שיחה ג

116שיחה ג

א. "ויתן לך את ברכת אברהם"

בברכת יצחק ליעקב בשלחו אותו לפדן ארם, נאמר¹ "ויתן לך את ברכת אברהם". רש"י מצטט את המילים "את ברכת אברהם" ומפרש: "שאמר לו² ואעשך לגוי גדול³ והתברכו בזרעך⁴, יהיו אותן ברכות...". (כפי שיוסבר להלן בסעיף ד').

ואין מובן:

א) בהמשך הפסוק עצמו מפורש כאן מה היתה ברכת אברהם – "לרשתך את ארץ מגוריך"⁵. ואם כך (א) מדוע צריך רש"י בכלל להתעכב על כך ולפרש זאת? (ב) יותר מכך: לפי פירוש רש"י יוצא, שבברכת אברהם הכוונה היא לברכות אחרות – "ואעשך לגוי גדול והתברכו בזרעך" – ולא לברכה המפורטת בפסוק⁶?

ב) אף אם יש לרש"י סיבה כלשהי המחייבת להסביר שהכוונה בפסוק היא לברכות נוספות – מנין ההוכחה שהכוונה היא דוקא לשתי ברכות אלו "ואעשך לגוי גדול והתברכו בזרעך"⁷? בנוסף לכך: את הענין של "ואעשך לגוי גדול"⁸ מוצאים בברכות אברהם בניסוחים יותר מודגשים, כגון דברי ה' לאברהם: "ושמתי את זרעך כעפר הארץ..."⁹, "הרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים..."¹⁰.

116[וקשה לתרץ שהברכות "..כעפר הארץ" או "..ככוכבי השמים" הן רק תיאור כמותי מפורט של הברכה "ואעשך לגוי גדול", שהיא עיקר הברכה, ורש"י מביא רק את עיקר הברכה וכללותה ולא את הפירוט –

כי (א) הדבר אינו ברור כלל, כי מעצם העובדה שאת ההבטחות "ושמתי... כעפר הארץ" ו"ארבה... ככוכבי השמים..." קבע הקדוש־ברוך־הוא כברכות נפרדות, מוכיחה, שיש בהן תוספת מיוחדת על הברכה "ואעשך לגוי גדול", כפי שמובן גם בפשטות, שמשמעותן של המילים "גוי גדול" יכולה להיות כמות שהיא קטנה בהרבה, ואינה ניתנת להשוואה יחסית ל"עפר הארץ" או "כוכבי השמים". ועוד ועיקר (ב) גם לגבי ישמעאל נאמרה הברכה של "גוי גדול"¹¹ –

ולפי זה ניתן להבין טוב יותר את הצורך בברכות הנוספות והמיוחדות¹² – "כעפר הארץ" ו"כוכבי השמים" – כי אלה הן רק לגבי בני אברהם יצחק ויעקב].

ג) ותמוה יותר: לכאורה נראה שהכרחי להסביר להיפך, שכוונת הפסוק כאן היא דווקא לא לשתי ברכות אלו, כי ברכות אלו נאמרו לפני כן גם ליצחק¹³: "והרביתי את זרעך ככוכבי השמים... והתברכו בזרעך כל גויי הארץ". ואם כך, מדוע צריך היה יצחק לברך את יעקב בברכת אברהם, כאשר הוא עצמו התברך באותן הברכות? מתאים יותר שיצחק יתן ליעקב את הברכות שהוא עצמו קבל¹⁴.

ב. "ברכת אברהם" – לא ירושת הארץ

לגבי הסברו של רש"י, שהכוונה במילים "ברכת אברהם" איננה לירושת הארץ, אומרים המפרשים¹⁵ שהסיבה לכך היא משום שירושת הארץ "מתנה היא ולא ברכה".

[ויש להוסיף בכך¹⁶ – מדוע אין רש"י מסביר שהכוונה במילים "את ברכת אברהם" היא לנאמר בהמשך הפסוק "לרשתך את ארץ מגוריך" כי פסוק זה עצמו מסיים ואומר "אשר נתן אלקים לאברהם". כלומר, הקדוש־ברוך־הוא כבר נתנה לאברהם. ולכן אין לומר "ויתן לך את ברכת אברהם", כאשר כבר היתה כאן נתינה בפועל – בעבר, כבר אצל אברהם, ולא ברכה על להבא].

אך דרוש הסבר: כשם שלגבי הבטחת ה' לאברהם "ואעשך לגוי גדול" 117מסבירים שזו היתה ברכת יצחק ליעקב, כשהמשמעות היא שהבטחה זו תתקיים אצל יעקב ובניו – כך אפשר להסביר גם לגבי ירושת הארץ: כיון שבפועל, לפי פשוטו של מקרא, עדיין לא ניתנה הארץ לאברהם, אלא ש"אמירתו של הקדוש־ברוך־הוא כאילו היא עשויה"¹⁷, הרי הברכה היא¹⁸, שהבטחת הקדוש־ברוך־הוא אודות נתינת ארץ ישראל לאברהם תתממש בפועל אצל יעקב ובניו, שהם יירשו את ארץ ישראל למעשה¹⁹.

