ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כ תולדות שיחה ג

118

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שהמשמעות של המילים "ויתן לך את ברכת אברהם" היא שהוא נותן ברכות אלו ליעקב, ואין הכוונה שיעקב יתברך בברכות הדומות לברכת אברהם, כי אז יכולות ברכות אלו, ברכות אברהם, להנתן למישהו אחר.

אך המילים בסיום דבריו "ממך יצא אותו הגוי ואותו הזרע המבורך" מהוות כפילות מיותרת, כי כבר מבינים זאת מן הנאמר "יהיו אותן ברכות האמורות בשבילך".

וכן יש להבין: אם כוונת רש"י היא לפרש רק את המילים "ברכת אברהם", מדוע הוא מצטט מן הפסוק גם את המילה "את"²⁴.

ה. מהו הטעם לברכה זו?

ההסבר לכל האמור לעיל הוא:

הקושי שאותו רוצה רש"י ליישב בפסוק זה הוא:

כאשר מסופר בתורה על ברכה שזכה בה מישהו, כתובה בדרך כלל הסיבה לברכה זו, או שהיא מובנת מאליה. כפי שמוצאים בברכה הקודמת שברך יצחק, שהוא מפרט את הסיבה²⁵ "הנה נא זקנתי... עשה לי מטעמים... בעבור תברכך נפשי בטרם אמות". וכך גם בברכות אשר ברך ה' את יצחק, באומרו²⁶ "גור בארץ הזאת", שהטעם לברכה הוא ש"היה דעתו (של יצחק) לרדת למצרים..."²⁷. וכן בברכות שלאחר העקידה נאמר²⁸ שהן ניתנות "עקב אשר שמעת בקולי", ובדומה לכך במקומות נוספים.

ואילו בעניננו אין הסיבה לברכת יצחק את יעקב מפורטת, וכן אין היא מובנת מעצמה²⁹.

לגבי הברכה "וא־ל שד־י יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים", ניתן להבין את הסיבה: כיון שיצחק שלח את יעקב לצורך מציאת שידוך, לפיכך הוא ברכו בברכה "וא־ל שד־י יברך אותך ויפרך וירבך..."³⁰. אך כיצד קשור

הערות

24. וליתא בדפוס שני וא' מכת"י רש"י (שתח"י). ברא"ם (ושפ"ח) מפרש דאל"כ ויתן לך ברכת אברהם מיבעיא לי' לא את ברכת אברהם, דמשמע שנטלה מזה ונתנה לזה. ולפיכך הוכרח לפרש שיהיו אותן הברכות עצמן האמורות לאברהם בשבילך כו'. – ולכאורה אפשר לפרש כן גם אם הי' כתוב "ויתן לך ברכת אברהם".
25. פרשתנו כז, ב־ד.
26. פרשתנו כו, ג ואילך.
27. פרש"י שם, ב. וגם מסיים שם (פסוק ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי גו'. אשר בא בהמשך למ"ש (שם, ג) והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך.
28. וירא כב, יח.
29. ראה אלשיך כאן, שהקשה כן: איך נתייחסו לו ברכות אלו פה. וגם בחזקוני נראה שבא לפרש מהו ענין הברכה כאן. ראה הערה הבאה.
30. בחזקוני פסוק ג: אר"א אין קיום שטר אלא בחותמיו לפיכך ברכו אחר ברכת ויתן לך פעם אחרת מדעת היא ברכת וא־ל שד־י יברך אותך כו'. ועד"ז הוא במדרש לקח טוב עה"פ. אבל מקור דרשת ר"א בב"ר (פס"ז, יב) הוא על הלשון "ויברך אותו" שבפסוק א "ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו", שרק אח"כ נאמר ויצוהו [ועפ"ז מתורצת קושיית המפרשים מהו ענין "ויברך אותו" שם, והרי נאמר לאח"ז: וא־ל שד־י יברך אותך (ראה יפ"ת שם). אבל ראה רד"ק שם: ויברך אותו והברכה היתה מה שאמר וא־ל שד־י יברך אותך. ולכאורה כצ"ל בפשוטו של מקרא, שהרי רש"י לא פי' בזה כלום (ולהעיר מפרש"י בראשית ב, ח). ובפרט ע"פ פרש"י שבהערה הבאה].

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.