שיחה ג

243שיחה ג

א. יולדו על ברכי יוסף

בסוף הפרשה¹ מצטט רש"י את המילים "(גם בני מכיר... יולדו) על ברכי יוסף", ומפרש: "כתרגומו, גדלן בין ברכיו".

בפשטות מסבירים, שקשה לרש"י הביטוי "יולדו על ברכי יוסף" – כיצד ייתכן לומר ש"בני מכיר" נולדו "על ברכי יוסף"? לכן מפרש רש"י, שכוונת הפסוק איננה שהם נולדו "על ברכי יוסף", אלא ש"גדלן בין ברכיו".

אך יש להבין: הסבר זה עצמו, שכוונת הפסוק היא "גדלן...", ניתן לפרש בשני אופנים:

א) כפי שמסביר אבן־עזרא, שהמשמעות של "יולדו" כאן היא "גודלו".

ב) כפי שאומר התרגום על "יולדו על ברכי יוסף" – "אתילידו ורבי יוסף", שמכך מובן² שהמילים "ורבי יוסף" אינן קשורות לפירוש של "יולדו" אלא למילים "על ברכי יוסף"³, וכמו מקרא קצר. והמשמעות היא: "ובני מכיר... יולדו (ולאחר מכן) ויהיו על ברכי ("ורבי") יוסף" – הוא גדלם.

רש"י אינו סובר כדעת האבן־עזרא⁴, אלא כפי שהוא אומר במפורש "כתרגומו". ולכן (א) הוא איננו מצטט ב"דיבור המתחיל" את המילה "יולדו", שהרי הוא מפרש רק את המילים "על ברכי יוסף". (ב) הוא אומר "גדלן" (ולא "גודלו", המתאים ל"יולדו").

ותמוה: מדוע מסביר רש"י "כתרגומו", שלפי זה יש לומר בדוחק שהפסוק הוא כ"מקרא קצר", ואינו מסביר שהמשמעות של "יולדו" כאן היא "גודלו"?

ואין להשיב, שלפי הפשט קשה לפרש ש"יולדו" משמעותו "גודלו", כי אנו מוצאים שרש"י עצמו מפרש בפרשת במדבר⁵ "ואלה תולדות אהרן ומשה" – "ונקראו תולדות משה לפי שלמדן תורה .. שכל המלמד את בן חבירו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו".

רואים, ש(גם) לפי הפשט יכולה להיות המשמעות של "לידה" באופן של "למדן תורה" – לידה ברוחניות, ועל־אחת־כמה־וכמה בעניננו, שהוא גדלם⁶ בכל התחומים של גידול בנים, ולא רק בתחום אחד של לימוד תורה.

244ב. "על ברכי" – גידול הילדים

ההסבר לכך הוא:

בפרשת ויצא⁷ נאמר "ותאמר (רחל)... בא אליה (בלהה) ותלד על ברכי". על כך מפרש רש"י: "על ברכי – כתרגומו ואנא ארבי". שם אין אפשרות להסביר שהמשמעות של "ותלד" היא "ואנא ארבי" – כי המילה "ותלד" שם איננה יכולה להתפרש כאמורה לגבי רחל.

הכרחי לומר, שהענין של "ואנא ארבי" נכלל במילים "על ברכי" כשלעצמן. כלומר, פירוש המילה "ותלד" היא לידה כפשוטה, כפי שאכן מפורש שם בתרגום – "ותלד – ותליד" – בלהה תלד את הילד, אשר יהיה "על ברכי" – "אנא ארבי".

וכיון שבפרשתנו כתוב ביטוי דומה – "יולדו על ברכי", אין מקום לומר, שכאן יהיה הפירוש "ורבי יוסף" קשור למילה "יולדו", ולא למילים "על ברכי יוסף" כשלעצמן.

לפיכך אומר רש"י, שכאן, כבפרשת ויצא, פירוש המילה "יולדו" הוא כפשוטו, ו"על ברכי יוסף" – "כתרגומו".

ג. כתרגומו או כפשוטו?

