שיחה ב

244שיחה ב

א. הרהורו של ר' יוסי "במילי דעלמא" ותיקונו

בזהר פרשתנו¹ מסופר, כי פעם אחת, כאשר ה"חברייא" של רבי שמעון בן יוחאי היו אצלו ודיברו ענינים של סודות התורה, ראה רבי שמעון בן יוחאי כי ר' יוסי "הוה מהרהר במילי דעלמא". אמר לו רבי שמעון בן יוחאי: "יוסי קום אשלים דיוקנך דאת חד חסר בך" – רבי שמעון בן יוחאי הבחין כי מחמת שר' יוסי הרהר "במילי דעלמא" [בענייני העולם], נעשה חסרון ב"דיוקן" שלו, ואות אחת (משמו²) "חסר בך".

לאחר מכן "קם ר' יוסי וחדי במילין דאורייתא .. אסתכל בי' ר' שמעון אמר לו: ר' יוסי השתא אנת שלים .. ודיוקנך שלים" [=קם ר' יוסי ושמח בדברי תורה .. הסתכל בו ר' שמעון ואמר לו: ר' יוסי כעת אתה שלם .. ודיוקנך שלם] (ור' שמעון אמר לאחר מכן תורה על הפסוק³ "ויעש⁴ את ציץ גו'").

לכאורה סיפור זה תמוה ביותר:

כיצד יתכן כי ר' יוסי, שהיה מגדולי התנאים⁵ ובהמצאו במסיבת רבי שמעון בן יוחאי והחברייא שלו בה דיברו רזי תורה, יהרהר בשעת מעשה "במילי דעלמא"?!

ואם נמצא הסבר כי הרהורו של ר' יוסי "במילי דעלמא" היה באופן המתאים על פי תורה (עד שהיה רשאי לשם כך להפסיק מלשמוע את רזי התורה שנאמרו אז)⁶ – הרי קשה לאידך גיסא: מדוע על־ידי כך נחסרה אות אחת משמו?

ב. ר' יוסי – עוסק בצרכי ציבור

לכאורה היה אפשר לבאר זאת – על יסוד הביאור של אבי מורי בהערותיו על הזהר (כדלקמן סעיף ג) – ובהקדים:

אף על פי שר' יוסי היה מה"חברייא" של רבי שמעון בן יוחאי⁷, שאצלם (בכלל) הייתה "תורתן אומנותן"⁸, ברם, הוא⁹ לא היה (על כל פנים – בכל 244הזמנים) בסוג זה של העוסקין אך ורק בתורה שלא פסקו מללמוד כדי לעסוק באומנות ("מילי דעלמא"), וכפי שהגמרא¹⁰ מספרת כי ר' יוסי "שלחא הוה" ("אומן לעבד עורות"¹¹).

כמו כן מצינו שר' יוסי היה עוסק בצרכי ציבור (לדוגמא – התקנות השונות שהנהיג בצפורי¹²).

על פי זה ניתן לבאר, כי ה"מילי דעלמא" בהם הרהר ר' יוסי, היו עניינים של צרכי ציבור¹³. ולכן הפסיק עבורם באמצע שמיעת רזי תורה – משום שהעסק בצרכי ציבור דוחה תלמוד תורה¹⁴.

בכך ניתן גם לבאר, מדוע בכל זאת נחסרה על־ידי כך אות אחת משמו – כי זה שהעיסוק בצרכי ציבור דוחה תלמוד תורה, הוא¹⁵ בשביל תועלת וטובת הרבים, אך בעוסק בצרכי ציבור עצמו יכולה להיווצר – כתוצאה מהתעסקות זו – ירידה (עד שחז"ל אומרים¹⁶ "הטל עליהן צרכי ציבור והן כלין מאיליהן")¹⁷.

