י
י וכל זה בשבת ויום טוב של שלש רגלים אבל בחולו של מועדסו וראש חודשסז וראש השנהסח אם לא נזכר עד שהתחיל ברכת הטוב והמטיב אינו חוזר מפני שברכת המזון בימים אלו היא רשות שאם רוצה אוכל פירות וכיוצא בהם כדי שלא יתענהסט ובראש השנה יש מתירין אפי' להתענותע ואף שאין דבריהם עיקרעא מכל מקום יש לחוש לדבריהם שלא לכנוס לספק ברכה לבטלה אם יחזור לראשעב.
משא"כ בשבתות וימים טובים של שלש רגלים שהוא חייב לאכולעג פת שמברכין עליו ברכת המזוןעד שבשבת נאמרעה וקראת לשבת עונג וביום טוב נאמרעו ושמחת בחגך ואין עונגעז ושמחהעח בלא אכילת לחם (שקובעים עליו סעודה) שהלחם הוא עיקר הסעודהעט שכל סעודה נקרא על שם הלחםפ (ומיני לחמים שאין קובעין עליהם סעודהפא צריך לאכול מהם כשיעור קביעות סעודהפב) ואז הוא חייב לברך ברכת המזון כמ"ש בסי' קס"חפג.
ומכל מקום אם נזכר קודם שהתחיל ברכת הטוב והמטיב בראש חודש אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולםפד שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרוןפה וספק הוא אם הוא חותם בא"י מקדש ישראל וראשי חדשים אם לאופו וספק ברכה להקלפז ולא יחתוםפח ואפילו בלילה שבתפלה אינו חוזר אם לא אמר יעלה ויבא בעבודה אע"פ שנזכר קודם שהתחיל ברכה שלאחריהפט בברכת המזון צריך לומר בא"י אמ"ה שנתן וכו'צ לפי שבתפלה כיון שאף שלא נזכר עד שהתחיל מודים לא הצריכוהו לחזור לעבודה להזכיר של ראש חודש במקום שתקנו חכמים לפי שאין מקדשין החדש בלילהצא אין לו להזכיר ג"כ בין עבודה למודים משום הפסק בתפלה אבל בברכת המזון אחר שחתם בונה ירושלים נסתיימה ברכת המזון של תורה ואין לחוש להפסק אם יברך אשר נתן כו' קודם שיתחיל הטוב והמטיבצב ואף שאין מחזירים אותו משום הזכרת ראש חודש בלילה מכל מקום זו אינה חזרה אלא הוספת ברכה שתקנו להוסיף במקום שאין לחוש בה להפסקצג:
הערות
- סו. רמב"ם שם הי"ג. סמ"ג עשין כז הל' ברכת המזון. כל בו סי' כה. שו"ע ס"ז.
- סז. גמרא שם מט, ב. טור ושו"ע שם.
- סח. מ"א ס"ק ז. ובסידור: וכן בר"ה ביום, אבל בליל ר"ה חוזר. וראה שער הכולל פל"ד סי"א. ודין יום הכפורים יתבאר לקמן סי"א.
- סט. תוס' שם ד"ה אי. רבינו יונה שם ד"ה ברכת. רשב"א שם ד"ה תפלה. רא"ש שם סי' כג. טור ושו"ע שם.
- ע. עי' בטור וב"י סי' תקצז .
- עא. שו"ע שם . וכ"ה לקמן שם ס"א וש"נ.
- עב. מ"א שם. וראה גם לקמן שם ס"ז.
- עג. גמרא שם.
- עד. תוס' ורשב"א ורא"ש שם. לבוש ס"ז. מ"א ס"ק ט. וראה גם לקמן סי' עדר ס"ה. סי' רצא ס"א. סי' תעה סל"ב. סי' תרלט סיז-יט. וראה הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים ד"ה מצה, אם החיוב הוא מן התורה.
- עה. ישעי' נח, יג.
- עו. דברים טז, יד.
