעשה זה נעשה בהיותם במעמד ומצב ש,יצרם אנסם",

[כפס"ד הרמב"ם שרצונו האמיתי של כל יהודי הוא -- ,לעשות את כל המצוות ולהתרחק מן העבירות", אלא ,יצרו הוא שתקפו"],

ועכשיו -- התגלה אצלם רצונם האמיתי, עי"ז שהרבנים שלהם דיברו עמהם בדברים היוצאים מן הלב [בחשאי, חדר לפנים מחדר, בדרכי נועם כו, אבל ביחד עם זה -- בתוקף המתאים], ודברים אלו נכנסו ללבם ופעלו פעולתם -- לגלות את רצונם האמיתי, להתנהג ע"פ התורה ומצוותיי, באופן ד,טוב לשמים וטוב לבריות".

והרי מובן בפשטות שהנהגה כזו - להודות על האמת, ולהכריז שהם מתחרטים על מעשיהם ומקבלים על עצמם להתנהג מכאן ולהבא באופן המתאים -- תביא לקידוש שם שמים ברבים!

311[ובודאי יקחו זאת בחשבון גם בנוגע לענין העונש -- כנהוג במדינה זו שנותנים עונש על תנאי כוי].

וכאמור לעיל -- מכיון שהדברים נתפרסמו כבר בכל העולם כולו, הרי גם אם הם אינם מרוצים מהתפתחות הענינים, שוב אין הדבר בידם, מכיון שעכשיו גם גוים נכנסו כבר לעובי הקורה, והם מחפשים למצוא את ,מקום התורפה" -- שיהודי יתנהג באופן של היפך קידוש שם שמים, רחמנא ליצלן, ולכן, חשוב ונוגע ביותר שההנהגה בענין זה תהי' באופן שתביא לידי קידוש שם שמים.

וע"פ האמור לעיל ש,לא ידח ממנו נדח", ובודאי שסוכ"ס יחזרו בתשובה -- הרי מוטב להם שלא ימתינו, אלא יחזרו בתשובה בהקדם האפשרי, כך שעי"ז יהי גם ענין של קידוש השם קודם!

ויעשו זאת מתוך שמחה וטוב לבב -- כמדובר כמ"פ שאם כל עניני התורה ומצוותי' צריכים להעשות מתוך שמחה וטוב לבב*, הרי עאכו"כ שכן הוא כאשר מדובר אודות מצות התשובה", שהיא מצוה נעלית ביותר -- שהרי בכחה לתקן ולהשלים את כל עניני התורה ומצוות".

יד, והנה, ע"י ההנהגה באופן האמור לעיל -- יבטלו ויעקרו לגמרי את כל הענינים הקשורים עם ,שנאת חנם",

בולל -- אלו שמנצלים זאת באופן ד,מתעבר על ריב לא לן"*, וכן אלו

(מהחוג דהשפיד שמוסיפים פשע על פשע --) שמנסים לעורר ,שנאת חנם" ביז חוגים אחרים, עי"ז שמפרסמים דבר שקר שענין זה נעשה ע"י חוג אחר, פלוני, וכיו"ב -- שאין כאן המקום להאריך בזה, כי אם מה שמוכרח להזכיר זאת, מכיון ש,עוד ידם נטויי" להמשיך בזה כו',

ועייז מתבטלת הסיבה לכללות עניז הגלות -- כאמור לעיל שחורבן בית שני הי' ,,מפני שהיתה בו שנאת חנם".

ומכאן ולהבא תהי' ההנהגה באופן של אהבת ישראל, וכמודגש בקביעות דשנה זו, דשבעה עשר בתמוז -- ביום השלישי בשבוע, שהוכפל בו כי טוב", וענינו -- ,טוב לשמים וטוב לבריות"*, שזהו כללות הענין דאהבת ישראל באופן דאהבת חנם (היפך הענין דשנאת חנם) -- ,טוב (אפילו) לבריות"'*.

