שיחה א

255שיחה א

בס"ד. מוצאי שמחת תורה - בחדוו - ה'תשל"ה

להבין ענין שמחת תורה, וידוע הדיוק בזה' מה שאופן השמחה (דשמחת

תורה) הוא שלוקחים ספר תורה כפי שהיא כרוכה ומכוסה במפה: ומרקדין עמה. דעם היות שבתורה כתיב: כי היא חכמתכם ובינתכם גו' מ"מ אופן שמחה זו הוא לא ע"י לימוד ועיון כ"א ע"י ריקוד דוקא. שלכן השמחה דשמחת תורה היא אצל כל ישראל, גם אצל פשוטים ביותר שאין שייכים להשגה והבנה [ויתרה מזו, שבעת השמחה וריקודים דהקפות נמשכים (ווערן צוגעצויגן) גם כאלו שבשאר ימי השנה אין הקשר וההתאחדות שלהם עם [עניני] התורה, כמו שרואים במוחש]. וענין זה (שהשמחה דשמחת תורה היא בכל אחד מישראל) מתבטא גם בזה שמרקדין עם ספר תורה -- תורה שבכתב דוקא, שאפילו זה שלא ידע מאי קאמר מברך ברכת התורה כשקורא בתושב"כ. ומכיון שזה מה שמברך ברכת התורה הוא ע"פ ציווי תורת אמת, הרי פשוט שכן היא המציאות, שגם זה שלא ידע מאי קאמר ממשיך אוא"ס ועד עצמות ומהות (נותן התורה) בהתורה שלומד. גם ידוע' הדיוק למה עושין שמח"ת בשמע"צ (ובחו"ל ביו"ט שני דשמע"צ), דלכאורה ה" צ"ל בחגה"ש "זמן מתן תורתינו.

ב) ומובא הביאור בזה' ע"פ מה דאיתא במדרש' ראו" היתה העצרת של

חג שתהא רחוקה חמשים יום כנגד העצרת של פסח, אלא עצרת של חג ע'י שהן יוצאין מן הקיץ לחורף לית ביומייהו דיזלון וייתון, משל למה"ד למלך שהיו לו בנות הרבה, מהן נשואות למקום קרוב ומהן נשואות למקום רחוק, יום אחד באו כולן לשאול שלום המלך אביהם, אמר המלך אלו שנשואות במקום קרוב אית בעונתן למיזל ולמיתי, ואילין שנשואות במקום 256רחוק לית בעונתן למיזל ולמיתי, עד דאינון כולן אצלי הכא נעביד כולן חד יו"ט ונחדי עמן, כך עצרת של פסח עד דאינון נפקין מחורף לקיץ אמר הקב"ה אית ביומא למיזל ולמיתי, אבל עצרת של חג ע"י שהן יוצאין מהקיץ לחורף כו' אמר הקב"ה לית ביומא למיזל ולמיתי אלא עד דאינון הכא נעביד כולן חד יו"ט ונחדי. וזהוו מה שעושין שמח"ת בשמעלצ, כי ה,יום אחד* שבו באים כל הבנות [בנות ציון וירושלים, היינו נש"יי] לשאול שלום המלך אביהם קאי* על יום הכפורים, ולאח"ז אומר נעביד כולן חד יו"ט ונחדי, הואי שמח"ת (שנקבע בשמע"צ), שהוא .חד יו"ט" בדוגמת ה,יום אחד" דיוהכ"פ.