[ואילו היה ההכרח לכך רק מהמשך הפסוק, לא היה רש"י מצטט רק את המילים "את ברכת אברהם", אלא גם את המשך הפסוק^*, או רומז לכך, לפחות, באמצעות התוספת "וגו'"].

ג. לא כל הברכות

לכאורה, ניתן היה לומר, שבדברי רש"י "ואעשך לגוי גדול והתברכו בזרעך" אין הכוונה דוקא לשתי ברכות אלו, אלא הכוונה היא שמילים אלו כוללות את כל ברכות ה' לאברהם, הכתובות בין השתיים – הברכה "ואעשך לגוי גדול" היא הראשונה מברכות ה' לאברהם, ואילו "והתברכו בזרעך" היא הברכה האחרונה.

אך מובן, שהסבר זה דחוק הוא: א) רש"י צריך היה לרמוז, לפחות, שכוונתו היא לכל הברכות שבין שתי ברכות אלו. ועוד ועיקר ב) רש"י ממשיך ואומר, כדלהלן, "ממך יצא אותו הגוי ואתו הזרע המבורך", ומכך מובן, שכוונתו היא דוקא לשתי ברכות אלו²⁰.

ד. "אותן ברכות... בשבילך"

בהמשך הדברים אומר רש"י: "יהיו אותן ברכות האמורות²¹ בשבילך, ממך יצא אותו הגוי ואותו הזרע המבורך"²².

וכלל אין מובן: מה מוסיף ניסוח ארוך זה? הרי מובן בפשוטו של מקרא שהברכות "ואעשך לגוי גדול והתברכו בזרעך" שרש"י מציינן כ"ברכת אברהם" נכללות ב"ויתן לך" – ליעקב?

[בדוחק ניתן לומר שכוונת דברי רש"י "יהיו אותן ברכות האמורות בשבילך", כהסבר המפרשים²³, היא, 118שהמשמעות של המילים "ויתן לך את ברכת אברהם" היא שהוא נותן ברכות אלו ליעקב, ואין הכוונה שיעקב יתברך בברכות הדומות לברכת אברהם, כי אז יכולות ברכות אלו, ברכות אברהם, להנתן למישהו אחר.

אך המילים בסיום דבריו "ממך יצא אותו הגוי ואותו הזרע המבורך" מהוות כפילות מיותרת, כי כבר מבינים זאת מן הנאמר "יהיו אותן ברכות האמורות בשבילך".

וכן יש להבין: אם כוונת רש"י היא לפרש רק את המילים "ברכת אברהם", מדוע הוא מצטט מן הפסוק גם את המילה "את"²⁴.

ה. מהו הטעם לברכה זו?

ההסבר לכל האמור לעיל הוא:

הקושי שאותו רוצה רש"י ליישב בפסוק זה הוא:

כאשר מסופר בתורה על ברכה שזכה בה מישהו, כתובה בדרך כלל הסיבה לברכה זו, או שהיא מובנת מאליה. כפי שמוצאים בברכה הקודמת שברך יצחק, שהוא מפרט את הסיבה²⁵ "הנה נא זקנתי... עשה לי מטעמים... בעבור תברכך נפשי בטרם אמות". וכך גם בברכות אשר ברך ה' את יצחק, באומרו²⁶ "גור בארץ הזאת", שהטעם לברכה הוא ש"היה דעתו (של יצחק) לרדת למצרים..."²⁷. וכן בברכות שלאחר העקידה נאמר²⁸ שהן ניתנות "עקב אשר שמעת בקולי", ובדומה לכך במקומות נוספים.

ואילו בעניננו אין הסיבה לברכת יצחק את יעקב מפורטת, וכן אין היא מובנת מעצמה²⁹.

לגבי הברכה "וא־ל שד־י יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים", ניתן להבין את הסיבה: כיון שיצחק שלח את יעקב לצורך מציאת שידוך, לפיכך הוא ברכו בברכה "וא־ל שד־י יברך אותך ויפרך וירבך..."³⁰. אך כיצד קשור 119לכאן ההמשך "ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגוריך"? ואם הכוונה ב"ברכת אברהם" היא לירושת הארץ, הרי שהדברים שייכים לברכה הקודמת של "ויתן לך האלקים... משמני הארץ..."³¹, שזו היתה ברכתו של יצחק ליעקב "בטרם אמות"³².

