שיחה ב

84שיחה ב

א. סעודה שלישית – "לא תמצאוהו"

מן הפסוק¹ "ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה", שבו מוזכרת המילה "היום" בקשר לאכילת המן בשבת שלש פעמים, לומדים חז"ל² את חובת אכילת שלש סעודות בשבת.

אמנם, עיקרה של הסעודה היא אכילת פת³, אך בקשר לסעודה שלישית מובאת בשולחן ערוך⁴ מחלוקת בין הפסוקים: יש דעות שגם סעודה שלישית חייבים באכילת פת, ו"יש מקילין .. שיכול לקיים סעודה שלישית בכל מאכל העשוי מחמשת המינים שמברכים עליו בורא מיני מזונות שהוא נקרא מזון, ויש מקילין עוד שיכול לקיימה גם־כן בדברים שדרך ללפת בהן את הפת כגון בשר ודגים וכיוצא בהם .. ויש מקילין עוד שאפילו בפירות יכול לקיימה"⁵.

ואדמו"ר הזקן מסיים בשולחן ערוך שלו⁶: "ואין לסמוך כלל על כל זה אלא אם כן אי אפשר כלל בענין אחר, כגון שהוא שבע ביותר ואי אפשר לו לאכול פת בלי שיצער את עצמו".

למרות זאת ידוע המנהג של רבותינו נשיאינו⁷ שנהגו בדרך כלל לא לאכול פת בסעודה שלישית. הם נהגו לצאת ידי חובת סעודה זו בטעימה כלשהי.

הסיבה לכך היא⁸: הסעודה השלישית נלמדת מהפעם השלישית שבה נכתבת המילה "היום" בפסוק, ושם אומרת התורה "היום לא תמצאוהו" – השלילה של מציאת המן. לפיכך, מתאים שבסעודה השלישית יורגש הדבר על ידי אי־אכילת פת, בדומה ל"לא תמצאוהו" – של המן – לחם.

ההסבר הפנימי לכך מבואר בתורת החסידות⁹: הסעודה השלישית של שבת היא כנגד השבת שלעתיד לבוא, כפי 84שנאמר גם ב"ב"ח"¹⁰ – אשר עליו נאמר¹¹ "עולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה...", וההמשכה היורדת אז לעולם היא בבחינת "אין", כנאמר ברבינו בחיי¹². לכן, סעודה זו אינה סעודה רגילה, ומודגש בה הענין של "לא תמצאוהו" – אין אוכלים פת, אלא יוצאים ידי חובה בטעימה כלשהי.

ב. חלקי התורה "כולא חד"

תורתנו הקדושה היא תורה אחת, ופנימיות התורה ומנהגיה, וחלק ההלכה שבתורה הם "כולא חד"¹³. כלומר, כל חלקי התורה תואמים זה לזה ועולים בקנה אחד. ומובן, שמנהג של גדולי ישראל ושל ההולכים בעקבותיהם מלכתחילה על פי פנימיות התורה, איננו "קולא" ו"דיעבד" על פי ההלכה, ח"ו.

יש להבין: אמנם, לפי ההסבר בפנימיות הענינים סעודה שלישית היא נעלית מאכילה, וזהו הטעם לאי־אכילת פת, אך לפי ההלכה זוהי בכל זאת "קולא", עד כדי כך שאדמו"ר הזקן אומר "ואין לסמוך כלל על כל זה"¹⁴, אלא במקרה של "בדיעבד", כאשר הוא מאד שבע לפני כן. וכיצד תואם הדבר עם המנהג, שלפי החסידות זהו הידור לא לאכול פת?

ג. עיקר סעודת שבת – עונג

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

על מצות אכילת שלש סעודות בשבת, אומר אדמו"ר הזקן¹⁵: "שמצות סעודות שבת אינה אלא בשביל עונג". כלומר, שבכל שלש הסעודות בשבת אין חובה על עצם אכילת פת, כשלעצמה¹⁶, אלא החובה היא על העונג שבכך.