[וכפי שמצינו¹⁸ לגבי מרדכי – כמדובר פעם בארוכה¹⁹ – שנשאר משנה למלך, כי היותו "בטל מדברי תורה ונכנס לשררה"²⁰ היה לטובת כלל ישראל (דבר הדוחה תלמוד תורה), ועם זאת, פעל הדבר ירידה אצלו ("ירד מחשיבותו אצל חכמים"²¹), משום שנחסר אצלו העילוי והגדלות של תלמוד תורה²²].

ג. המעלות של "עמל שיחה" ו"עמל תורה"

הסבר זה לקוח גם מביאורו של אבי מורי (בהערותיו על ספר הזהר²³) על סיפור זה – שזה שר' יוסי הרהר "במילי דעלמא" אין משמעו הרהור של "דברים בטלים חס ושלום", כי אם, היה זה ענין של "עמל שיחה", שהוא "דבר גדול" –

[וכמדובר פעם בארוכה²⁴ בביאור 245מאמר חז"ל²⁵ "אדם לעמל יולד .. איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה .. הוי אומר לעמל תורה נברא" – מזה גופא שבתורת אמת עולה הסברא כי אדם נברא "לעמל שיחה", מובן, שזוהי עבודה נעלית. ויתירה מזו: גם לפי המסקנא אשר "לעמל תורה נברא", אין הדבר שולל לגמרי את הענין של "עמל שיחה", כי אם, ש"עמל שיחה" (לבדו) אינו תכלית בריאת האדם;

ואדרבה – כדי להגיע לתכלית ולעילוי של "עמל תורה", חייבת להיות קודם העבודה של "עמל שיחה"],

ובפרט שעל־ידי זה פועלים את ה"שיחה" למעלה²⁶ – שהקדוש־ברוך־הוא "יאמר" כביכול את עשרה המאמרות שבהן נברא העולם, כפי שמבאר רבינו הזקן בתניא²⁷, שעשרה המאמרות מלובשות תמיד בעולם להתהוותו ולהחיותו ולקיימו (וזהו הפירוש של "מילי דעלמא" – עשרה המאמרות בהן נברא העולם ומלובשות בו, ונקראים²⁸ "מילין דהדיוטא").

ומשמעות הדברים באותיות של "עבודה": "מהרהר במילי דעלמא" ("עמל שיחה"²⁹) היא העבודה של "בירורים" – לברר ולזכך את ענייני העולם (בפרט³⁰) על־ידי העבודה של "כל מעשיך יהיו לשם שמים"³¹ ו"בכל דרכיך דעהו"³² (בירור וזיכוך ענייני הרשות (של האדם) – "מילי דעלמא"³³), שעבודה זו פועלת את קיום העולם³⁴ (על־ידי "שיחה" למעלה).

אך עם כל זאת, אין זה בערך לענין של "עמל תורה" (ובפרט – סודות ורזי תורה), כי הגם שעל־ידי "עמל שיחה" נפעל קיום העולם (– באמצעות עשרה המאמרות)

[ויתירה מזו: הכוונה בירידת הנשמה למטה היא (לא לתקן עצמה, אלא) לתקן את הגוף והנפש הבהמית וחלקו בעולם³⁵, ועל־ידי עבודה זו – עבודת הבירורים – נשלמת בעיקר תכלית³⁶ בריאת העולם אשר "נתאווה 246הקדוש־ברוך־הוא להיות לו דירה בתחתונים"³⁷],

אף על פי כן, "עמל תורה" הינו נעלה מ"עמל שיחה"³⁸, משום שהוא ממשיך את האור האלוקי הנעלה מהעולם³⁹. ולכן נעשה חסרון בשמו של ר' יוסי כאשר הרהר "במילי דעלמא", משום שזוהי ירידה לגבי ענין "עמל תורה" שלו.