ו. "ברכת אברהם" – הכנה ל"קום לך"

לכן מפרש רש"י שגם הכוונה ב"ברכת אברהם" היא לברכה הקשורה לשידוך, כי הכוונה היא לברכה "ואעשך לגוי גדול והתברכו בזרעך", שהן המשך ופירוט של הברכה הקודמת "וא־ל שד־י יברך אותך ויפרך וירבך...", וכל זה הוא המשך של "וקח לך משם אשה".

– שיהיו לו הרבה צאצאים – "ואעשך לגוי גדול"³³, ושיהיו כאלה אשר "והתברכו בזרעך".

אך יצחק מדייק ומוסיף את המילים "את ברכת אברהם", כי אין כאן צורך רק בברכה רגילה הקשורה לשידוך – "ויפרך וירבך" – וכן אין צורך רק בברכה סתמית שנתנה לאברהם, אלא יש צורך דוקא בברכה המיוחדת שהיתה קשורה לאברהם במיוחד, ולכן מצטט רש"י גם את המילה "את":

יעקב היה צריך לצאת לדרך – "קום לך פדנה ארם" – וכבר ידוע לפני כן ש"דרך ממעטת פריה ורביה" ו"ממעטת את השם"³⁴, ולכן הוסיף יצחק ואמר: "ויתן לך את ברכת אברהם", הברכה "ואעשך לגוי גדול" ניתנה לאברהם במיוחד משום "לך לך מארצך", שזהו דבר הממעט פריה ורביה³⁵, כפי שרש"י מפרש שם.

ובדומה לכך גם הברכה "והתברכו בזרעך", שה"דרך" לא תגרום להמעטת שמם של בניו. ולעומת זאת, הברכות האמורות לגביו, לגבי יעקב עצמו, 120כולל הברכה ששמו שלו לא יתמעט³⁶, נכללות בברכה שנתן לו יצחק לפני כן³⁷.

ז. "ברכת אברהם" תתקיים בפועל אצל יעקב

אך מתעוררת השאלה: מהי כוונת יצחק בברכו את יעקב בברכות המיוחדות האלו של "ברכת אברהם", והרי ברכות אלו לא קויימו, לכאורה, אצל אברהם עצמו?

מובן, שכוונת הברכות היא גם לגבי העתיד והדורות הבאים, אך כיון שברכה זו ניתנה לאברהם משום שה"דרך" שלו "ממעטת פריה ורביה", קשורה הברכה לפריה ורביה של אברהם עצמו, ואת זאת אין רואים, לכאורה,

שהרי לאברהם נולד בן אחד בלבד משרה – יצחק, אשר דוקא "ביצחק יקרא לך זרע"³⁸, ולא כן ישמעאל ובני קטורה³⁹. ואם כך, כיצד ייתכן לומר שבלידת בן אחד, יצחק, התבטאה הברכה של פריה ורביה שניתנה כדי למנוע את המיעוט של פריה ורביה עקב ההליכה בדרך?

וכן לגבי הברכה "והתברכו בזרעך" אין אנו רואים, לכאורה, שהיא קויימה אצל בני אברהם עצמו. ואדרבה, בנוסף לכך שדוקא ביצחק יקרא לך זרע, כדלעיל, הרי אף לפני שנולד יצחק נאמר על ישמעאל⁴⁰ "והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו" – "הכל שונאין אותו ומתגרין בו".

לפיכך ממשיך רש"י ואומר "יהיו אותן ברכות האמורות בשבילך": הברכות שנאמרו לאברהם, הן עצמן תתקיימנה בפועל דוקא אצל יעקב⁴¹. וכפי שאכן רואים, שליעקב נולדו שנים עשר השבטים⁴², שבכך כבר ניכרת התחלה של "גוי גדול" – כבר רואים את השפעת הברכה אשר מונעת מיעוט פריה ורביה עקב ה"דרך".

ח. שליחת יעקב בעצמו

ויש לומר עוד שבכך משיב רש"י לשאלה בפשוטו של מקרא: כיצד ייתכן שיצחק שלח את יעקב בעצמו "פדנה ארם... וקח לך משם אשה", ולא נהג כאביו אברהם, אשר שלח שליח וציוה אותו⁴³ "ולקחת אשה לבני משם"⁴⁴?

121שהרי יצחק שלח את יעקב רק למטרת מציאת השידוך, ולא כדי להמלט מעשו, שהרי לגבי מטרה זו לא גילתה רבקה ליצחק, בפשוטו של מקרא⁴⁵.

