7

אלא בעיקר על מעשיהן בפועל, בהיותן מיילדות – שפרה, שמשפרת את הולד, ופועה, שפועה ומדברת והוגה לולד, ועל כך ש"ותחיינה את הילדים" – שסייעו להקים בתים בישראל, עד כדי הקמת "כל בית ישראל". והשכר על כך אינו רק הענין שיוכבד ילדה בן אשר על ידו ניתנה התורה, וכן מעלתו של בצלאל, כי זה אינו "בית", כי אין לכך המשך אצל זרעו וזרע זרעו, שהרי "ומסרה ליהושע",

אלא השכר הוא "בתי כהונה ולויה ומלכות".

יא. כל חלק בתורה – בהתאם למהותו

כאן אנו רואים כיצד כל עניני התורה מדוייקים לחלוטין. שלמרות שענין זה, מה היה השכר שזכו בו יוכבד ומרים, הוא ענין של אגדה ודרוש, בכל זאת רואים בו את ההבדל בין המקורות שלעיל – כפי שהענין מופיע בפירוש רש"י ובגמרא, וכפי שהוא מופיע במדרש או בספרי – שההבדל ביניהם מותאם לכללים של כל חלק בתורה, שבו מופיע ענין זה.

במדרש, חלק הדרש והאגדה שבתורה, שעליו נאמר "מושכין לבו של אדם כאגדה"⁵⁷, מדות שבלב, והוא מביא לידי יראת שמים⁵⁸ – הדגש העיקרי הוא על אשר "יראו המילדות את האלקים", ולכן מודגש שם השכר "מהו שכר היראה? – תורה...".

לעומת זאת בספרי, שזה חלק שעיקרו הלכות, הקשור למעשה – הרי השכר הוא ענין של מעשה, כהונה ומלכות, כנגד מעשיהן של המילדות. אך הדגש על המעשה איננו לגבי פרט מסויים במעשה המסויים והפרטי, אלא בענין הזהה למעשים אחרים – שהאדם מקרב את עצמו אל ה', ושומע בקול ה'.

ואילו פירוש רש"י, פשוטו של מקרא, הקשור למעשה ממש, וכן הפירושים על פסוקים אלו בגמרא, אשר חלקם הם בדרך הפשט, כפי שהוסבר מספר פעמים⁵⁹ מדגישים ש"לא המדרש עיקר אלא המעשה"⁶⁰. בהם מודגש המעשה בפועל, שבו יש חשיבות בכל מעשה לא רק לצד השווה בכל המעשים הטובים, אלא בתוכן המסויים של כל מעשה בפרט, כפי שעשו במעשה זה.

לכן חשוב לציין כאן את השכר של "בתי כהונה ולויה ומלכות", ולקשר זאת גם לפסוק "את בית ה' ואת בית המלך", בתים גשמיים כפשוטם, כי המעלה והחידוש העיקרי של המילדות היה הקמת והחייאת – ותחיינה – בתים בישראל, כפי שהוסבר לעיל בהרחבה.

יב. נחת לאם היהודיה

מפירוש רש"י זה נלמדת הוראה נפלאה: