248

שייכת ליותר (ובמילא – אינה זקוקה ליותר) השגת התורה, ולכן היא מגיעה לשלימות שלה (גם) בלימוד מועט, עד אפילו באופן של "פרק⁴⁹ אחד שחרית ופרק אחד ערבית"

ב) מכיוון שהוא "עוסק (בתורה) כל מה שאפשר לו", הרי "ישלים לו הקדוש־ברוך־הוא", את מה שמגיע לו אך לא הצליח להשיג באמצעות לימודו והשגת התורה.

ויש לומר בדרך אפשר, כי בכללות – תלויים שני האופנים הללו בסיבה מדוע אי אפשר לו לעסוק בתורה:

אם זה משום שהוא עסוק (בהיתר ועל פי תורה) בענייני פרנסה וכיוצא בזה בעניינים הפרטיים שלו, הרי זו הוראה שנשמתו אינה שייכת ל"מארי תורה", אלא ל"מארי עובדין טבין"⁵⁰, היא אינה שייכת כל כך להשגת התורה (ולכן מספיק לו לימוד תורה "פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית");

אך אם הוא עסוק (בהיתר ועל פי תורה) בענינים של אחרים (צדקה וכיו"ב), ובפרט – בצרכי ציבור הדוחים תלמוד תורה מצד טובת ותועלת הרבים – אזי מושגת שלימותו באופן, בו הקב"ה משלים את מה שהחסיר⁵¹ ולא קיבל באמצעות לימודו והשגת התורה –

כולל גם באופן⁵², שהוא מברך אותו בהצלחה מרובה בלימוד התורה כך שבזמן מעט הוא משיג בתורה מה שעל דרך הרגיל היה צריך להמשך זמן רב; על דרך מה שכתוב בירושלמי⁵³ (בנוגע ל"חסידים הראשונים" ש"היו שוהין .. ומתפללין" – ט' שעות ביום⁵⁴), "על־ידי שהיו חסידים היתה ברכה ניתנת בתורתן" – (זה פעל) "שהצליחו להבין ולהשכיל מיד ולא היו שוהין"⁵⁵.

וכנאמר לגבי צדקה, שעל ידה "נעשה מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה"⁵⁶.

ז. השלמת אות יו"ד שכנגד "עמל תורה"

על פי זה ניתן לבאר גם את הסיפור האמור בזהר:

העובדה שרבי שמעון בן יוחאי הבחין כי אצל ר' יוסי חסרה אות משמו

– ובפרט כפי שמבאר אבי מורי, שהייתה זו אות יו"ד⁵⁷ של "יוסי", שהיא כנגד יו"ד של שם הוי', המאירה בעולם