253
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מדוע, אפוא, למד יוסף בעצמו עם בני מכיר42, בני בן בנו43?
מכך רואים, שרש"י בפירושו על התורה סובר, שגם על אבי הסב חלה חובה ללמוד תורה עם ניניו, כשם שהסב חייב ללמוד עם נכדיו44. ולכן למד יוסף בעצמו עם ניניו.
ט. "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים"
מכך נלמדת הוראה למעשה45, שכאשר יהודי זוכה לראות בחייו נינים הוא חייב ללמוד עמהם תורה בעצמו. ואם הוא אינו יכול ללמוד אתם בעצמו, משום שאין בכחו לעשות זאת, או אין הוא מסוגל ומתאים לכך וכדומה – עליו לתת סכום כסף גדול46 להחזקת הישיבה שבה לומדים ניניו.
ובמיוחד לפי מאמר חז"ל47 לגבי יעקב: "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", כאשר המשמעות של "זרעו" איננה רק בנים ובני בנים, אלא כל יוצאי חלציו, כולל ניניו. ואם כך עליו לעשות הכל כדי שיוצאי חלציו יחיו בחיים אמיתיים, ילמדו תורה, כי בכך תלויה חיותו שלו עצמו – "אף הוא בחיים".
הערות
- 42. ובפרט שאין לו ליקח המצוה ממכיר אביהם שמחוייב בזה לכל הדיעות (ראה לקו"ש ח"ט שם), אבל ראה הערה 37.
- 43. להעיר מרש"י פרשתנו (מח, א) דאפרים הי' רגיל לפני יעקב בתלמוד.
- 44. ראה ש"ך יו"ד ר"ס רמה בשם הכס"מ (ריש הל' ת"ת) "ואפשר דגם לבן בנו חייב להשכיר לו מלמד והוא הדין לבן בן בנו". וכבר העירו (המקנה קידושין שם. "קובץ" וטורי אבן לרמב"ם שם) שבכס"מ שם איתא רק "ובן בן בנו נ"ל פשוט דקודם לבן חבירו", ולא קאי בחיוב לשכור לו מלמד (ההבדל השני שברמב"ם שם – ע"ש בכס"מ). וראה הל' ת"ת לאדה"ז שם ס"ח־ט. קו"א הנ"ל בארוכה. ואכ"מ. (משיחת ש"פ ויחי תשכ"ה)
- 45. אף שפסק הלכה (בהל' ת"ת שם) אינו כן – מ"מ מקום להחמיר כו', ובפרט שכ"ה דעת הש"ך (ועוד).
- 46. כמו לדיעה הא' (הל' ת"ת שם ס"ח) גבי בן בנו שבזה "כל אדם צריך להחמיר לעצמו" (שם סוס"ט).
- 47. תענית ה, ב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.