אין להבחין ולומר, שהשידוך של יצחק צריך היה להתבצע באמצעות שליח, כי יצחק היה עולה תמימה⁴⁶ לאחר העקידה ולא יכול היה לצאת מארץ ישראל, לעומת יעקב אשר היה יכול לצאת בעצמו – כי, בפשוטו של מקרא לא זו היתה הסיבה לכך שאברהם לא הרשה ליצחק ללכת בעצמו לארם נהרים⁴⁷. ורק מאוחר יותר נתגלה ליצחק שהוא "עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך"⁴⁸.

שאלה זו⁴⁹, מדוע בכל זאת שלח יצחק את יעקב "פדנה ארם" מתורצת בכך שיצחק הוסיף ואמר "ויתן לך את ברכת אברהם – ואעשך לגוי גדול והתברכו בזרעך":

ברכת הקדוש־ברוך־הוא לאברהם "ואעשך לגוי גדול" היתה קשורה ל"לך לך"⁵⁰, עקב וכשכר על הליכה בדרך וכו'⁵¹. ולכן שלח יצחק את יעקב "קום לך פדנה ארם ביתה בתואל... וקח לך משם אשה", בזכות ההליכה הוא יזכה בברכה "ואעשך לגוי גדול⁵² והתברכו בזרעך".

ט. "אותו הגוי ואותו הזרע"

אך מתעוררת השאלה: אנו מוצאים שגם ישמעאל התברך מאת הקדוש־ברוך־הוא באותה ברכה⁵³: "ברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו במאד מאד שנים עשר נשיאים יוליד ונתתיו לגוי גדול". ואם כך, מהו היתרון המיוחד בברכה ליעקב? יותר מכך קשה מדוע בנבואת ה' מושוה עשו כ"גוי" ליעקב – "שני גוים" "שני לאומים"⁵⁴?

122לפיכך מוסיף רש"י ואומר "ממך יצא אותו הגוי ואותו הזרע המבורך". לעומת⁵⁵ הברכה שנאמרה בקשר לישמעאל, וכן זו שנאמרה לגבי עשו, שהן אינן קשורות לברכה אשר ברך הקדוש־ברוך־הוא את אברהם.

י. "לרשתך" – דוקא ליעקב

לפי זה מובן המשך הפסוק וסיומו: כיון שיעקב יוצא מארץ ישראל ובונה את ביתו בחוץ לארץ, ואדרבה, אצלו קשורה הברכה של "גוי גדול" דוקא עם הליכתו בדרך, לחוץ לארץ, ולעומת זאת עשו נשאר בארץ ישראל, עלולים לחשוב שעשו נשאר כבעלים של ארץ ישראל⁵⁶ –

לכן מוסיף יצחק ואמור "לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלקים לאברהם". ואדרבה, משום ש"אותן ברכות האמורות בשבילך ממך יצא אותו הגוי ואותו הזרע המבורך" מובן ופשוט שהארץ "אשר נתן אלקים לאברהם" שייכת דוקא ליעקב ולזרעו אחריו⁵⁷.

משום היותם "אותו הגוי ואותו הזרע" ניתנה הארץ להם בלבד.

יא. "ואעשך לגוי גדול" – עם ישראל

יש ענין נוסף בברכתו של יצחק "יהיו אותן ברכות אמורות בשבילך ממך יצא אותו הגוי ואותו הזרע המבורך", הקשור במיוחד לברכה "ואעשך לגוי גדול והתברכו בזרעך":

לשון הברכה "ושמתי את זרעך כעפר הארץ..." או "ככוכבי השמים" "וכחול אשר על שפת הים", וכן תחילת הברכה שאמר יצחק ליעקב כאן "ויפרך וירבך" מבטאת את הכמות העצומה של הילדים אשר יצאו ממנו, אך אין ניכרים בברכה זו ההתייחסות והקשר דוקא אליו, שהם נקראים על שמו.

לעומת זאת הברכה "ואעשך לגוי גדול" מדגישה שכל ילדיו ויוצאי חלציו יהיו שייכים אליו, שהוא "גוי גדול"⁵⁸. וכן לגבי הברכה "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ", שהיא תתבצע באופן שיתברכו בבניו כ"זרעך" – ילדיך שלך, ילדיו של אברהם.

וזו היתה ברכת יצחק "ויתן לך את ברכת אברהם – ואעשך לגוי גדול 123וזו היתה ברכת יצחק "ויתן לך את ברכת אברהם – ואעשך לגוי גדול והתברכו בזרעך, יהיו אותן ברכות האמורות בשבילך ממך יצא אותו הגוי ואותו הזרע המבורך", שהענין של "ואעשך לגוי גדול" יתבטא דוקא אצל יעקב, וכפי שאנו רואים, שכל ישראל נקראים שבטי ישראל – בני ישראל – על שם יעקב. ובדומה לכך לגבי "והתברכו בזרעך" – דוקא כבניו של יעקב.

(משיחת ש"פ תולדות תשל"א)