אך צריך להבין את האריכות בלשון רש"י בפירושו כאן:

א) דרכו של רש"י⁸ בכמה מקומות היא, שבאמרו "כתרגומו" הוא מסתפק בכך וסומך על הלומדים שיעיינו בעצמם בדברי התרגום. ואף כאשר הוא מצטט גם את לשון התרגום, אין הוא מפרשו, וכפי שרואים בפירושו הנ"ל שבפרשת ויצא לגבי המילים "על ברכי", ששם הוא אומר "כתרגומו ואנא ארבי".

ואין מובן: מדוע צריך רש"י כאן בפרשתנו להסביר את פירוש התרגום בלשון הקודש – "גדלן..."?

ועוד: אם פירוש התרגום דורש הסבר בלשון הקודש – צריך היה רש"י לנהוג כך כבר לפני כן, בפרשת ויצא⁹?

ב) אף אם נמצא הסבר לצורך של רש"י לבאר את המילה "ורבי" – "גדלן", בכל זאת אין מובן: לשם מה הוא צריך לצטט ולהוסיף לכך את המילים "בין ברכיו"?

ג) והתמיהה על כך קשה יותר: ההוספה "בין ברכיו" סותרת לכאורה את "תרגומו":

בביאור של "על ברכי יוסף" אין התרגום אומר "ורבי יוסף על רכובי"¹⁰ וכדומה. מכך מובן¹¹, שלפי התרגום, 246המשמעות של "על ברכי" איננה במובן הגשמי כפשוטו, אלא זהו ביטוי המבטא את העובדה שהוא גדלם.

יוצא, שבתוספת המילים "בין ברכיו", המדגישה ש"גדלן" היה "בין ברכיו", הרי זה בפירוש רש"י כפשוטו, ולא "כתרגומו"¹²:

לכאורה, ניתן היה להשיב, שרש"י רוצה להבהיר זאת, שגם לפי "תרגומו", הרי המשמעות של "על ברכי יוסף" היא כפשוטו בהתאם ל"ורבי", כי כאשר מגדלים ילד מחזיקים אותו לעתים קרובות, כפי שרואים במוחש, "על ברכיו".

וכך ניתן היה להסביר גם מדוע משנה רש"י מלשון הפסוק "על ברכי יוסף", ואומר "בין ברכיו"¹³ – כי גידול הילד אינו כולל רק את הגיל שבו מחזיקים אותו "על ברכיו", אלא גם את הגיל המאוחר יותר, והתקופה הארוכה יותר, כאשר הילד הוא "בין ברכיו".

אך עדיין אין מובן, כדלעיל: אם רש"י צריך להבהיר, ש(א) גם לפי תרגומו צריך לפרש "על ברכיו" בגשמיות, (ב) שהמשמעות של "על" היא "בין" – צריך היה רש"י לעשות זאת לפני כן, בפרשת ויצא, ולא רק כאן, בפרשת ויחי.

ד. רש"י שולל את פירוש תרגום יונתן

ההסבר לכך הוא:

בהוסיפו את המילים "גדלן בין ברכיו" רוצה רש"י לשלול את הפירוש של תרגום יונתן "כד אתילידו גזירינון יוסף". כלומר¹⁴, שברית המילה שלהם נעשתה על ברכי יוסף – שהוא היה הסנדק. ולכאורה, יש לפירוש זה מקור גם בדרך הפשט, כי:

א) לפי זה מפורשות המילים "על ברכי יוסף" כפשוטן ממש – שהוא החזיקם על ברכיו.

ב) גם המילה "יולדו" ברורה יותר לפי פירוש זה.

לפי תרגום אונקלוס ניתן לשאול: כיצד מתאים להזכיר כאן את ענין הלידה – "אתילידו", והרי כאן יש לציין רק שיוסף גדלם, בדומה לנאמר לגבי אפרים, ששם אין נאמר שיוסף "ראה" כיצד נולדו "לאפרים בני שלשים", אלא שהוא ראה אותם באופן סתמי. ואילו לפי תרגום יונתן, ש"על ברכי יוסף" מדבר על זמן הברית, מתאים יותר להשתמש במילה "יולדו", 248כי הברית סמוכה ביותר לזמן הלידה¹⁵.

