121
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שהרי יצחק שלח את יעקב רק למטרת מציאת השידוך, ולא כדי להמלט מעשו, שהרי לגבי מטרה זו לא גילתה רבקה ליצחק, בפשוטו של מקרא45.
אין להבחין ולומר, שהשידוך של יצחק צריך היה להתבצע באמצעות שליח, כי יצחק היה עולה תמימה46 לאחר העקידה ולא יכול היה לצאת מארץ ישראל, לעומת יעקב אשר היה יכול לצאת בעצמו – כי, בפשוטו של מקרא לא זו היתה הסיבה לכך שאברהם לא הרשה ליצחק ללכת בעצמו לארם נהרים47. ורק מאוחר יותר נתגלה ליצחק שהוא "עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך"48.
שאלה זו49, מדוע בכל זאת שלח יצחק את יעקב "פדנה ארם" מתורצת בכך שיצחק הוסיף ואמר "ויתן לך את ברכת אברהם – ואעשך לגוי גדול והתברכו בזרעך":
ברכת הקדוש־ברוך־הוא לאברהם "ואעשך לגוי גדול" היתה קשורה ל"לך לך"50, עקב וכשכר על הליכה בדרך וכו'51. ולכן שלח יצחק את יעקב "קום לך פדנה ארם ביתה בתואל... וקח לך משם אשה", בזכות ההליכה הוא יזכה בברכה "ואעשך לגוי גדול52 והתברכו בזרעך".
ט. "אותו הגוי ואותו הזרע"
אך מתעוררת השאלה: אנו מוצאים שגם ישמעאל התברך מאת הקדוש־ברוך־הוא באותה ברכה53: "ברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו במאד מאד שנים עשר נשיאים יוליד ונתתיו לגוי גדול". ואם כך, מהו היתרון המיוחד בברכה ליעקב? יותר מכך קשה מדוע בנבואת ה' מושוה עשו כ"גוי" ליעקב – "שני גוים" "שני לאומים"54?
הערות
- 45. וכ"כ בביאורי מהרא"י, חידושי ופי' מהרי"ק. אוה"ח עה"פ.
- 46. פרש"י פרשתנו כו, ב.
- 47. בפ' ח"ש. שעפ"ז מובנת האריכות בהכתוב ופרש"י שם (כד, ז) – ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 170. וראה שם ע' 215.
- 48. ראה לקו"ש שם ע' 218 הערה 29, וש"נ.
- 49. בפשוטו של מקרא מצינו שינוי בין השידוך ביצחק והשידוך ביעקב, דאצל יצחק אמר אברהם (שם כד, ד) כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך, משא"כביעקבשיצחקפירט"ביתהבתואלאביאמך וקחלךמשםאשה מבנותלבןאחיאמך"(וראהרש"י ויצא כט, יז: שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה כו'). אבל לכאורה אין לתרץ עפ"ז הטעם לשליחות יעקב,כיאדרבה,לפיזהדברורהעניןיותרקליותר לסמוך על שליח להביא לא"י מבנות לבן.
- 50. להעיר מהמ"ד (ר"ה טז, ב) אף שינוי מקום דכתיב ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך והדר ואעשך לגוי גדול. אבל ראה פרש"י לך טז, ג. וראה הערה הבאה.
- 51. לכאורה מפשטות פרש"י בר"פ לך משמע שהברכה ואעשך לגוי גדול היא ע"י ביאתו לא"י, לא ע"י – לך לך, אבל א) רש"י לא מעתיק שם התיבות "אל הארץ" ב) מדייק "ושם" בניגוד ל"וכאן (אי אתה זוכה)" – ההליכה מכאן ולא זכות "הארץ".
- 52. ולהעיר מאמירת הקב"ה ליעקב כשירד למצרים (ויגש מו, ג) כי לגוי גדול אשימך שם.
- 53. לך יז, כ. ושם טז, יו"ד: הרבה ארבה את זרעך ולא יספר מרוב. ובפ' וירא כא, יג: וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא. ושם, יח: לגוי גדול אשימנו.
- 54. פרשתנו כה, כג. וראה פרש"י וישלח לו, ז.
רש"י על בראשית כ״ו:ב׳ - הטקסט מספריא
אל תרד מצרימה. שֶׁהָיָה דַּעְתּוֹ לָרֶדֶת מִצְרַיְמָה, כְּמוֹ שֶׁיָּרַד אָבִיו בִּימֵי הָרָעָב; אָמַר לוֹ: אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה, שֶׁאַתָּה עוֹלָה תְמִימָה, וְאֵין חוּצָה לָאָרֶץ כְּדַאי לְךָ:
אל תרד מצרימה GO NOT DOWN INTO EGYPT — Because he thought of going down to Egypt as his father had gone down in time of famine. He said to him, “Do not go down to Egypt for you are a burnt-offering without blemish and residence outside the Holy Land is not befitting you” (Genesis Rabbah 64:3).
רש"י על בראשית ל״ו:ז׳ - הטקסט מספריא
ולא יכלה ארץ מגוריהם. לְהַסְפִּיק מִרְעֶה לַבְּהֵמוֹת שֶׁלָּהֶם (ב"ר). וּמִ"אַ: מפני יעקב אחיו. מִפְּנֵי שְׁטַר חוֹב שֶׁל גְּזֵרַת "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ" הַמֻּטָּל עַל זַרְעוֹ שֶׁל יִצְחָק, אָמַר אֵלֵךְ לִי מִכָּאן, אֵין לִי חֵלֶק לֹא בַּמַּתָּנָה, שֶׁנִּתְּנָה לוֹ הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְלֹא בְּפִרְעוֹן הַשְּׁטָר, וּמִפְּנֵי הַבּוּשָׁה שֶׁמָּכַר בְּכוֹרָתוֹ:
ולא יכלה ארץ מגוריהם AND THE LAND OF THEIR SOJOURNINGS COULD NOT — supply sufficient pasture for the cattle which they had. A Midrashic comment (Genesis Rabbah 82:13) on מפני יעקב אחיו [HE WENT TO A COUNTRY] ON ACCOUNT OF HIS BROTHER JACOB is: on account of the bond of indebtedness involved in the decree, (Genesis 14:13) “thy seed shall be a stranger etc… and they shall afflict them etc.” that was imposed upon Isaac’s descendants. He said, “I shall go hence — I desire no part either in the gift of this land which has been made to him (to my father) nor in the payment of this bond" . Another reason why he went away was on account of the shame he felt at having sold his birthright (cf. Genesis Rabbah 82:13).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