- עז. רשב"א שם.
- עח. רא"ש שם. מעדני יום טוב שם אות ז. לבוש שם. ועי' לקמן סי' תקכט ס"ו-ז שושמחת בחגך הוא גם בחול המועד. ושם ס"ג שחיוב הסעודות הוא ממקרא קודש ומעונג שנאמר בשבת. וראה גם לקמן סי' רמב ס"א. ובסי' עדר ס"א וס"ה שחיוב הסעודות בשבת לומדים גם מאכילת המן שנאמר בה לחם.
- עט. רא"ש שם. וכ"ה לקמן סי' עדר ס"ה. סי' תקכט ס"ד.
- פ. ראה רש"י קהלת י, יט. וראה הגהת מרדכי שבת רמז שצג בשם הרמ"א.
- פא. שגם בהם יוצאים חובת סעודת יו"ט, כדלקמן סי' תעה סל"ב לענין מצה עשירה, וש"נ.
- פב. ראה גם לעיל סי' קסח קו"א ס"ק ד. הגהת מהרי"ל על הגליון: שמעתי ממנו בסוף ימיו שחזר בו ולא הצריך לאכול כשיעור קביעות סעודה שהרי גם בברכת מעין ג' יש בה הזכרה של קדושת היום . ועי' פס"ד צמח צדק שנז, ג, דאין בזה ספק שבסעודת שחרית מחויב לאכול פת ולא סגי במיני מזונות. וראה לקו"ש חכ"א ע' 85 בהערה. דרכי החיים (אכילת חובה ח"ג ס"ק א). ס' הק"ן ע' 36. מחשבת חיים ע' פז-ח. מ"מ וציונים. קיצור הלכות שבת לסי' עדר (מילואים ע' ע).
- פג. סעיף ח וש"נ.
- פד. בשם ומלכות. רוקח סי' שלט. שבלי הלקט סי' קפב. אגודה ברכות פ"ז סי' קעח. לבוש ס"ז. אליה זוטא ס"ק יא ואליה רבה ס"ק י בשם הרבה פוסקים. ובמאמר מרדכי ס"ק יג - גם בדעת הטור ושו"ע שם.
- פה. גמרא שם . טור ושו"ע שם.
- פו. גמרא שם. והטעם יתבאר לקמן סי"א במוסגר. ושם יתבאר גם שיש פוסקים לחתום אף בראש חדש.
- פז. הגהות מיימוניות הל' ברכות פ"ב אות ז בשם ראבי"ה. מ"א ס"ק יד.
- פח. רי"ף שם. רמב"ם הל' ברכות פ"ב הי"ג. טור ושו"ע שם. וכ"ה בסידור.
- פט. וכן בהבדלה שבחונן הדעת, כדלעיל סי' קיד ס"ז ולקמן סי' רצד ס"ז וש"נ.
- צ. רשב"א ברכות כט, א ד"ה כתב רבינו אלחנן. מרדכי ברכות רמז קעו בשם רבינו יוסף. טור ושו"ע שם.
- צא. ברכות ל, ב. וראה גם לעיל סי' קח סי"ד.
- צב. תוס' ברכות ל, ב ד"ה מסתברא. רשב"א שם. ארחות חיים הל' תפלה סי' קג. ט"ז סי' קיד ס"ק יב.
- צג. טור לבוש ס"ז-ח.
