ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כ ויחי שיחה ג

251

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

לכהן הגדול, שיכול היה להקטיר את הקטורת בכל עת שרצה³¹.

ולכן נהג כך יוסף, שהיה "השליט על הארץ"³² – בדומה למרא דאתרא.

ח. חובת אבי הסב ללמוד תורה עם ניניו

לפי תרגום אונקלוס ופירוש רש"י ניתן ללמוד מפסוק זה הלכה בהלכות תלמוד תורה:

מן הפסוק³³ "והודעתם לבניך ולבני בניך" לומדים³⁴ אודות חובת לימוד תורה לא רק עם הבן, אלא גם עם הנכד. ואילו לגבי הנין קובעת ההלכה³⁵ שאדם חייב ללמד את ניניו רק במקרה שהוא "חכם" החייב ללמד תלמידים בכלל, שאז עליו להקדים את "יוצאי יריכו" לתלמידים אחרים. אך אם יש בעיר "גדולים בחכמה ממנו", שאז אין הוא חייב ללמד תלמידים באופן כללי, אין קיימת חובה על אבי הסב ללמד את ניניו.

אך לפי תרגום אונקלוס ופירוש רש"י, שיוסף גדל את בני מכיר בן מנשה – ששם בפשטות הכוונה היא גם ובעיקר³⁶ שהוא למדם תורה³⁷ – אין משתמע כך:

בפשטות מובן, שיוסף לא היה חייב ללמד תלמידים באופן כללי, כי (א) יהודה ניהל שם ישיבה – "ואת יהודה שלח... להורות לפניו גושנה"³⁸, וסביר להניח שיהודה, אשר ניהל ישיבה שנים כה רבות, היה "גדול בחכמה ממנו"³⁹. (ב) כיון שיוסף היה משנה למלך היה טרוד בעניני המדינה של ארץ מצרים, כולל עניני יעקב וביתו, כלשון ההלכה עוסק בצרכי ציבור באמונה, הרי הוא פטור⁴⁰ מללמד תלמידים⁴¹.

הערות

31. יומא יד, א. רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ה הי"ב.
32. מקץ מב, ו.
33. ואתחנן ד, ט.
34. קידושין ל, א. רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"ב. טושו"ע יו"ד סרמ"ה ס"ג. הל' ת"ת לאדה"ז פ"א ס"ח.
35. עיין בכל זה – הל' ת"ת לאדה"ז שם סעיף ח־ט. וש"נ.
36. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 40 הערה 31.
37. מה שלא נעשה כל זה ע"י אביהם וכו' – מובן בפשטות שאינה דומה יכולת יוסף השליט על הארץ ליכולתם וכן בנוגע לתורה (ובפרט ע"פ פרש"י (וישב לז, ג) כל מה שלמד כו').
38. ויגש מו, כח ובפרש"י שם (מתנחומא וב"ר עה"פ).
39. אבל ראה הערה 37.
40. להעיר דעוסק בצ"צ דוחה לימוד התורה כו' – שהרי תורתו אומנתו מפסיק לק"ש (או"ח סק"ו) ועוסק בצ"צ לא מפסיק (או"ח ס"ע). וראה שמו"ר פ"ו, ב (וש"נ): חכם המתעסק בצ"צ כו' וכולן נשתכחו ממני כו'. סנה' (יז, א): הטל עליהן צ"צ והן כלין מאליהן. ובכל אופן צ"ע בירושלמי ברכות (רפ"ה. רמב"ם הל' תפלה פ"ו ה"ח) "העוסק בצ"צ כעוסק בד"ת" (ולא יותר מזה). וכן צ"ע בשו"ע אדה"ז או"ח סו"ס צג (ועיין במ"מ שם) שלא פירש שאפילו תורתו אומנותו – עוסק בצ"צ עדיף.
41. ראה הל' ת"ת לאדה"ז שם בקו"א סק"א (ע' 4 [1652]), דגם בבן בנו צ"ע במי שאין לו פנאי אם נפטר מחמת עסק פרנסתו (ולא דמי לאביו כו'), ע"ש.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.