שיחה א

1שיחה א

א. "ויעש להם בתים"

על הפסוק¹ "ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים", נאמר בגמרא במסכת סוטה²: "רב ושמואל³ – חד אמר: בתי כהונה ולויה, וחד אמר: בתי מלכות. מאן דאמר בתי כהונה ולויה – אהרן ומשה, ומאן דאמר בתי מלכות – דוד נמי ממרים קאתי (=גם דוד יצא ממרים)".

ב"ספרי"⁴ נאמר: "בתים אלו איני יודע מה הם. כשהוא אומר⁵ "מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים, את בית ה'" זו כהונה, "ואת בית המלך", זו המלכות. זכתה יוכבד לכהונה ומרים למלכות".

לפי זה יש להבין את דברי רש"י בפרשתנו⁶, אשר בצטטו את המילים "ויעש להם בתים", הוא מפרש: "בתי כהונה ולויה ומלכות שקרויין בתים, ויבן⁷ את בית ה' ואת בית המלך, כהונה ולויה מיוכבד ומלכות ממרים, כדאיתא במסכת סוטה"⁸.

מצד אחד אומר רש"י: א) הן כהונה והן מלכות כנאמר בספרי, ולא כנאמר בגמרא, ששם חלוקות הדעות. ב) את הפסוק "את בית ה' ואת בית המלך" המובא בספרי, ואינו מובא בגמרא. ג) רש"י אומר "כהונה (ולויה) מיוכבד ומלכות ממרים" כנאמר בספרי⁹, ולא כדברי הגמרא שאינה מפרטת ממי יצאו הכהונה והלויה, אלא מפרטת מי הם האנשים הכלולים בכהונה ולויה ומלכות – "בתי כהונה ולויה אהרן ומשה, ומאן דאמר בתי מלכות – דוד נמי ממרים קאתי".

אך למרות זאת מציין רש"י בסיום פירושו "כדאיתא במסכת סוטה", ואינו אומר "כדאיתא בספרי"?

ב. המילדות – אשה ובתה או כלה וחמותה

את הענין הראשון ניתן להסביר 1בפשטות לפי דברי המפרשים¹⁰ על המחלוקת שבין רב לשמואל בגמרא, בהסבירם שהיא כרוכה במחלוקת הקודמת שבין רב לשמואל באותו מקום בגמרא¹¹, לגבי השאלה מי היו המילדות: חד אמר אשה ובתה, וחד אמר כלה וחמותה. מאן דאמר אשה ובתה – יוכבד ומרים, ומאן דאמר כלה וחמותה – יוכבד ואלישבע. לפי הדעה "כלה וחמותה", הרי בתי הכהונה הם מאלישבע אשתו של אהרן, ובתי הלויה הם מיוכבד. ואילו לפי הדעה "אשה ובתה" כוללים ה"בתים" גם בתי מלכות – בתי כהונה ולויה מיוכבד, ובתי מלכות ממרים¹².

כיון שרש"י סובר, כפי שכבר פירש לפני כן, שהמילדות – שפרה ופועה – הן יוכבד ומרים¹³, יוצא, שה"בתים" הם בתי כהונה ולויה ובתי מלכות.

אך עדיין תמוהים¹⁴ הדיוקים האחרים שהובאו לעיל, ובעיקר הדגשתו "כדאיתא במסכת סוטה"¹⁵, למרות שהוא מוסיף את ההוכחה מן הפסוק המובא בספרי, וכן הוא אומר, כנאמר בספרי, שהכהונה היא מיוכבד, ולא כלשון הגמרא "בתי כהונה ולויה –

2ג. את בית ה' ואת בית המלך

כן יש להבין את ההוכחה שמביא רש"י מן הפסוק "את בית ה' ואת בית המלך"¹⁷:

א) הרי רש"י מפרש שהמשמעות של "בתים" בפסוק "ויעש להם בתים" אינה בנין כפשוטו, אלא "בתי כהונה..." – בית במשמעות של משפחה, של כהונה לויה ומלכות. והרי הפסוק שמביא רש"י מוכיח את ההיפך, והוא סותר זאת, לכאורה, כי "בית ה' .. בית המלך" הם בתים כפשוטם¹⁸.