ומכיון שמבטלים את סיבת הגלות [הז הענין דשנאת חנם, והן מה שלא הוכיחו זה את זה] -- אזי מתבטל כללות ענין הגלות, ותיכף ומיד זוכים לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו,

ולהעיר -- שבשנה זו גם הקביעות דתשעה באב היא ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב, אלא שמקווים שעד אז יבוא כבר משיח צדקנו, ואז יהי' תשעה באב.: יו"ש הכי גדול!

ובפרט ע"פ הידוע שקביעת הלוחות היא באופן שי"ז תמוז וט' באב חלים באותו יום בשבוע שחל יום א' דתג 31212 לקוטי

הפסח -- היינו, שעוד לפני בוא יז בתמוז וט' באב, ישנה כבר נתינת כח דיציימ (בחג הפסח), שהיא גם - לכללות ענין הגאולה", מכיוז שהקב"ה מקדים רפואה למכה**.

וכאמור -- שעי"ז זוכים לביאת משיח צדקנו, ולפנ"ז -- ביאת אליהו הנביא, ,מבשר טוב",

וזהו הקשר לפרשת השבוע, פ' פינחס -- מכיון ש,פינחס זה אליהו"*, כידוע כל הרמזים שבדבר, כולל -- ,פינחס" (מלא יו"ד") בגימטריא ,יצחק"% (שענינו של יצחק קשור עם הגאולה העתידה"), כפי שמבאר אאמו"ר בהערותיו על הזהר*.

וכאמור לעיל -- ענינו של פינחס הוא: ,הנני נותן לו את בריתי שלום", היינו, שכתוצאה מהענין ד,בקנאו את קנאתי"י+ (קנאתו של הקב"ה) נותן לו הקביה את ענין ה,שלום", ועד כדי כך -- שהוא (פינחס זה אליהו) מוסר את נפשו ללמד זכות על בנ"י, וממתין בכליון עינים שישלחו אותו לבשר על הגאולה העתידה ע"י משיח צדקנו.

טו. ויהיר שבקרוב ממש נזכה לשלימות כל בנ"י יחדיו -- שלימות העם, ,בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו"*, היינו, שגם אלו שברגע הקודם הי' צורך לומר עליהם שטוכ"ס ,לא ידח ממנו נדח" -- הנה בשעתא חדא וברגעא חדא" יחזרו גם הם בתשובה ויתנהגו באופן המתאים, ועי"ז נפעל הענין דשלימות העם -- כאשר מתגלית צורתו האמיתית של כאו"א מישראל [שנשמתו היא ,חלק אלקה ממעל* (וכהוספת וביאור אדמו"ר הזקן בתניא:6) ממש"], כפי שהיא חקוקה אצל הקב"ה, אבינו שבשמים, כפי שמבאר המגיד

בהתחלת. ספריו:". המשל. מאב -שצורת--- >

הבן חקוקה במחשבתו כו

ומכיון שמציאותם של בנ"י קשורה עם התורה [כמ"ש בתנא דבי אליהו* - ,פינחס זה אליהו", מבשר הגאולה: ,שני דברים קדמו לעולם, תורה וישראל, ואיני יודע איזה מהם קודם, כשהוא אומר' צו את בנ"י דבר אל בנ"י, אומר אני (אליהו הנביא) ישראל קדמו"] -- מובן, ששלימותם של בנ"י (שלימות העם) קשורה עם שלימות התורה.

ומכיון שמציאות העולם כולו היא בשביל התורה ובשביל ישראל% - מובן, ששלימות העם ושלימות התורה פועלת גם במציאות העולם, היינו שעייז זוכים גם לשלימות הארץ, 313הן בנוגע לארץ ישראל הרוחנית - היינו, שבכל מקום שבו נמצא יהודי עושה הוא שמקום זה יהי' בבחי' ארץ ישראל*, ,ארץ" -- מלשון רצון [שענין זה קשור עם כללות הענין ד,עת רצון"], כמארז"ליי ,למה נקרא שמה ארץ -- שרצתה לעשות רצון קונה",

והן בנוגע לארץ ישראל כפשוטה - שלימות הארץ כפשוטה, כולל -- קיום היעוד ,כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך**?, ארץ קני קניזי וקדמוני", בהתאם להבטחה העולמית (הנצחיית) שהבטיח הקב"ה -- ,ה' אלקים אמת"יי ה,אמת הי לעולם"ייי -- לאברהם אבינו [,אחד הי" אברהם"?"י] בברית בין הבתרים"י, כפי שנכתב ב,תורת משה" שנמסרה לכאו"א מישראל באופן של ירושה, כמ"ש*י ,תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" -- תיכף ומיד כאשר יוצא לאויר העולם"י ועאכו"כ כאשר נמצא במעמד ומצב של שלימות -- שלימות העם.

