שיחה א

124שיחה א

א. מה אמר יעקב כדי להתגבר על הגלות

על הפסוק¹ "וישכב במקום ההוא" נאמר במדרש²: "כאן שכב, אבל כל י"ד שנה שהיה טמון בבית עבר לא שכב". ולאחר מכן מובאת דעה נוספת: "כאן שכב, אבל כל כ' שנה שעמד בביתו של לבן לא שכב", כנאמר³ "ותדד שנתי בעיני".

ובהמשך המדרש נאמר "ומה היה אומר? רבי יהושע בן לוי אמר: ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים, מאי טעמיה? שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל⁴: ישראל סבא (יעקב אבינו). רבי שמואל בר נחמן אמר: כל ספר תהלים היה אומר, מה טעם? ואתה קדוש יושב תהלות ישראל⁵: ישראל סבא".

משמעות השאלה "ומה היה אומר" איננה "במה היה יעקב אבינו עסוק בבית לבן",

כי נאמר במפורש שהוא עבד עם צאן לבן בכל כחו⁶, עד כדי "ביום... בלילה ותדד שנתי בעיני" –

אלא השאלה היא: מה אמר יעקב (התפלל, למד) כדי שיוכל להתגבר על הקשיים בחרן ובבית לבן?

בהיותו בבית לבן היה יעקב במצב של גלות, הרי הלך במצות יצחק אביו כדי להיות בבית לבן,

ושם הוא עסק ב"צאן לבן"⁷.

עד אשר שהותו בבית לבן גרמה לו לירידה מדרגתו⁸, כדברי רש"י⁹, שיעקב אמר "אם לרמאות הוא בא, גם אני אחיו ברמאות". כלומר, שגם אצלו היתה, כביכול, רמאות בדומה לרמאות לבן¹⁰.

ומתעוררת השאלה: כיצד הוא הצליח להתגבר על הגלות? בודאי היה זה באמצעות "הקול קול יעקב" המבטל את ה"ידים" ואת המתנגדים ליעקב ולמעשיו, וכדברי חז"ל¹¹, ולכן השאלה היא "מה היה אומר"?

על כך עונים במדרש, שהוא אמר 125את "ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים", או את "כל ספר תהלים". על ידי כך ניתן לו הכח להתגבר על ענין הגלות.

ב. ט"ו שיר המעלות – כדי לעורר זכות אבות

אך יש להבין: לפי הדעה ש"כל ספר תהלים היה אומר" מובן הקשר שבין אמירת יעקב לבין התקופה "שעמד בביתו של לבן". כי בהיותו במצב אשר בפשטות לא יכול היה ללמוד תורה בעיון, ובודאי לא כבתקופת היותו "טמון בבית עבר", הוא אמר לקדוש־ברוך־הוא תהלות כאלה, אשר עליהן נוטלים שכר כנגעים ואהלות¹². אך מהו הקשר המיוחד שבין "ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים" לבין מצבו בבית לבן?

כדי להבין זאת יש להקדים את דברי החיד"א¹³ ש"ט"ו שיר המעלות אמר דוד ע"ה כנגד ט"ו שנים שחיו האבות ביחד",

שהרי אברהם אבינו חי "מאה שנה ושבעים שנה וחמש שנים"¹⁴, יצחק נולד כאשר אברהם היה "בן מאת שנה"¹⁵, ויעקב נולד כאשר יצחק היה "בן ששים שנה"¹⁶. ויוצא, שהיו "ט"ו שנים שחיו האבות ביחד".

ולפי זה ניתן לומר, שיעקב אמר את "ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים" כדי לעורר על ידי כך גם את זכויותיהם של אבותיו אברהם ויצחק. כלומר, שבנוסף לזכויותיו וכחותיו שלו, יינתנו לו גם כחותיהם של אברהם ויצחק, ודוקא על ידי כך הוא יכול היה להתגבר על הקשיים בבית לבן, כדבריו "לולי אלקי אבי אלקי אברהם ופחד יצחק היה לי..."¹⁷.

ג. באמצעות ליכוד כל מדות הקדושה יחד ניתן להתגבר על הגלות

את הסיבה לכך שיעקב נזקק לזכותם של כל האבות כדי להתגבר על הנסיונות בבית לבן ניתן להבין מן העצה הניתנת¹⁸ כדי לנצח במלחמת היצר בכלל, אשר נלמדת ממלחמה כפשוטה אשר התרחשה בתקופת אדמו"ר הזקן:

ב"מערכות המלחמה" בכלל "מחלקים כל אחד החיל שלו לג' חלקים, חלק א' באמצע .. ושתי ידות מימין ומשמאל, וכן מסדר גם הצד שכנגדו לג' חלקים כאלו, ונלחמים אלו מול אלו".

וההצלחה במלחמה שהיתה בתקופה ההיא הושגה על ידי העמדת "ג' מחנות 126שלו" מול מחנה אחד של השונא, ו"על ידי זה מתגבר בודאי עליה".

ובדומה לכך לומדים לגבי המלחמה הרוחנית, מלחמת היצר: כדי לנצח את היצר צריך לעורר את "כל ג' מדות דקדושה – אהבה יראה ורחמים – לעומת מדה אחת דקליפה, ועל ידי זה בודאי יפילו וינצחו אותה"¹⁹.

ולכן יש לומר את "ט"ו שיר המעלות" אשר הם "כנגד ט"ו שנים שחיו האבות ביחד" ולהתגבר על הגלות –

שלשת האבות הם כנגד שלוש המדות דקדושה, אהבה, יראה ורחמים²⁰, וכאשר יש את שלשתם ביחד, כלומר, מלכדים יחדיו את כל שלוש המדות דקדושה – אז²¹ ניתן הכח להתגבר על כל נסיונות הגלות ולבטלם.

ד. "ט"ו" – התכללות המדות על ידי אור המוחין

לפי זה יש להסביר, לפי החסידות, את הרמז והדיוק במספר "ט"ו שיר המעלות", ו"ט"ו שנים שחיו האבות ביחד":

המספר ט"ו מורה על שתי האותיות הראשונות של שם הוי' – י' ה', בגימטריה ט"ו²². ההבדל בין י"ה לבין ו"ה הוא, שהאותיות ו"ה הן בבחינת מדות ומלכות, והאותיות י"ה הן בבחינת מוחין (י' – חכמה, ה' – בינה)²³.

וזהו ההסבר ל"ט"ו שנים שחיו האבות ביחד": כדי שכל שלוש המדות יוכלו להיות בגלוי ביחד²⁴ – "חיו האבות ביחד" – צריך להאיר במדות אור המוחין – י"ה. כיון שהמוחין נעלים מההתחלקות של המדות, ולכן ביכולתן להשפיע על איחוד והתכללות המדות.

ה. כאשר ידועה המטרה ניתן לומר "שירה" בגלות

אך עדיין אין די בכך, לכאורה:

ט"ו שירי המעלות שבספר תהלים נקראים בשם "שיר", הקשור לשמחה – וכיצד יכול היה יעקב לומר "שיר המעלות", שירה, בהיותו במצב של גלות²⁵? אמנם, במזמורים אלו מדובר 127על "עזרי...", נתינת הכח להתגבר על הגלות, אך כיצד אפשר להיות שרויים בשמחה גלויה, שרק אז מתאים לומר שירה, כמאמר חז"ל²⁶ "אין אומרים שירה אלא על היין", כאשר נמצאים בחרן, חרון אף של מקום²⁷ ובביתו של לבן?

ההסבר לכך הוא: ירידת יעקב אבינו לבית לבן היתה לצורך העליה, לצורך "ויפרוץ האיש מאד מאד"²⁸, וכיון שיעקב ראה את מטרת ירידתו, את העליה שתצמח מכך, לכן הוא אמר בהיותו בבית לבן "שיר המעלות"²⁹.