ב) יותר מכך: ישנם פסוקים אחרים שבהם המשמעות של המילה "בית" היא "בית" כהונה ולויה – "בית אהרן ברכו את ה', בית הלוי ברכו את ה'"¹⁹, ששם אין הכוונה לבית גשמי, אלא לבית במובן של משפחה – משפחת הכהונה ומשפחת הלויה²⁰.

בדומה לכך ישנם ביטויים כאלו גם לגבי בתי מלכות – "יעשה ה' לאדני בית נאמן"²¹, ("בית המלך האזינו"²²), "שמעו נא בית דוד"²³, "ובית דוד כאלקים"²⁴, אשר בכל המקומות הללו אין המשמעות של המילה "בית" בית גשמי, אלא הכוונה היא לבית משפחת המלך, ואם כך מדוע אין רש"י מצטט פסוקים אלו, שבהם משמעות המילה "בית" אינה כפשוטה, אלא הכוונה היא למשפחות כהונה או למשפחות מלכות.

ג) בפירוש רש"י שלפנינו נאמר "ויבן את בית ה' ואת בית המלך". אך לשון הפסוק אינה כך, שהרי בפסוק נאמר, כדלעיל, "אשר בנה שלמה את שני הבתים, את בית ה' ואת בית המלך".

ד. "הבתים" באופן סתמי

ההסבר לכך הוא: ההוכחה שמביא רש"י מן הפסוק "את בית ה' ואת בית המלך", אינה לכך שהמילה "בית" מביעה משמעות של בית כהונה ולויה במובן של משפחות כהונה ולויה וכדומה, כפי שמופיע בפסוקים "בית אהרן .. בית הלוי ברכו את ה'... – בכך אין כלל חידוש, שהרי רש"י כבר פירש לפני כן²⁵ ש"בית" כולל גם את "עבדיו ובני ביתו", ולא רק "בית ממש", כפי שמוצאים²⁶ בתורה מספר פעמים.

אלא, ההוכחה שרוצה רש"י להביא מפסוק זה, היא לכך, שכאשר מופיעה המילה "בתים" באופן סתמי, ללא 3פירוט על אלו בתים מדובר²⁷, ייתכן שהכוונה היא לבתי כהונה ולויה ומלכות, כפי שממשיך רש"י ואומר, שקרויין בתים – בפסוק שהוא מביא כהוכחה – "הבתים את בית ה' ואת בית המלך".

ויש לומר שהגירסא בדברי רש"י צריכה להיות כך²⁸ – "הבתים" במקום "ויבן". המילה "ויבן" המופיעה במהדורות רש"י שלפנינו היא טעותו של המעתיק²⁹.

הביטוי "בתים" ("את שני הבתים") המופיעה באופן סתמי, ואשר הפסוק מוסיף אותה שם³⁰, מבואר בפסוק מיד אחר כך, שהכוונה היא ל"בית ה' ואת בית המלך". ולכן מובן שמשמעות המילה "בתים" המופיעה בפסוק באופן סתמי, היא גם בתי כהונה ולויה ומלכות.

ומשום כך אין העובדה ששם הכוונה היא לבתים כפשוטם – בית ה', בית המלך – סותרת את פירוש רש"י כאן, כי רש"י רוצה רק להדגיש שמשמעות המילה "בתים" באופן סתמי היא בתים של כהונה ולויה ומלכות, כאשר ייתכן שמדובר בבתים כפשוטם, או בבתים במובן של משפחה.