לפי זה, שבכל סעודות השבת החובה היא על העונג ולא על האכילה, כשלעצמה, הרי כאשר האדם מצטער מן האכילה, הרי לא זו בלבד שלא חלה עליו חובת אכילה, אלא יותר מכך – חלה עליו חובה לא לאכול (וייתכן שביאור לשונו של אדמו"ר הזקן¹⁷ "אין צריך לצער את עצמו לאכול", הוא, שאדם המצטער אינו צריך ואף אסור לו כמעט), משום שאכילה כזו היא ההיפך מתכלית סעודות השבת, היפך העונג,

כפי שכותב אדמו"ר הזקן בפירוש¹⁸ בקשר לתענית ואי־אכילה בשבת, ש"אדם שהאכילה מזקת לו שאז עונג 85הוא לו שלא לאכול, אינו צריך לאכול כלל וכמעט שאסור לו לאכול שלא יצטער בשבת".

וכשם שנאמר לגבי אי־אכילה בכלל, כך הוא גם לגבי הפרטים באכילה¹⁹: אם הוא מצטער מאכילת פת בסעודת שבת, הוא חייב מלכתחילה לא לאכול פת. ואדרבה, אם הוא יאכל פת, הרי הוא יעשה בכך דבר הנוגד את תכלית סעודת שבת.

ד. ההידור של המצטער באכילת פת בסעודת שלישית

לפי זה יש לומר:

חובת אכילת פת בסעודה שלישית חלה רק כאשר זהו עונג לאדם. אך לא כן כאשר אין לאדם עונג באכילת פת: ביודעו באמונה שלימה שבזמן סעודה שלישית, רעוא דרעוין, מאירה בחינת "היום לא", בחינת "אין". ושזהו זמן מעין יום הכיפורים, הנקרא "שבת שבתון", ומעין עולם הבא, אשר "אין בו לא אכילה ולא שתיה" – ומשום כך אכילת פת היא צער בעבורו – אז אין קיימת מלכתחילה חובה לאכול פת בסעודה שלישית. ואדרבה: אצל אדם כזה זהו הידור לפי ההלכה לא להצטער באכילת פת, אלא לצאת ידי חובת הסעודה בטעימה כלשהי²⁰.

ויש לומר שמשום כך נהגו רבותינו נשיאינו לצאת ידי חובת סעודה זו בטעימה כלשהי, כי הם חשו באור המאיר בסעודה שלישית²¹, והחסידים – הרי הם מקושרים לרבותינו, לומדים את תורתם על מנת לעשות, והולכים בדרכיהם.

ה. הטעימה בסעודה שלישית – מעלה

אך עדיין צריך להבין:

כיוון שבזמן של מנחת שבת מאירה בחינת "היום לא", לא היתה צריכה להיות שום סעודה בזמן זה, כשם שיום הכיפורים אסור באכילה, וכפי שמוצאים²² שרבי שמעון בר יוחאי המיר את הסעודה השלישית של ערב פסח שחל להיות בשבת בדברי תורה על מעשה מרכבה. מדוע, בכל זאת יש הכרח בטעימה, לפחות של פירות?

86במספר מקומות בתורת החסידות²³ מובן, שבסעודה השלישית צריכה להיות טעימה כלשהי, ולא כיום הכיפורים אשר אסור באכילה – לא מפני מעלתה של הסעודה השלישית, אלא להיפך, משום שהיא איננה יותר מאשר מעין עולם הבא ויום הכיפורים.

אך ברשימתו של כ"ק מורי וחמי אדמו"ר²⁴, בשם אביו כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע נאמר: "הא דסעודה שלישית היום לא... היינו שאין צריך פת, אבל צריך לטעום איזה דבר, ואמר רבי יוסי²⁵ יהא חלקי מאוכלי ג' סעודות".

אך מניסוח הדברים ומהמשך הענין "צריך לטעום איזה דבר" והבאת מאמרו של רבי יוסי "יהא חלקי...", מובן, שהענין של "צריך לטעום..." הוא מעלה של סעודה שלישית.

כן אינו מובן, לכאורה, מדוע מביא הרבי נ"ע את מאמרו של רבי יוסי כהוכחה לדבריו: אם מדובר כאן על חובת אכילת סעודה שלישית על־פי ההלכה – צריך לציין בראש ובראשונה את עצם החובה²⁶. ואם מדובר על ההסבר של הפנימי "צריך לטעום..." – מהי ההוכחה לכך מדברי רבי יוסי?

ו. מהי משמעות

ההתברכות "יהא חלקי"?