רש"י על קהלת י׳:י״ט - הטקסט מספריא
לִשְׂחוֹק עֹשִׂים לֶחֶם. לְחֶדְוַת מִזְמוּטֵי חֲתָנִים וְכַלּוֹת, עוֹשִׂים סְעוּדָה, וּסְתָם סְעוּדָה גְדוֹלָה קְרוּיָה לֶחֶם, כְּמוֹ דְאַתְּ אָמַר: "בֵּלְשַׁצַּר מַלְכָּא עֲבַד לֶחֶם רַב":
וְיַיִן. מַשְׁקִין בִּסְעוּדָה, אֲשֶׁר יְשַׂמַּח הַחַיִּים:
וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל. אִם אֵין כֶּסֶף, אֵין סְעוּדָה. לְפִיכָךְ, לֹא יִתְעַצֵּל אָדָם מִן הַמְלָאכָה, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לוֹ מַה לְהוֹצִיא:
משנה תורה, הלכות ברכות ב׳ - הטקסט מספריא
סדר ברכת המזון כך היא:ראשונה ברכת הזן שנייה ברכת הארץ שלישית בונה ירושלים רביעית הטוב והמטיב ברכה ראשונה משה רבינו תקנה שנייה תיקן יהושע שלישית תיקן דוד ושלמה בנו רביעית חכמי משנה תקנוה.
הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית ואכלו פתן אין מברכין לפניה ומברכין לאחר סעודתן שתי ברכות בלבד כדי שלא יבטלו מלאכת בעל הבית ברכה ראשונה כתיקונה שנייה פותח בברכת הארץ וכולל בה בונה ירושלים וחותם בברכת הארץ ואם היו עושין בסעודתן בלבד או שהיה בעל הבית מיסב עמהן מברכין ד' ברכות כתיקונן כשאר כל אדם.
ברכת הארץ צריך לומר הודייה בתחלתה ובסופה וחותם בה על הארץ ועל המזון וכל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו וצריך להזכיר בה ברית ותורה ולהקדים ברית לתורה שהברית הזאת שאומרים בברכת הארץ היא ברית מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות והתורה כולה נכרתו עליה שלש בריתות שנאמר אלה דברי הברית וגו' מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב אתם נצבים וגו' לעברך בברית וגו'.
ברכה שלישית פותח בה רחם יי' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך או נחמנו יי' אלהינו בירושלים עירך וחותם בה בונה ירושלים או מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים ולפיכך נקראת ברכה זו נחמה וכל מי שלא אמר מלכות בית דוד בברכה זו לא יצא ידי חובתו מפני שהיא ענין הברכה שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד.
בשבתות ובימים טובים מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע כיצד מתחיל נחמנו יי' אלהינו בציון עירך או רחם יי' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ומסיים מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים או בונה ירושלים ואומר באמצע בשבת אלהינו ואלהי אבותינו רצה והחליצנו יי' אלהינו במצותיך ובמצות יום השביעי הגדול והקדוש הזה כי יום זה גדול וקדוש הוא מלפניך נשבות בו וננוח בו באהבה כמצות רצונך ברצונך הנח לנו יי' אלהינו ואל תהא עלינו צרה ורעה ויגון ואנחה ביום מנוחתנו ובימים טובים אומר יעלה ויבא וכן בראשי חדשים ובחולו של מועד מוסיף באמצע ברכה שלישית יעלה ויבא.
בחנוכה ובפורים מוסיף באמצע ברכת הארץ על הנסים כדרך שמוסיף בתפלה ויום טוב או ראש חדש שחל להיות בשבת מזכיר רצה והחליצנו תחילה ואחר כך יעלה ויבא וכן ראש חדש טבת שחל להיות בשבת מזכיר על הנסים בברכת הארץ ורצה והחליצנו ויעלה ויבא בנחמה.
ברכה רביעית צריך להזכיר בה שלש מלכיות וכשמברך האורח אצל בעל הבית מוסיף בה ברכה לבעל הבית כיצד אומר יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא וכו' ויש לו רשות להוסיף בברכת בעל הבית ולהאריך בה.
וכשמברכין בבית האבל אומר בברכה רביעית המלך החי הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שופט בצדק שליט בעולמו לעשות בו כרצונו שאנחנו עמו ועבדיו ובכל אנחנו חייבין להודות לו ולברכו ומבקש רחמים על האבל לנחמו כפי מה שירצה וגומר הרחמן כו'.
