304
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
04 לקוטי למטה בזקנו ופאותיו של יהודי, אדם התחתון)!
ולהעיר מהרמז לפרשת השבוע, פ' פינחס -- שהמאורע אירע בפינחס (ומנגדו -- משבט שמעון)!
ולאלו שמלבישים זאת באיצטלא ובמסוה של ,קנאות" -- הנה בזה ישנה הוראה מפורשת בפרשתנו, פ' פינחס:
מתי יודעים שפעולה מסויימת היא עיו של ,קנאות" -- כאשר רואים שכתוצאה מזה נותן הקב"ה שכר: ,הנני נותן לו את בריתי שלום":י, כלומר, כאשר ענין זה מביא לידי שלום בין בנ"י - אזי יודעים שפעולה זו היא בבח"
,בקנאו את - קנאתי" ;9 משא"כ - כאשר >
פעולה זו מביאה לידי היפך השלום, שנאת חנם -- הרי זו הוכחה ש,קנאות" זו אינה מצד הקדושה, כי אם מצד ההיפך!...
ומה שישנם כאלו ש,מלעיגים" על הדברים שנאמרים עתה -- הרי גם במאורע המסופר בפרשתנו אודות פינחס לא היו כולס תמימי דעים עם אופן הנהגתו של פינחס, כמסופר במדרז"ל בכ"מ* שבין מנהיגי ישראל היו כאלה שדעתם לא היתה נוחה מהנהגתו של פינחס [ואין כאן המקום - כאשר נמצאים במקום קדוש, שמגדלין בו תורה ומגדלין בו תפלה - לדבר אודות הנהגה באופן ד,שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו"* -- היפך הענין ד,הנני נותן לו את בריתי שלום"], ואעפ"כ, מספרת התורה שהקב"ה הסכים עם הנהגתו של פינחס, באמרו
,הנני נותן לו את בריתי שלום", ועד ש,פינחס זה אליהו"* -- מבשר הגאולה" דביאת מלכא משיחא, שנקרא שלום".
זה ועוד ענין בזה:
בנוגע לחורבן בית ראשון -- איתא בגמרא": ,לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה, שנאמר היו שרי' כאילים לא מצאו מרעה, מה איל זה ראשו של זה בצד זנבו של זה, אף ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה".
ובנוגע לעניננו: מלבד אלו שעשו את המעשים הנ"ל
בפועל ממש -- ישנם כאלו שיש בידם =
למחות, ולהוכיח את אלו שעשו את המעשים הנ"ל בדברי מוסר כו', ואעפ"כ, מתנהגים הם באופן ד,כבשו פניהם בקרקע"!...
הנה על זה אומרת הגמרא% - שהנהגה זו גרמה לחורבנה של ירושלים!.... כלומר: למרות שמדובר אודות גדולי ישראל (וביניהם צדקיהו המלך, שהי' צדיק כו'), שהיו בירושלים בזמן שביהמ"ק הי' קיים, במעמד ומצב של גילוי אלקות כו', אעפ"כ, מכיון שהיי בידם למחות ולא מיחו, ותמורת זה החליטו שזהו ענין שהשתיקה יפה לו, וסמכו על הקב"ה שהוא יעשה מה
הערות
- 3. ר"פ פינחס.
- 4. ראה ירושלמי סנהדרין פ"ט ה"ז. וראה גם סנהדרין פב, ב.
- 5. תהלים נה, כא.
- 4. ג' פינחס, י"ז תמוז תשמ"ג
- 5. שיחות
- 6. --]--
- 6. תיב"ע וארא ו, יח. פרדר"א פמ"ז. זח"ב קצ, סע"א. רע"מ פינחס רטו, א. יל"ש ר"פ פינחס. רש"י ב"מ קיד, ב (ד"ה לאו מר כה]ן).
- 7. פרש"י בחוקותי כו, מב. וראה גם תיב"ע וארא ו, יח. יל"ש ר"פ פינחס. רמב"ם הלי מלכים פי"ב ה"ב.
- 8. מסכת דא"ז פרק השלום.
- 9. שבת קיט, ב.
תלמוד ירושלמי סנהדרין ט׳:ז׳ - הטקסט מספריא
משנה: הַגּוֹנֵב אֶת הַקַּסְוָוה וְהַמְקַלֵּל בַּקֶּסֶם וְהַבּוֹעֵל אֲרַמִּית פּוֹגְעִין בָּהֶן. כֹּהֵן שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּטוּמְאָה אֵין אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין אֶלָּא פִירְחֵי כְהוּנָּה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לָעֲזָרָה וּמְפַצְּעִין אֶת מוֹחוֹ בְּגִיזִירִין. זָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּקּוֹדֶשׁ רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר בְּחֶנֶק וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בִּידֵי שָׁמַיִם:
הלכה: הַגּוֹנֵב אֶת הַקַּסְוָוה כול׳. קַסְוָוה. קִיסְטָא. רַב יְהוּדָה אָמַר. כֵּלִי מִשֶּׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה. כְּמַה דְתֵימַר וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ.