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את מאמרו של רבי יוסי:

לכאורה, אין מובן: החובה לאכול שלש סעודות בשבת היא הלכה מופרשת בסוגיא שם בגמרא, ומהי אפוא המשמעות של האיחול "יהא חלקי..."²⁷?

המהרש"א²⁸ מפרש, שהסיבה לדברי רבי יוסי "יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות..." – וכן אמירותיו "יהא חלקי" לגבי מספר ענינים המובאים שם בגמרא – היא "כדי לזרז את הבריות".

אך לכאורה אין הדבר ברור: אמנם, על הענינים שהם בבחינת ההידור, מדת חסידות וכדומה מתאים להתבטא בלשון "יהא חלקי" כדי לזרז את הבריות, אך כיצד מתאים להתבטא בלשון זו לגבי שלש סעודות, שזוהי חובה מוחלטת?

אי אפשר לתרץ²⁹, שרבי יוסי התכוון לאזהרה של "החכם עיניו בראשו", שאדם לא ימלא את כרסו בסעודת הבוקר, כדי שיוכל לאכול סעודה סעודה שלישית¹⁷ – כי קשה לומר שעל דבר כה פשוט יתברך רבי יוסי "יהא חלקי".

87ז. מעין עולם הבא – עונג גם לגוף

ויש לומר, שההסבר לכך הוא³⁰:

המשמעות של הנאמר על עולם הבא ש"אין בו לא אכילה ולא שתיה" איננה שאז תאבד המעלה של הגוף היהודי, משום שמציאותו או חשיבותו תתבטל. אלא, הכוונה היא, שבעולם הבא ייעשה החיבור בין הגוף לבין הנשמה שלא באמצעות אכילה ושתיה גשמית.

וכידוע, שתורת החסידות³¹ סוברת כדעת הרמב"ן³². ששלימות של העולם הבא היא בזמן שלאחר תחיית המתיים – כאשר תהיינה נשמות בגופים. כי בגוף היהודי כשלעצמו יש מעלה מיוחדת.

לפי זה יש לומר, שמשום כך יש מעלה בחובת אכילה כלשהי בסעודה שלישית: כיוון שסעודה זו היא מעין העתיד לבוא, שגם אז יהיה גוף שיקבל שכר, ומסיבה זו צריך הגוף לחוש עונג גם בסעודה זו, על ידי טעימה כלשהי, ביחד עם הענין של "אין", של "לא תמצאוהו" – ולכן אין הוא אוכל פת.

ויותר מכך: מפורש בכמה מקומות³³, שסעודת הלוויתן ושור הבר לעתיד לבוא תהיה סעודה גשמית. ויש לומר שכרמז לכך צריכה להיות טעימה כלשהי. (אך זהו חידוש גדול וצריך עיון וחיפוש יסוד לכך)³⁴.

ח. לעתיד לבוא – יתרון הגוף על הנשמה

וביתר עמקות יש לומר:

שלימות השכר לעתיד לבוא היא דוקא באופן של נשמות בגופים, משום שאז יתגלה יתרון הגוף על הנשמה, עד אשר הנשמה תהיה ניזונית מן הגוף³⁵. הנשמה תהיה זקוקה לגוף כדי שתורגש בה הדרגה על עצמותו ומהותו יתברך אשר מציאותו מעצמותו.

ולפי זה יש לומר לגבי סעודה שלישית: בכך שיש חובה בטעימה כלשהי, מתבטאת מעלה, מדגישים את חשיבות הגוף ובמילא מתגלית יותר ה"שבת" של לעתיד לבוא.

ט. דברי רבי יוסי – נתינת כח

וזוהי המשמעות הפנימית של דברי 88"יהא חלקי מאוכלי ג' סעודות בשבת" – שהוא יוכל לאכול אכילה כלשהי³⁶ בסעודה שלישית – שזה יהא לו לעונג, שבכך תורגש המעלה שתתגלה רק לעתיד לבוא – מעלת הגוף.

וזוהי ההוכחה שמביא הרבי נ"ע מדברי רבי יוסי: דבריו של רבי יוסי "יהא חלקי...", למרות שנאמר "היום לא", מהווים נתינת כח לאכול אכילה כלשהי בסעודה שלישית באופן שזוהי מעלה, ומתברכים בה "יהא חלקי" – לא זו בלבד שאין כאן העדר ושלילה – "היום לא", אלא להיפך – זוהי המעלה הגדולה של השבת שלעתיד – הנשמה