ו. אני שלום... המה למלחמה – ההתעלות נגרמת על ידי הנסיונות

כל ענין בא לידי ביטוי ביתר הדגשה בתחילתו, וכך בעניננו, מתבטאת העליה הנגרמת באמצעות הירידה לגלות בראשון מבין "ט"ו שיר המעלות":

סיומו של שיר המעלות הראשון, ו"הכל הולך אחר החתום"³⁰, הוא "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה". המשמעות היא, שלמרות שהוא מעוניין בשלום, בכל זאת "המה באים להלחם בי"³¹. מלחמה רוחנית זו היא ההעלם וההסתר שבתקופת הגלות, ובמיוחד הנסיונות המונעים ומפריעים בעבודת ה' ו"באים להלחם" נגדו.

ובאמרו את "שיר המעלות" על "המה למלחמה" מוגדשת ההתעלות העצומה שנגרמת באמצעות המלחמה.

ההסבר לכך הוא: אסור ליהודי להכניס את עצמו למצב של נסיונות, ולהיפך, עליו לבקש "אל תביאנו... ולא לידי נסיון"³², לכן הוא אומר "אני שלום" – הוא מעוניין בעבודה רוחנית באופן של שלום, ללא מלחמה ונסיונות.

אך למרות זאת, מפני ההתעלות הנגרמת דוקא על ידי מלחמה ונסיונות, יוצר הקדוש־ברוך־הוא לפעמים מצב ש"המה באים להלחם בי", שבין "המה" (בלשון רבים – "עולם הזה הגשמי... שנקרא רשות הרבים"³³) יהיו אשר יבואו להלחם ולהפריע בעבודת ה'.

ועל כך הוא אומר "שיר המעלות": לא זו בלבד שהנסיונות אינם מונעים אצלו את עבודת ה', ואינם מחלישים אותה, כי אם להיפך, הם מוסיפים בו כח ואומץ ביתר שאת ויתר עז, וזה מביאו לידי מצב של "שיר".

128ז. מטרת הגלות – התעלות

כל ענין בתורה הוא הוראה נצחית, ומכך מובן, שכל האמור לעיל הוא הוראה לכל תקופת הגלות, והוראה מיוחדת לתקופתנו, קושי הגלות, דרא דעקבתא דמשיחא:

כאשר מתבוננים בחושך הכפול והמכופל של דרא דעקבתא דמשיחא, עד כדי כך שעל פי התורה יש מקום לשאלה "מאין יבוא עזרי"³⁴, עלולים להגיע לידי יאוש ח"ו –

אך ההוראה הנלמדת מן האמור היא: ירידת ישראל לגלות, שדומה ל"ויצא יעקב... וילך חרנה"³⁵, היא לצורך עליה, כדי שיהיה "יתרון האור מן החושך" ו"יתרון לחכמה מן הסכלות"³⁶, ולכן יש צורך ב"אשא עיני"³⁷, יש להתבונן, באופן של "אשא עיני", בתכליתה של הגלות – ההתעלות שתהיה בגאולה העתידה³⁸, ואז לא זו בלבד שלא יבהלו מחשכת הגלות, אלא, להיפך, יהיו שרויים בשמחה גלויה – "שיר המעלות".

ח"ו לומר שיש לשמוח עם הגלות ולחשוב שזהו המצב הראוי לישראל להיפך – גלות היא "חושך" ו"סכלות" וכדומה. ועל היהודי בגלות אומרת התורה במפורש שהוא "בן שגלה מעל שולחן אביו המלך"³⁹. ואם הבן חש אחרת ומדבר אחרת – הרי ניתן להבין את החשכה וההידרדרות העצומה של גלותו.

אך צריך להתבונן במטרה שבכך – שיהיה "יתרון האור מן החושך" ו"יתרון האור מן הסכלות".

ועל ידי כך מתגלה וניתן לחוש את המענה לשאלה "מאין יבוא עזרי". בשאלה זו עצמה, לפי פירושה הפנימי⁴⁰, שה"עזר" נמשך מדרגת "אין" – לדרגה זו אי אפשר להגיע, היא נעלית משכל ומהבנה, מ"שמות" –

ו"עזר" זה נמשך גם לסדר ההשתלשלות בגלוי ומשפיע שם – "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ"⁴¹, עד לשמים ולארץ כפשוטם.

(משיחת ש"פ וירא תש"מ)