ה. המשמעות הפשוטה של "בתים"

אך יש להבין, מדוע הכרחי להסביר בפשוטו של מקרא שהכוונה היא דוקא לשלשה סוגי בתים אלו – בתי כהונה לויה ומלכות. והרי, ניתן להסביר, לכאורה, שהכוונה היא לבתים רגילים, כמשמעות המילה "בתים" בכל מקום³¹, וכדברי חלק ממפרשי התורה.

4א) שהקדוש־ברוך־הוא הקים להם בתים כדי להגן עליהם ולהצילם מפני פרעה³².

ב) שפירוש המילה "בתים" כאן היא בנים, משפחות³³, וזה היה שכרן של המילדות של "ותחיינה את הילדים": על סיוען בלידת ילדים יהודיים ובהקמת משפחות יהודיות, שלמו להן מדה כנגד מדה בבנים ובהקמת משפחותיהן שלהן³⁴.

שני פירושים אלו מתאימים יותר, לכאורה, לפשוטו של מקרא, כי: א) המילה "בתים" מובנת לפי זה כפשוטה – או בתים גשמיים³⁵, או במובן של משפחות, כפי שמוצאים במקומות רבים בתורה – ולא דוקא כרמז ל"בתי כהונה ולויה ומלכות", אשר צריך ללמדו מספר מלכים.

ב) לכאורה, מתאימים פירושים אלו יותר לנאמר "ויעש להם בתים" בלשון עבר, שכבר אז הוא עשה להן את הבתים³⁶. ואילו לפי פירוש רש"י הוקמו הבתים – של כהונה ולויה – בתקופה מאוחרת יותר. ומלכות דוד הוקמה דורות רבים לאחר מכן.

ו. "וייטב" – טובה מיוחדת

ההסבר לכך הוא: רש"י שולל פירושים אלו בכך שהוא אומר את פירושו בסמיכות ובהמשך לפסוק הקודם ולפירושו "וייטב אלקים למילדות, מהו הטובה, ויעש להם בתים", והוא מצטט גם את המילים "ויעש להם". בכך, לא זו בלבד שהוא בא לפרש מהי הכוונה ב"וייטב", כיון שהדברים נאמרים בפסוק הבא – ולא בסמיכות ל"וייטב", אלא כוונתו היא גם להסביר את ההכרח שבפירושו ל"ויעש להם בתים".

אם כוונת התורה היתה לומר, שהקדוש־ברוך־הוא בנה להם בנינים כדי להגן עליהן ולהצילן, הרי א) צריך היה להופיע הביטוי "ויבן להם בתים"³⁷, וכדומה. ב) אז לא היה 5מתאים לכאן הביטוי "וייטב", שאין כוונתו רק למניעת נזק, ושלילת דבר רע, אלא הכוונה לתוספת של טובה.

ובדומה לכך – אם כוונת התורה היתה לכך שהם ילדו בנים והקימו משפחות, מהו החידוש והטובה דוקא להן³⁸? והרי כך היה אצל כל היהודים, שאף לפני "ותחיינה את הילדים" נאמר³⁹ "ובני ישראל פרו... במאד מאד"!

לפיכך מסביר רש"י שבמילה "בתים" הכוונה היא לטובה מיוחדת – "בתי כהונה ולויה ומלכות". הן לא הקימו סתם משפחות ככל משפחות ישראל, אלא מהן יצאו בתים ב"יתר שאת ויתר עז" – בתי כהונה ולויה ומלכות⁴⁰.

ז. השכר – צדדי בלבד?

וכדי להדגיש את היתרון והמעלה של פירוש זה, מציין רש"י ואומר "כדאיתא במסכת סוטה". בכך אין כוונתו רק לציין את המקור, אלא אף לתרץ –

שהרי, לכאורה: לפי הפירושים של המפרשים האחרים, כפי שהובאו לעיל, הרי השכר של "ויעש להם בתים" שייך לענין גופו. לפי הפירוש הראשון – כדי להצילן מפרעה, ובודאי לפי הפירוש השני, שהמשמעות של "בתים" היא לבניהן ולמשפחותיהן – מדה כנגד מדה, כדלעיל.

