449

חורבן ביהמ"ק, בא לאחרי הקדמת המאורעות דמצור ובקיעת חומת העיר. ולאחרי מאורעות אלו ובהמשך להם - בא המאורע דצום גדליייי.

ובפשטות: לאחרי ש,נתמלאה הסאה" -- הי' המאורע ד,סמך מלך בבל אל ירושלים", מתוך תקוה שבראותם זאת יחזרו בתשובה. וכאשר לא ניצלו את הזמן ולא עשו תשובה - בא המאורע

דהובקעה העיר. וכאשר גם מאורע זה לא,

עזר שיתעוררו לשוב בתשובה -- בא המאורע דחורבן ביהמ"ק, ולאח"ז - המאורע דהריגת גדליי.

ונמצא, שהמאורע דעשרה בטבת, ,סמך מלך בבל אל ירושלים", המצור על ירושלים -- מהוה התחלת וסיבת כל השתלשלות המאורעות דשאר הצומות, שהרי אילולי המצור על ירושלים, לא הי" שייך המאורע דבקיעת חומת העיר ועאכו"כ -- חורבן ביהמ"ק וכו'.

זהו הביאור הפשוט של גודל החומר דעשרה בטבת -- כפי שמבין גם פשוט שבפשוטים עד כמה נוגע התחלת העניו, שאז נקל עדיין למנוע את הדבר הבלתי-

רצוי מעיקרו, ולאידך, אם לא מונעים את. ההתחלה -- הרי בהתחלה זו כלול כבר. כל השתלשלות המאורעות שיבואו בדרך'

הטבע (אם לא ינצלו את הזמן שניתן מלמעלה כדי לשוב בתשובה), מצד הענין דמצוה גוררת מצוה** ועד"ז בהפכו כו'.

ומזה מובן גם בנוגע לביטול כללות.

ענין הצום והפיכתו ליום טוב -- שמכיון שעשרה בטבת הוא ההתחלה והסיבה דכל הצומות, הרי כאשר מהפכים אותו ליום טוב, מתהפכים בדרך ממילא כל שאר הצומות ל,ימים טובים וימי ששון ושמחה".

1.09 ח. ויש להוסיף עוד ענין בנוגע למעלת עשרה בטבת:

ישנו כלל ,העשירי יהי" קודש**'. ובעשרה בטבת מודגש הדבר ביותר -- להיותו ביום העשירי דחודש העשירי (כלשון הכתוב'': ,צום העשירי*), כלומר, עשירי שבעשירי, הן מצד מהלך הלבנה -- חודש, והן מצד מהלך השמש -- יום [בחודש].

וגם בענין זה מודגש הקשר ליוהכ"פ -- שהרי אף הוא ,בעשור לחודש"", ,העשירי יהי' קודש".

אמנם, שלימות זו דעשרה בטבת היא בהעלם, וצריכים לגלותה מן ההעלם אל הגילוי, ע'י עבודת התשובה (שהר" . התענית ,מדרכי התשובה הוא"), המגלה את ענינו האמיתי של יום זה -- ,יום רצון לה'", עד ליו"ש בפועל ובגלוי, בגאולה האמיתית והשלימה שיהפכו ימים אלה ל,ימים טובים וימי ששון ושמחה*, כנ"ל.

וע"פ האמור לעיל אודות הקשר דעשרה בטבת עם יוהכ"פ, שבשניהם נאמר ,בעצם היום הזה" -- נמצא, שגם הענין דעבודת התשובה (התוכן דכל התעניות) מודגש ביותר בעשרה בטבת, ע"ד ובדוגמת התשובה דיוהכ"פ הקשורה עם ,עיצומו של יום" -- ,עיצומו של יום מכפר":

דהנה, בנוגע ליוהכ"פ כותב הרמביםיי: ,אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ר"ה ויו"כ היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד", וממשיך דבמיוחד הוא ביוהכ"פ -- שהוא