הַמְקַלֵּל בַּקֶּסֶם. כְּגוֹן אִילֵּין נַפַּתָּאֵי דִּמְקַלְלִין לְקָנְיָיךְ קַיְינָךְ קָנְווּךְ.
הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. זֶה שֶׁהוּא נוֹשֵׂא גוֹיָה וּמוֹלִיד בָּנִים וּמַעֲמִיד אוֹיְבִים מִמֶּנָּה לַמָּקוֹם. כְּתִיב וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. מָה רָאָה. רָאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה וְנִזְכַּר לַהֲלָכָה הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית הַקַּנָּאִים פּוֹגְעִין בָּהֶן. תַּנֵּי. שֶׁלֹּא כִרְצוֹן חֲכָמִים. וּפִינְחָס שֶׁלֹּא כִרְצוֹן חֲכָמִים. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. בִּיקְשׁוּ לְנַדּוֹתוֹ אִילוּלֵי שֶׁקָּפְצָה עָלָיו רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ וְאָמְרָה וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהוּנַּת עוֹלָם וגו׳.
מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה. נֶאֱמַר כָּאן מוֹת יוּמַת וְנֶאֱמַר לְהַלָּן כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן יְי יָמוּת וגו׳. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. נֶאֱמַר כָּאן מוֹת יוּמַת וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת. מוּטָּב שֶׁיְלַמֵּד יוּמַת מִיּוּמָת וְאַל יְלַמֵּד יוּמָת מִיָּמוּת.
רש"י על ויקרא כ״ו:מ״ב - הטקסט מספריא
וזכרתי את בריתי יעקוב. בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת נִכְתַּב מָלֵא, וְאֵלִיָּהוּ חָסֵר בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת — יַעֲקֹב נָטַל אוֹת מִשְּׁמוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ עֵרָבוֹן שֶׁיָּבֹא וִיבַשֵּׂר גְּאֻלַּת בָּנָיו:
וזכרתי את בריתי יעקוב. לָמָּה נִמְנוּ אֲחוֹרַנִּית? כְּלוֹמַר, כְּדַאי הוּא יַעֲקֹב הַקָּטָן לְכָךְ, וְאִם אֵינוֹ כְדַאי, הֲרֵי יִצְחָק עִמּוֹ, וְאִם אֵינוֹ כְדַאי, הֲרֵי אַבְרָהָם עִמּוֹ שֶׁהוּא כְדַאי, וְלָמָּה לֹא נֶאֶמְרָה זְכִירָה בְיִצְחָק? אֶלָּא אֲפָרוֹ שֶׁל יִצְחָק נִרְאֶה לְפָנַי צָבוּר וּמֻנָּח עַל הַמִּזְבֵּחַ (ספרא):
וזכרתי את בריתי יעקוב THEN I WILL REMEMBER MY COVENANT WITH JACOB — In five places in Scripture it (the name יעקב) is written plene (יעקוב) and the name אליהו is written defectively in five places, to intimate that Jacob — as it were — took one letter of his (Elijah’s) name as a pledge that at some future time he should come and proclaim the good tidings of his descendants’ redemption (cf. Midrash חסירות ויתירות).
וזכרתי את בריתי יעקוב THEN I WILL REMEMBER MY COVENANT WITH JACOB [AND ALSO MY COVENANT WITH ISAAC, AND ALSO MY COVENANT WITH ABRAHAM WILL I REMEMBER] — Why are they (the patriarchs) enumerated here in a reverse order (in contrast to e. g., Exodus 32:13, where it states: 'לאברהם ליצחק ולישראל וכוזכור )? It is to say: Jacob the youngest among the patriarchs is worthy of this that, through his merits, his children should be redeemed; if he be not sufficiently worthy, behold, the merit of Isaac is with him; if that does not suffice, behold, then there is Abraham with him who is surely worthy enough! And why does Scripture not use the word “remember” in connection with Isaac’s name? Because this is unnecessary, for — says God, as it were — the ashes of Isaac (who according to My command to Abraham was to become a burnt offering) are ever visible before Me as though they were heaped up lying upon the altar (Sifra, Bechukotai, Chapter 8 6-7).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.