ג) ויוב] זה עיפ מה שנת"ל (ד"ה בסוכות תשבו*') שכל המועדים דחודש

תשרי הם בבחי"' של אחת. דהנה על ר"ה ארז"ל''י מצות היום בשופר. היינו, דזה מה שהיום דר"ה הוא חלוק משאר המועדים הוא במצוה אחת (איין און איינציקע מצוה), מצות שופר. ובמצוה זו גופא כותב הרמבים" שהיא גזירת הכתוב למעלה מטעם. דהגם שהמצוה דשופר גם מרמזת על ענינים הכי נעלים בעניז התשובה (כמו שממשיך הרמב"ם'י רמז יש בדבר כו') מ"מ ענינה הוא גזירת הכתוב למעלה מטעם. ועד'ז הוא גם בנוגע ליוהכ"פ [סיום העשרת ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ), שהיא בחי' אחת דכל הג' בחי' דעולם שנה נפש. שהעבודה המיוחדת דיוהכ"פ היא בקודש הקדשים בחי' אחת דעולם (מקום), ביום דיוהכ"פ שנקרא:י בשם אחת בשנה, בחי' אחת דשנה (זמן), ונעשית ע'י כה"ג [אלא שהכה"ג עושה זה בתור שלוחם של כל ישראל] דכתיב' בי' ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים, בחי' אחת דנפש. ועד"ז הוא גם בנוגע לסוכות, שבענין הסוכה [שמצות ישיבה בסוכה היא במשך כל שבעת ימי הסוכות, מרגע הראשון שבהתחלתם] מודגש ענין האחדות (בחי' אחת) דכל ישראל כמרז"ל*' ראוים כל ישראל לישב בסוכה אחת. וכמו"כ הוא גם במצות נטילת ד' מינים [שענינה הוא להמשיר המקיף (דסוכה אחת) בפנימיות%], שבכל אחד מד' מינים אלו ניכר 257ומודגש ענין האחדות, ובפרט באתרוג, שבו מודגש ענין האחדות עוד יותר [שלכן בסדר הד' מינים שבכתוב* (שגם סדר בתורה הוא תורה) ההתחלה היא מאתרוג פרי עץ הדר], דזה מה שאתרוג נקרא בכתוב בשם פרי עץ הדר הוא לפי שדר באילנו משנה לשנה', היינו שהוא סובל את שנויי ד' האוירים שבמשך השנה, ועד אשר (לא רק שהוא סובל את כל האוירים, אלא) הוא גדל מהם. ומענין האחדות שבאתרוג נמשך גם זה בשאר הג' מינים, שלכן הענין דהדר שבג' המינים למדים מאתרוג". ונוסף לזה שכל אחד מהד' מינים מורה על ענין האחדות, הנה המצוה בנטילת ד' מינים היא לאחד את כל ד' המינים, שמורים על ד' הסוגים שבבנ"י?י, שיהי' וייעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם.

ד) והנה בכדי שיוכל להיות ההתאחדות האמתית (ובת קיימא) של כל הדי

סוגים דישראל, הוא ע"י התשובה. דהנה ענין התשובה הוא למעלה מהתחלקות, שלכן היא בשעתא חדא וברגע חדא*. דזהו ההפרש שבין לוחות הראשונות (ענין התורה מצ"ע) ללוחות השניות (ענין תורה ע"י תשובה), שבכדי לקבל לוחה"ר הי' משה בהר ארבעים יום, נוסף על ההכנה דשבעה שבועות תספר לך שהי' לפנ"ז'י. משא"כ בלוחות השניות, הרי הארבעים יום שהי' משה בהר הוא (בעיקר) בכדי לפעול שיתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם:, ולאח"ז ניתנו הלוחות בשעתא חדא. והנה ענין זה [מה שהתשובה היא בשעתא חדא וברגע חדא] מדגיש שענין התשובה הוא למעלה מכל מדידה והגבלה", מפני שתשובה אמיתית מגעת (דערנעמט) בפנימיות ועצמות הנפש, שבחינה זו היא למעלה מהתחלקות, בחי' אחת (בשעתא חדא וברגע חדא) דנפש. וזהו מה שע"י התשובה נעשה ההתאחדות של כל הסוגים דישראל, מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך, ובאופן דאתם 258נצבים כולכם גו', נצבים מלשון נצב* מלך5, שישראל נעשים מלכים און בעלי בתים על המציאות דעולם, מתחיל מזה שהם נכתבים ונחתמים בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים גם בענינים הגשמיים, מכיון שמצד בח" זו אין שייך לחלק בין רוחניות לגשמיות ובין מעלה למטה, און דאָס נעמט דורך את כל סדר ההשתלשלות וגם מה שלמעלה מסדר ההשתלשלות.

וזהו"ע יום אחד באו כולן לשאול שלום המלך אביהם כו' נעביד כולן חד

יו"טס ונחדי עמן, יום אחד (שבו באו כולן לשאול שלום המלך

אביהם) הוא יוהכ"פ, אחת דשנה (וגם אחת דעולם ודנפש), ומזה נמשך אח"כ

נעביד כולן חד יו"ט כו' שקאי על שמח"ת, שהוא ג"כ יום אחד (חד יו"ט), בחי' אחת.

