119
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לכאן ההמשך "ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגוריך"? ואם הכוונה ב"ברכת אברהם" היא לירושת הארץ, הרי שהדברים שייכים לברכה הקודמת של "ויתן לך האלקים... משמני הארץ..."31, שזו היתה ברכתו של יצחק ליעקב "בטרם אמות"32.
ו. "ברכת אברהם" – הכנה ל"קום לך"
לכן מפרש רש"י שגם הכוונה ב"ברכת אברהם" היא לברכה הקשורה לשידוך, כי הכוונה היא לברכה "ואעשך לגוי גדול והתברכו בזרעך", שהן המשך ופירוט של הברכה הקודמת "וא־ל שד־י יברך אותך ויפרך וירבך...", וכל זה הוא המשך של "וקח לך משם אשה".
– שיהיו לו הרבה צאצאים – "ואעשך לגוי גדול"33, ושיהיו כאלה אשר "והתברכו בזרעך".
אך יצחק מדייק ומוסיף את המילים "את ברכת אברהם", כי אין כאן צורך רק בברכה רגילה הקשורה לשידוך – "ויפרך וירבך" – וכן אין צורך רק בברכה סתמית שנתנה לאברהם, אלא יש צורך דוקא בברכה המיוחדת שהיתה קשורה לאברהם במיוחד, ולכן מצטט רש"י גם את המילה "את":
יעקב היה צריך לצאת לדרך – "קום לך פדנה ארם" – וכבר ידוע לפני כן ש"דרך ממעטת פריה ורביה" ו"ממעטת את השם"34, ולכן הוסיף יצחק ואמר: "ויתן לך את ברכת אברהם", הברכה "ואעשך לגוי גדול" ניתנה לאברהם במיוחד משום "לך לך מארצך", שזהו דבר הממעט פריה ורביה35, כפי שרש"י מפרש שם.
ובדומה לכך גם הברכה "והתברכו בזרעך", שה"דרך" לא תגרום להמעטת שמם של בניו. ולעומת זאת, הברכות האמורות לגביו, לגבי יעקב עצמו,
הערות
- 31. ראה אברבנאל כאן קושיא הי"א. ובסוף הפרשה כתב: וחזר לקיים לו אז באותה שעה הברכה אשר נתן לו באמרו ויתן לך את ברכת אברהם וגומר לרשתך את ארץ מגוריך. אבל לפי פרש"י שם (כז, לג) כבר קיימו לפנ"ז (וראה יפ"ת לב"ר הנ"ל).
- 32. ברשב"ם (ועד"ז בחזקוני) עה"פ לרשתך את ארץ מגוריך: מאחר שלא תקח אשה מבנות כנען שהם עבדים כמו שצוה אברהם ליצחק. אבל בפשוטו של מקרא לא מצינו בהציווי דאברהם (בפ' חיי שרה) שזה הי' שייך לירושת הארץ.
- 33. והרי זו ברכה נוספת על מש"א לפנ"ז יפרך וירבך, דפי' ד(אחד מוליד לא רק אחד, כ"א) מוליד הרבה (פרש"י בראשית א, כב). אבל אין מודגש בזה גוי גדול (ולהעיר שגם בישמעאל (לך יז, כ) מוסיף "גוי גדול" לאחר "והפריתי אותו והרביתי אותו במאד מאד"), ועד"ז אינו מודגש בהלשון "והיית לקהל עמים". וראה וישלח לה, יא וברש"י שם.
- 34. פרש"י ר"פ לך (יב, ב).
- 35. באלשיך מפרש דהג' דברים דהדרך ממעטת נשללו בהברכה דפסוק ג: יברך אותך בממון (ועד"ז הוא באברבנאל), יפרך וירבך – בנים, לקהל עמים – שם (ועד"ז הוא בספורנו עה"פ). אבל בפשוטו של מקרא: א) נוגע לא רק תוכן ברכות אלו כ"א שהם ברכת אברהם. כהמשך לשון רש"י (ולכן נוגע פסוק ד), וכדלקמן בפנים. ב) ב' הענינים דממון ושם לעצמו אינם שייכים כאן, כדלקמן בפנים.
רש"י על בראשית א׳:כ״ב - הטקסט מספריא
ויברך אותם. לְפִי שֶׁמְּחַסְּרִים אוֹתָם וְצָדִין מֵהֶם וְאוֹכְלִין אוֹתָם, הֻצְרְכוּ לִבְרָכָה, וְאַף הַחַיּוֹת הֻצְרְכוּ לִבְרָכָה, אֶלָּא מִפְּנֵי הַנָּחָשׁ שֶׁעָתִיד לִקְלָלָה, לְכָךְ לֹא בֵרְכָן, שֶׁלֹּא יְהֵא הוּא בִכְלָל:
פרו. לְ' פְּרִי כְּלוֹ' עֲשׁוּ פֵּרוֹת:
ורבו. אִם לֹא אָמַר אֶלָּא פְּרוּ, הָיָה אֶחָד מוֹלִיד אֶחָד וְלֹא יוֹתֵר, וּבָא וּרְבוּ שֶׁאֶחָד מוֹלִיד הַרְבֵּה:
ויברך אותם AND HE BLESSED THEM — Because people decreased their number, hunting them and eating them, they needed a blessing (Genesis Rabbah 11:2); it is true that beasts also were in need of a blessing, but on account of the serpent that was to be cursed in the future, He did not bless them, in order that it might not be included in the blessing.
פרו BE FRUITFUL — פרו is of the same root as פרי, and means bring forth fruit.
ורבו AND MULTIPLY — Had He said “Be fruitful” only, one creature might have brought forth a single one, and no more, therefore He added ורבו “and multiply”, implying that one should bring forth many.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.