ד. ר' יוסי – כנגד ספירת המלכות

אך בעומק יותר, עדיין אין זה ביאור מספיק על כך ש"אות חד חסר בך":

הנהגת התנאים והאמוראים הייתה בהתאם לשורש נשמתם⁴⁰. ובנידון דידן, זה שדוקא ר' יוסי הרהר "במילי דעלמא", הוא, כביאור⁴¹ אבי מורי, משום שר' יוסי הוא בחינת המלכות, שהיא המקור לעולמות בריאה יצירה עשיה (המתהוים מעשרה המאמרות של ספירת המלכות); ולכן עבודתו היא בענין "עמל שיחה" (וקיום העולם).

ומכיון ששליחותו של ר' יוסי בעלמא דין מתבטאת בעבודה של "עמל שיחה", אם כן (הן אמת שבעמל תורה קיים עילוי גדול לגבי עמל שיחה, משום שהתורה נעלית מהעולם – ברם) כיצד ניתן לומר, כי בגלל שר' יוסי "הוה מהרהר במלי דעלמא" יווצר חסרון בשם שלו (ששם האדם מכוון לבחינת נשמתו⁴²), בשעה שזוהי עבודתו המותאמת לנשמה שלו (ובמילא – לשמו)⁴³?

[על דרך האימרה הידועה בשם ר' זוסיא מאניפולי, שלא יתבעו אותו מדוע לא היה בדרגתם של צדיקים 247גדולים, אלא "מדוע אין הוא זוסיא"].

זאת ועוד: אם מפני שלא היה לו העילוי של עבודה נוספת נעשה חסרון בשמו, הרי ירע לבבו, וידיעה זו תפריע לו לקיים את עבודתו שניתנה לו – בשמחה וטוב לבב⁴⁴.

גם צריך להבין: מדוע ר' יוסי עצמו לא חש בחסרון שנוצר בדיוקנו ובשמו⁴⁵ עד שרבי שמעון בן יוחאי העיר לו על כך, כמו כן – כאשר חזר ונעשה "שלים" (על־ידי ש"חדי במלין דאורייתא"), גילה לו רבי שמעון בן יוחאי על כך?

ה. החסרון בר' יוסי מפאת שייכותו לחברייא של רשב"י

והביאור בזה – שהיא הנותנת:

ר' יוסי מצד עצמו – זאת אומרת בהתאם לאופן בו צריכה להיות העבודה שלו מצד שורש נשמתו – הרי הרהורו "במילי דעלמא" לא היוה לדידו חסרון, ואדרבה (כנ"ל), עבודתו (ובמילא – דיוקנו ושמו) היו בשלימות;

החסרון שנגרם לו, היה בעניינו כאחד מהחברייא דרבי שמעון בן יוחאי⁴⁶ – רבי שמעון בן יוחאי שתורתו אומנתו (כדלקמן) – ענין שהיה צריך להיות אצל ר' יוסי (גם) באותה שעה; ולכן דוקא רבי שמעון בן יוחאי (ראש החברייא) היה יכול להבחין בחסרון זה אצל ר' יוסי (וגם – להבחין כאשר החסרון הושלם לאחר מכן).

ו. העוסק בצרכי ציבור – ה' משלים את חסרונו בתורה

הדבר יובן לפי המובא בהלכות תלמוד תורה⁴⁷ של רבינו הזקן, כי "כל נפש צריכה לתיקונה לעסוק בפרד"ס כפי מה שהיא יכולה להשיג .. ואי אפשר לה להתתקן ולהשתלם .. בלתי ידיעה זו", ואחד אשר "נתעצל ולא השיג וידע אלא מעט, צריך לבא בגלגול עד שישיג וידע כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה".

ברם, מה לגבי אחד שאצלו הלימוד "מעט" אינו מצד עצלות, אלא משום שעל פי תורה הריהו פטור מתלמוד תורה? – אומר רבינו הזקן (בתורה אור⁴⁸), כי במקרה כזה יכולים להיות שני אופנים:

א) זו גופא הוראה, שהנשמה שלו לא 248שייכת ליותר (ובמילא – אינה זקוקה ליותר) השגת התורה, ולכן היא מגיעה לשלימות שלה (גם) בלימוד מועט, עד אפילו באופן של "פרק⁴⁹ אחד שחרית ופרק אחד ערבית"

ב) מכיוון שהוא "עוסק (בתורה) כל מה שאפשר לו", הרי "ישלים לו הקדוש־ברוך־הוא", את מה שמגיע לו אך לא הצליח להשיג באמצעות לימודו והשגת התורה.