וענין זה -- שלימות הארץ -- מודגש בשיעור חומש היומי, משלישי עד רביעי דפ' פינחס: ,לאלה תחלק הארץ . . אך בגורל יחלק את הארץ וגן"*' -- חלוקת הארץ ע"י הגורל וע"פ רוח הקודש -- אורים ותומים כו'''.

ובזה מרומז גם שלימות העבודה הרוחנית של בנ"י -- כמבואר בדרושי חסידות*"י שענין ה,גורל" בעבודה הרוחנית מורה על העבודה הקשורה עם פנימיות ועצם הנפש, היינו, שמאיר אצלו בגלוי -- ,בקרב הארץ" - פנימיות ועצם הנפש, עד שיודע באיזה דרך מוליכין אותו כו'.

וכל זה נפעל תיכף ומיד, ובלשון הרמב"ם"י: ,מיד הן נגאלין", באופן ד,אחישנה" -- מכיון שמדובר אודות השלימות המשולשת, שהיא בדוגמת ה,ברכה המשולשת", ברכת כהנים""', שענינה -- המשכה באופן ד,עד מהרה ירוץ דברו"ייי, באופן של ,שקדים", ,שוקד אני על דברי לעשותו"?" - שקדים טובים:י.

וכאמור -- ,מיד הן נגאלין", באופן ד,אחישנה"*:, ,וארו עם ענני שמיא"5!, ובפשטות -- שתיכף ומיד באים כל בנ"י לארץ הקודש, ,ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"*י, ושם גופא -- לירושלים עיר הקודש, ושם גופא -- לביהמ"ק השלישי, ,מקדש אדנדי כוננו ידיךרייזוי.

וכל זה -- מתוך שמחה וטוב לבב, ביחד עם ,בריות גופא ונהורא 31464 לקוטי מעליא"*יי, ומתוך אהבת ישראל אמיתית -- באופן של אחדות ישראל, שעייז זוכים לגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש, ויתירה מזו: בשעתא חדא וברגעא חדא.

טז. בהתאם למש'ע בהפטרה דיום התענית [שהתחלתה: ,דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב"ייי, שבזה מודגש כללות הענין ד,עת רצון", שאז הקב"יה הוא ,בהמצאו" ו,בהיותו קרוב"] -- ,כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה"*יי, שזהו הענין דלימוד התורה (,משפט"י:י) וענין הצדקה הח-

וכמנהג ישראל להוסיף ביום התענית בענין התורה -- קריאה בתורה, וכן קריאה בנביאים (מפטיר), בברכה לפניי ולאחרי' (המורה על ענין של המשכה כו)), וכן להוסיף בעניו התפלה (עננו וכו'), ובענין הצדקה,

ובכללות -- הוספה בכל ג' הקוין שעליהם העולם עומד, תורה, עבודה (תפלה) וגמילות חסדים" --

מובן, שגם ,כנס" זה [שכללות ענינו הוא -- אהבת ישראל באופן של אחדות ישראל, ובפרט שזוהי התכלית והמטרה של כל הדברים האמורים לעיל, כולל - הדברים שלכאורה בלתי-רצויים המה, ולא נאמרו אלא מפני ההכרח, כנ"ל] צריך להסתיים בענין של צדקה.