אבל לפי פירוש רש"י, שהשכר הוא "בתי כהונה ולויה ומלכות" יוצא, שניתן להם כאן שכר "צדדי", שאינו דומה למעשה אשר עשו, "ותחיינה את הילדים"?

ח. מדה כנגד מידה

לכן מדגיש רש"י ואומר "כדאיתא במסכת סוטה", ששם מופיע ענין זה בהמשך לדברי המשנה⁴¹ ולסוגיית הגמרא "במדה שאדם מודד בה מודדין לו", והענינים של מדה כנגד מדה 5המוזכרים במשנה ובגמרא כוללים גם עניני שכר ועונש שהם כנגד ובאותה "מדה" של כל פרט במעשה האדם.

ועל־ידי כך מובן היתרון של הפירוש "בתי כהונה ולויה ומלכות": כאן אין מודגש גודל השכר בלבד, אלא בעיקר מודגש העובדה שהשכר ניתן מדה כנגד מדה בכל הפרטים – כנגד פרטי מעשיהן של המילדות:

בפעולתן "ותחיינה את הילדים" סייעו המילדות לא רק בהקמת משפחות יהודיות, אלא על־ידי כך הוקם רוב, או כל דור יוצאי מצרים, שממנו יצא עם ישראל כולו עד סוף כל הדורות.

ולפיכך, ניתן להן שכר באופן של מדה כנגד מדה במפורט – לא זו בלבד שלהן היו בנים ומשפחות⁴², או שלהן היו ילדים כהנים לויים ומלכים, אלא שמהן הוקמו "בתי כהונה ולויה ומלכות", הבתים המיוחדים, "יתר שאת ויתר עז" שבישראל, עד סוף⁴³ כל הדורות⁴⁴.

ולעומת זאת בספרי, למרות שגם שם נאמר "זכתה יוכבד לכהונה ומרים למלכות...", בכל זאת מופיע שם ענין זה א) כהוכחה לכך ש"כל המקרב עצמו, מן השמים מקרבין אותו" – ולא כמדה כנגד מדה באופן מפורט בדיוק, אלא כפעולה כללית של קירוב אל הקדוש־ברוך־הוא, שקיימת בכל המעשים הטובים, כפי שמובא שם בספרי שמוצאים זאת בכמה מקומות ("על שקירבה את עצמה כך קירבה המקום"). ב) לא כענין כללי של "בית ישראל" – כל עם ישראל.

ולכן אין נאמר שם "בתי כהונה ומלכות", כי שם אין מדובר על בתים בישראל שניתנו להן כשכר על כך שבאמצעותן הוקם כל בית ישראל.

ט. "וייטב" – שכר על "כי

יראו..."

ויש לומר, שבאמצעות דברי רש"י "כדאיתא במסכת סוטה" מתורצת שאלה נוספת בפירושו:

תחילת הפסוק היא "ויהי כי יראו המילדות את האלקים". ואם כך, צריך היה לומר, שהשכר "ויעש להם בתים" ניתן על אשר "יראו את האלקים".

אך את השכר על כך אנו מוצאים במדרש⁴⁵ באופן שונה לחלוטין: "וייטב אלקים... חדא הוא דכתיב... מהו שכר היראה? – תורה, לפי שיראה יוכבד מפני הקדוש־ברוך־הוא, העמיד ממנה משה, שכתוב בו כי טוב הוא, ונתנה התורה על־ידו שנקראת לקח טוב, ונקראת על שמו שנאמר זכרו תורת 6משה עבדי, ומרים – יצא ממנה בצלאל⁴⁶, שהיה מלא חכמה, דכתיב⁴⁷ ואמלא אותו רוח אלקים, ועשה ארון⁴⁸ לתורה..."⁴⁹.