ה) והנה ההתעוררות דבחי' אחת שבנפש שלמעלה מהתחלקות צריך

להמשיכה בהדרגות דנפש שבבחי' התחלקות [ובדוגמת מה שהתעוררות זו צריכה להיות קשורה בעשי' גשמית, וכמו בהעשי' דישיבה בסוכה, נטילת ד' מינים, ריקוד ברגלים]. דזהו מה שלאחרי שנאמר אתם נצבים גו' כולכם גו' שכל ישראל הם באופן ד,כולכם"* מצד בחי' אחת שבהם, מונה אח"כ כל העשר סוגים בפרטיות, מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך, היינו שהענין דכולכם (בחי' אחת) דישראל צריך להיות ניכר בהם גם כמו שהם בבחי' התחלקות. וכמו שהוא בנפש עד"ז הוא גם בשנה, שבחי' יום אחד דיוהכ"פ ודשמח"ת פועלת און פירט אֶן מיט אַלע ימי השנה (מתחיל מאסרו חג), שבכל פרטי עשיותיו (בכל מעשיך ובכל דרכיך), ניכר אַז ער איז אָט ערשט געקומען מיום אחד דיוהכ"פ ודשמח"ת. וענין זה הוא במשך כל השנה כולה, דאף שכבר עברו כמה וכמה ימים שבועות וחדשים מיוהכ"פ ושמח"ת, אעפ"כ ההתעוררות דיום אחד אינה גחלשת כלל ובתקפה עומדת, מכיון שבאה מבחי' שלמעלה מענין ההתחלקות והשינויים, בחי' אני? הו" לא שניתי. וע"י שהבחי' דיום אחד שלמעלה מהתחלקות נמשכת בכל ימי השנה שבבחי' התחלקות ושינויים, עי*ז נעשה עילוי גם בהבחי' דיום אחד, ע"ד מה שנת"ל בענין פרי עץ הדר אשר לא רק שהוא סובל כל שינויי האוירים אלא שהוא גדל מהם.

259ו) ויהי רצו][, שכל הנ"ל יתקיים בכל אחד ואחת בתוככי כלל ישראל,

שתהי' שנה טובה ומבורכת בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים, בבני חיי ומזוני ובכולם רויחי, הן בבני חיי ומזוני כפשוטם והן בבני חיי ומזוני ברוחניות* (שמהם משתלשלים הענינים כפשוטם"5), אשר מתוך שמחה וטוב לבב תהי' מיד לאחרי שמח"ת העבודה דויעקב הלך לדרכו* גם בנוגע לעניני הרשות [שענין ויעקב הלך לדרכו שלאחרי יוהכ"פיי הוא ב,דרכו" בענין המצוות, שהרי בד' הימים שבין יוהכ"פ לסוכות כל ישראל עסוקים במצוות'י. משא"כ ענין ויעקב הלך לדרכו שלאחרי שמח"ת הוא ב,דרכו" גם בעניני הרשות], שבכל יום ויום, הן בימי החול ועאכו"כ בשבת ויו"ט (כולל גם ר"ה ויוהכ"פ), זיינעו דורכגענומען כל עניניו, הן ענינים הכללים והן ענינים הפרטים, בנקודה העיקרית והפנימית

דפגימיות ועצמות הנשמה, שהיא קשורה בפנימיות ועצמות א"ס ב"ה.

ז) ומכ'![ שזה בא משמחת תורה, ששמחה פורצת כל הגדרים, למעלה

ממדידה והגבלה, הרי זה פורץ ומבטל כל הגדרים וההגבלות

דגלות הפנימי, וכן הגדרים וההגבלות דגלות כפשוטו, וזוכים שבקרוב ממש

יהי' ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י

משיח צדקנו, יבוא ויוליכנו קוממיות לארצנו במהרה בימינו ממש, ויבנה*

ביהמ"ק במקומו ויקבץ נדחי ישראל וכו' (ועד אשר) אז'9 אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו' ולעבדו* שכם אחד, והיתה'י לה' המלוכה.

26000 לקוטי

שיחת מוצאי שמחת תורה - בחהדרו - היתשל"הח.

261התחלקות אין אָנדערע ענינים, כמבואר בארוכה אין תניא פרק לב -

ובקרוב ממש, ובשמחה ובטוב לבב, קהל גדול ישובו הנה*',