ג) ועיקר: סביר יותר להסביר שיוסף היה סנדק בברית של "בני מכיר", מאשר לומר שבהיותו משנה למלך ובהיותו עסוק בניהול המדינה, ובלעדיו "לא ירים איש את ידו ואת רגלו"¹⁶, הוא יתמסר בעצמו לגידול ניניו.

ולפיכך, למרות שבפרשת ויצא מפרש רש"י "על ברכי – כתרגומו ואנא ארבי", ניתן היה לחשוב שכאן צריך לפרש את "יולדו על ברכי יוסף" כפירושו של תרגום יונתן.

וכדי לשלול פירוש זה, אין רש"י מסתפק באמרו רק "כתרגומו", אלא הוא מוסיף לבאר את תוכן הפירוש של "תרגומו" – "גדלן...", כדי להדגיש, שההכרח לבאר כאן "כתרגומו" איננו רק משום ביאור המילים "על ברכי יוסף", אלא גם משום תוכן הפסוק, כפי שיוסבר להלן.

ה. "גם בני מכיר..." – חידוש נוסף

נאמר בתורה "וירא יוסף לאפרים בני שלשים, גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף", ומהדגשת הפסוק "גם בני מכיר..." מובן, שיש בכך חידוש של "וירא יוסף לאפרים בני שלשים" –

ואין מובן: העובדה שיוסף זכה לראות בחייו "בני שלשים" מאפרים מוכיחה על תקופת חיים ארוכה יותר מאשר העובדה ש"בני מכיר בן מנשה" נולדו בחייו, שהרי (א) אלה הם רק "בנים שניים"¹⁷, (ב) ממנשה, אשר היה מבוגר מאפרים¹⁸?

אך לפי תרגום אונקלוס מובן הדבר: את "בני שלשים" לאפרים זכה יוסף רק לראות, בהיותם קטנים ביותר. ואילו לגבי "בני מכיר בן מנשה" החידוש הוא, שיוסף גדלם¹⁹, עד גיל מבוגר יותר.

וכדי להדגיש יותר, שמדובר אודות גידול הילדים עד גיל מבוגר, שלא כן "בני שלשים" לאפרים, מוסיף רש"י שהמשמעות של "על ברכי יוסף" היא "בין ברכיו" – כלומר, כדלעיל, בגיל מבוגר יותר²⁰.

249ו. יום המילה – כניסת הנפש הקדושה לגוף

מן הפסוק "יולדו על ברכי יוסף" – הן כפירוש תרגום יונתן, והן כפירוש תרגום אונקלוס ורש"י – ניתן להסיק מסקנות בחלק ההלכה שבתורה, ומהן:

אדמו"ר הזקן אומר בשולחן ערוך²¹ שתחילת כניסת נפש הקדושה בגוף היא בשעת המילה, ולכן "הנזהר מנגיעת הקטן מיום המילה ואילך קדוש יאמר לו".

לדין זה בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן אין מסומן המקור. ופעם הסבירו²², שיתכן לומר שהמקור לכך הוא בספר "סדר היום"²³, ולפני כן במנורת המאור²⁴ (לרבי ישראל אלנקאווה) וראשית חכמה, הפוסקים כדעה²⁵ ש"קטן מאימתי בא לעולם הבא... משעה שנימול".

לפי זה יש לומר שדין זה קשור למקור מוקדם יותר – תרגום יונתן שהוזכר לעיל על "יולדו על ברכי יוסף" – "כד אתילידו גזירינון יוסף". יוצא, שהברית – "גזירינון" – היא בזמן של "אתילידו". ולכאורה, אמנם, זמן הברית סמוך ללידה, אך לא בדיוק באותה זמן – "כד אתילידו"?

ועל־פי דברי אדמו"ר הזקן הנ"ל ניתן להבין, שאז הוא זמן כניסת הנפש הקדושה לגוף, שזה בדומה ללידה.