ויש לומר בדרך אפשר, כי בכללות – תלויים שני האופנים הללו בסיבה מדוע אי אפשר לו לעסוק בתורה:

אם זה משום שהוא עסוק (בהיתר ועל פי תורה) בענייני פרנסה וכיוצא בזה בעניינים הפרטיים שלו, הרי זו הוראה שנשמתו אינה שייכת ל"מארי תורה", אלא ל"מארי עובדין טבין"⁵⁰, היא אינה שייכת כל כך להשגת התורה (ולכן מספיק לו לימוד תורה "פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית");

אך אם הוא עסוק (בהיתר ועל פי תורה) בענינים של אחרים (צדקה וכיו"ב), ובפרט – בצרכי ציבור הדוחים תלמוד תורה מצד טובת ותועלת הרבים – אזי מושגת שלימותו באופן, בו הקב"ה משלים את מה שהחסיר⁵¹ ולא קיבל באמצעות לימודו והשגת התורה –

כולל גם באופן⁵², שהוא מברך אותו בהצלחה מרובה בלימוד התורה כך שבזמן מעט הוא משיג בתורה מה שעל דרך הרגיל היה צריך להמשך זמן רב; על דרך מה שכתוב בירושלמי⁵³ (בנוגע ל"חסידים הראשונים" ש"היו שוהין .. ומתפללין" – ט' שעות ביום⁵⁴), "על־ידי שהיו חסידים היתה ברכה ניתנת בתורתן" – (זה פעל) "שהצליחו להבין ולהשכיל מיד ולא היו שוהין"⁵⁵.

וכנאמר לגבי צדקה, שעל ידה "נעשה מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה"⁵⁶.

ז. השלמת אות יו"ד שכנגד "עמל תורה"

על פי זה ניתן לבאר גם את הסיפור האמור בזהר:

העובדה שרבי שמעון בן יוחאי הבחין כי אצל ר' יוסי חסרה אות משמו

– ובפרט כפי שמבאר אבי מורי, שהייתה זו אות יו"ד⁵⁷ של "יוסי", שהיא כנגד יו"ד של שם הוי', המאירה בעולם 249האצילות; ובעבודת האדם, זהו הענין של "עמל תורה" (ובפרט – סודות התורה) הנעלה מ"עמל שיחה" (עשרה המאמרות, מקור עולמות בריאה יצירה עשיה) ועמל תורה הריהו עניינו של רבי שמעון בן יוחאי – תורתו אומנותו (ובזה גופא – מארי רזי תורה)⁵⁸

היתה הוכחה והוראה, כי עכשיו נדרש מר' יוסי שיתעלה מעבודתו "במילי דעלמא" ויעסוק כעת ב"עמל תורה", ובאופן של חברייא דרבי שמעון בן יוחאי, "תורתו אומנותו".

ויש לומר בדרך אפשר יותר מזה: מכיון שהייתה זו עת רצון בענין התורה, שלימוד התורה שלו בזמן זה יהיה "כמה פעמים ככה" – יושלם בכך כל מה שהיה צריך לקבל על־ידי לימודו והשגת התורה (בזמן שהיה "מהרהר במילי דעלמא");

וכפי שאכן היה לאחר מכן, שעל־ידי זה ש"קם ר' יוסי וחדי במלין דאורייתא", נעשה (כפי שרבי שמעון בן יוחאי אמר לו) "אנת שלים .. ודיוקנך שלים", שיש לפרש – שלימות בתכלית – באופן המשלים גם את העבר.