בבית חתנים מברכין ברכת חתנים אחר ארבע ברכות אלו בכל סעודה וסעודה שאוכלים שם ואין מברכין ברכה זו לא עבדים ולא קטנים עד כמה מברכין ברכה זו אם היה אלמון שנשא אלמנה מברכין אותה ביום ראשון בלבד ואם בחור שנשא אלמנה או אלמון שנשא בתולה מברכין אותה כל שבעת ימי המשתה.
ברכה זו שמוסיפין בבית חתנים היא ברכה אחרונה משבע ברכות של נישואין במה דברים אמורים כשהיו האוכלין הם שעמדו בברכת נישואין ושמעו הברכות אבל אם היו האוכלין אחרים שלא שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין מברכין בשבילם אחר ברכת מזון שבע ברכות כדרך שמברכין בשעת נישואין והוא שיהיו עשרה וחתנים מן המנין.
ואלו הן שבע ברכות:ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם יוצר האדם ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שהכל ברא לכבודו ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד ברוך אתה יי' יוצר האדם שוש תשיש ותגל עקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך יי' משמח ציון בבניה שמח תשמח רעים ואהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם ברוך אתה יי' משמח חתן וכלה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה ורנה דיצה וחדוה אהבה אחוה שלום וריעות מהרה יי' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חתנים [מחופתם] ונערים מנגינתם ברוך אתה יי' משמח חתן עם הכלה.
שכח ולא הזכיר בשבת או ביום טוב קדושת היום אם נזכר קודם שיתחיל בברכה רביעית בשבת אומר ברוך יי' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל לאות ולברית קדש ברוך אתה יי' מקדש השבת ביום טוב אומר ברוך אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה ברוך אתה יי' מקדש ישראל והזמנים ומתחיל בברכת רביעית וגומר ואם נזכר אחר שהתחיל בברכה רביעית פוסק וחוזר לראש שהוא ברכת הזן.
בראשי חדשים שכח ולא אמר יעלה ויבא אם נזכר קודם שיתחיל ברכה רביעית אומר ברוך אשר נתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ואינו חותם בה ומתחיל בברכה רביעית וגומר ואם נזכר אחר שהתחיל בברכה רביעית גומר אותה ואינו חוזר וכן בחולו של מועד ובחנוכה ובפורים שכח ולא הזכיר הענין בברכת המזון אינו חוזר.
מי שאכל ושכח ולא בירך אם נזכר קודם שיתעכל המאכל שבמעיו חוזר ומברך נתעכל המזון שבמעיו אינו חוזר ומברך וכן אם נעלם ממנו ולא ידע אם בירך או לא בירך חוזר ומברך והוא שלא נתעכל המזון שבמעיו.
משנה תורה, הלכות ברכות ב׳:י״ג - הטקסט מספריא
בראשי חדשים שכח ולא אמר יעלה ויבא אם נזכר קודם שיתחיל ברכה רביעית אומר ברוך אשר נתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ואינו חותם בה ומתחיל בברכה רביעית וגומר ואם נזכר אחר שהתחיל בברכה רביעית גומר אותה ואינו חוזר וכן בחולו של מועד ובחנוכה ובפורים שכח ולא הזכיר הענין בברכת המזון אינו חוזר.
מצוטט ב־3 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך לו ‹ בשלח ‹ שיחה ג ‹ 81 שו"ע אדה"ז או"ח סקפ"ח ס"י
תורת מנחם 1
- נד - שנת תשכ"ט - חלק ראשון ‹ ר"ד בעת הסעודות דחג הסוכות, ה'תשכ"ט שו"ע אדה"ז או"ח סקפ"ח ס"י
מאמרים מלוקטים 1
- חלק א ‹ בס"ד. אור לי"ג תשרי, הילולא דאדמו"ר מהר"ש נ"ע, ה'תשמ"א שו"ע אדה"ז או"ח סקפ"ח ס"י
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.