ולכן, בסיום הדברים -- אחלק שטרות של דולר ע"י ה,טנקיסטים", אשר במשך כל השנה כולה [לא רק ב,עת רצון"] עוסקים הם בהפצת היהדות, והם יחלקו שטרות אלו בין כל הנאספים כאן, הן בעזרת אנשים והן בעזרת נשים, ,בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו", ובאופן המורה על אחדות -- שטר א' לכל אחד ואחת, מהגדול שבגדולים עד לקטן שבקטנים, על מנת לתתו (או - חילופו) לצדקה.

יז, ויה"ר שע"י ההוספה בג' הקוין דתורה עבודה (תפלה) וגמילות חסדים -- יפעלו את עמידת וקיום העולם

- (,העולם -עומד"?יי- ו,העולם -קיים15), -

היינו, שעוד לפני ביאת משיח צדקנו נפעל שלום בעולם כולו, החל מקיום היעוד ,ונתתי שלום בארץ"*' - הן בארץ הקודש,. והן בכל מקום שבו נמצאים בנ"י -- ,גוי קדוש"5!,

כולל -- שלום בין ישראל לאוה"ע, עי"ז שבנ"י מראים באופן גלוי לעין כל -- גם לאוה"ע -- שהם עומדים בתוקף המתאים, באופן של ,גאוז יעקב", בכל הנוגע לעניני יהדות, תורה ומצוותי',

כדברי בעל הגאולה די"ב-ייג תמוז1% [אשר יום זה הוא מהימים שבין יום הולדתו ליום הכנסו בבריתו של אברהם אבינו] בשם אביו כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע: ,חייבים אנו להכריז גלוי לעין כל, שבכל מה שנוגע לדתנו, לתורת ישראל ומצוותיו ומנהגיו, אין מישהו שיכפה עלינו דעתו כו'", 315[כולל גם -- הנהגה באופן של קידוש השם בענין האמור לעיל (סי"ג), עי"ז

שמראים לאוה"ע שלמרות החוק המקובל אצל אוה"ע, מתנהגים בנ"י ע"פ הוראת התורה ,אם לא יגיד ונשא עוונו", ומכריזים בגלוי שחוזרים בתשובה, ,ומודה ועוזב ירוחם", כנ"ל בארוכה],

וכאשר אוה"ע רואים שבנ"י עומדים בתוקף המתאים -- ,גאון יעקב" -- על כל עניני התורה ומצוותי', הנה גם בימי הגלות האחרונים, בחושך כפול ומכופל דעקבתא דמשיחא, נפעל כבר הענין ד,מלכים?י אומניך ושרותיהם מניקותיך"*' -- מעין ובדוגמת המעמד ומצב דלעתיד לבוא, כפס"ד אדה"ז בשו"עפו ,יש לטעום התבשילים (של שבת) בערב שבת, וטוב לטעום מכל תבשיל ותבשיל", היינו, שבסמיכות לגאולה העתידה (-- בערב שבת) טועמים כבר מכל הענינים שיהיו בגאולה העתידה, ובעניננו -- ,והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך".

ועד כדי כך -- שאוה"ע מסייעים לבנ"י לעשות את כל התלוי בהם למהר ולזרו את ביאת משיח צדקנו -- היום, כפי שמבקשים בתפלה: ,כי לישועתך

קוינו כל היום", ועאכו"כ ב,עת רצון", ויקויים היעוד ,והביאו את כל אחיכם מכל הגויים מנחה לה' . . כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית הי -- בביהמ"ק השלישי, ,מקדש אדנזי כוננו ידיך".

ובקרוב ממש זוכים לקיום היעוד המובא בסיום וחותם הל' תעניות להרמב"ם [שעליו אמרוי!י: ,ממשה עד משה לא קם כמשה"]: ,כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה, שנאמר כה אמר ה' צבאות צום הרביעי גו' יהי' לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו", ובנוסח ה,סליחות" די"ז תמוז: ,הפך:9 לנו לששון ולשמחה",

וכל זה -- בשעתא חדא וברגעא חדא, וכפס"ד הרמב"ם: ,מיד הן נגאלין".

[כ"ק אדמו"ר שליט'א נתן שטרות של דולר ל,טנקיסטים" שיחיו, כדי לחלקם בין הנאספים שי' -- על מנת לתת לצדקה].

כ וע