וגם לפי פשוטו של מקרא מתאים שכר זה יותר ל"ויהי כי יראו המיילדות את האלקים", כי ענינה של התורה הוא "ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלקינו"⁵⁰.

וזהו שכר נעלה ביותר, שעל־ידי משה בנה נתן הקדוש־ברוך־הוא את התורה לישראל.

ולפי זה אין צורך להסביר שהמילים "וייטב אלקים למילדות" מוסבות על הנאמר בסוף הפסוק הבא⁵¹, כפי שמסביר רש"י, אלא השכר הוא על הנאמר בתחילת פסוק זה⁵² "כי יראו המילדות את האלקים"⁵³.

וזה מתורץ באמצעות דברי רש"י "כדאיתא במסכת סוטה".

י. השכר על המעשה בפועל

במשנה ובסוגית הגמרא במסכת סוטה מוסבר הענין של מדה כנגד מדה לגבי מעשיו של האדם בפועל⁵⁴, ולא לגבי כוונותיו והרגשתו של האדם. ענין זה מודגש בפשוטו של מקרא, כפי שכבר ציין רש"י לפני כן בפירושו על התורה⁵⁵ ענין של מדה כנגד מדה לגבי מעשה בפועל – "הם חטאו ברבה רעת האדם, ולקו בתהום רבה".

ולכן, מובן לפי פשוטו של מקרא, שהשכר וההטבה כאן אינם כל כך על כוונתן ומחשבתן "יראו את האלקים"⁵⁶, 7אלא בעיקר על מעשיהן בפועל, בהיותן מיילדות – שפרה, שמשפרת את הולד, ופועה, שפועה ומדברת והוגה לולד, ועל כך ש"ותחיינה את הילדים" – שסייעו להקים בתים בישראל, עד כדי הקמת "כל בית ישראל". והשכר על כך אינו רק הענין שיוכבד ילדה בן אשר על ידו ניתנה התורה, וכן מעלתו של בצלאל, כי זה אינו "בית", כי אין לכך המשך אצל זרעו וזרע זרעו, שהרי "ומסרה ליהושע",

אלא השכר הוא "בתי כהונה ולויה ומלכות".

יא. כל חלק בתורה – בהתאם למהותו

כאן אנו רואים כיצד כל עניני התורה מדוייקים לחלוטין. שלמרות שענין זה, מה היה השכר שזכו בו יוכבד ומרים, הוא ענין של אגדה ודרוש, בכל זאת רואים בו את ההבדל בין המקורות שלעיל – כפי שהענין מופיע בפירוש רש"י ובגמרא, וכפי שהוא מופיע במדרש או בספרי – שההבדל ביניהם מותאם לכללים של כל חלק בתורה, שבו מופיע ענין זה.

במדרש, חלק הדרש והאגדה שבתורה, שעליו נאמר "מושכין לבו של אדם כאגדה"⁵⁷, מדות שבלב, והוא מביא לידי יראת שמים⁵⁸ – הדגש העיקרי הוא על אשר "יראו המילדות את האלקים", ולכן מודגש שם השכר "מהו שכר היראה? – תורה...".

לעומת זאת בספרי, שזה חלק שעיקרו הלכות, הקשור למעשה – הרי השכר הוא ענין של מעשה, כהונה ומלכות, כנגד מעשיהן של המילדות. אך הדגש על המעשה איננו לגבי פרט מסויים במעשה המסויים והפרטי, אלא בענין הזהה למעשים אחרים – שהאדם מקרב את עצמו אל ה', ושומע בקול ה'.

ואילו פירוש רש"י, פשוטו של מקרא, הקשור למעשה ממש, וכן הפירושים על פסוקים אלו בגמרא, אשר חלקם הם בדרך הפשט, כפי שהוסבר מספר פעמים⁵⁹ מדגישים ש"לא המדרש עיקר אלא המעשה"⁶⁰. בהם מודגש המעשה בפועל, שבו יש חשיבות בכל מעשה לא רק לצד השווה בכל המעשים הטובים, אלא בתוכן המסויים של כל מעשה בפרט, כפי שעשו במעשה זה.