ז. אותו סנדק אצל כמה אחים

ענין נוסף בהלכה שניתן ללמוד מדברי תרגום יונתן הנ"ל:

מנהג ישראל²⁶ הוא שאין מכבדים אותו אדם בסנדקאות אצל שני אחים. ההסבר לכך הוא: המילה הושוותה לעבודת הקטורת, ולגבי הקטורת נאמר²⁷ "מעולם לא שנה אדם בה"²⁶.

ועל כך שואלים²⁸ מן הנאמר בתרגום יונתן: הרי כאן נאמר ש"בני מכיר" "גזירינון יוסף", שיוסף היה הסנדק אצל בני מכיר – בלשון רבים?

ויש לומר, שזוהי אסמכתא לדברי ה"חתם סופר"²⁹, שמרא דאתרא יכול לשמש סנדק אצל כמה ילדים של אותם הורים, ובדומה להקטרת הקטורת, שהדין "חדשים לקטורת"³⁰ אמור רק לגבי כהנים אחרים, אך לא בקשר 251לכהן הגדול, שיכול היה להקטיר את הקטורת בכל עת שרצה³¹.

ולכן נהג כך יוסף, שהיה "השליט על הארץ"³² – בדומה למרא דאתרא.

ח. חובת אבי הסב ללמוד תורה עם ניניו

לפי תרגום אונקלוס ופירוש רש"י ניתן ללמוד מפסוק זה הלכה בהלכות תלמוד תורה:

מן הפסוק³³ "והודעתם לבניך ולבני בניך" לומדים³⁴ אודות חובת לימוד תורה לא רק עם הבן, אלא גם עם הנכד. ואילו לגבי הנין קובעת ההלכה³⁵ שאדם חייב ללמד את ניניו רק במקרה שהוא "חכם" החייב ללמד תלמידים בכלל, שאז עליו להקדים את "יוצאי יריכו" לתלמידים אחרים. אך אם יש בעיר "גדולים בחכמה ממנו", שאז אין הוא חייב ללמד תלמידים באופן כללי, אין קיימת חובה על אבי הסב ללמד את ניניו.

אך לפי תרגום אונקלוס ופירוש רש"י, שיוסף גדל את בני מכיר בן מנשה – ששם בפשטות הכוונה היא גם ובעיקר³⁶ שהוא למדם תורה³⁷ – אין משתמע כך:

בפשטות מובן, שיוסף לא היה חייב ללמד תלמידים באופן כללי, כי (א) יהודה ניהל שם ישיבה – "ואת יהודה שלח... להורות לפניו גושנה"³⁸, וסביר להניח שיהודה, אשר ניהל ישיבה שנים כה רבות, היה "גדול בחכמה ממנו"³⁹. (ב) כיון שיוסף היה משנה למלך היה טרוד בעניני המדינה של ארץ מצרים, כולל עניני יעקב וביתו, כלשון ההלכה עוסק בצרכי ציבור באמונה, הרי הוא פטור⁴⁰ מללמד תלמידים⁴¹.

253מדוע, אפוא, למד יוסף בעצמו עם בני מכיר⁴², בני בן בנו⁴³?

מכך רואים, שרש"י בפירושו על התורה סובר, שגם על אבי הסב חלה חובה ללמוד תורה עם ניניו, כשם שהסב חייב ללמוד עם נכדיו⁴⁴. ולכן למד יוסף בעצמו עם ניניו.

ט. "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים"

מכך נלמדת הוראה למעשה⁴⁵, שכאשר יהודי זוכה לראות בחייו נינים הוא חייב ללמוד עמהם תורה בעצמו. ואם הוא אינו יכול ללמוד אתם בעצמו, משום שאין בכחו לעשות זאת, או אין הוא מסוגל ומתאים לכך וכדומה – עליו לתת סכום כסף גדול⁴⁶ להחזקת הישיבה שבה לומדים ניניו.

ובמיוחד לפי מאמר חז"ל⁴⁷ לגבי יעקב: "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", כאשר המשמעות של "זרעו" איננה רק בנים ובני בנים, אלא כל יוצאי חלציו, כולל ניניו. ואם כך עליו לעשות הכל כדי שיוצאי חלציו יחיו בחיים אמיתיים, ילמדו תורה, כי בכך תלויה חיותו שלו עצמו – "אף הוא בחיים".