ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כ תולדות שיחה ג

121

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שהרי יצחק שלח את יעקב רק למטרת מציאת השידוך, ולא כדי להמלט מעשו, שהרי לגבי מטרה זו לא גילתה רבקה ליצחק, בפשוטו של מקרא⁴⁵.

אין להבחין ולומר, שהשידוך של יצחק צריך היה להתבצע באמצעות שליח, כי יצחק היה עולה תמימה⁴⁶ לאחר העקידה ולא יכול היה לצאת מארץ ישראל, לעומת יעקב אשר היה יכול לצאת בעצמו – כי, בפשוטו של מקרא לא זו היתה הסיבה לכך שאברהם לא הרשה ליצחק ללכת בעצמו לארם נהרים⁴⁷. ורק מאוחר יותר נתגלה ליצחק שהוא "עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך"⁴⁸.

שאלה זו⁴⁹, מדוע בכל זאת שלח יצחק את יעקב "פדנה ארם" מתורצת בכך שיצחק הוסיף ואמר "ויתן לך את ברכת אברהם – ואעשך לגוי גדול והתברכו בזרעך":

ברכת הקדוש־ברוך־הוא לאברהם "ואעשך לגוי גדול" היתה קשורה ל"לך לך"⁵⁰, עקב וכשכר על הליכה בדרך וכו'⁵¹. ולכן שלח יצחק את יעקב "קום לך פדנה ארם ביתה בתואל... וקח לך משם אשה", בזכות ההליכה הוא יזכה בברכה "ואעשך לגוי גדול⁵² והתברכו בזרעך".

ט. "אותו הגוי ואותו הזרע"

אך מתעוררת השאלה: אנו מוצאים שגם ישמעאל התברך מאת הקדוש־ברוך־הוא באותה ברכה⁵³: "ברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו במאד מאד שנים עשר נשיאים יוליד ונתתיו לגוי גדול". ואם כך, מהו היתרון המיוחד בברכה ליעקב? יותר מכך קשה מדוע בנבואת ה' מושוה עשו כ"גוי" ליעקב – "שני גוים" "שני לאומים"⁵⁴?

הערות

45. וכ"כ בביאורי מהרא"י, חידושי ופי' מהרי"ק. אוה"ח עה"פ.
46. פרש"י פרשתנו כו, ב.
47. בפ' ח"ש. שעפ"ז מובנת האריכות בהכתוב ופרש"י שם (כד, ז) – ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 170. וראה שם ע' 215.
48. ראה לקו"ש שם ע' 218 הערה 29, וש"נ.
49. בפשוטו של מקרא מצינו שינוי בין השידוך ביצחק והשידוך ביעקב, דאצל יצחק אמר אברהם (שם כד, ד) כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך, משא"כביעקבשיצחקפירט"ביתהבתואלאביאמך וקחלךמשםאשה מבנותלבןאחיאמך"(וראהרש"י ויצא כט, יז: שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה כו'). אבל לכאורה אין לתרץ עפ"ז הטעם לשליחות יעקב,כיאדרבה,לפיזהדברורהעניןיותרקליותר לסמוך על שליח להביא לא"י מבנות לבן.
50. להעיר מהמ"ד (ר"ה טז, ב) אף שינוי מקום דכתיב ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך והדר ואעשך לגוי גדול. אבל ראה פרש"י לך טז, ג. וראה הערה הבאה.
51. לכאורה מפשטות פרש"י בר"פ לך משמע שהברכה ואעשך לגוי גדול היא ע"י ביאתו לא"י, לא ע"י – לך לך, אבל א) רש"י לא מעתיק שם התיבות "אל הארץ" ב) מדייק "ושם" בניגוד ל"וכאן (אי אתה זוכה)" – ההליכה מכאן ולא זכות "הארץ".
52. ולהעיר מאמירת הקב"ה ליעקב כשירד למצרים (ויגש מו, ג) כי לגוי גדול אשימך שם.
53. לך יז, כ. ושם טז, יו"ד: הרבה ארבה את זרעך ולא יספר מרוב. ובפ' וירא כא, יג: וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא. ושם, יח: לגוי גדול אשימנו.
54. פרשתנו כה, כג. וראה פרש"י וישלח לו, ז.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.