לכן חשוב לציין כאן את השכר של "בתי כהונה ולויה ומלכות", ולקשר זאת גם לפסוק "את בית ה' ואת בית המלך", בתים גשמיים כפשוטם, כי המעלה והחידוש העיקרי של המילדות היה הקמת והחייאת – ותחיינה – בתים בישראל, כפי שהוסבר לעיל בהרחבה.

יב. נחת לאם היהודיה

מפירוש רש"י זה נלמדת הוראה נפלאה:

8אמנם, לכאורה, הענין שהתורה ניתנה על ידי משה אינו מהווה שכר של מדה כנגד מדה ליוכבד ולמרים, אך בכל זאת זהו השכר הגדול ביותר שאפשר לקבל.

ומודגש כאן, שיש שכר שהוא אף גדול מכך, וגורם נחת לאם היהודיה – בתי כהונה לויה ומלכות.

לא העובדה שיש לה בן שהוא למדן גדול, בקי, חריף וכדומה, אלא יכולתה להקים בתים בישראל, בתי כהונה לויה ומלכות, ילדים יהודיים, וילדי־ילדים, תלמידים⁶¹ ותלמידי תלמידים. לסייע בבניית בתים ומשפחות יהודיות, באמצעות השפעתה על כל אחד מילדי ישראל לנהוג בכהונה לויה ומלכות.

ומשמעותם הרוחנית היא: אמנם, באופן כללי, הן הכהנים הן הלויים תפקידם "להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו..."⁶² "זרע לוי כולו מובדל לעבודת המקדש"⁶³, הרי בכל זאת – ההבדלה העיקרית היא אצל הכהנים, המבצעים את עבודת הקרבנות והקטרת בבית המקדש, כפי שהדבר מתבטא בכך, שאסור לכהן להיטמא⁶⁴, ולצאת לחוץ לארץ וכדומה⁶⁵, דברים שאינם אסורים על הלוי.

ובעבודת ה' אצל כל אחד ואחד מישראל⁶⁶, הרי הכהונה היא הפרישות והניתוק מעניני העולם הגשמי – דביקות והתחברות לאלקות⁶⁷.

לוי יוצא לחוץ לארץ ונכנס אפילו לבית הקברות. כלומר, תפקידו הוא ב"כל מעשיך ודרכיך" – להשפיע ולהפוך אפילו יהודי הנמצא מחוץ לירושלים ומחוץ לארץ ישראל, בחוץ לארץ, ועד ליהודי הנמצא בדרגה של בית הקברות, להיפך מהחיים ר"ל, והלוי מחיה אותו, עד אשר גם הוא – יהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים⁶², בדיוק ככהנים וכלויים.

אך הלוי קשור לכהנים – "וילוו עליך וישרתוך"⁶⁸, בעבודת המקדש ובמקום קדוש. וממילא מובן שהשפעתם בעולם אינה רבה כל כך – המקום שאליו מגיעים הלויים קשור במדה מסויימת למקדש ולקדושה.

אך התכלית היא להביא את מלכותו וממשלתו של הקדוש־ברוך־הוא אל כל העולם כולו – בתי מלכות.

9וזוהי הנחת האמיתית שיש לאם היהודיה, כאשר היא מקימה בתים ודורות של ילדים יהודיים המתנהגים באופן של "כהונה לויה ומלכות",

ואז יוצאים כל צבאות ה' מהגלות הזו האחרונה – כפי שהיה במצרים, ש"יצאו כל צבאות ה' (שהוקמו על־ידי המילדות העבריות) מארץ מצרים"⁶⁹, ובראשם – משה (בישורון מלך⁷⁰) אהרן (הכהן) ושבטם (שבט לוי) ו"יוצאים ביד רמה"⁷¹.